ראשי » חדשות » בארץ

ה'זונדרקומנדו' האחרון: האיש שחי בשביל לזכור

אליעזר אייזנשמידט הלך לעולמו בחורף האחרון בגיל 94, לאחר ששם לו למטרה במהלך חייו להביא לידיעת הדורות הבאים את קורות היחידה שאליה השתייך, ותפקידה היה המשימה הנוראית של פינוי הגופות מתאי הגזים

אחרון יהודי ה'זונדרקומנדו' מאושוויץ-בירקנאו שחי בארץ, אליעזר אייזנשמידט, הובא למנוחות בערב חנוכה השנה, בבית הקברות בקריית-שאול. מותו קטע את תוכניתו לצאת לפולין שבועות אחדים אחר כך עם המשלחת הישראלית לציון שבעים שנה לשחרור אושוויץ, בתאריך שהיה אמור להיות גם יום הולדתו ה-95. "חשוב מאוד שאנשים ישמעו ממקור ראשון על מה שקרה שם, ממי שהיה שם. הרי רק אני נותרתי מה'זונדרקומנדו'", סיפר אייזנשמידט - אבל לא זכה לבסוף לספר את סיפורו.

- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

היכרותי עם אייזנשמידט החלה לפני כ-15 שנים, כאשר התחלתי להתעניין בחיים היהודיים בלונה, העיירה שממנה בא ובה נולד לפני המלחמה וגורלם המר של היהודים בשואה בהם גם אבי יצחק אלישברג ז"ל. היו לנו פגישות ושיחות רבות, שבהן העשיר אותי בידיעותיו הרחבות ובזיכרונותיו השנונים והחדים, שתמיד הדהימו אותי בתוכנם.
 
בשנת 2006 נסעתי בפעם הראשונה לביקור בעיירה לונה יחד עם אייזנשמידט ועם נכדתו ליאת. נעצרנו שם ליד כל בית ובית, והוא סיפר את קורות המשפחה היהודית שהתגוררה לפני המלחמה בכל בית – ואת כל דבריו תיעדתי. הוא אף תיאר לי בפרטי - פרטים את דמויותיהם של בני משפחתי מלונה, שלא זכיתי להכיר. הוא היה נרגש מאוד כאשר מצא בבית הקברות בלונה את המצבה של סבו מצד אביו, שלום אייזנשמידט, ושל סבו מצד אמו, אברהם ולבל.

הוא גם היה מרוצה מהצבת אבן הזיכרון שהוקמה שם ביוזמת תושבי העיירה, כולם אנשים שאינם יהודים, שעליה נכתב ברוסית: "לזכר 1,549 תושבי העיירה לונה שנרצחו במלחמה בין השנים 1945-1941". כמו כן ביקש אייזנשמידט וקיבל אישור מעיר המחוז מוסטי להוסיף לאבן זיכרון זו טבלה בעברית, שעליה נכתב "לזכרם של יהודי גטו לונה, שגורשו ונרצחו במלחמת העולם השנייה". הוא הכין את הטבלה, שלח אותה בדואר ללונה וכיום היא ניצבת על אבן הזיכרון.

אייזנשמידט נולד ב-1920 בלונה. העיירה שוכנת ליד גרודנה, הנמצאת כיום בבלרוס, ולפני מלחמת העולם השנייה התגוררו בה כ-1,600 יהודים. הוריו, יהושע ואסתר לבית ולבל, החזיקו בבעלותם מפעל קטן לייצור משקאות. היו לו שני אחים, אברהם (יליד 1925) ויעקב (יליד 1927). אייזנשמידט למד בבית הספר היהודי 'תורה ודעת' שבלונה, שבו לִמדו בעברית. לאחר מכן למד בבית ספר טכני בגרודנה, שהשתייך לרשת החינוך הפולנית, והוסמך כטכנאי.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהו אייזנשמידט ובני משפחתו בלונה. לאחר הכיבוש הגרמני, בערב סוכות תש"ב (אוקטובר 1941), נאלצו לעזוב את בתיהם יחד עם כל יהודי העיירה לונה, ולעבור לגטו וולה שליד לונה. כשנה לאחר מכן, ב-2.11.1942, גורשו כל יהודי לונה מהגטו אל מחנה המעבר קילבסין שליד גרודנה.

כחודש לאחר הגיעם למחנה, ב-5.12.1942, הצטוו יהודי העיירה לונה והעיירות הסמוכות לה לצאת במסע רגלי לתחנת הרכבת של לוסוסנה, שליד קילבסין. היה זה ביום השלישי של חג החנוכה, שנת תש"ג. לפני צאתם ארגנה שרה זלוטויאבקו, בת העיירה לונה, את כל יהודי העיירה לונה לשירת 'מעוז צור ישועתי'. "כל חיי אזכור את שירת 'מעוז צור ישועתי' ששרו יהודי העיירה לונה לפני צאתם לדרכם האחרונה", נהג לומר לי אייזנשמידט מדי שנה בשנה בחג החנוכה. יהודי לונה נדחסו אז בקרונות משא בדרכם האחרונה למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, שאליו הגיעו ב-8.12.1942 בבוקר, נר חמישי של חנוכה שנת תש"ג.

כמעט כל יהודי לונה, וביניהם בני משפחתו של אליעזר אייזנשמידט, הושמדו במחנה מוות זה. בהיותם במחנה נבחרו הוא וכמה מחבריו הצעירים בני העיירה בסלקציה, והוצבו לשרת בפלוגה המיוחדת של ה'זונדרקומנדו' שעסקה בשרפת גופות הקורבנות שנרצחו במחנה.
 

אייזנשמידט תיאר כך את המפגש הראשון שלו עם המוות: "כאשר פתחו את דלת הגז חשכו עינינו. עד היום אני נושא עמי את המראה שהתגלה שם. ניצבה שם גופתה המקופלת של אישה עירומה. הפכנו לנציבי מלח, אבל הכו בנו ונאלצנו לעבוד, להסיע את הגופות במריצות ולשרוף אותן בבורות".

אייזנשמידט, אסיר מספר 80764, היה בלב הגיהנום של אושוויץ-בירקנאו כשנתיים ימים. ההיסטוריון פרופ' גדעון גרייף, שערך מחקר על ה'זונדרקומנדו', ראיין את אייזנשמידט שעות רבות לספרו 'בכינו ללא דמעות'.

בחודש ינואר 1945, עם התקרבות הצבא הסובייטי לאושוויץ, החלו הגרמנים בפינוי המחנה ובהעברת שרידי יושביו למחנות אחרים. בעת צעדת המוות שיצאה מאושוויץ ב-18.1.1945 לעבר גרמניה ברח אייזנשמידט, נפצע ברגלו ומצא מסתור אצל משפחת טנדרה הפולנית.

שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ על ידי הצבא האדום, ב-27.1.1945, חל ביום הולדתו ה-25. הוא נשא לאישה את יהודית מהעיירה סוסנוביץ, אף היא ניצולת שואה. שניהם עלו לארץ בשנת 1946, התגוררו בגבעתיים והביאו לעולם בן ובת. אליעזר ויהודית אייזנשמידט זכו גם לנכדים ולנינים. בהמלצתו קיבלו בני הזוג פרנצישקה ותיאודור טנדרה מידי 'יד ושם' את אות "חסידי אומות העולם". הוא נשאר בקשר הדוק עם בני משפחת טנדרה, ולאחר מותם גם שמר על קשר עם צאצאיהם.

אליעזר אייזנשמידט שם לו למטרה לספר לדורות הבאים את סיפורם של אנשי ה'זונדרקומנדו', למען ידעו, יזכרו ולעולם לא ישכחו. מדי שנה בשנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה היה הוא מוזמן להרצות בבתי ספר, שבהם סיפר לתלמידים את קורותיו. ביום הזיכרון בשנת תשע"ג (2013) הוא אף הדליק משואה ב'יד ושם'.

השנה אליעזר אייזנשמידט כבר לא יהיה שם. אל תוך קברו הפתוח הטלתי אבן שהבאתי בסתיו מעיר הולדתו לונה שבבלרוס, שבה קבורים סבותיו.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...