ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

מערכת הביטחון מונעת מנתניהו לפעול נגד הפלסטינים

בהאג הכריזו שיבדקו את ישראל על פשעי מלחמה וישראל הגיבה בשתיקה רועמת. הגיע הזמן שישראל תפסיק להשליך את יהבה על העולם ותפעל באופן ישיר נגד הרשות הפלסטינית

לעלות להתקפה: בסוף קיץ תשע"א, ימים שהתפרסמו בכינוי 'הצונאמי המדיני', כינס היועץ לביטחון לאומי דאז, יעקב עמידרור, סדרת התייעצויות דחופה. על הפרק עמדה כוונת הרשות הפלסטינית לבקש ממועצת הביטחון הכרה כמדינה באופן חד־צדדי.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

עמידרור סקר את המצב, את המשמעויות ואת מנעד התגובות האפשרי של ישראל. לזכותו ייאמר שכבר אז אבחן כי התוצאה החמורה והמשמעותית ביותר של המהלך תהיה פנייה פלסטינית לבית הדין הבינלאומי בהאג. ובכל זאת, המלצתו לראש הממשלה הייתה: "שלא תעז לקבל החלטה עכשיו. החלטות צריך לקבל רק לאחר שיתברר מה יקרה".

ומה קרה? מעצמות המערב חילו את פניו של הראיס לבל ינקוט את המהלך החד־צדדי. ובכל זאת, על אפה וחמתה של ישראל, ובניגוד להסכמי אוסלו, הפלסטינים פנו למועצת הביטחון, ונדחו בהעדר רוב. ישראל החליטה שהרוק הוא גשם, והפלסטינים יצאו פטורים בלא כלום.

שנה אחר כך, התסריט חזר על עצמו אחד לאחד. שוב עתר אבו־מאזן לאו"ם, הפעם לעצרת הכללית. שוב רגזה ישראל, ושוב האמריקנים, הצרפתים, הבריטים והגרמנים נפנפו לעברו "נו, נו, נו". אבל אבו־מאזן פנה, וברוב עצום העביר החלטה המכירה ברשות הפלסטינית כמדינה שאינה חברה.
 
כמו ב־2011, בישראל רקעו ברגליים, דיברו על הפרה חמורה של ההסכמים, על צעדים חד־צדדיים בלתי קבילים ועל סל תגובות אפשרי, "משלילת תעודות אח"מ לבכירי הרש"פ ועד סיפוח". ומה עשו? שטייניץ עיכב לכמה חודשים את כספי המסים, ובכך נגמר העניין.

עד מהרה חזרה השגרה, בדיוק כפי שקרה כשפנו הפלסטינים לאונסק"ו, כשחתמו על כמה בקשות הצטרפות לארגונים בינלאומיים, כשהסיתו, השמיצו והכפישו את ישראל. בכל המקרים סיפרנו לעצמנו שבעצם לא קרה כלום, שהשד לא נורא כל כך ושכדור הארץ ממשיך להסתובב.

מובן שלא עמידרור הוא זה שעיצב את מדיניות משיכת הכתפיים. את ההבלגה, בהמלצתה העקשנית של מערכת הביטחון, הוביל ראש הממשלה נתניהו. הוא אמנם העניש את הפלסטינים בבניית אלפי דירות חדשות ביו"ש וירושלים, אך תג המחיר הזה יותר חיזק את ישראל מאשר החליש את הפלסטינים. לא היה בו כדי להרתיע את אבו־מאזן מלהמשיך בתוכנית השלבים לבינאום הסכסוך עד לאם כל הנזקים: פנייה לבית הדין הפלילי בהאג.

כפי שסופר במוסף הזה לפני שבועיים, נתניהו היה ראש וראשון להבין את חומרת כניסתו של ה־ICC לזירה. כמותו, בכל המערכת המדינית, הביטחונית והפוליטית מסכימים שחקירה מטעם בית הדין מגבילה את חופש הפעולה של לוחמי צה“ל, ולכן מסכנת את ביטחון ישראל. לא פחות. אלא שבדיוק כמו בשנים הקודמות, השאלה היא כיצד לפעול. האם להעניש את הפלסטינים? האם להפעיל נגדם מנופים שיורידו אותם מהיוזמה? האם יש בכלל מנופים כאלה? ואולי נכון דווקא להתעלם מהפלסטינים ולבלום את ה־ICC בכלים אחרים?

השאלות הגורליות הללו מנסרות כבר שנים בחדרי הדיונים של הדרג הבכיר בישראל. כעת הן מגיעות, או לפחות עשויות להגיע, לנקודת הכרעה. סוגיות אידיאולוגיות, פוליטיות, משפטיות ופרקטיות מתנקזות לדירקטיבת־על אחת: האם לשלם מחירים אבל לשמר את הרש"פ, או שמא הגיע הרגע לקבוע שנִזקה של הרשות הפלסטינית רב מתועלתה?

מצד אחד, אש"ף מנהל את החיים האזרחיים של ערביי יו"ש, ובכך חוסך לישראל כסף, דאגות ביטחוניות וכאבי ראש גדולים. מצד שני, הפעילות המדינית והמשפטית של אבו־מאזן וחבורתו מסביב לעולם מכרסמת באושיות קיומה של ישראל, כך שהנזק כבר בלתי נסבל והוא פחוּת מהחזרת השלטון המלא של ישראל וצה"ל על הערים הערביות.

אם מפרקים את הרש"פ, מובן שתוך זמן קצר תידרש ישראל להעניק לערבי יו"ש אזרחות ישראלית מלאה. מובן גם שנעורר עלינו את זעמן של מעצמות אירופה, שאת הכסף שלהן אנו עדיין צריכים. לכן, אמר לי השבוע גורם ישראלי יודע דבר, "אין כאן פתרון בית ספר, ולכל גישה יש יתרונות וחסרונות, סיכונים וסיכויים. ויותר מזה, גם ביחס לעבר, לעולם לא נדע מה היה קורה אילו היינו נוהגים אחרת. אין תשובות לשאלות 'מה היה קורה אילו'".
 

ראש הממשלה נתניהו אמנם צמח בבית רוויזיוניסטי, אבל גישתו, בכל התחומים, אבולוציוניות. בכלכלה, במלחמה ובשלום, הוא הולך זהיר זהיר, צעד צעד, עקב בצד אגודל. אינו מתעצבן, אינו שולף, אינו חותך, אינו מעניש. תגובתו לפרובוקציות הפלסטיניות הקודמות הייתה מדודה כל כך, עד שלמעשה הפכה בלתי מורגשת. הראיה: היא לא הרתיעה את אבו־מאזן מלהתמיד במסלול החד־צדדיות. באותה נשימה צריך להודות שגם איומי האמריקנים לקצץ קשות בתקציבי התמיכה ברשות לא עצרו את הראיס, כך שאין ערובה שצעדי ענישה היו גורמים לאבו־מאזן להסס.

נכון לעכשיו הדגש העיקרי במהלכי נתניהו הוא 'אחרים יוציאו בעבורנו את הערמונים מהאש'. הצעד הישיר היחיד שנקטה ישראל עד כה הוא עיכוב העברתם של חצי מיליארד שקלים מכספי המסים. הצעד הזה כואב לפלסטינים אבל לא ממוטט אותם, ובוודאי לא גורם להם להרהור שני. אגב, כל עוד הכסף לא חולט, אבו־מאזן גם יכול לקוות להחזרתו. זה הרי מה שקרה בעבר והיועץ לביטחון לאומי יוסי כהן כבר צוטט בעמודים אלה אומר גלויות שהאינטרס הישראלי בקיום הרשות הפלסטינית גורם לישראל למחול לה על חובות של מיליארדים לחברת החשמל.

זוהי התגובה הישירה היחידה. אמנם המענה המהיר של תובעת בית הדין פאטו בנסאודה ותוכן הודעתה כי תבדוק את ישראל, הממו את נתניהו ואת הצמרת הישראלית. ובכל זאת אנו משליכים את יהבנו על אחרים.

ראש הממשלה שיגר איגרות לנשיא ארצות הברית ברק אובמה ולראשי הממשלות של גרמניה, בריטניה, קנדה ואוסטרליה ובהן הסביר את חומרת ההחלטה של בית הדין מבחינת ישראל, וציין כי שיתוף פעולה של בית הדין עם תלונות הפלסטינים יהיה כניעה לטרור. בצד המהלכים שלו, עובדים שר החוץ ליברמן ואנשי משרד החוץ עם עמיתיהם בבירות השונות, ומעבירים מסרים דומים.

נתניהו תולה תקוות גדולות בחוק שיזם הקונגרס לקיצוץ תקציבי התמיכה האמריקנית ברשות הפלסטינית, אם החקירה נגד ישראל תקרום עור וגידים. משלחת סנטורים משתי המפלגות ביקרה כאן השבוע, וישראל אכן זוכה לתמיכה אדירה בגבעת הקפיטול.

בטקסט שהיה צריך לצאת מפיו של הנשיא אובמה הודיעו הסנטורים לינדזי גרהם ומארק קירק מהמפלגה הרפובליקנית, ואיתם רוברט מננדז וצ'אק שווימר הדמוקרטים: "אם אבו־מאזן ימשיך בקידום התלונות בבית הדין, נדאג לכך שכל הסיוע הפיננסי של ארצות הברית לרשות הפלסטינית ייעצר. אם בית הדין יעשה את הטעות הנוראה של קבלת הפנייה הפלסטינית, הקונגרס יחפש דרכים שיגנו על אזרחים ישראלים מפניו".

הסנטורים תקפו במילים קשות את בית הדין ואת הפלסטינים והוסיפו: "אין ספק שהפלסטינים ינסו שוב לקחת פורום בינלאומי מכובד כמו המועצה לזכויות האדם במטרה להרוס את ייעודו המקורי ולהפוך אותו לכלי לנגח את ישראל".

הכלי הבינלאומי השלישי הוא העברת מסרים ישירים להנהלת בית הדין בהאג. השבוע ביקרו בישראל ראש ממשלת יפן שינזו אבה – ביקור חשוב מאוד שקצרה היריעה מלהיכנס לפרטיו, ושר החוץ הקנדי ג'ון בירד. מדינותיהם הן בין התורמות העיקריות ל־ICC. אם יאותו, הם ואחרים, להבהיר לתובעת את הבעייתיות בקו העוין שהיא נוקטת כרגע כלפי ישראל, יש סיכוי שתרד לנו מהגב.

כארגון בינלאומי, שאמנם אמון על תורת המשפט אבל נזקק ללגיטימציה בינלאומית, הטריבונל בהאג שוקל גם שיקולים פוליטיים. עד היום היה חכם על חלשים, כשנטפל למדינות רופסות באפריקה או עכשיו לישראל. בנו קל לו לטפל. לעומת זאת, בתלונות שהוגשו נגד רוסיה, בריטניה או ארצות הברית, ידעה הנהלת בית הדין למסמס לעכב ולהשהות, שהרי עם אלו לא כדאי להסתבך.
 

בתוך שבועות לא ארוכים אפשר יהיה לדעת אם די בכלים העקיפים הללו כדי לעצור את כדור השלג, שהפעם באמת עלול לבודד את ישראל בעולם. אין ספק שתשובה חיובית תשחרר אנחת הקלה, אבל כלל לא בטוח שאפשר להסתפק בה. שכן אפילו אם כרגע הפלסטינים יימנעו מהגשת תלונה או שהתובעת תחליט להשהות את בדיקתה, ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לחיות עם איום גרעיני תלוי ועומד מסוג זה. על אחת כמה וכמה, אם התובעת תתקדם. ולכן, אחרי ארבע שנים שבהן שימוש בכלים המדודים והלחץ הבינלאומי העקיף כשלו, הגיעה השעה להתחיל בהפעלת מנופים ישירים על אבו־מאזן וחבורתו.

במעגלים הראשונים סביב נתניהו יש לפחות שני קליברים, זאב אלקין וצבי האוזר, הטוענים כבר שנתיים שהרשות הפלסטינית סיימה את תפקידה; שנזקיה התדמיתיים, ההסברתיים והמדיניים, עולים על תועלתה.
אבל אפילו אם לא מגיעים למסקנה חד־משמעית, שגם שנויה במחלוקת ציבורית עזה, האם אין דרך ביניים? האם באמת אנו מסוגלים לחסל - לפי פרסומים זרים - את עימאד וג‘יהאד מורנייה, אבל לא מוצאים שום מנוף נגד, למשל, טארק ויאסר אבו־מאזן, הבנים של הראיס שהתעשרו מעסקים ברשות הפלסטינית?

אריק שרון סגר את ערפאת במוקטעה בגלל נזק ביטחוני כביר; מדוע נתניהו לא יסגור את אבו־מאזן בגלל נזק מדיני אסטרטגי?

למה לעזאזל סאיב עריקאת, המוח והרוח מאחורי הבאשת ישראל בעולם, ממשיך להסתובב חופשי? מדוע מי שישראל הגדירה כממשלת טרור שכרתה ברית עם חמאס, ממשיכה להעביר כספים חופשי־חופשי מהארץ ומהעולם? וכי באמת אין שום נקודה רגישה אצל ההנהגה הפלסטינית? עד כדי כך הם חסינים?

התשובות לרוב השאלות האלו נמצאות בידי מערכת הביטחון. זו מבועתת מפני זִעזוע שלטון אש“ף וחרדה מפני קריסתו. כפי ששקשקו מלהיכנס לערים הפלסטיניות כאשר ערי ישראל אדמו מדם, כך כעת השב“כ וצה“ל מזהירים מפני מיטוט הרשות. וכל עוד זו עמדת מערכת הביטחון, אין שום סיכוי שנתניהו יכפה עליה פרדיגמה אחרת. וזה האבסורד הגדול ביותר. דווקא המסגרת שעשויה לסבול מהאג יותר מכל ישראלי אחר היא המסנגרת הגדולה על מחוללי המהלך בהאג. עיניים להם ולא יראו.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...