חינוך מיוחד: האתגרים שמחכים לשר החדש בנט
נפתלי בנט, שצפוי להיכנס למשרד החינוך, יצטרך ליישם את רשימת ההבטחות שפיזר במצע המפלגה, אבל השאלה הראשונה היא האם יצליח להרגיע את המערכת המשוועת ליציבות
קצת פחות משנתיים בתפקיד הספיקו לשר החינוך הקודם, שי פירון, כדי להפוך כמעט כל אבן במשרד הממשלתי השני בגודלו. רפורמה רדפה רפורמה, ולא אחת הן הוציאו את המערכת מאיזון. כעת, לקראת כניסתו של שר חדש לתפקיד, מייחלים המורים, ההורים והתלמידים, לדמות שתייצב את המערכת, ותיתן מענה לאי־הבהירות בנוגע ליישום תכניותיו של פירון.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מי שהולך ומסתמן כשר החינוך הבא הוא יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט. אמנם נכון למועד כתיבת שורות אלה טרם הוכרז על סיכום רשמי בין הליכוד לבית היהודי על התיקים שתקבל המפלגה הציונית דתית בממשלה הבאה אולם הודעתו של יו"ר הבית היהודי כי הוא מעוניין בתיק החינוך, והתקדמות המגעים הקואליציוניים מול נציגי ראש הממשלה נתניהו, מחזקים את האפשרות שבנט יאייש את כיסא השר ברחוב שבטי ישראל בירושלים.
שורה של נושאים בוערים עומדת לפתחו של שר החינוך החדש, שיצטרך לתמרן בזהירות במערכת מפותלת של אינטרסים ולחצים שלא אחת מתנגשים ביניהם. אחת הסוגיות המרכזיות והבוערות שתקדם את פני השר הנכנס היא הצפיפות הגואה בכיתות הלימוד בישראל, שיש בה כדי להשפיע במישרין על הישגי התלמידים, האקלים החינוכי ורמת האלימות. ישראל ממוקמת במקום ה־25 מתוך 27 מדינות ה־OECD ברמת הצפיפות בחינוך היסודי.
“מחאת הסרדינים“, שהחלה עוד בתקופת כהונתו של פירון, מסרבת לגווע. לאחרונה הודיעו ההורים שוב כי אין בכוונתם להרפות. ועדה שהוקמה בהנחיית פירון, בראשות מנהלת מחוז צפון במשרד החינוך ד“ר אורנה שמחון, סיימה את עבודתה כבר בחודש דצמבר, אולם במשרד החינוך מסרבים לפרסם את המלצותיה שאמורות להיות מיושמות בשנת הלימודים הבאה.
ההורים, שחוששים כי מסקנות הוועדה ייקברו ושכל המאמץ ירד לטמיון, מאיימים כי אם לא יינקטו צעדים ממשיים הם ישביתו את הלימודים באופן גורף בכל בתי הספר בארץ. “לא ייתכן שנושא קריטי כזה לא יעמוד במוקד בתקופה זו, שבה נקבעים הרכבי כיתות הלימוד“, נאמר במכתב ששלחו לפני כשבועיים נציגי פורום ועדי ההורים היישוביים למנכ“לית משרד החינוך, מיכל כהן.
שתי המלצות עיקריות שהתקבלו בוועדה הן צמצום מספר התלמידים בכיתה, ושילובם של פרחי הוראה ככוח עזר נוסף בכיתות הנמוכות כדי להביא לצמצום יחס מורה־תלמיד. הסוגיה זכתה להתייחסות במצע מפלגתו של בנט, וברשימת התכניות לעתיד הובטחה “הקטנת מספר הילדים בכיתה מ־40 תלמידים ל־30“.
צמצום נוסף שיידרש לבצע שר החינוך החדש הוא של מספר ימי החופשה במערכת החינוך. מסקר חדש שפרסמה השבוע הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה) עולה כי כמחצית מההורים לתלמידים בחטיבות העליונות ובחטיבות הביניים (49 אחוז ו־53 אחוז, בהתאמה) סבורים כי יש לצמצם את היקף החופשות של ילדיהם. בבתי הספר היסודיים המספרים גבוהים יותר, ועומדים על 61 אחוז. עיון קצר בלוח החופשות של שנת הלימודים הבאה מגלה כי המצב צפוי להיות גרוע יותר: מספר ימי החופשה יהיה גדול יותר מבשנה הנוכחית.
הנושא העסיק לא מעט שרי חינוך קודמים כמו השר גדעון סער שפיזר חמישה ימים מחופשת הקיץ על פני השנה, ופירון שביטל את החלטתו של סער ויזם את התוכנית "בתי הספר של החופש הגדול". אולם הפער בין מספר ימי החופשה של הילדים לזה של הוריהם הוא עדיין מהגדולים במדינות המערב - 66 ימים בישראל לעומת 50 בממוצע במדינות ה־OECD. בארגוני ההורים כבר גיבשו רשימת דרישות שתוגש לשר החינוך החדש. אחת ההצעות היא לעבור לשבוע לימודים בן חמישה ימים, ומתן חופש בימי שישי שבהם מרבית ההורים אינם עובדים.
אפיק פעולה נוסף שעשוי לצמצם את הפער בין מספר ימי החופשה של התלמידים לזה של הוריהם הוא הגדלת מספר ימי החופש להורים עובדים. בעניין זה נכתב במצע הבית היהודי כי תינתן “התייחסות למשפחות עובדות, שזקוקות למערכת מקיפה של תמיכה על מנת שיוכלו לצאת לעבוד“. לשם כך הובטח כי יוארך יום הלימודים בגני הילדים באזורים שבהם המצב הסוציו־אקונומי נמוך, וכי יוקמו מסגרות משלימות בלתי פורמליות שייכללו בתוך מערכת החינוך עבור ימי החופשה מהלימודים הפורמליים.
בהתייחס לדרישות ההורים והגננות לשיפור התנאים בגני הילדים (שקיבלו את הכינוי “מחאת הסייעות“), נכתב כי “הבית היהודי יוביל שינוי תפישה במדינה בנוגע לגיל הרך ולבית ספר יסודי. את צמצום הפערים מתחילים בלידת הילד. השקעה בגיל הרך תקטין את הצורך בהשקעה בגילאים מאוחרים יותר“. לשם כך מבטיחה המפלגה במצעה להקצות משאבים להוספת גננות וסייעות לגני הילדים, להוסיף מרכזים עירוניים לגיל הרך ולבצע תִכלוּל יישובי (אינטגרציה) בשירות לגיל הרך ברשויות המקומיות.
אחד היעדים שהציבו לעצמם לאורך השנים חלק משרי החינוך ושטרם מומש, הוא העברת מעונות היום (גילאי 0־3), מידיו של משרד הכלכלה לאחריותו של משרד החינוך. גם סעיף זה, שהוא בעל חשיבות רבה והשלכות מרחיקות לכת, מופיע במצע הבחירות של הבית היהודי. אלא שבשונה משרי חינוך קודמים, יש מקום להניח שבנט, שהספיק להכיר היטב את תחום מעונות היום בתפקידו הקודם כשר הכלכלה, יוכל להשלים את המהלך המיוחל בקלות רבה יותר.
כיפופי הידיים בין ארגוני המורים למשרד החינוך, צפויים גם הם להעסיק את השר החדש. משבר הטיולים השנתיים שעומד כעת על הפרק ושבעקבותיו הושבתו השבוע הלימודים בכמה בתי ספר בארץ, הוא רק פרק בסיפור רחב יותר של יחסים מורכבים במיוחד בין הצדדים. בעוד ששר הולך ושר בא, כהונתם של רן ארז ויוסי וסרמן לעולם עומדת. לא מעט משברים אינם באים על פתרונם ההולם מחשש להתעמת עם מי שיכולים בהינף יד להוריד את השאלטר ולהשבית את מערכת החינוך כולה.
לצד מחאות של הורים, תלמידים ואנשי חינוך, העלולות להוות מכבש לחצים על השר החדש, נכון יהיה מצדו להקדיש תשומת לב לבעיה ארוכת שנים שאמנם לא זכתה לקמפיין מתוקשר או לדפי פייסבוק סוערים, אך יש לה השלכות עומק על פני החברה בישראל: הפערים בחינוך. שיעורי הנשירה והזכאות לבגרות, מבחני המיצ"ב, מדדי הציונים הבינלאומיים ואפילו פילוחי תוצאות הבחינה הפסיכומטרית מציגים בכל שנה את הפערים בין מרכז לפריפריה חברתית וגיאוגרפית.
"מהפך!", בישרה הכותרת בהודעה חגיגית שפרסם משרד החינוך בסוף נובמבר האחרון. במסגרת תכנית התקצוב הדיפרנציאלי שעליה הכריז פירון ושאמורה להתפרש על פני חמש שנים, יתווספו 150 אלף שעות תגבור לבתי הספר היסודיים ולחטיבות הביניים, בעלות של מיליארד שקלים. בהנחה ששר החינוך הבא לא יטרוף מחדש את הקלפים ויישומה של התכנית אכן יושלם לאורך חמש השנים שהוקצו לה, התקצוב לאוכלוסיות חלשות יורחב באופן משמעותי.
בעניין זה גורס בנט כי לא די בתוספת תקציבים כדי לסגור על הפערים בחינוך, וכי הפתרון טמון בהשקעה באיכות המורים. במסגרת מקבץ סרטונים שצילמה תנועת המורים החדשה ערב הבחירות לכנסת ה־19, לפני למעלה משנתיים, התראיין בנט ואמר כי "תחום החינוך הוא התחום המרכזי שצריך לטפל בו במדינת ישראל".
הוא נימק את דבריו בכך ש"כולם מדברים על הפערים הגדולים בחברה, הדרך לטפל באמת בפערים זה לא לשפוך כסף על העניים ואיכשהו זה יפתור את הבעיה. זה לא יפתור את הבעיה. הדרך היא... לנסות לשאוף לשוויון הזדמנויות בין כל האנשים. זאת אומרת ילד בגיל 18, אחד גר באופקים ואחד ברמת השרון, שיתחילו את החיים פחות או יותר מנקודה דומה. זה לא המצב היום והפתרון הוא דרך מערכת החינוך".
בנט הסביר כי "הפקטור הכי חשוב זה איכות המורים. צריך למשוך את המורים הכי טובים, להשקיע בהם ואז להוציא אותם אל השטח. בתקופת קום המדינה המורים היו כאלה, המורה היה בפסגת החברה, ואנחנו צריכים לחזור לזה, זה באמת התפקיד הכי נעלה שיכול להיות".
כביסוס לדבריו הביא בנט ממצאים שפורסמו בדו"ח מקינזי לחינוך בשנת 2007, ומהם עלה כי תלמידים בעלי מאפיינים דומים הגיעו להישגים שונים בתכלית, הודות ליכולות של מוריהם. תלמידים שלמדו אצל מורים מצוינים הגיעו תוך כשלוש שנים לאחוזון 90, ותלמידים שלמדו אצל מורים הנחשבים לגרועים, הגיעו לאחר פרק זמן זהה לאחוזון 37.
הגישה של ההשקעה באיכות המורים כמפתח להצלחת התלמידים באה לידי ביטוי גם במצע החינוך של הבית היהודי, שבו כלולים בין היתר סעיפים דוגמת "מתן תמרוץ משמעותי למורים מצטיינים שמגיעים ללמד בפריפריה", "העצמת המורים בישראל" ו"מיתוג המקצוע".
אך לצד שיפור התנאים בגיל הרך, טיפול בבעיית החופשות, הקטנת הצפיפות בכיתות וצמצום הפערים בחינוך, אפשר לקוות ששר החינוך הבא ישכיל להבין עוד עניין אחד מרכזי: את ניווטה של הספינה הגדולה והאטית הזו לא ניתן להפקיד בידיהם של פוליטיקאים שמתחלפים בקצב מסחרר. מערכת החינוך לא יכולה לשאת טלטלות רבות ומהירות כל כך, שתלויות בימי חייו הקצרים של השלטון בארץ. אם לא יימצא פתרון אמיתי לסוגיה (אולי בדמות הקמת "מועצת חינוך לאומית" כפי שפירון ביקש לכונן, ר"ו), שרי החינוך המתחלפים, שלעתים מעוניינים בעיקר להטביע חותם, עלולים להטביע בסופו של יום את ספינת החינוך כולה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם