בית המשפט הרשיע את קרינה בריל ברצח ילדיה
השופטים צבי סגל, בן ציון גרינברגר וארנון דראל קבעו כי הייתה אחראית למעשיה. סנגוריה יבקשו להפחית בעונשה לאור מצבה הנפשי. בהכרעת הדין נכתב כי "לא מחלת הנפש הובילה את הנאשמת לביצוע המעשים הנוראיים, אלא מציאות חייה"
"אם רוצחת, שבחרה ביודעין לבצע את מעשיה": בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע הבוקר (א') את קרינה בריל ברצח שני ילדיה, איגור בן השבע ומירה בת החמש בביתה, לפני כשנה וחצי. בריל רצחה את ילדיה באמצעות סכין מטבח בעת שהיו במיטתם, ואף ביצעה וידוא הריגה כשדקרה אותה מספר פעמים, תוך כדי שהיא חוקמת מאחותה שניסתה לעצור אותה. השופטים צבי סגל, בן ציון גרינברגר וארנון דראל הגדירו את כתב האישום כ"מעורר פלצות" וקבעו כי היא הייתה אחראית למעשיה. סנגוריה של בריל הודיעו כי יבקשו להפחית בעונשה לאור מצבה הנפשי, והתביעה הודיעה שלא תתנגד.כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בהכרעת הדין התבטא השופט צבי סגל באופן חריג כאשר כתב:"כל מילותיי שלהלן שקעו לקרקעית הדמעה. עסקינן בכתב אישום מזעזע בתוכנו, מילותיו צורבות, עלילותיו מעוררות פלצות". עוד כתבו השופטים כי "מסקנתנו הינה כי לא מחלת הנפש בה לוקה הנאשמת ומחשבות שווא הן שהובילוה לביצוע המעשים הנוראיים המיוחסים לה, אלא קשיים וחששות שמקורם במציאות חייה המורכבת ובניסיון חייה העגום".
השופטים התייחסו למצבה הנפשי של בריל ולנסיבות שהביאו אותה לרצח הנורא, אך קבעו כי הדברים אינם יכולים להפחית בחומרת מעשיה. "הנאשמת חוותה קשיים רבים, לרבות הקושי הכרוך בגידול ילדים כאם חד הורית, קשר מעורער ביותר עם אמה, וזאת בנוסף לקשיי קליטה והסתגלות בארץ. המעשים שביצעה הנאשמת, שאין חולק על עצם ביצועם, הינם מחרידים וקשים מנשוא. כאינסטינקט ראשוני, אינטואיטיבי בעיקרו, נראה כי לא תיתכן אפשרות בה אם תרצח את שני ילדיה באכזריות כה רבה, מבלי שתעמוד ברקע מעשיה אלה מחלת נפש כלשהי".
השופט סגל קבע כי "עם זאת, לאחר בחינה מעמיקה ומוקפדת של מכלול הנתונים שהוצגו לפנינו, שוכנעתי מעבר לספק סביר, כי על אף ליקויה הנפשי של הנאשמת היא הייתה מסוגלת להבין את הפסול במעשיה ולהימנע מהם, אך בחרה ביודעין לבצעם, אולי מתוך דיכאון בו הייתה נתונה - דיכאון שלא נבע דווקא ממחלתה".
בתחילת המשפט קבע הפסיכיאטר המחוזי כי בריל כשירה לעמוד לדין. זאת למרות שסניגוריה של בריל, אריאל הרמן וסלבה רודנקו, המייצגים את בריל מטעם הסנגוריה הציבורית, הציגו במהלך המשפט חוות דעת מטעם פסיכיאטר פרטי, לפיה בריל לא היתה אחראית למעשיה. כמו כן הוגשו מסמכים מרוסיה המעידים כי בריל סובלת ממחלת נפש. בריל, שהיתה הרה בהריון במהלך הרצח, ילדה בתקופת מאסרה בן. אחותה נדיה לויט, ששהתה בדירה בעת האירוע הטראגי, ביקשה לגדל את הילד, אך הוא הועבר לחזקת אביו הביולוגי בשוויץ.
הרצח המזעזע אירע בספטמבר 2013. על פי כתב האישום, בריל עלתה לארץ שבעה חודשים לפני הרצח וחוותה קשיי התאקלמות וקשיים בגידול שני ילדיה. הדבר בא לידי ביטוי באלימות כלפי ילדיה. לאחר שמדריכה בקיטנה של בנה הבחינה בחבורה על צווארו, בריל הודתה שהיכתה אותו וביקשה עזרה. היא טופלה על ידי רשויות הרווחה, אך למרות הטיפול ניסתה להתאבד בחיתוך צווארה.
לאחר שסיפרה לחברתה על המקרה, דיווחה האחרונה על כך לרשויות הרווחה, ובריל חששה שיקחו ממנה את ילדיה. לאור מצבה הנפשי של בריל, הגיעה לביתה אחותה נדיה, שניסתה להרגיע אותה לקראת פגישה שנקבעה לה למחרת עם רשויות הרווחה, ואף נשארה ללון בדירה.
ב-16 בספטמבר החליטה בריל לרצוח את ילדיה ולהתאבד. היא נטלה סכין גדולה מהמטבח, חתכה את ורידי ידיה ופנתה לעבר החדר שבו ישנו שני ילדיה במיטת קומותיים. בריל שיספה את גרונה של בתה, וזו אחזה בצווארה במקום החיתוך ותוך שהיא מדממת החלה לצעוק בשפה הרוסית: "אימא, לא צריך".
מיד לאחר מכן טיפסה בריל על סולם המיטה ושיספה את גרונו של בנה הלוך ושוב בכוונה להמיתו, בעת שישב על מיטתו. האחות נדיה אשר התעוררה למשמע זעקות הילדים, ניסתה להניא את קרינה מהמעשה. חרף ניסיונותיה של האחות, ביצעה בריל וידוא הריגה בילדיה ודקרה אותם פעמים רבות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם