ראשי » חדשות » בארץ

"אין לאן ללכת": הצעירים האתיופים נשארים בכלא

על פי נתוני הסנגוריה הציבורית, מספר הקטינים יוצאי אתיופיה הנעצרים על ידי המשטרה גדול באחוזים מבהילים מחלקם באוכלוסייה. שליש מהעצורים בכלא 'אופק' הם בני העדה, ורבים מהם מעדיפים להישאר שם. הסנגורים מזהירים: הם לא יוצאים ממעגל הפשע

חשבתם שכבר שמעתם הכול על הסבל של העלייה האתיופית? על האפליה, העוני, העלבון. תחשבו שוב. תחשבו על נער בן 14 שמעדיף את החיים בכלא על היותו אדם חופשי.

עוד כותרות ב-nrg:
- האם עוף בעל ארבע רגלים הוא כשר?
- לפיד: 'לא מבין את השתיקה בעבודה, מוכרים את המדינה'
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

שוחחתי השבוע עם עו"ד ברק כהן, פעיל חברתי. כהן מוכר לציבור בעיקר בזכות להיט הרשת שלו ׳רכז מידע׳, המתחיל במילים "נחש ירוק עיניים מסתובב ברחובות". בשנים האחרונות הוא מתפקד בעיקר כסיוט התקשורתי של משטרת ישראל. וכשהוא לא מנסה להצחיק הוא יודע לכוון היטב. להיכן שהכי כואב. "מדברים בלי סוף על זה ש־20־30 אחוז מהקטינים בכלא 'אופק' הם ממוצא אתיופי. אבל מי יודע שחלק גדול מהם מעדיפים את החיים בכלא, גם כשיש להם החלטת שחרור משופט? מישהו בכלל מבין את המשמעות שנער מוותר על חירותו ומעדיף להישאר בכלא?"
 
למה זה קורה?
"כי אין להם לאן ללכת. כי הם חשים בודדים ונרדפים".

מדוע?
"כי בכלא יש להם חברים ותחושת שייכות. ובמקום שילמדו ויצאו לחיים הם גדלים לתוך כנופיות. בכלא הם מתארגנים לפי המקומות שמהם באו. יש להם כנופיית נתניה, כנופיית לוד, כנופיית רמלה. ורשויות הכלא, במקום להתמודד עם התופעה, מחמירות אותה כשהן מארגנות אותם באגפים".

החלטתי לבדוק את הטענה הזו מול עורכי דין המייצגים קטינים יוצאי אתיופיה מטעם הסנגוריה הציבורית. הסיבה: הסנגוריה מייצגת כ־90 אחוז מכלל הקטינים בישראל שמואשמים בפלילים. כך למשל, על פי בדיקה שערכה הסנגוריה הציבורית, בתיקים שנפתחו במהלך 2014 בשלושה בתי משפט לנוער באזור המרכז, עולה כי שיעור יוצאי אתיופיה עמד על כמחצית מכלל התיקים בבית המשפט בראשון־לציון, כ־30 אחוז בבית המשפט ברחובות, וכ־23 אחוז בבית המשפט ברמלה. אלו נתונים מבהילים. שלא לומר מוזרים. העדה האתיופית כולה מהווה 0.2 אחוז בלבד מאוכלוסיית ישראל. מה שאומר שיש כאן משהו הרבה יותר גדול ממה שמכונה בשפה מכובסת "שיטור יתר". מדובר בנתונים על מעצרים בסדר גודל שנע בין פי 100 לפי 250 מחלקם באוכלוסייה הכללית. מה שאומר שיש כאן תופעה שאפילו הזעם שהתפרץ במחאה בכיכר רבין לא מתחיל להסבירה.

הנתונים הללו מתכתבים ישירות עם תופעת ריבוי הקטינים האתיופים העצורים בכלא 'אופק' שבשרון. בחודשים האחרונים התנהל דיון ציבורי שהובילה ח"כ לשעבר פנינה תמנו־שטה על הנתון הזה. בתחילה דיברו על 30־40 אחוז מהכלואים. השבוע, לבקשתי, נמסר מהשב"ס כי "נכון לעכשיו מספר הקטינים ממוצא אתיופי בכלא אופק עומד על פחות מ־20 אחוז". נשמע כאילו מעודד. לא בדיוק. מדובר בשיעור שהוא פי מאה מחלקם באוכלוסייה.

עו"ד אדנקו סבחת מייצגת את הקטינים האלו. היא עורכת דין פלילית בעלת רקורד של עשייה בתפקידים בכירים בפרקליטות הצבאית, וחברה בוועד המנהל של ארגון ׳טבקה - צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה׳. בשבוע שעבר השתתפה סבחת בפגישה של נציגי הקהילה האתיופית עם מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו, בשעות שלפני ההפגנה בירושלים. המטרה הייתה מניעת אלימות.
 

השבוע זה הצליח לה הרבה פחות. לעו"ד סבחת הייתה עבודה מסביב לשעון בייצוג עצורים מטעם הסנגוריה הציבורית. העצורים הובאו לאולם 454 בבית המשפט, והחוויות משם היו לא פשוטות. "המשטרה עשתה לנו טריק", אומרת סבחת. "תחילה הם ביקשו הארכת מעצר לשלושה ימים למפגינים. השופט נתן להם יום אחד. באותו שלב הייתה הבנה שהמגמה היא לשחרר את המפגינים. אבל אז בא התובע המשטרתי וביקש הארכה לשישה ימים. באולם היה צחוק גדול. שישה ימים, על מה? למי?"

בין העצורים, היא אומרת, היה בחור בן 19, עתודאי, ללא עבר פלילי. "המשטרה אפילו לא טרחה להודיע למשפחתו שבנם עצור", היא אומרת. "הוא בילה לילה שלם בזינזנה כי אמרו שאין מקום בתאי המעצר".

בסך הכול הובאו השבוע לבית המשפט 20 עצורים. רובם נעצרו בחשד לתקיפת שוטרים והתפרעות במקום ציבורי. הלקוח של סבחת, דנאו אביה, בן 36 מקריית־גת, נעצר לאחר שלטענת המשטרה נתפס כשאבן בידו. זה מעניין. גם החייל דמאס פיקדה, שהווידאו של השוטרים מכים אותו הצית את התבערה הנוכחית, הרים אבן אחרי שהשתחרר מלפיתת השוטרים המכים. זה גם מה שעצר את המכות.

שאלתי את עו"ד סבחת אם כל העצורים היו אתיופים. לא, היא אמרה. היו גם שלושה "לבנים". וזה נתון מעניין בפני עצמו. כי עוד במהלך ההפגנה בכיכר רבין החלו לזרום דיווחים שלפיהם ארגוני שוליים קיצוניים תפסו טרמפ על מחאת האתיופים במטרה להבעיר את השטח. בשלושת ערוצי הטלוויזיה דיברו על קבוצות אנרכיסטים, וטענו שהפעילים של ארגון להב"ה נראו במקום לצד שמאלנים רדיקליים. היו פה ושם גם כמה מסכות קאבוקי של אנונימוס, שאולי תרמו ליצירת הרושם הזה. אבל בשורה התחתונה, יבול המעצרים של המשטרה לא ממש תומך בטענות הללו.

אז בלי רדיקלים ואנרכיסטים, איך בכל זאת נראה פרופיל העצורים? כפי שדיווח אמיר זוהר בבלוג המצוין שלו, 'פוסטה', בין העצורים נמנים גם חייל, עובד בית חולים ומדריך מטעם הרשות למלחמה בסמים. החייל, יבלטאל לאייאו מאור־יהודה, סובל משבר באף. עצור נוסף הוא ראסטה באקו מבני־ברק שלסתו נשברה. באקו נעצר עוד בשלבים הראשונים של ההפגנה בחשד שהלהיט מפגינים לחסום את נתיבי איילון. המשטרה טענה כי התנגד למעצר ותקף שוטרים.

בין העצורים היה גם לין איילין, 32, מדריך בקהילה מטעם הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול. איילין, שהגיע לבית המשפט ללא נעליים, סיפר כי הוא בא ממשפחה שכולה. אחיו נהרג בצבא. הוא עצמו שירת כשוטר שח"מ בסדיר. "לא הגיוני שאזרוק אבן או אתקוף שוטר", אמר לשופט.
 

יש כמובן גם שוטרים פצועים. נציג המשטרה בבית המשפט טען כי יש יותר שוטרים פצועים מאשר עצירים פצועים. לא בטוח שמשהו טוב יכול לצאת מהתחרות הזו, לאיזה צד יש יותר פצועים. כבר כמה ימים שמדברים על הקמת ועדת חקירה ממשלתית שתבדוק לעומק את יחסם של מוסדות המדינה לקהילה האתיופית. אם וכאשר תוקם ועדה כזו, כדאי שתתחיל לבדוק דווקא מהסוף. ולא רק את מה שקרה בהפגנה, אלא גם את מה שקרה אחר כך במעצרים.

בימים פחות טעונים, עו"ד סבחת מייצגת גם קטינים ממוצא אתיופי. כאלו שעושים את כל המסלול עד 'אופק'. והיא מכירה היטב את התופעה המקוממת של קטינים מהעדה האתיופית שמעדיפים את החיים מאחורי הסורגים על פני החיים מחוץ לכלא. "מדובר בצעירים שלא מאמינים במערכת הטיפולית ולא סומכים עליה״, היא אומרת. ״לא מאמינים בפוטנציאל שיקומי ומעדיפים את הכלא על פני החיים בפנימייה או בהוסטל. למרות שהמחיר הוא הישארות בכלא. לנו, כסנגורים, מזעזע לשמוע את זה. זו לא מערכת שיקולים של אדם בוגר. אבל לא פעם אנו נותרים חסרי אונים.

"חלק מהמעצרים הוא תוצאה של עברה פלילית. אך חלק אחר הוא תוצאה של חיכוך מיותר עם המשטרה. משהו ששוטרים עם התנהלות אחראית היו יכולים למנוע. הרבה יותר מדי פעמים החיכוך של הנוער האתיופי עם השוטרים מניב מעצר, וזה בדק בית שעל המשטרה לעשות".

על מה שקורה עם אותם קטינים בכלא 'אופק' מרחיב אחד הקולגות של עו"ד סבחת בסנגוריה הציבורית. הוא מעדיף להישאר בעילום שם, אך מוכן לפרוס תמונה של החיים מאחורי הסורגים. "מי שמגיע לכלא 'אופק' לזמן משמעותי", הוא אומר, "מגיע באחד משני מסלולים. מי שביצע עברה חמורה כמו אונס או רצח, ויש מעט מאוד נערים כאלה; והרוב, שהם נערים שניסו לטפל בהם קודם במסגרות פחות קשות. כבר הוציאו אותם מהבית, ניסו לשלב אותם בפנימייה, וכשזה לא עבד ניסו מסגרת קשוחה יותר. בכל מקום הוא פוגש נערים כמוהו. וכשהוא כבר מגיע ל'אופק', הוא פוגש אנשים מהשכונה, מהפנימייה ואנשים חדשים.

"הוא מתחיל לדבר איתם. נוצרת תחושת שייכות. חלק מהנערים לא מתפתים לתחושת החום והשייכות. מי שנגרר מקבל את הייעוץ הבא: 'מה אתה צריך שיקום? יעבירו אותך למסגרת שתצטרך לבלות בה שנתיים, שלוש. תעשה חשבון מה עדיף לך'. ובזמן שהוא מקבל את העצה הזו - הוא מצטרף לקבוצה. הם מתקבצים לפי עיר ושכונה. נוצרות מנהיגויות ויריבויות, כולל גילויי אלימות. מי שיושב ב׳אופק׳ בגיל 14 לא מפחד מכלא של בגירים. ב'אופק' קשה יותר, כי יש יותר אלימות".
 

בשב"ס אומרים שהתופעה של קטינים אתיופים שמעדיפים את הכלא מוכרת להם, אך מדובר בתופעה שולית, בעיקר בקרב נוער כזה שחוזר שוב ושוב לכלא. היא קיימת גם בקרב בני מיעוטים, אומרים בשב"ס. העורך דין מהסנגוריה הציבורית אומר שהתופעה כבר מזמן אינה שולית. היא הולכת ומתרחבת. "היום יש מצבים של נערים אתיופים שמואשמים בעברות כמו פריצה לבית ספר, שאינן אמורות להיגמר במעצר ובכלא. אבל הקטין האתיופי בוחר ללכת לכלא. וגם אם יש עוד קבוצות אתניות שיש ביניהן כאלו שבוחרים ללכת לכלא, אין עוד קבוצה שיש פער עצום כזה בין המספר בכלא לשיעורם באוכלוסייה. לאתיופים אין היסטוריה עבריינית. זה לא בדי־אן־איי שלהם. אנחנו יצרנו להם גטו בשכונות. לפעמים גטו במרחק כמה מאות מטרים משכונה עשירה. הקטינים האתיופים בכלא ׳אופק׳ הם אולי כתב האישום החריף ביותר על קיר החברה הישראלית".

בשב"ס מסבירים כי "הסיבה שהנוער מסרב למסגרות השיקומיות היא כי הן דורשות עבודה עצמית קשה. הן קפדניות יותר, ואין בהן סובלנות לבעיות משמעת". את עו"ד ברק כהן, זה מרתיח. "ממש הגיוני", הוא אומר. "את כל האחריות הם מטילים על נער בן 14. הוא אשם, כי הוא לא רוצה לעבוד קשה. נו באמת".

במשטרה מלקקים את הפצעים מההפגנה. הם הבליגו עד שלא יכלו יותר. קצין במחוז־תל אביב השווה את ההפגנה בכיכר להפגנות ההמונים באירופה בשנים האחרונות נגד ועידות ה־G8. “שם לקח למשטרה כמה דקות כדי להיכנס במפגינים עם כלבים ואלות“, הוא אמר. "אז לא היו כלבים ואלות, אבל מכת"זיות (מכוניות התזה, פ“ר), סוסים ורימוני הלם היו בשפע. ומה שלא נרגע הוא התחושה של המפגינים, שגם למשטרה הייתה יד בהסלמה בכיכר, כולל התחושה שהמשטרה שלחה לתוך קהל המפגינים שוטרים סמויים שליבו והתסיסו את האווירה במטרה לאתר את "ההנהגה'".
 

איציק חזקיה, שהיה בין המפגינים בכיכר, סיפר כי בחור שלא נראה שייך הלך אחריו כמו צל. "תראה מה עושים פה לאזרחים", אמר לו הצעיר שהזדהה כפעיל חברתי. תוך שניים־שלושה משפטים היה ברור שהוא ממש לא כזה. "אז מה, אתה לא מההנהגה?" שאל אותו הבחור, ואיכשהו נעלם.

אבל זה בדיוק העניין. קונספט ה"הנהגה" הוא אנכרוניסטי בעידן של ארגון הפגנות באמצעות רשתות חברתיות. אין "הנהגה" שאפשר לדבר איתה, כמו בימים הטובים שהכול היה פשוט יותר וכאוטי פחות. היום מנהיגים צומחים מתוך ההפגנות, לא מארגנים אותן. הם לא שם לנווט. אבל במשטרה לא הפנימו את זה.

האם השתמשה המשטרה ב"מסתערבים" שליבו את היצרים בהפגנה, בניסיון לזהות את ההנהגה? בדוברות משטרת תל־אביב סירבו לענות בכן או לא והגיבו: "המשטרה נערכה לקראת ההפגנה ביום ראשון, אף שמדובר בהפגנה בניגוד לחוק שלא הוגשה בקשה מסודרת לקיומה. העובדה שמדובר בהפגנה לא מאושרת, מעבר להיותה מנוגדת לחוק, יצרה בעיה נוספת והיא היעדר מנהיגות שמולה ניתן היה לקיים דיאלוג לפני ותוך כדי ההפגנה.

במהלך האירועים נעשו ניסיונות להידברות עם כאלו שהציגו עצמם כמייצגים את המפגינים, מתוך רצון להגיע להבנות ולהרגעת הרוחות. לצערנו, כל הניסיונות עלו בתוהו. משטרת מחוז תל־אביב עשתה כל שביכולתה. שוטריה גילו איפוק עילאי במשך שעות רבות מתוך רצון לכבד את זכות המחאה של המפגינים, ולאפשר להם לזעוק את זעקתם. כאשר לצערנו המחאה הפכה להתפרעות שכוללת פגיעה ברכוש ופגיעה פיזית קשה בשוטרים, ננקטו פעולות לפיזור המתפרעים ובוצעו מעצרים של מסיתים ושל אלו שתקפו שוטרים".

עד כאן תגובת המשטרה, שלדבריה "עשתה הכול". אבל בימים הקרובים מתארגנת כבר עצרת מחאה נוספת. וה"הכול" הזה, בדיעבד, לא היה מספיק טוב. דרושה כנראה חשיבה מחדש. לכל הצדדים יש הרבה יותר מדי מה להפסיד. אולי כדאי שמישהו יעצור רגע לחשוב על הקטינים בכלא ׳אופק׳, שמעדיפים את החיים מאחורי הסורגים.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...