כאלף זכאים ממתינים כבר 3 שנים לדיור ציבורי
השופט שפירא מצא כי שני המשרדים האמונים על הטיפול בנושא - הבינוי והקליטה - לא מתואמים ביניהם, וכי רבים מהזכאים אינם מודעים למלוא זכויותיהם. כמו כן, רבים מהמשפחות הזכאיות קיבלו דירות קטנות או גדולות משהיו ראויות להן
בדו"ח מבקר המדינה, שהגיש אחרי הצהריים (יום ג') השופט בדימוס יוסף שפירא, הוא הקדיש פרק נכבד לסוגיית הסיוע בדיור לאזרחים נזקקים. לטענת המבקר, הסיוע הזה הוא מרכיב מהותי במימוש זכותן הבסיסית של האוכלוסיות החלשות בחברה לחיים ולכבוד.דו"ח המבקר. סיקור מיוחד ב-nrg:
- יותר קטינים נפגעים מינית, אך הטיפול בהם לקוי
- זכויות העובדים הזרים הופרו, הרישיון לא נשלל
- נמל אשדוד: רכש בעלות מיליונים נוהל באופן לקוי
לפי בדיקת המבקר, בישראל ישנם שני גופים שאחראים על פי חוק לסייע לנזקקים אלו – משרד הבינוי ומשרד הקליטה. בעוד שהראשון יכול לסייע בהשתתפות בתשלום שכר הדירה או בהקצאת דירות השייכות למדינה תמורת שכר דירה מופחת, משרד הקליטה מסייע רק לעולם חדשים במשך 15 השנים הראשונות מרגע עלייתם בארץ.
אלא שלפי בדיקת המבקר, הבעיות בתחום זה באות לידי ביטוי בכך שרבים אשר זכאים לסיוע בדיור מהמדינה אינם נהנים מהטבות המגיעות להן – בין אם משום שהם מחכים שנים ארוכות לדיור, או בגלל שהם מקבלים דירה שאינה מתאימה לצורכיהם. יתרה על כך, קבע שפירא, מלאי הדירות לדיור ציבורי בישראל עומד על כשלושה אחוזים מכלל הדירות במשק, מבין הנתונים הנמוכים במדינות המערב בתחום זה.
השופט שפירא קובע כי ללא הכנה מתאימה והתמודדות עם הבעיה, "ימשיך להידלדל מלאי הדיור הציבורי, ותצומצם האפשרות להקצות פתרונות כאלה לזכאים".
בדו"ח פירט המבקר את כמות הנזקקים שממתינים לדיור ציבורי: ב-2014 מספרם עמד על כ-2,570, שמתוכם 856 ממתינים יותר משלוש שנים ו-250 יותר משבע שנים. זמן הממתנה הממוצע לקבלת דירה ציבורית לזכאים עמד על כ-2.7 שנים.
בנוסף קבע השופט שפירא כי "בולטת בהיעדרה מתכונת לעדכון גובה הסיוע בשכר הדירה", וציין ש"משרד הבינוי אינו בוחן באופן קבוע את השינויים בגובה שכר הדירה ואת יכולתם הפוטנציאלית של הזכאים להתמודד עם עלייה במחירי השכירות".
בדו"ח מעיר המבקר כי הוועדה הציבורית למלחמה בעוני, שהגישה בשנה שעברה לממשלה את מסקנותיה, עסקה גם בתחום הדיור הציבורי רך בניגוד להמלצותיה, המדינה אינה מעדכנת את השינויים בשוק הנדל"ן ומצמידה אותם לגובה הסיוע בשכר הדירה לנזקקים, שלפיכך אינם יכולים לשלם יותר את שכר הדירה המוגדל. כמו כן, הוא קבע, בעוד שהוועדה המליצה להגדיל את היצע הדיור הציבורי ב-700-1,000 דירות בשנה ב-15 השנים הקרובות, הממשלה אפילו לא דנה בהמלצות הדו"ח.
נוסף על כך, בבדיקת המבקר נמצא גם כי למעלה מ-26 אלף דירות ציבוריות תפוסות על ידי אנשים שזכאים לדירות קטנות יותר, ובחלק מהמקרים אף אמורים לקבל דירות קטנות בחצי. כך למשל, שש משפחות בנות שלוש נפשות בלבד מחזיקות כל אחת בדירה ששטחה עולה על 140 מ"ר, ובנתניה מתגוררת דיירת בודדה בשתי דירות, כל אחת מהן בת 70 מ"ר. ברבים מהאזורים שנמצאו כשלים מעין אלו ישנן משפחות רבות הממתינות שנים רבות לדיור ציבורי. מאידך גיסא, משפחות רבות מתגוררות בדירות הקטנות מדי לצורכיהן, ואף שנמצאו זכאיות למגורים מרווחים יותר, לא היו בנמצא דירות לתת להן.
משפחות מרובות ילדים קודמות לנכים
כשל אחר שבו עסק המבקר הוא שדירות רבות למעשה לא אוכלסו, אף שנמצאו ביישובים במרכז הארץ שבהם הביקוש לדיור ציבורי גבוה. למרות זאת, קבע המבקר, "משרד הבינוי לא בחן באופן פרטני את הסיבות לכך שדירות אלה עומדות ריקות, לא בדק את התאמתן לזכאים ובמקרים נדרשים הוא לא מכר אותן בשוק החופשי כדי לרכוש במקומן דירות אחרות למאגר הדיור הציבורי".
היבט בעייתי אחר של תחום הדיור הציבורי נוגע לחלוקת העבודה בין שני המשרדים" כאמור, המבקר קבע כי על פי חוק מסור הטיפול בידי משרד הקליטה, לצד משרד הבינוי. אלא שאף שמאגר הדירות משותף לשניהם, לכל אחד מהמשרדים שיקולים ואמות מידה אחרים לקביעת הזכאות לסיוע. מובן שמצב זה גורם להקצאה בעייתית, לחוסר יעילות ולפערים בהגדרות. מאידך גיסא, הוא אף גורם לרישום כפול.
מסקנות בדיקת המבקר הן גם שרבים מזכאי הדיור הציבורי או הסיוע בשכר הדירה שייכים לאשכול סוציו-אקונומי נמוך, או שהם אנשים קשישים, עם מוגבלויות ועולים. ככאלה, ישנו חשש שהם לא תמיד מודעים לכל זכויותיהם או שאין באפשרותם יכולת לטפל בכל המעמסה הביורוקרטית כדי לקבל את זכאותם. המשרד, אליבא דשפירא, לא נקט די פעולות כדי להבטיח את מיצוי מלוא זכויותיה של אוכלוסיית הנזקקים ולא יידע אותה על האפשרויות העומדות בפניה.
אחת הביקורת שמתח המבקר כוונה באופן פרטני נגד שר השיכון מטעם ש"ס אריאל אטיאס, שלטענת שפירא שינה את אמות המידה לבחינת הזכאות לרכישת דירות המיועדות לנכים המוגדרים "רתוקים", וכלל בקטגוריית הזכאות גם משפחות ברוכות ילדים. יתרה מכך, מספר הילדים הפך לאמת הבוחן בכל הקשור לאפשרות רכישת הדירה. לפיכך "עקפו" המשפחות ברוכות הילדים את הנכים הרתוקים, וזאת למרות שהמשרד לא קיים כלל עבודת מטה בסוגיה, ומבלי שההחלטה לוותה בייעוץ משפטי.
בנוסף, מבדיקת המבקר נמצא כי מענקי רכישת הדירות לא נוהלו כראוי, ובשל כך כמה משפחות רכשו דירות קטנות מכפי צורכיהן, אך ורק כדי למצות לחלוטין את הסיוע שהקציב המשרד, ללא תוספת תשלום מצדן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם