גננות: המצב בגנים נורא, מרגישות שותפות לפשע
הרחבת חוק לימוד חובה אמנם הקלה כלכלית על משפחות רבות, אבל יצרה בעיות חדשות של צפיפות בגנים ומחסור בכח האדם. "קואליציית החינוך" מנסה להעלות את הבעיות האלה על סדר היום הציבורי
לפני כמה שבועות קיבלה ליאת ממרכז הארץ שיחת טלפון מהגננת של בנה. "תשמעי", היא אמרה לה, "אני חייבת לפתוח בהתנצלות". בהמשך השיחה הודתה הגננת בפני ליאת כי מחדל שהתרחש בגן הסתיים בשלום רק במזל. באותו היום יצאו הילדים לשחק בחצר, וכשנכנסו בחזרה לגן נשכחו שני ילדים בחוץ.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הגננת לא הרגישה בטוב, הסייעת התמודדה לבדה עם יותר מ־30 ילדים, ואיש לא ביצע ספירה מסודרת כדי לוודא שכולם נכנסו. רק חצי שעה מאוחר יותר גילו גננות הצהרון כי שני ילדים חסרים ומצאו אותם מתחבאים בשטח צר שבין המחסן לגדר.
"כשהיא סיפרה לי את זה, הרגשתי שבועטים לי בבטן", אומרת ליאת. "אנחנו מאוד אוהבים את צוות הגן, אבל איך אמורים להגיב לדבר כזה? רצו לי בראש אלפי אסונות שונים שהיו יכולים להתרחש. אני מבינה שיש על הסייעת והגננת עומס עצום ושאין שום פרופורציה בין מספר הילדים לגודל הצוות, אבל באותו רגע רציתי רק להוציא את הבן שלי ולהעביר אותו לגן אחר, שבו אוכל לסמוך על מי שאמור לטפל בו ולהשגיח עליו".
ובכן, יוקר המחיה, פירוק המונופולים, המאבק בשחיתות וההתמודדות עם האיום האיראני - אלו הם רק חלק מהנושאים העומדים במרכז סדר היום של מערכת הבחירות הנוכחית. אבל בינתיים נראה כי אחד הנושאים המשמעותיים והרלוונטיים ביותר לחייהם של מרבית הישראלים - נושא החינוך - נדחק בבחירות הנוכחיות לקרן זווית. וכדי למנוע שיחות כמו זו שקיבלה ליאת, מתגבשת בחודשים האחרונים קואליציית חינוך אזרחית וא־פוליטית, שמבקשת להחזיר את החינוך אל מרכז השיח הישראלי. לפי שעה, כותרות העיתונים וסרטוני הבחירות מעידים כי הדרך עוד ארוכה.
חברי 'קואליציית החינוך', אשר מורכבת בין היתר מהורים, גננות, סייעות ואנשי אקדמיה, נפגשו בשבועות האחרונים עם נציגי המפלגות השונות, מתוך מטרה להעלות את המודעות לנושא, כשבמוקד השיח עמדה הדרישה לשפר את התנאים במסגרות החינוך לגיל הרך.
"הילדה שלי אמורה לעלות בשנה הבאה לגן טרום־טרום חובה, ולפני כמה חודשים התחלתי להתעניין בנעשה בגני העירייה", מספרת מאיה פלג, אם לשלושה מתל־אביב, שמתארת את הקמת הקואליציה. "זה התחיל משיחה שהייתה לי עם חברה טובה שעובדת כגננת בגן טרום־טרום חובה בעפולה. היא סיפרה לי בדמעות על מה שקורה בגן שלה, ואמרה שהיא מרגישה שממש נעשה עוול לילדים. אחר כך דיברתי עם חברות נוספות מתל־אביב והן תיארו מצב דומה, ולאט לאט הבנתי שמדובר בבעיה ארצית".
לפני כמה חודשים החלה פלג להתנדב בעמותת ׳כולנו משפחה׳ והפכה לרכזת הגנים שלה. במסגרת הזו היא שוחחה עם עשרות גננות מרחבי הארץ. "תמונת המצב שקיבלנו הייתה מאוד עגומה", היא אומרת. "יום יום ילדים נחבלים ולא רואים אותם, פונים לגננת ולא שומעים אותם. לא גננת אחת ולא שתיים אמרו לי: 'אם הורה היה יודע מה קורה כשהדלת נסגרת, הוא לא היה שולח את הילד שלו לגן'".
לאחר שהתחוורו לפלג ממדי הבעיה, היא הבינה כי יש צורך בשילוב ידיים בין כל הגורמים הנוגעים בדבר. "פנינו לארגון הגננות, לארגון הסייעות, לפורום ועדי ההורים היישוביים, למכון אדלר, לאשת החינוך מיכל דליות ולגופים נוספים, והחלטנו לפעול ביחד". הקמפיין הראשון שבו פתחו חברי הקואליציה קיבל את הכותרת 'טרום־טרום טראומה'.
"הילדים של כולנו לא יכולים לחכות עד אחרי הבחירות, וזקוקים לפתרון מידי", כתבו חברי הקואליציה במכתב ששלחו לראש הממשלה נתניהו ולסגן שר החינוך אבי וורצמן לפני כחודשיים. "הבחירות בפתח, ואחד ההישגים הגדולים של הממשלה הנו חוק חינוך חינם מגיל שלוש. אלא שלמרות הצעד המבורך שבהקדמת גיל הכניסה לגנים, בפועל לא נעשו התאמות בין התנאים הקיימים כיום בגנים לבין צורכיהם הפיזיים והרגשיים של ילדים בגילאים כה רכים".
לטענת ההורים, "מציאות בלתי אפשרית של גני ילדים המכילים 35 ילדים עם גננת וסייעת אחת, לא מאפשרת השגחה ויחס אישי מינימלי שלו זקוקים הילדים בגיל זה. בפועל אנו עדים לעשרות דיווחים על ילדים שנפצעים בלי שאיש שם לב לכך, ילדים ששוהים זמן רב עם צרכים בבגדים, וילדים שנדבקים במחלות עקב תנאי היגיינה בלתי מספקים. ברמה הבטיחותית, דווחו עד כה עשרות מקרים שבהם ילדים יצאו מהגן באין משגיח, ונמצאו משוטטים לבדם בחוץ".
אחת הדרישות המרכזיות שהציבו חברי הקואליציה במסגרת הקמפיין היא הוספת סייעת שנייה בגנים לגילאי 3. אולם המאבק, שמכונה 'מחאת הסייעות', אמור להקיף מגוון רחב יותר של בעיות שעמן נאלצים הילדים הרכים להתמודד, זאת בעקבות החלת חינוך חינם מגיל 3 במסגרת המלצות ועדת טרכטנברג.
חוק לימוד חובה, המוכר בטעות בשם 'חוק חינוך חינם', נחקק בשנת 1949 והוא מטיל על המדינה את החובה לספק חינוך חינם לכל ילד בישראל. בראשית הדרך הוחל החוק על ילדים מגיל 5 עד גיל 13, אולם עם השנים התרחבה תחולתו, וכיום הוא מתייחס לכל התלמידים - עד כיתה י"ב. תיקון לחוק משנת 1984 קבע כי החוק יחול על ילדים כבר מגיל 3, ולא מגיל 5 כפי שנהוג היה עד אז. אולם מדי שנה נדחה יישומו של התיקון במסגרת חוק ההסדרים.
ועדת טרכטנברג, שהוקמה לאחר המחאה החברתית בקיץ 2011, המליצה ליישם את התיקון לחוק באופן מידי ובכך לאפשר חינוך חינם לכל ילד וילדה מגיל 3. ב־8 בינואר 2012, לאחר דחייה של כמעט שלושה עשורים, התקבלה החלטת ממשלה היסטורית לאפשר חינוך חינם בגילאי 4-3 לכל ילדי מדינת ישראל. יישומה של ההחלטה החל ב־27 באוגוסט של אותה שנה. כבר בשנה הראשונה ליישומה של ההחלטה, נהנו מחינוך חינם כ־85 אחוז מילדי השנתון, וכיום עומד הנתון על כ־95 אחוז.
"המהלך להקדמת גיל הכניסה לגן היה חיוני ומתבקש בהתחשב בשוק העבודה וביוקר המחיה בישראל", נכתב במסמך עקרונות שגיבשו חברי הקואליציה, ושאותו הם מציגים בפגישותיהם עם חברי הכנסת. ״אבל העובדה שלא נעשו צעדים משלימים ומספקים כדי להתאים את המצב בשטח, יוצרת מציאות בלתי נסבלת עבור ילדינו הרכים״.
במסמך ניתנת התייחסות לשלוש נקודות מרכזיות שעשויות, לתפיסת ההורים, לחולל שינוי דרמטי בגני הילדים בגילאי 3. הראשונה שבהן מתייחסת להקטנת מספר הילדים בגנים ולהגדלת כוח האדם. בעניין הזה יש לציין כי הוועדה לבחינת דרכי החינוך לגיל הרך, בראשות כלת פרס ישראל פרופ' פנינה קליין ז"ל, שהייתה חברה בוועדת טרכטנברג, המליצה בשנת 2008 לכלול 16-14 ילדים בכיתת גן של בני 4-3. המספר הזה הוא כמחצית מהמספר הנהוג כיום, שעומד על כ־35 ילדים בגן.
במסגרת מסמך העקרונות ניתנת גם התייחסות להכשרה המקצועית של הצוות המטפל: "אנו קוראים להכנסת תנאי סף לעבודה בגני ילדים בגילאי 3 - של הכשרה מקצועית, הכוללת התמחות בגיל הרלוונטי ומתן ליווי והשתלמויות לסייעות הגן".
סוגיה נוספת שעליה מצביעים ההורים ואנשי החינוך נוגעת להתאמת הגנים לצורכי הילדים, וזאת בכמה היבטים: התאמת המבנה - התקנת אסלות נמוכות, כיור ופינה הולמת להחלפת בגדים ולטיפול בילדים, והתאמת סדר היום לילדים. כך למשל, מוצע כי סדר היום בגנים ישתנה באופן שיאפשר שעת מנוחה, וארוחת הצהריים תוקדם מהשעה 14:30 לשעה 13:00 לכל המאוחר.
כדי לקדם רפורמה מקיפה לשיפור התנאים בגיל הרך, נפגשו במהלך השבועיים האחרונים חברי הקואליציה עם ראש הממשלה נתניהו ועם נציגי המפלגות השונות ובהן פרופ' מנואל טרכטנברג מהמחנה הציוני, ח"כ אורלי לוי־אבקסיס מישראל ביתנו, ח"כ איילת שקד מהבית היהודי, שר החינוך לשעבר ח"כ שי פירון מ'יש עתיד', רחל עזריה מ'כולנו' וח"כ תמר זנדברג ממפלגת מרצ. בהודעה שהוציאה ה'קואליציה' לאחר הפגישה עם ראש הממשלה נכתב כי הוא מאמץ את המתווה שהוצג לו ומתכוון ליישמו בממשלה הבאה.
דורית חזן, יו"ר ארגון גננות מחנכות, גננת מזה כ־20 שנה וחברת הקואליציה, מספרת: "כשנפגשנו עם פרופ' טרכטנברג, סיפרתי לו על כל הקשיים שיש בגן. נתתי לו כדוגמה מקרה שבו ילד צעיר ולא גמול פספס ועשה צרכים במכנסיים, אבל בגלל שהגן שלי לא מותאם לילדים לא גמולים ואין לי אגנית מתאימה לרחוץ אותו - הייתי צריכה להוציא את הילד החוצה לחצר ולרחוץ אותו בצינור. הסברתי לו שהרפורמה של חינוך חינם מגיל 3 נעשתה מהר מדי, ובלי לתת את הדעת לבעיות שכבר היו קיימות בגנים, ואז נוצר מצב שלא רק שלא פתרו את הבעיות שהיו לפני כן, הבעיות האלה רק הלכו והתעצמו. כשטרכטנברג שמע אותי הוא אמר: 'אם אני הייתי יודע שזה מה שייגרם כתוצאה מהרפורמה - לא הייתי נותן לזה יד. לא לזה התכוון המשורר'. "אני היום מרגישה שאני שותפה לפשע", אומרת חזן. "אני מרגישה שאני לא יכולה היום לתת לילדים את מה שמגיע להם כדי שהם יתקדמו. איזה דור אני מגדלת? זה כואב לי".
"כבר עכשיו אנחנו רואים את התוצאות בשטח", אומרת אשת החינוך מיכל דליות, שמוכרת לציבור מהתוכנית 'סופר נני'. "אנחנו רואים רגרסיות איומות בדיבור, גמגום, נסיגה בגמילה מחיתולים, ילדים שמתעוררים בפחד באמצע הלילה, וההורים שלהם לא מבינים ממה זה נובע".
דליות מסבירה כי היחס הבלתי אפשרי של גננת וסייעת מול 35 ילדים, עשוי להשפיע על התנהגותם של הילדים בטווח הרחוק. "עלולים לגדול ילדים בתחושה של הזנחה רגשית כי הם מאמינים שאין מי שיראה את הצרכים הרגשיים שלהם, ואז יכולים לגדול משם אנשים בוגרים שמסתגרים ועוצרים את הרגשות שלהם, ונראים קרים כי הם לא מביעים רגשות, כי בלאו הכי לא רואים אותם - אז למה לשתף ברגשות שלי? מנגד, יהיו ילדים שיעשו הכול כדי לקבל את מקומם בחברה, ויהפכו להיות כאלה ש'אין להם אלוהים'. זה יבוא לידי ביטוי בצורות של תוקפנות, כי זו הדרך היחידה שלהם כיום להשיג תשומת לב.
אם אני צריכה לתת היום עצה להורים שצריכים לשלוח את ילדיהם לגן ציבורי בגיל 3, אני ממליצה להם להשאיר את הילד בגן פרטי עד שהמצב הזה ייפתר, אם יש ביכולתם הכלכלית. עד לפני כשלושים־ארבעים שנה, החינוך הטרום בית ספרי היה היהלום שבכתר של משרד החינוך. ההבנה הייתה שאם אתה רוצה לגדל חכם, גאון, יוצר, מומחה, מביא פרסים - אתה חייב להשקיע בילדותו. אבל כשמדברים היום עם אנשים ממשרד החינוך, רואים שהכול התהפך. הם מדברים רק על בתי הספר, על מורים ותלמידים. הגיל הרך נשכח. הוא דרוס ומעוך".
טלי בריל, חברת קואליציה נוספת שהייתה בשנת 2011 ממובילות 'מחאת העגלות' והקימה את פורום ׳הורים דורשים מהפך בחינוך׳, סבורה כי הסיבה למיקוד מאמציהם של שרי החינוך השונים בגילאים הבוגרים יותר, נובעת משיקולים של פופולריות. "כשאתה משקיע בגיל הרך, יחלפו שנים רבות עד שיראו את התוצאות של ההשקעה, ושום ממשלה בישראל לא מכהנת כל כך הרבה זמן כדי שיראו את ההישגים שלה וייחסו אותם אליה. לכל שר יש אינטרס שיראו את התוצאות של הרפורמות שלו באופן מידי, ולכן הוא מעדיף להשקיע בשינויים כמו ביטול הפסיכומטרי או שינוי לוח החופשות. בסופו של יום, החינוך בגיל הרך הפך לתפוח אדמה לוהט - אף אחד לא מוכן לקחת אחריות".
מנגד, מנהלת האגף לחינוך קדם־יסודי במשרד החינוך סימה חדד מה-יפית, מצדדת בדרישה להוספת אנשי צוות בגני 3, אולם דוחה בתוקף את הביקורת בעניין חוסר התאמתם של גנים אלה לילדים הצעירים. "זה שכולם נסחפים ואומרים שהגנים לא מותאמים לגיל 3, אני לא יודעת בכלל מאיפה מביאים את זה", היא אומרת. ״יש הרבה רשויות שמפעילות גני 3 כבר הרבה שנים. אני בעד שתהיה תוספת כוח אדם בגנים, אבל בין זה לבין אמירה שאנחנו לא מכירים את הגיל ושתוכניות הלימודים לא מותאמות - זה דבר אחר. מאוד יכול להיות שבעיקר במרכז הארץ, החינוך־חינם הוביל לכך שהגיעו יותר ילדים למערכת, והגנים הפכו צפופים יותר. אם המערכת הייתה כל כך גרועה - ההורים לא היו שולחים אליה את הילדים שלהם. אבל בסופו של דבר ההורים מצביעים ברגליים ואנחנו רואים שהם שולחים את הילדים לגנים הציבוריים הרשמיים - אז כנראה שבכל זאת המערכת טובה".
האם בזכות המהלכים שמובילה הקואליציה, יתחולל סוף סוף השינוי המיוחל בממשלה הבאה שתוקם? ישראל אליסף, מרכז תחום הגנים בפורום וועדי ההורים היישוביים נשמע אופטימי: "בעקבות הפגישות שלנו, עולה המודעות בקרב נבחרי הציבור לבעיות הקיימות בחינוך בגיל הרך. זה יוצר יותר מחויבות של המפלגות לנושא, ואנחנו רואים לנגד עינינו איך פתאום תחום החינוך מופיע יותר במצעים של המפלגות. אנחנו מאד מקווים שהמחויבות הזו תבוא לידי ביטוי גם ביום שלאחר הבחירות ושהפוליטיקאים ידעו להציב את נושא החינוך בכלל והחינוך לגיל הרך בפרט- בראש סדר העדיפויות. בשנים הראשונות של הילד- מתעצב כל עולמו, את הנזקים וההשלכות שיגרמו כתוצאה מהמצב ששורר כיום בגני הילדים- יהיה מאד קשה לתקן בעתיד".
"התחושה שלי היא שהגענו לשלב שבו אפשר לעשות את השינוי", מוסיפה בריל. "החשש שלי הוא שהשינוי שייעשה יהיה שטחי ויתרחש רק ממניעים פוליטיים. מערכת החינוך הישראלית מתמחה בשיטת הפלסטרים. אני לא חושבת שאפשר לפתור את הבעיה בצורה של ‘זבנג וגמרנו‘, צריך שינוי עומק שיימשך שנים. דרוש פה אומץ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם