נאום נתניהו והגרעין האיראני: כל האמיתות והשקרים
האם הנושא האיראני עלה כי הוא משרת את נתניהו בבחירות והאם הפרשה גורמת לנזק ביחסים הביטחוניים בין ישראל וארה"ב? לקראת נאום נתניהו בקונגרס: כמה שאלות ותשובות לגבי הנושאים המרכזיים
עוד כותרות ב-nrg:
- דיווח: ג'ון הג'יהאדיסט ניסה להתאבד לפני 4 שנים
- צפו: אדם ערום נמלט מחלון בארמון בקינגהאם
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
העובדה שנסיעת נתניהו לארה״ב יוצאת היום לדרך בעיצומה של מערכת בחירות, מקשה על דיון ענייני. בעיתוי כזה, השיח הציבורי רחוק מלהיות מדויק. ובכל זאת, להלן כמה שאלות ותשובות לגבי הנושאים המרכזיים: מה אמת ומה "סתם ספין"?
לא נכון. הנושא האיראני מתנהל על פי לוח זמנים שאינו קשור לבחירות. כבר בחודש נובמבר 2014, כאשר הסכם הביניים הוארך באופן זמני בפעם השנייה, היה ברור כי מדובר בהארכה אחרונה, וכי לקראת אביב 2015 יגיע רגע האמת: או שייחתם הסכם ארוך טווח, או שיהיה "פיצוץ" בין איראן למעצמות.
כן. היחסים האסטרטגיים בין ישראל לארצות הברית מבוססים על ערכים ואינטרסים משותפים, אבל בסופו של דבר בראשות כל ארגון עומדים אנשים. לכן, הרוח הרעה נושבת כלפי לשכת ראש הממשלה מן הבית הלבן בוושינגטון מזיקה בהכרח לישראל.
כעת נראה כי ברגע האמת ישראל תוכל לסמוך פחות מבעבר על "רכבת אווירית" של תחמושת (בעקבות העובדה שאספקת התחמושת התמהמהה ב"צוק איתן", מערכת הביטחון ממלאת עכשיו מחסנים בתוצרת כחול-לבן הרבה יותר מאשר בעבר).
אבל, משמעותי מכך: חלק גדול מעוצמתה האזורית של ישראל במשך עשרות שנים הייתה העובדה שהמפתח לבית הלבן היה תלוי בהמלצה חמה מירושלים (או לפחות כך המנהיגים האזוריים תפסו את המצב). כיום, היחסים הקרים בין וושינגטון לישראל מחלישים את עוצמתה המדינית של ישראל ואת ההרתעה שלה.
כמעט נכון. מדובר באחד המשברים הגדולים בתולדות היחסים בין ישראל לארצות הברית מאז תחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת (עד מלחמת ששת הימים ישראל נשענה ביטחונית על צרפת יותר מאשר על ארצות הברית) - אבל לא הגדול ביותר.
למשל, משבר חמור הרבה יותר היה כאשר האמריקאים גילו לתדהמתם ביוני 1981, שישראל תקפה את הכור הגרעיני אוסיראק בעיראק, אף שבוושינגטון התנגדו בכל מאודם לתקיפה הזאת.
תלוי בעיני המתבונן. העמדה הרשמית של מערכת הביטחון, שאומצה גם על ידי שר הביטחון וגם על ידי ראש הממשלה, היא שכל הסכם בין המעצמות לאיראן הוא בהכרח רע לישראל, ושעדיף המשך סנקציות ללא הסכם. בכל מקרה.
אלא שמאחורי העמדה הרשמית נשמעות דעות שלפיהן הסכמי הביניים עד כה דחו את פרויקט הגרעין האיראני, ושפיקוח על פרויקט הגרעין ועיכובו הן הדרך הטובה ביותר לעכב את הפצצה האיראנית.
בבסיס הוויכוח בין ישראל לארה"ב, מנהיגת מעצמות המערב, עומדות הצנטריפוגות: המעצמות נוטות להסכים לתביעת איראן להמשיך להחזיק 6,000 צנטריפוגות להעשרת אורניום במסגרת הסכם הקבע.
עמדת ישראל, לעומת זאת, היא לא לאפשר לאיראנים אפילו צנטריפוגה אחת, משום שמשמעות החזקתן היא הסכמה שאיראן תהיה מדינה גרעינית דה-פאקו: לפי גישת ישראל, או שאיראן תפעיל את הצנטריפוגות בעיתוי שתמצא לנכון בעתיד, או שתשלים את הדרך עד לפצצה בהסתר, ותודיע על הפצצה הראשונה אחרי שכבר תהיה בידיה.
בכל מקרה, במקרה כזה, איראן תהפוך למדינת סף גרעינית, באישור של המערב: מצב שידרבן מדינות במפרץ הפרסי ואת מצרים לחתור לפצצה משלהן, כדי להשיג איזון אסטרטגי. תחת המטריה של הפצצה שבדרך איראן תגביר את חתרנותה נגד משטרים בכל רחבי המזרח התיכון, כולל ארגוני טרור שפועלים נגד ישראל.
לא נעים להכיר בכך, אבל למרות מאמציה האסטרטגיים של ישראל, למנוע את הפצצה - איראן היא כבר מדינת סף גרעינית. בפועל. נרצה או לא.
לא נכון. קיימת עדיין אופציה צבאית. לפי הערכות מומחים ניתן להחזיר את התכנית הגרעין האיראנית עד שלוש שנים לאחור באמצעות הפצצה אווירית. לא יותר, אבל גם לא פחות. לא בטוח שזה שווה את המחיר המדיני שישראל תשלם, או שדחייה באמצעות הסדר לא תהיה ארוכת טווח יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם