מפת הכסף: תזרים המזומנים מאירופה לעמותות בארץ
עשרות ארגונים פוליטיים לא-ממשלתיים זוכים למימון של מיליוני שקלים מממשלות באירופה. פרויקט מיוחד ממפה את מסלולי המימון שבעזרתם בוחשות מדינות זרות במטרה להשפיע על מדיניות ממשלת ישראל
הישיבה ה-215 של הכנסת ה-15 הייתה סוערת במיוחד. השנה היתה 2001, ועל סדר היום עמדה הצעה דחופה לדיון. מתחקיר שפרסם העיתונאי יואב יצחק ב'מעריב' עלה כי מדינות אירופה מתערבות בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל ומנסות להשפיע על תהליכים המתרחשים בה באמצעות תמיכה כספית של מיליוני דולרים לארגונים שונים.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כך למשל חשף יצחק כי גוף בשם 'מכון לדמוקרטיה ומנהיגות לעולים' בראשות חבר הכנסת דאז רומן ברונפמן, קיבל תמיכה של 400 אלף אירו מהאיחוד האירופי לצורך פעילות שתעביר את עולי ברית המועצות לשעבר מגוש הימין לגוש השמאל. גם ארגון 'ארבע אמהות', שפעל לנסיגת צה"ל מלבנון, היה אמור לקבל תקציב של 250 אלף דולר, שלבסוף לא הועברו אליו עם השלמת הנסיגה והתפרקות הארגון בעקבותיה.
העברה נוספת שנחשפה בתחקיר היא של 400 אלף אירו ל'שלום עכשיו', שאף עליהם דווח כי הם נועדו ל"חינוך לשלום" בעיקר בקרב מצביעי ליכוד, וכן סכומים נוספים שהועברו לעמותת 'עיר שלם', ונועדו לצורך פעילות משפטית נגד בנייה יהודית בהר חומה, ראס-אל-עמוד וסילואן, ונגד פיתוח אתרים יהודיים ברובע המוסלמי של ירושלים.
גם כיום, מדינות ברחבי העולם מממנות באופן ישיר ועקיף ארגונים שמטרתם להשפיע באופנים שונים על סדר היום הישראלי. לעתים מטרתם המוצהרת של הארגונים הללו היא 'פתרון הסכסוך', לעתים הם מדברים על 'העלאת מודעות', ולעתים הם מגדירים עצמם כעמותות הומניטריות. פעולתם של הארגונים הללו שנויה במחלוקת ציבורית. לצד פעילות המוגדרת כשמירה על זכויות אדם, יש בהם המאמצים באופן שיטתי את הנרטיב הפלשתיני, יש מהם הקוראים לחרמות על ישראל ויש גם החותרים לכינונה של מדינה אחת, דו-לאומית, וסופה של המדינה היהודית.
לכבוד יום העצמאות ה-67 החלטנו לעשות סדר ולבחון למה בדיוק מתכוונים כשמדברים על מימון זר, מי הנהנים העיקריים ממנו, איך עובדת השיטה והאם מנשבות רוחות של שינוי בתחום.
לפני הכול נתחיל עם הנתונים. הסיבה המרכזית שבזכותה ניתן לדעת כמה כסף מועבר לארגונים בישראל ממדינות זרות הוא חוק חובת גילוי, המכונה גם 'חוק השקיפות'. החוק, שהתקבל בשנת 2011, מחייב כל ארגון הנתמך על ידי מדינה זרה להגיש לרשם העמותות דיווח על התרומה. כפי שניתן לשער לא תמיד הדיווחים מלאים, אך ניתן לקבל לפחות תמונה חלקית על מצב התרומות של ממשלות זרות לארגונים ישראליים.
לפי נתונים שאסף מכון המחקר Ngo Monitor, בין השנים 2012-2014 הועבר סכום כולל של כ-177 מיליון שקלים לארגונים מתחומים שונים. מתוכם כ-117 מיליון שקלים הועברו לארגונים שהמכון הגדיר כ'פוליטיים'. מדובר בארגונים המעורבים בסכסוך הישראלי-פלשתיני, ובהם ניתן למצוא את בצלם, גישה, במקום, האגודה לזכויות האזרח, מחסום ווטש, הטלוויזיה החברתית, זוכרות, עיר עמים, קואליציית נשים לשלום, יש דין, שוברים שתיקה, עדאלה ועוד.
מהיכן מגיע הכסף? בראש המדינות התורמות מוביל האיחוד האירופי עם מימון של כ-18 מיליון ש"ח שהועברו במהלך השנתיים האחרונות. אחריו צועדות נורווגיה, גרמניה, שוודיה, הולנד, דנמרק בריטניה ושווייץ, שכל אחת מהן מעניקה לארגונים הללו כמה מיליוני שקלים בשנה. בנוסף לארגונים הישראליים ישנם ארגונים פלשתיניים, שמטבע הדברים הם קיצוניים יותר בפעילותם, ואף הם נתמכים על ידי ישויות זרות.
בשנים האחרונות התוודענו לפעילותם של חלק מהארגונים הללו בעיקר בעקבות דו"ח גולדסטון, מעשה ידיה של הוועדה שמונתה על ידי מועצת זכויות האדם של האו"ם כדי לחקור את פעילות צה"ל במבצע 'עופרת יצוקה'. ביוני 2009 שלחו שבעה ארגונים מכתב לוועדה ובו שורה של האשמות נגד ישראל. עם הארגונים שחתמו על המכתב נמנו האגודה לזכויות האזרח, גישה, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, המוקד להגנת הפרט, יש דין, עדאלה ורופאים לזכויות אדם. בין ההאשמות נטען כי ישראל לא הבחינה בין אזרחים ללוחמים, פגעה בצוותי הצלה רפואיים, פגעה בתשתיות חיוניות, ביצעה ענישה קולקטיבית ועוד.
בדו"ח שפרסמה אז תנועת 'אם תרצו' נמנו לא פחות מ-237 הפניות בדו"ח למידע שסיפקו ארגונים ישראליים לוועדה. אחרים טענו בתגובה כי מדובר במספרים נמוכים בהרבה. כך או כך, הארגונים צוטטו בדו"ח באופן מפורש, ואין ספק כי המידע שסיפקו סייע לחיבורו. הסוף ידוע. דו"ח גולדסטון האשים את ישראל ב"פשעי מלחמה" וב"חשד לפשעים נגד האנושות". שנה וחצי לאחר מכן חזר בו השופט ריצ'רד גולדסטון וכתב במאמר שפורסם ב'וושינגטון פוסט' כי "אם הייתי יודע אז מה שאני יודע היום, דו"ח גולדסטון היה מסמך שונה".
המקרה של גולדסטון לימד דבר או שניים על פעילות הארגונים, אך הוא דוגמה אחת מני רבות לדרכים שבהן כסף זר משפיע הן על הפוליטיקה הישראלית והן על דעת הקהל הבינלאומית.
בארגון NGO MONITOR , המספק מידע וניתוח על פעילות של ארגונים לא ממשלתיים, עוקבים כבר למעלה מעשור אחר כספים המועברים לארגונים הטוענים שהם מקדמים זכויות אדם ואג'נדה הומניטרית. אנשי הארגון יודעים לספר על כמה דרכים שבהן עובדת השיטה.
המישור הפשוט ביותר של העברת הכספים הוא כסף המועבר ישירות לארגונים. בהקשר הזה מתרחש תהליך מעניין, המזין את עצמו: מדינה אירופית מסוימת מעבירה כספים לאחד מארגוני זכויות האדם, ומקבלת ממנו דיווח על פעילותו ועל מצב זכויות האדם בישראל. בעקבות הדיווח שבדרך כלל משרטט תמונת מצב עגומה, המדינה מקבלת החלטה להמשיך להשקיע עוד כספים בארגון.
"יש פה מעגל סגור", אומר ג'וש בקון, ראש דסק ישראל בארגון. "לדוגמה, האיחוד האירופי מעביר כספים ל'ועד הישראלי נגד הריסת בתים'. הוועד מוציא דו"ח שכותב עד כמה הריסות הבתים בירושלים הן דבר נורא. זה מגיע לדיפלומט המקומי של האיחוד האירופי, והוא שולח חזרה את המסקנות לבריסל, מקום מושבה של מועצת האיחוד האירופי. אנשי המועצה יקבלו את המידע. דבר ראשון הם יגידו "זה איום ונורא", ודבר שני יאמרו לעצמם
"הארגון הזה כל-כך אמין שאנחנו צריכים לשלוח לו שוב כסף". בסופו של דבר המידע נשאר בתוך המשפחה".
ישנן לא מעט דוגמאות לאופן שבו היד המממנת את הארגונים ניזונה מדיווחיהם. כך במקרה של 'ירושלים דלמטה', ארגון הפועל ל"זיהוי ומעקב התפתחויות בירושלים אשר עשויות להשפיע על אפשרויות להסדר קבע". מייסד הארגון, דניאל זיידמן, הוא מהמתנגדים הבולטים של הרכבל בירושלים, שצפוי לעבור בסמוך לעיר העתיקה. הארגון קיבל מימון בשנתיים האחרונות מהשגרירות הבריטית ומהקונסוליה הבריטית.
"בדו"ח של משרד החוץ הבריטי נעשה שימוש לא רק בנתונים אלא אפילו במילים זהות לדו"ח של 'ירושלים דלמטה'", אומר שון סאקס, ראש דסק אירופה ב-Ngo Monitor. "למעשה ממשלות רבות פועלות בדרך של מיקור חוץ. במקום לעשות את העבודה בעצמן, הן מממנות ארגון, מקבלות ממנו מידע ומשתמשות בו לצורך החלטותיהן".
גם בדו"ח של ה-ENP (European Neighborhood Policy), גוף הפועל מטעם מועצת האיחוד האירופי, ניתן לראות תופעה דומה. מטרתו של ה-ENP היא להפיץ את ערכי הדמוקרטיה, שלטון החוק וזכויות האדם, בקרב שכנותיו של האיחוד האירופי ובהן אלג'ריה, מצרים, ירדן, לבנון, סוריה, תוניס, וכמובן ישראל. בדו"חות העוסקים בישראל, לצד סקירת התפתחות החינוך, הכלכלה והמסחר, מוקדש פרק מיוחד ל'שטחים הכבושים'. באותו דו"ח נעשה שימוש במידע שסיפק 'גישה' - ארגון שקיבל בין השנים 2012-2013 מימון של כ-460 אלף ש"ח מהאיחוד - בעניין הגבלות על מעבר פלשתינים וסחורות מרצועת עזה.
המדינות המממנות נוהגות לומר "שהן מממנות פרויקטים ולא ארגונים", וכי הפרויקטים עונים על קריטריונים קפדניים. בשנת 2013 העניק האיחוד האירופי לפרויקט שבו הייתה שותפה 'קואליציית נשים לשלום' למעלה מ-350 אלף אירו לצורך פרויקט בשם "מטפלים בפחד: חיזוק האלטרנטיבה הלא אלימה".
עם זאת, פעילותה של 'קואליציית נשים לשלום' התמקדה בשנים האחרונות בקמפיינים הקוראים לחרמות כלכליים, תמיכה במשט התורכי לעזה והשתתפות ב'שבוע האפרטהייד הישראלי' – אירוע שנתי העוסק בגינוי ישראל והצגתה כמדינת אפרטהייד. בתחילת 2012 הועלתה לדף הפייסבוק של 'קואליציית נשים לשלום' תמונה של פעילוֹת הארגון מניפות דגל של 'החזית העממית לשחרור פלשתין', שהוכר כארגון טרור גם על ידי האיחוד האירופי.
ב-Ngo Monitor אומרים כי בעקבות לחץ שהופעל על האיחוד הוא הפסיק את המימון לארגון ואף שינה את הקווים המנחים שלו, כך שארגון המקבל מימון מהאיחוד האירופי אינו יכול להיות מעורב בפעילות שעלולה להיחשב כאלימות או להוביל אליה. באיחוד האירופי טוענים כי הפרויקט הסתיים לפי החוזה, וההבהרה של הקווים המנחים נבעה מהחלטה פנימית של האיחוד ולא בעקבות לחץ כלשהו. מכל מקום, אף שהארגון כבר לא מקבל מימון מהאיחוד האירופי ואף לא מימון ישיר ממדינות אירופיות, הוא ממשיך לקבל עד היום מימון זר באופן עקיף. כאן המקום לעמוד על טיבו של מימון זה.
בניגוד למה שמקובל לחשוב כשמדברים על מימון זר, לא תמיד מדובר במעורבות ישירה של ממשלות. לעתים מדובר במימון עקיף. הממשלה מעבירה כספים לארגוני צד ג' מתווכים, ואלו בתורם מעבירים את הכספים לארגונים הישראליים והפלשתיניים.
"בהקשר של מימון עקיף אנחנו בבעיה", אומר בקון. "במקרים כאלו הפנייה לממשלות בטענות על המימון יותר מסובכת, כי הארגונים הם עצמאיים. אם נפנה לדוגמה לשר החוץ ההולנדי, הוא צריך לפנות לארגון העצמאי. אנשי הארגון יכולים כמובן למרוח אותו בכל מיני הסברים, הוא יצהיר שהוא יפעיל עליהם לחץ ובינתיים הוא כבר יספיק להתחלף ויבוא אחר במקומו".
אחת העמותות שמקבלת מימון עקיף היא 'מי מרוויח' שהתפצלה מ'קואליציית נשים לשלום'. זוהי עמותה הקוראת לחרמות על חברות בעלות קשר כלשהו ליהודה ושומרון. בין החברות המנויות ברשימה אפשר למצוא את רשת 'קפה ארומה' בגלל סניף שלה במעלה אדומים, יקבים ברמת הגולן, חברת אקרשטיין ש"סיפקה חומרים לבניית גדר ההפרדה", ואפילו 'סיטיבוק', חברה אמריקאית לשירותי מיקור חוץ המעסיקה נשים חרדיות בסניף שלה במודיעין עילית. עמותת 'מי מרוויח' מקבלת בין היתר מענקים מארגונים כנסייתיים הממומנים ברובם על ידי ממשלות הולנד ואירלנד. כלומר, המדינות מממנות ארגונים נוצריים ואלו מעבירים את הכספים לארגונים הישראליים.
כדי להבין את מידת ההשפעה של הארגונים על הממשלות די להזכיר אמירות שפורסמו באחד מהדו"חות של 'מי מרוויח', ושלפיהן "חברת מקורות מספקת הרבה יותר מים להתנחלויות מאשר ליישובים הפלסטיניים" ו"מדיניות תמחור המים של חברת מקורות מפלה את הפלשתינים וגובה מהם יותר כסף משהיא גובה מישראלים". אם הטענות הללו נשמעות לכם מוכרות, הרי זה משום שהדיהן נשמעו גם בין כתלי בית המחוקקים הישראלי. בפברואר האחרון נאם מעל בימת הכנסת נשיא הפרלמנט האירופי מרטין שולץ, וסיפר כי צעיר פלשתיני שאל אותו מדוע ישראלי יכול להשתמש ב-70 ק"ב מים ואדם פלשתיני רק ב-17.
"אני שואל אתכם, האם זה נכון?" פנה שולץ לחברי הכנסת ועורר סערה במליאה. חשוב לציין שאי-אפשר להצביע על קשר סיבתי ברור בין הטענות של 'מי מרוויח' לבין דבריו של שולץ שהעיד כי נסמך בטענתו על דבריו של צעיר שפגש ברמאללה, אך אפשר ללמוד על דיווחי הארגונים היוצרים אקלים שבו טענות מסוג זה כבר לא נשמעות מופרכות.
אחד מגופי הסיוע הבולטים המתקצבים ארגונים ישראליים הוא NRC, מועצת הפליטים הנורווגית, ארגון בינלאומי המספק "סיוע, הגנה ופתרונות לפליטים ולעקורים פנימיים ברחבי העולם". הארגון ממומן על ידי נורווגיה, האיחוד האירופי ובריטניה. NRC מעבירה מיליוני שקלים בשנה לצורך לוחמה משפטית בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלשתיני. בין השנים 2011 ל-2013 מימנה המועצה 677 תביעות משפטיות. על פי ההערכות היא הייתה אחראית ללמעלה ממחצית התביעות בעניין הריסת בתים באזור C, וללמעלה משליש מהתביעות על דיור, אדמה ורכוש במזרח ירושלים ובשטחי C.
עורך דין שעבד עם המועצה אמר בעבר כי היא פועלת באסטרטגיה שמטרתה "להשתמש בכל אמצעי משפטי אפשרי כדי לשבש את מערכת המשפט הישראלית ולהוסיף לעומס על בתי המשפט ובית המשפט העליון עד כדי חסימת המערכת". ארגונים ישראליים הפועלים בשדה המשפטי כמו 'יש דין', 'במקום', 'המוקד להגנת הפרט' ו'גישה', מקבלים בשנים האחרונות כספים מהמועצה.
מה שמעניין לגבי מועצת הפליטים הנורווגית הוא שגם הממשלות המממנות אותה אינן בהכרח נקיות מאינטרסים. על פי מסמכים של הממשלה הבריטית מ-2013, המימון מועבר למועצת הפליטים כדי שזו תספק "עדויות וניתוח שיהוו בסיס להפעלת לחץ בינלאומי על ישראל", וכן כדי שזו תפעל ביעילות "כך שתהיה בעלת סיכוי גדול יותר לשינוי המדיניות וההתנהלות". הממשלות המממנות את הארגונים השונים, באופן ישיר או עקיף, טוענות בדרך כלל שהן ניטרליות וכי אין להן כוונה להתערב בענייניה הפנימיים של מדינה אחרת, ולכן הצהרה כזו היא עניין חריג ובעל משמעות רבה.
כדי להבין את התמונה בשלמותה יש לייחד כמה מילים גם לכספים המועברים דרך ארגוני סיוע נוצריים, פרוטסטנטיים וקתוליים. מדובר בכספים של משלמי המסים באירופה, אך גם בארה"ב ובקנדה, המועברים לארגוני סיוע הומניטריים נוצרים ומשם לגופים פוליטיים המעורבים בסכסוך הישראלי-פלשתיני.
הכנסיות משחקות תפקיד חשוב במגרש המימון הזר, בעיקר בשל השפעתן האדירה. מוסדות דתיים נתפסים כסמל של מוסר ואתיקה, ולכן הפעילות דרכן מחזקת מאוד את התדמית הציבורית של הארגונים הקוראים לחרם על ישראל, ומקנה להם חותמת של הגינות וטוהר.
מבין הארגונים הישראליים הנתמכים על ידי ארגונים נוצריים בולטת מאוד עמותת 'זוכרות', הפועלת להטמעת נושא 'הנכבה' בקרב הציבור היהודי בישראל ומימוש זכות השיבה של הפליטים הפלשתינים. מקים הארגון, איתן ברונשטיין, הסביר בעבר כי "כאשר הפליטים יחזרו, היהודים יהפכו למיעוט במדינה. ישראל כמדינה יהודית תשתנה באופן קיצוני, ויותר לא תוגדר ככזאת. ליהודים לא תהיה אפשרות יותר לקבוע את עתידם". מתוך תקציב כולל של כ- 2.8 מליון ש"ח בשנתיים האחרונות, כ-2.5 מיליון ש"ח הגיעו לידי עמותת 'זוכרות' מארגוני סיוע נוצריים.
לצד כל הדרכים הללו ישנה דרך נוספת, עקיפה עוד יותר, שמטרתה לפגוע בכלכלת ישראל. רובנו שמענו על קמפיין ה-BDS. מדובר בקמפיין עולמי בהנהגת ארגונים פלשתיניים, הקורא לחרם על מוצרים ישראליים ולמשיכת השקעות וסנקציות כלכליות, במטרה להגביר את הלחץ הכלכלי והפוליטי על ישראל.
לאחרונה החלה מעורבות אירופית בקמפיין ה-BDS בדרך מתוחכמת למדי. מדובר במוסד "האחריות החברתית התאגידית", המדרג חברות כלכליות על בסיס מדדים חברתיים, כך שלצד איכות המוצר ומחירו נמדדת גם מדיניותה החברתית של החברה. כך נבחנות חברות בעולם על בסיס הגנה על הסביבה, זכויות עובדים, התנהלות אתית וכדומה. דירוג זה משפיע על דעת הקהל, וכמובן גם על המכירות. בשנים האחרונות נכנס קריטריון חדש לתמונה: הקשר עם ישראל. זהו קריטריון נזיל שיכול לנוע בין פעילות בישראל, פעילות בקו הירוק או העסקת פועלים פלשתינים.
חברות ברחבי אירופה פועלות בכל הכוח כדי להשפיע על הדירוג. "בדנמרק פועל ארגון שקיפות שנקרא DAN WATCH, הממומן על ידי ממשלת דנמרק, מפעל הפיס הדני ותרומות", מסביר שון סאקס, ראש דסק אירופה ב-Ngo Monitor. "הארגון כתב דו"ח על מפעלי ים המלח, שהתבסס על נתוני ארגון פלשתיני בשם 'אל-חאק', ממובילי קמפיין ה-BDS.
בדו"ח של ארגון השקיפות הדני נכתב שמעבר לפעילות בים המלח שהוא מקום בלתי חוקי, המפעלים גונבים משאבים טבעיים והכנסות שהיו מיועדות לפלשתינים. לאחרונה החל הארגון ללחוץ על חברות תיירות דניות להימנע מטיולים ברמת הגולן, קומראן וירושלים, בטענה ש'טיולים אלה לשטחים כבושים נוגדים את החוק הבינלאומי'".
למעורבות הגדולה במימון הארגונים בישראל אפשר למצוא מניעים רבים. חלק מהאנשים שעמם שוחחתי טענו כי מדובר בפטרנליזם, חלקם אמרו כי מדובר באימוץ מוחלט של הנרטיב הפלשתיני, ואחרים היו משוכנעים כי במקרים מסוימים, בעיקר בנוגע לארגונים כנסייתיים, מצוי גם הגורם האנטישמי. אולם עוד לפני המניעים הללו, כדאי להבין את הרקע הייחודי של ישראל המאפשר את ההזרמה המסיבית של כספים ממדינות זרות:
"לישראל יש היסטוריה ארוכה של גיוס כספים בחו"ל, עוד מימי התנועה הציונית", מסביר פרופ' ג'ראלד שטיינברג, נשיא NGO Monitor. " ישראל בנויה על תרומות מראשית ימיה. אנחנו מאוד חדירים, הדלתות פתוחות לרווחה. היה מקרה שבו ממשלת סעודיה רצתה לתרום כסף להקמת מסגד בנורווגיה, ושר החוץ הנורווגי פשוט אמר לא. העברת כסף זר למטרות מסוימות בתוך מדינה סוברנית מערבית היא דבר נדיר. אצלנו מדובר בדבר שקורה יום-יום. החורים במסננת מאוד גדולים".
עם זאת, שטיינברג יודע לספר על שינוי מגמה באירופה: "מאז שהתחילו ליישם את חוק השקיפות יש מגמה של ירידה במימון. הממשלות נמצאות במגננה, מה שלא היה עד לפני שנתיים-שלוש. הן לא רוצות לשלם מחיר מבחינת התדמית הפוליטית".
ואכן, משיחות ומהתכתבויות עם שגרירים אירופיים התברר שהם מודעים לתדמית הבעייתית של מדינותיהן בהקשר זה, בקרב חלק מהציבור בישראל. חלקם ביקשו להדגיש כי הליך המימון מתבצע בשקיפות ובאופן פומבי, אחרים לא הגיבו, וכאשר ציינתי בפני אחת השגרירויות את הלך הרוח הציבורי בישראל המסתייג ממעורבות הממשלות הזרות בפוליטיקה הפנימית, הוטח בי כי טענתי הנה "פוליטית ומפוקפקת".
אולם לא רק קולות המחאה מישראל משפיעים על סוגיית המימון הזר. שטיינברג מספר על התעוררות אירופית בסוגיית המימון, שאינה נובעת מטעמים אידיאולוגיים אלא מתוך המצב הכלכלי באירופה: "אנחנו נמצאים בדיונים עם רוב המדינות המערביות באירופה שתורמות את הכסף, ואני יכול להעיד שבכל מקום יש אנשים, לעתים בפרלמנט ולעתים גם עיתונאים, שדורשים הסברים ומבקרים את המדיניות של אותן מדינות. לפעמים זה לא על בסיס של נושא ישראל-פלשתינים. כך למשל בספרד היה קיצוץ גדול, אחרי שבמהלך דיון בפרלמנט שאלו חברי אופוזיציה מדוע הם צריכים לממן ארגונים מחוץ לספרד, בזמן שיש להם 24 אחוזי אבטלה".
להצבת חסמים בפני תרומות ממדינות זרות עשוי להיות גם צד שני, אולי פחות רצוי: "מנהיגים פוליטיים ישראלים מכל הקשת וגם ראשי אוניברסיטאות ומוזיאונים אמרו לי שהפסקה גורפת של הזרמת הכספים ממדינות זרות תפגע באופן קשה בכל המוסדות", מסכם שטיינברג. "מה שצריך לעשות זה לצמצם את הזרמת הכספים. אי-אפשר להקטין את החורים במסננת בצורה סלקטיבית".
בחלק השני של הכתבה שיפורסם בהמשך, ננסה לבחון את הגישות השונות להתמודדות עם התופעה.
משגרירות בריטניה נמסר בתגובה: "בריטניה אינה מבקשת להתערב בענייניה הפנימיים של ישראל. אנו תומכים בארגונים לא ממשלתיים הפועלים בישראל באופן העולה בקנה אחד עם יעדי מדיניות בריטניה, כפי שאנו עושים במדינות רבות אחרות. זהו נוהג דיפלומטי נפוץ. כל התמיכה שאנו נותנים לארגונים לא ממשלתיים הינה פומבית ושקופה".
משגרירות גרמניה נמסר בתגובה: "כשיקוף של היחסים הטובים בין גרמניה וישראל, ממשלת גרמניה משתפת פעולה עם ממשלת ישראל ומוסדותיה מקרוב, כמו גם עם החברה האזרחית וארגוניה. תהליך הבחירה של הפעילויות הממשלתיות שלנו בתחום זה מתבצע באופן זהיר ומחושב ובהליך שקוף. בין היתר, "המרכז הישראלי לנפגעי טרור" (נט"ל), המספק תמיכה רגשית במצבי חירום נהנה מתמיכה של ממשלת גרמניה. לאחרונה התחלנו לתמוך גם ב'כנפיים של קרמבו', תנועת נוער ישראלית לילדים בעלי צרכים מיוחדים".
ממשלחת האיחוד האירופי נמסר בתגובה: "בניגוד להאשמות של NGO Monitor, לאיחוד האירופי אין מדיניות למימון ארגונים-לא ממשלתיים 'פוליטיים'. האיחוד אינו מממן ארגונים לא-ממשלתיים, אלא פרויקטים ספציפיים התואמים את מדיניותו. פרויקטים אלה מוגשים ומיושמים בעקבות 'קולות קוראים' פומביים ושקופים, המבוססים על הנחיות ספציפיות וסדרי עדיפויות ברורים. כל ארגון לא-ממשלתי הרשום כחוק בישראל מוזמן להגיש בקשה, והקריטריונים להערכת בקשות לפרויקטים בישראל הם אותם קריטריונים שבהם משתמש האיחוד האירופי בכל העולם. הם כוללים את יכולתו הפיננסית והאופרטיבית של המבקש, הרלוונטיות של ההצעה למטרות של הקול הקורא, והאם המתודולוגיה המוצעת ברורה, מעשית ועקבית.
התיאוריה של "המעגל הסגור" היא פרי דמיונו של NGO Monitor. בפועל, נציגויות דיפלומטיות נשענות על מגוון רחב של מקורות מידע. אף אחד מן הארגונים הלא-ממשלתיים המיישמים פרויקטים הממומנים על ידי האיחוד האירופי אינו 'פוליטי'. אלה ארגונים לזכויות אדם, ארגונים הומניטריים, ארגוני פיתוח וכדומה. מפלגות פוליטיות אינן זכאיות למימון של האיחוד האירופי.
"בפועל, בעוד שהאיחוד האירופי מציב אמות מידה טכניות ומשפטיות בלבד עבור המימון שהוא נתן, דווקא NGO Monitor הוא זה שמקטלג ארגונים לא-ממשלתיים ישראליים כ'פוליטיים' או 'לא פוליטיים', כשהוא מתבסס על השקפותיו הפוליטיות הסובייקטיביות בלבד.
"האיחוד האירופי תומך בפרויקטים לזכויות אדם בדמוקרטיות רבות בעולם, כולל בארצות הברית ובמדינות האיחוד האירופי עצמן. לא פעם קרה שפרויקטים של ארגונים לא-ממשלתיים שמומנו על ידו, פרסמו דו"חות המבקרים אף את תפקוד האיחוד האירופי עצמו בנושא זכויות אדם. לפיכך, הטענה שהאיחוד האירופי מתייחס לפרויקטים בישראל באופן שונה ממדינות אחרות היא בבירור לא מדויקת. חשוב גם להזכיר שיחסיו של האיחוד האירופי עם מדינת ישראל מבוססים, בין היתר, על כיבוד הדדי של זכויות אדם ומחויבות משותפת לקדם שיתוף פעולה בתחום חשוב זה.
"משלחת האיחוד האירופי לישראל מודעת ומצרה על כך שנוצרה תדמית שלילית למימון שהאיחוד האירופי מעניק בישראל. מצב זה מלובה ללא ספק על ידי NGO Monitor, שבאופן מכוון מתעלם מהפרויקטים עצמם ומתמקד בשיפוט הפוליטי שלו עצמו לגבי מספר קטן של ארגונים לא-ממשלתיים. למרות זאת, האיחוד האירופי גאה בהישגים של כל הפרויקטים שמימן ומממן בישראל, כולל פרויקטים של זכויות אדם, בהם כאלה שמציירים את ישראל כמדינה המודעת מאוד לכיבוד זכויות אדם והם מיושמים בשיתוף פעיל של ממשלת ישראל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם