"כל פרח שאני שוזרת הוא פרח שהאויבים קטפו"
הזרים שיונחו על קברי הנופלים נשזרו בכאב בידי אנשים שעובדים בדרך כלל בנסיבות משמחות. כשיסיימו להכין את הזרים העגולים, יתפנו השוזרים המקצועיים לסדר את הפרחים החגיגיים ליום העצמאות
בימי שגרה הם חיים בעולם של אושר ושמחה, מלווים את החיים בלידות, בהצעות נישואים, בחתונות וברגעים של הוקרה ותודה. אבל בתקופה הזו עוטפת תוגה של ממש את בעלי חנויות הפרחים, והם קורסים תחת העבודה בהכנת אלפי זרים עגולים שיונחו על קברי החיילים וחללי האיבה בטקסי יום הזיכרון. אותו פרח שמסמל טוהר ושמחה, עומד כשלט של עצב ושכול על אלו שנקטפו מוקדם מדי.עוד כותרות ב-nrg:
- קליפ מיוחד: תושבי תקוע מנציחים את דליה למקוס
- "על כולנו מוטלת המשימה להחזיר את אורון"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בחנות הפרחים הקטנה של וטה קרפושינסקי בקריית-שמונה עוקפים כבר הגלגלים הירוקים בגובהם את השוזרת המקצועית. בידיים בטוחות ובפנים חיוורות היא מוסיפה עוד ועוד פרחים אל הזר העגול, ומסגירה את שעובר עליה: "זו תחושה קשה מאוד. אנחנו אוהבים לעשות טוב ושמח, וכולם אוהבים ומתרגשים מפרחים. בתקופה הקשה הזאת אנחנו מתמקדים בשכול. אני בוחרת לחיילים שלנו את הפרחים הכי טריים ויפים, כי ככה אנחנו רוצים לזכור אותם - מלאי חיים וצבע", היא הסבירה.
ויקטוריה פסטרנק עובדת לצדה, ושלושה מילדיה ישרתו בקרוב בצבא: "הפרחים הללו מלאי משמעות, ועם כל פרח שאני מצרפת לזר אני בוכה וכואבת", היא אמרה כשדמעותיה מכתימות את פרחי הגרברה הכתומים והמחייכים.
בעיר קטנה כמו קריית-שמונה שעל גבול הצפון כולם מכירים את כולם, ובחנות הקטנה ניצב זר זיכרון לגרמן רוז'קוב, חייל צעיר שנהרג במלחמת לבנון השנייה והיה לקוח קבוע בחנות בימי שישי, כשרצה לשמח את אמו שגידלה אותו לבדה.
"הפרחים מלווים אותנו מלידה ועד המוות. יש פרח שהולך לחתונה ויש שהולך ליום הולדת או להצעת נישואים, ויש גם כאלו שהולכים להלוויה", אמר רונן טוסי מ'פרחי גורדון' בתל-אביב. כשהזמנה לזר זיכרון מגיעה מאדם מוכר, הוא משתדל לנתק את רגשותיו ולעבוד כמו רופא. "יש לנו לקוחות מהעשירון העליון, וכל השנה נדמה שלא חסר להם דבר ושהחיים שלהם מלאים שמחות. אבל כשהם נכנסים לכאן בערב יום הזיכרון ומבקשים זר לאח, לבן או להורה שנהרג, הפנים שלהם מספרות הכול.
"אני עובד בפרחים מגיל שמונה, ואני זוכר את הפעם הראשונה שבה זרי האבל הפכו לטראומה של חיי", סיפר טוסי, "זה היה בערב יום האם: ארגנו את הפרחים לקראת סידורים למאות הזרים שמזמינים מאיתנו במהלך היום, ואז קרה אסון המסוקים. בבת אחת קיבלנו הזמנה ל-73 זרים כפול שלוש, והיה לנו לילה אחד להכין 219 גלגלי פרחים. עבדנו כל הלילה. בתשע בבוקר החלו ההלוויות, ואז נשמעו הטלפונים עם הזמנות הזרים ליום האם וכרטיסי הברכה 'לאמא היקרה'. אני זוכר שבכיתי על הפרחים, ואמרתי שאימא אחת מאושרת ואימא אחרת בוכה. זה משהו שמתחבר ליום הזיכרון, ולא אשכח זאת לעולם".
הנחת פרחים על קבר איננה ממנהגי האבלות ביהדות, אולם הדבר השתרש במסורת הישראלית. יש אומרים כי המנהג הזה מוזכר כבר בתלמוד הבבלי כדבר שהיה מקובל בעבר בעם ישראל. "זה אחד החוקים היותר מוצלחים שלקחנו מהגויים", טענה שרה זמירי ממשתלת נופר שביסוד-המעלה. "יותר נחמד לאלו שנשארו מעל פני האדמה ובאים לבית העלמין לראות פרח, ולא לראות חלקה עם רגבי עפר טריים".
שקד אפק, שעובדת עמה, סיפרה כי לאמהות לילדים הכי קשה להשתתף ב"תעשיית השכול" ביום הזה. "אני מוצאת את עצמי בוכה וממשיכה לשזור. יש לי ילד לוחם 'בגולני'. הוא היה אמור ללכת לטיס, ואחרי 'צוק איתן' החליט להיות עם הלוחמים הכי רציניים שיש והלך לשם. הוא לא שאל אותי, והזרים הללו הופכים אותי עוד יותר עצובה ודואגת".
לדבריה, הימים האלה עוברים על אנשי הפרחים בכל החנויות בשקט שאינו מאפיין את האופטימיות והתקווה שהם חשים למול הפריחה היפה. "מבחינתי יש סוג של יראת כבוד לראות את כל הזרים האלה מוכנים בערמה. אני מכינה פרח לפרחים הכי יפים שנקטפו לנו. כל פרח שאני שוזרת הוא פרח שהאויבים קטפו לנו. ב'צוק איתן', אם הסתכלת על החיילים שהלכו ראית שהם היו יפי תואר, אחד-אחד, פשוט יפים. זה היה לא מובן ולא הגיוני".
עלות גלגלי האבל נעה בין 150 שקלים ועד אלף שקלים ליחידה, ומספר ההזמנות גדל משנה לשנה. בשונה מפרחים רגילים, שאורך חייהם נמשך בין שבוע לשבועיים באגרטל צונן, הרי שדינה של הכותרת המנותקת מהגבעול לנבול מהר יותר, מיום אחד ועד שלושה. "הם נובלים מוקדם מדי, ממש כמו החיילים", אמרה קרפושינסקי.
היום בצהריים יחזירו מוכרי הפרחים את גלגלי הלֶבד השחורים, ויחלו בסידורי הפרחים האופטימיים בכחול-לבן לבימות חג העצמאות: "המעבר הזה קיצוני מאוד, אבל משחרר מהקושי של היום הזה", ציינה רונית קסטנבנד מ'עץ השדה' שבקריית-שמונה. "לקחת את אותם הפרחים ולעשות מהם זרי ענק שמתנוססים בחגיגות המדינה זה מסמל את החיים של כולנו, ואת המציאות שדורשת מאיתנו לקום מהשכול ומהעצב ולהודות על מה שיש לנו".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם