מחקר: לשוטר קל יותר להיטפל לאתיופי או לחרדי
כמחצית מיוצאי אתיופיה חשים מופלים ביחס המשטרה אליהם. עורך המחקר: "המשטרה תמיד תגיד שמדובר בתפוחים רקובים ובמקרים נקודתיים. הרפורמה תבוא רק מלמעלה"
מרווין קייסי מוכר לרבים כאחד השחקנים בעונה הראשונה של הסדרה הישראלית 'ניו-יורק'. קייסי מתגורר ברמלה וחבר בגרעין התורני הגדול בעיר לוד הסמוכה. הוא נולד בניו-אורלינס, התגייר מאהבת ישראל (וקיבל את השם ישראל משה חיים), עלה לארץ והקים כאן משפחה. בבוקר יום רביעי השבוע הוא עמד ליד רכבו, סמוך למכללת דוד ילין בירושלים שבה הוא לומד. שתי ניידות משטרה הגיעו למקום ועיכבו אותו בחשד לניסיון פריצה לרכב.
עוד כותרות ב-nrg:
- מאי פאטל נגד חג'בי: "הטריד אותי 36 פעמים"
- הצעת הנישואין הגדולה בישראל? תגידו אתם
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"עמדתי ליד הרכב ופתאום התנפלו עלי, דרשו תעודות ושאלו אם הרכב הזה שלי", סיפר ל'מקור ראשון'. "המחשבה הראשונה שלי הייתה 'אני לא רוצה לקבל מכות'. הרמתי ידיים כדי להראות שאני לא מאיים על אף אחד והשפלתי עיניים. אמרתי להם שזה האוטו שלי ושיש לי מפתח שלו".
לאחר שהצליח לפתוח את הרכב והציג לשוטרים את המסמכים שאכן מדובר ברכב בבעלותו, התנצלו השוטרים על העיכוב. "הם סיפרו שקיבלו קריאה מאזרחים שראו אותי דופק על החלונות של האוטו ושהם היו חייבים לבדוק את התלונה. אני לא נגעתי באוטו אלא רק החניתי אותו ודיברתי בטלפון על המדרכה לידו. עיכבו אותי סתם. אני יודע שזה בגלל צבע העור שלי".
המהומות שפרצו השבוע בירושלים ובתל-אביב בעקבות פרסום הסרטון שתיעד כיצד שוטרים מכים את החייל האתיופי דמאס פיקדה, הציפו על פני השטח טענות לגזענות ויחס מפלה של המשטרה ושל מוסדות ציבור כלפי שחורי עור.
מחקר שנערך באוניברסיטת בן גוריון על ידי פרופ' גיא בן-פורת וד"ר פני יובל, גילה כי מחצית מבני העדה האתיופית סבורים ששוטרים נטפלים אליהם ללא כל סיבה. חשוב לציין כי מחקרם של בן-פורת ויובל לא התמקד רק באוכלוסיית יוצאי אתיופיה בישראל, אלא עסק בתחושותיהן של אוכלוסיות מיעוט שונות בנוגע ליחס המשטרה כלפיהן, ובהן ערבים וחרדים. מן המחקר עלה מכנה משותף של תחושת שיטור יתר המופנה כלפי האוכלוסיות הללו בשל חולשתן. על פי המחקר, היחס לעדה האתיופית נובע מהיותה מגזר חלש ולאו דווקא, או לא רק, בשל צבע עורם של בניה.
42 אחוזים מקרב הנשאלים יוצאי אתיופיה טענו כי המשטרה עוצרת ללא סיבה אנשים בסביבתם, לעומת 20 אחוזים מקרב הנשאלים הערבים ו-15 אחוזים מקבוצת הביקורת. בהתאמה, כ-50 אחוזים מקרב הנשאלים בקבוצת יוצאי אתיופיה סבורים שטיפול המשטרה בפשיעה עולה על הנדרש. עוד נמצא במחקר כי יוצאי אתיופיה דווקא רוחשים כבוד למשטרה. כמחצית מהנשאלים בקרב קבוצת הביקורת, הערבים ויוצאי אתיופיה, סבורים שיש לתת למשטרה סמכויות רחבות יותר כדי שתוכל למלא את תפקידה. מקרב החרדים רק 36 אחוזים חושבים כך. רוב הנשאלים טענו כי על המשטרה לנהוג בהגינות ובאדיבות גם אם זה פוגע בהרתעה שלה.
למרות התחושות הקשות שעולות בקרב יוצאי אתיופיה בנוגע לאפליה המשטרתית כלפיהם, האמון הכללי שלהם במוסדות המדינה גבוה משל קבוצות המיעוטים האחרות. בן-פורת ויובל מסבירים את הניגוד הזה בחשיבות ההשתלבות בחברה הישראלית עבור יוצאי אתיופיה ורצונם לתת אמון במוסדות המדינה למרות תחושות האפליה, אולי בתקווה שמדובר בעניין נקודתי וזמני.
"אנחנו מדברים במחקר על מושג הפרופיל האתני או הפרופיל הגזעי, שעל פיו המשטרה פועלת", מסביר פרופ' בן-פורת. "המשמעות היא שאנשים מסוימים מעוכבים על ידי המשטרה יותר מאחרים בגלל מאפיינים אתניים או גזעיים. שאלתי תלמידים שלי בשיעור מה היה קורה אם הם היו במקום הבחור האתיופי עם האופניים שחטף את המכות מהשוטר. מה הסיכוי שזה היה קורה להם או לי. רוב התשובות היו שהסיכוי היה נמוך הרבה יותר. אני בספק אם שוטר היה מכה אותי".
"ממחקרים שנעשים בעולם אנחנו רואים שהשימוש בפרופיל האתני אינו יעיל ואינו צודק. אותו אדם שחור שנעצר בשל צבע עורו בגלל העובדה שיש יותר מעורבות שחורים בפשע, הוא על פי רוב אדם שאיננו פושע. המעצר שלו יגרום לו לתפוס את המשטרה כגוף שאיננו משרת אותו אלא עוין אותו".
עוד הוא מציין כי אוכלוסיות של מיעוטים חלשים סובלות יותר מהפרופיל האתני וצפויות לסבול יותר מאלימות, בדומה למכות שספג פיאדה. "זה לא שכל השוטרים אלימים או גזענים, אבל כשיש אוכלוסיה מוחלשת החסמים האלה פחות עובדים".
מדובר בשיכרון כוח?
"אני לא משתמש במילים האלה אלא במילים מאוד מדויקות. יש פה קבוצות מוחלשות שכלפיהן חלק מהפילטרים לא עובדים. יהיה יותר קל לשוטר בעל נטייה אלימה יהיה קל יותר לפעול כך מול אזרח ערבי או אתיופי ולא מולי או מולך. הקבוצות הללו מרגישות שמראש מסמנים אותן כבעייתיות, ושהיחס כלפיהן נוקשה יותר. אלה בדיוק הדברים שעולים מהראיונות שביצענו במחקר".
גם החרדים שהשתתפו במחקר התלוננו על אלימות יתרה שמופעלת כלפיהם בהפגנות, אבל הם שונים מהערבים ומהאתיופים בכך שחרדי הצועד ברחוב לתומו אינו מרגיש מאוים על ידי המשטרה, ואינו חושש שיקרה לו משהו כשהוא עובר ליד שוטר. לעומת זאת, אזרח ערבי או אתיופי כן חוששים.
"קח בחשבון שאלה התפיסות שסביבן נסוב כל מפגש בין שוטר לאזרח", מבהיר בן-פורת. "אם אותו אזרח חושב שהמשטרה מפלה ואלימה אז בסוף זו תהיה במידה רבה נבואה שמגשימה את עצמה. במקומות בעולם שבהם אזרחים התלוננו על פרופיל אתני, על פי רוב המחקר אושש את התחושות שלהם. אלה לא תחושות בעלמא. אנשים לא אוהבים לומר שהם מופלים לרעה ומסומנים, בטח לא אנשים שרוצים להיות חלק מהחברה הישראלית. זו לא אמירה שאנשים מסתובבים איתה בגאווה, ובוודאי לא אצל האתיופים שעל פי כל המחקרים רוצים להשתייך לחברה הישראלית ואין להם שום עניין להציג את עצמם כמופלים".
מה האלטרנטיבה מבחינת המשטרה?
"המשרד לביטחון פנים חקר לפני כמה שנים את המשטרה באמצעות מכון ראנד. ההמלצות היו לאמץ את הצדק התהליכי – תיאוריה רחבה של קרימינולוגיה שאומרת שבניגוד למה שאנחנו נוטים להניח, לאנשים אכפת לא רק מהתוצאה אלא גם מהדרך. לכן, כשהמשטרה באה במגע עם אנשים, צריך לחשוב גם על הדרך שבאמצעותה היא באה עמם במגע. אם שוטר נותן לך דו"ח אתה יכול לומר שבכל מקרה לא תהיה מרוצה, אבל מסתבר שזה לא נכון. מסתבר שלאנשים חשובה הדרך שבה יתייחסו אליהם, להגינות שבה יתייחסו אליהם. לאופן שבו הוסברה להם העבירה. את הדברים הללו צריך לאמן את השוטרים לעשות".
אלא שבמשטרה, כך מסתבר, לא פתוחים כל-כך לערוך מחקר שיהווה בסיס לרפורמה כלשהי ביחס לשיטור על פי הפרופיל האתני. לדברי פרופ' בן-פורת, ניסיונות שנעשו בעבר לרתום את המשטרה למחקר, נתקלו בסירוב נחוש. "אין מחקר שנעשה מתוך המשטרה על המשטרה עצמה תוך שימוש בנתונים של המשטרה", אמר.
היו ניסיונות לבצע מחקר כזה והם סוכלו?
"המשטרה באופן עקבי לא מעוניינת לשתף פעולה עם מחקרים. אני ניסיתי לקדם מחקר כזה יחד עם חתן פרס ישראל בקרימינולוגיה, פרופ' דיוויד וייסברוד, אבל המשטרה לא משתפת פעולה. לא נותנת לראיין שוטרים, לא לעשות מחקר עליה. זה לא כל כך יוצא דופן ביחס לנעשה בעולם, אבל פה זה באמת בולט".
אז מה שנשאר לכם לחקור זה האופן שבו האזרחים תופסים את המשטרה?
"כן, אבל ממקומות אחרים בעולם שבהם המשטרה כן נבדקה אפשר לראות שאיפה שיש עשן יש אש".
אמירה זו של פרופ' בן-פורת אינה מפתיעה את מי שעוקב אחר פסקי דין העוסקים בשוטרים סוררים, באופן שבו הם פוגעים באזרחים ובגיבוי שהם מקבלים דרך קבע ממפקדיהם. כך, למשל, בפסק דין שניתן לפני כשבוע וחצי בבית משפט השלום בתל אביב קבע השופט עידו דרויאן כי השוטר ישי סימן-טוב המשיך לשרת במשטרה למרות שהורשע פעמיים בתקיפת אזרחים ואף זכה לדברי שבח בלתי מסויגים מצד מפקדיו. סימן-טוב הורשע בתקיפת יוסף חמאיסה לאחר שזה נעצר. הוא דקר את חמאיסה בצווארו בסכין, בעט בו עד שנפל והמשיך לבעוט בו גם לאחר מכן בבטנו ובחזהו, דרך על ראשו ואיים שיכה אותו חזק יותר. לאחר מסכת המכות איים עליו כי אם יתלונן נגדו יבולע לו.
לדברי השופט, סימן-טוב המשיך בהתנהגותו האלימה באשמת מפקדיו במשטרה. "הנאשם לא למד את הלקח ואולי אף שאב עידוד מהפעולה האיטית להחריד של מח"ש ומעמדתם האוהדת של מפקדיו... כך, מאירוע לאירוע הלכה והסלימה נטייתו לאלימות באין עוצר".
פרופ' בן-פורת מזכיר את התקדים של משטרת לוס-אנג'לס, שנחשבה בעבר לאחת המשטרות הגרועות בכל הנוגע לאלימות נגד שחורים. אחד המקרים הזכורים בהיסטוריית המאבקים של הקהילה השחורה נגד אלימות שוטרים התרחש בלוס-אנג'לס ב-1992, כששוטרים צולמו מכים את רודני קינג.
"המקרה ההוא מזכיר מאוד את מה שהיה כאן, בחולון. המשטרה שם נחשבה אלימה מאוד כלפי היספנים ושחורים, אבל אף אחד לא הסכים להודות בזה וטענו שזה עניין של תפיסה. עד שפעם אחת הם הכו את רודני קינג וזה תועד בווידאו. באותן שנים, לא כל דבר תועד במצלמת הטלפון הסלולרי כמו היום. היה צריך אז הרבה מזל, רע או טוב, כדי שזה יתועד. לאחר שהשוטרים זוכו מאשמה החלו הפגנות גדולות, סוג של אינתיפאדה. אז נפתחה חקירה והתברר שהמשטרה מושחתת.
"באותו זמן הונהגה במשטרת לוס אנג'לס רפורמה מקיפה. הרפורמה הזו נכפתה על המשטרה ונחשבת למוצלחת. המשטרה תמיד תגיד שמדובר במשהו מקרי, בתפוחים רקובים ובבעיה נקודתית. לכן חייבים לכפות את הרפורמה מבחוץ. לארגון קשה מאוד להכיר בכך שיש לו בעיה מבנית".
האם גם בישראל צריך רפורמה כזו במשטרה?
"בעיני זה ברור מאליו. הרפורמה צריכה לכלול את נושא ההכשרה, את הפיקוח והטיפול בתלונות אזרחים, את כל נושא האחריותיות והשקיפות".
מי בעיניך אחראי לכשל המבני הזה בישראל?
"למשטרה יש שר ממונה וזה מתחיל משם. לארגון קשה מאוד לעשות מבפנים רפורמות. רפורמה היא בעצם הודאה בכך שיש לך בעיה. זה חייב לבוא מלמעלה. פה יכול לבוא השר, אם הוא רוצה, ולחקור את הנושא".
השר הממונה על המשטרה בשנים האחרונות היה יצחק אהרונוביץ', שכניצב לשעבר הוא בשר מבשרה של המערכת.
"נכון. זו בכלל בעיה ששרים פוליטיים הם אקסים של משהו. אקס רמטכ"לים או אקס קציני משטרה. אבל צריך לזכור שהרפורמה במשטרה היא אינטרס של כלל אזרחי ישראל. גם המתנחלים ספגו מאותה משטרה. ברגע שאין פיקוח ואין אחריותיות, ברגע שכל אירוע אלימות מוגדר כאירוע נקודתי – זה לא נעצר בקבוצה אחת או במגזר מסוים. אם יש במשטרה תרבות ארגונית בעייתית, ואני חושב שיש סממנים מאוד מדאיגים של תרבות כזאת, זה יפגע בעוד קבוצות".
מרווין קייסי, שבסיפורו פתחנו, סבור שהפעולה האוטומטית על פי פרופיל אתני או גזעי היא בעיה שורשית מאוד בקרב תושבי מדינת ישראל. "העניין הוא שבן-אדם לא יכול לעמוד ליד האוטו שלו בלי שמתקשרים למשטרה וטוענים שהוא רוצה לפרוץ את האוטו. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לי", הוא אומר. "תמיד באו אלי ותמיד בדקו אותי. בחנויות תמיד עוקבים אחריי ואני רואה את זה. אני רואה שמסתכלים עלי כאילו אני רוצה לעשות משהו, כאילו אני מחפש הזדמנות לעשות משהו".
למה זה קורה לדעתך?
"כי אני שחור. אני יודע את זה. כמה שעצוב לי להגיד את זה, יש בארץ מבט שונה שבו מסתכלים על אנשים כהים מזה שבו מסתכלים על אנשים בהירים. אדם שלא חי את זה יום-יום לא מרגיש את זה. בגלל זה קשה מאוד לאנשים אחרים להבין את הצעקות ואת ההפגנות. פשוט נמאס לנו. נמאס לנו שכל פעם מסתכלים עלינו ומחפשים אותנו כאילו אנחנו מתכננים לעשות משהו. אני מרגיש שבגלל שאני כהה אנשים מרשים לעצמם לדבר איתי או להתייחס אליי באופן שונה מאשר לאנשים אחרים.
"אחרי שעיכבו אותי הבוקר המשכתי בשיחת הטלפון שבה הייתי כשעיכבו אותי. פחדתי להתקרב לאוטו שלי, כי אולי מישהו יחשוב שוב שאני רוצה לפרוץ לאוטו ושוב יתקשרו למשטרה. אבל זה העולם שלנו וזאת המדינה שלנו. אנשים אומרים לעצמם 'הבן-אדם הזה הוא בסדר גמור, אבל הכושי הזה, מה הוא מחפש בחנות שלי או ליד האוטו הזה?"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם