זיכרונות מהמזנון: "החכי"ם המזרחים הביאו אוכל מהבית"
לאה רוזנפלד בת ה-93 הפעילה עם בעלה יששכר את מזנון הכנסת בשנות ה-'60. באותה התקופה יצרו קשרי חברות עם רבים מהאנשים ששמם נחקק בקורות ישראל. "כמעט כולם היו אשכנזים מבוגרים שאהבו לאכול עוף מכובס ומאכלים מאירופה המזרחית"
כשיצאנו מביתה הירושלמי של לאה רוזנפלד בת ה-93, בתום ריאיון על עבודתה במזנון הכנסת, שמרנו על שתיקה גמורה כדי לא להפר את הקסם שטמון בדבריה ובאישיותה. רק כשהתרווחנו במכונית סיפר הצלם ליאוניד לב שאמו הייתה רופאה במוסקבה, ולא פעם הגיעו אליה מטופלים כאלה. לא הבנתי על מה הוא מדבר, ועל כן הוא הסביר: "כאלה שכאילו השתכרו בארוחות בקרמלין, ותוך כמה שעות נפטרו מאלכוהול רעיל שעורבב בוודקה שלהם", הוא אמר. לא תפסתי למה קשורים דבריו, ולכן הוא הבהיר: "לא שאלתם אם בדקו את האוכל במזנון".
עוד כותרות ב-nrg:
- אירופה לוחצת: כוח צבאי נגד מבריחי מהגרים
- 'זה גזים': ילדה במטוס בלי לדעת שהיא בהריון
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ברגע הראשון הייתי המום, אבל במחשבה שנייה אי אפשר היה לשלול את העניין, ולפחות לחזור ולשאול את רוזנפלד אם מעולם לא התעוררה בעיית אבטחה במזנון הכנסת, או חשש מהרעלה מכוונת. "מה פתאום", היא ענתה, "מעולם לא עלתה על דעת מישהו מחשבה כזאת. איש לא חשב על אפשרות הרעלה, וקצין משמר הכנסת מעולם לא ביקר אצלנו".
שמונה שנים (1959-1967) ניהלו בני הזוג רוזנפלד, לאה ויששכר, את מזנון הכנסת – כשבע שנים ב'בית פרוּמין', ושנה אחת במשכן הכנסת החדש בגבעת-רם. יששכר רוזנפלד ז"ל היה נצר למשפחה עתירת ניסיון בתחום ההארחה והמסעדנות בצ'כוסלובקיה, ושם גם רכש את השכלתו המקצועית. עם עליית המשפחה ארצה ב-1959 עסק רוזנפלד במסחר סיטונאי בחנות המכולת שפתח בנתניה.
"התגוררנו בנתניה", סיפרה אשתו לאה, "ויום אחד קרא בעלי בעיתון מודעה על פתיחת מכרז לניהול מזנון הכנסת בירושלים. הוא החליט לנסות את מזלו, הגיש מועמדות לצד 18 מתחרים נוספים ונבחר לתפקיד. בשנת 1960 העתקנו את מגורינו מנתניה לדירה בירושלים, שהייתה בטווח הליכה רגלית ל'בית פרומין' הסמוך".
מי היה ממונה על המזנון?
"הכפיפוּת המִנהלית שלנו הייתה למשה רוזטי, מזכיר הכנסת, אבל היינו עצמאיים לחלוטין בכל הקשור להפעלת המזנון. מכיוון שהארוחות במזנון היו מסובסדות, הוא נוהל על בסיס תקציב הכנסת ואנחנו נחשבנו לעובדי הכנסת. מאחר ובכנסת לא הועסקו משגיחי כשרות, נאלצנו לקנות את כל המוצרים בבתי העסק ברחוב גאולה שהרבנות הכירה בכשרותם".
מזנון הכנסת הופעל ללא משגיחי כשרות?
"כן, אצלנו לא היו משגיחי כשרות, וזה לא הפריע כמעט לאף אחד. היחיד שבדק פעם את הנושא היה ח"כ חליל ג'בּארה (אחדות העבודה) מטייבּה, שעם היבחרו ביקש לוודא שלא מוגש במזנון בשר חזיר. חברי הכנסת החרדים והדתיים סמכו על יששכר בעלי, ומעולם לא עסקו בכך. יש להניח שהכיפה על ראשו של יששכר והעובדה שאנחנו משפחה שומרת מצוות הסירו את הסוגיה מסדר היום. לקראת פסח הזמנו מרצוננו החופשי משגיח כשרוּת לבדוק את המטבח, למרות שהכנסת הייתה סגורה בחול המועד. כשהרב הגיע ובדק, הוא אמר שאנחנו מקפידים בחומרה יתרה מהנדרש".
העברת הכנסת ל'בית פרומין' במרץ 1950 נעשתה מכורח הנסיבות עם העתקת הכנסת מתל-אביב לירושלים. במשך 16 שנים (1950-1966) שכנה הכנסת בבית שברחוב קינג ג'ורג', שתוכנן לשמש בניין משרדים ומגורים. ב'בית פרומין' היו שני מזנונים – מזנון לחברי הכנסת ואורחיהם, ומזנון קטן לעובדי הבית.
"המזנון התנהל בצניעות רבה ובתקציבים זעומים. בתחילת עבודתנו היו המזנון והמטבח מוזנחים למדי. עם כניסתנו דרשנו לשפר את חזות האולם ולהשביח את האוכל. השולחנות היו מצופים בפורמייקה בלויה, ובעלי פרס עליהם מפות נקיות והניח מפיות לכל סועד. עם זאת נחלנו כישלון בתביעתנו להחליף את הריהוט: אנשי הכנסת טענו כל הזמן ש'בשנה הבאה נעבור למשכן החדש, וחבל להשקיע כסף בבניין הישן'. גם הווילון ההיקפי - שקראנו לו 'הווילון הנצחי' - הוסר רק פעם אחת בשנה, בפגרת הפסח, לצורך כיבוס וגיהוץ".
מה היו נוהלי תפעול המזנון?
"מזנון חברי הכנסת הופעל במלוא תפוסתו בשלושת ימי הפעילות השבועית של המשכן. בימי עבודת הוועדות, בישיבות הסיעות או באירועים מיוחדים הופעל מזנון חברי הכנסת באופן חלקי בלבד. נוסף לארוחות, נהגנו לשלוח כיבוד צנוע (ביסקוויטים) ושתייה קלה לישיבות של חברי הכנסת, וכן להכין אירועים מיוחדים במשכן. הישיבות בכנסת היו מתחילות בשעות אחר הצהריים, וחברי הכנסת היו מגיעים לקראת הצהריים, ואכלו רק ארוחות צהריים וערב".
כמה עובדים היו במזנון?
"12 עובדים, ויששכר היה המנהל. הוא דיבר עם כולם והיה חבר של כולם. הוא ישב במחיצת חברי הכנסת, ובשבילו לא היה משנה אם מדובר בזקן, צעיר, ילד, אישה, יהודי, ערבי, דתי או חילוני – עם כל אחד הוא מצא שפה משותפת ויצר קשר. תמיד הוא היה מוקף באנשים. אני הייתי הקופאית והממונה על אחזקת המזנון, השף היה יעקב ליפשיץ והקונדיטור חיים היה יהודי חביב מתורכיה. נוספו עליהם שני מלצרים ושתי מלצריות, שתי עוזרות במטבח ושתי עובדות ניקיון לשטיפת הכלים".
איך התייחסו חברי הכנסת למלצרים?
"בדרך כלל היה היחס ביתי מאוד ולבבי, אם כי היו חברי כנסת בודדים שניצלו את המלצרים ולא טרחו לומר להם תודה. המלצרים לא קיבלו טיפ, אבל לפני פסח היו הסיעות מתגמלות את העובדים. מנחם בגין נהג לבוא למזנון כדי ללחוץ את ידו של כל אחד מהעובדים ולהודות לו באופן אישי. גם השר ישראל גלילי וחברי כנסת נוספים נהגו להקדיש תשומת לב מיוחדת לעובדי הכנסת. יששכר סיפר שאורי אבנרי היה הנדיב מכולם, וחילק לכל עובד חמישים לירות - אחרי שביקש סטייק עם שמנת. רות הקטין מקיבוץ עין-חרוד רצתה פעם להזמין אוכל, והבחינה לפתע שהמלצרית אוכלת. המלצרית מיהרה לקום מהשולחן, אבל הקטין עצרה אותה ושירתה את עצמה".
היו לכם קשרים אישיים עם חברי הכנסת?
"בוודאי, עם כולם. החביב מכולם היה בגין: הוא תמיד היה ניגש אלינו בידידות עמוקה, ונהג להזמין מאכלים פולניים פשוטים (גפילטע פיש). תמיד התקהלה חברה סביבו. אצלנו גם לא הייתה העדפה מפלגתית, והתחברנו ליצחק בן-צבי, זלמן שזר, גולדה מאיר ודוד הכֹּהן ממפא"י, לטובה סנהדראי-גולדרייך מהמפד"ל, ליצחק בן-אהרן מאחדות העבודה ולמאיר וילנר הקומוניסט, שהיה אדיב מאוד ונימוסי כלפינו.
"כשדוד בן-גוריון היה מגיע למזנון, הייתה פולה מזמינה בשבילו את האוכל וכולם היו מתגודדים סביב שולחנו. לוי אשכול היה אדם נחמד מאוד ולבבי. הוא היה אוכל את מה שמגישים לו, ואם לא – היה לוקח בעצמו את האוכל בידו. קדיש לוז, יושב ראש הכנסת, אירח אותנו כמה פעמים בדירתו הצנועה בירושלים, ואף בביתו הקטנטן (חדר וחצי) בקיבוץ דגניה ב'. אברהם הרצפלד היה אדם שופע חום, שנהג לשיר ולרקוד במזנון 'שורו, הביטו וראו'. גלילי הזמין אותנו לביתו בקיבוץ נען, ויגאל אלון היה משכמו ומעלה. הוא תמיד הזמין אותנו לקיבוץ גינוסר, ונסענו אליו בשמחה רבה". במזנון עבדו בני הזוג על סוגי מנות שונות לכל ארוחה ביום, וניסו לגוון אותו ככל שניתן.
מה היה התפריט בארוחות?
"בארוחת הבוקר החלבית כלל התפריט סלט ירקות, ביצים מטוגנות ומבושלות, גבינה כחושה וצהובה, לֶבֶּן ושמנת, לחמניות או בייגלע, עוגות ושתייה חמה. התפריט בארוחת הצהריים הורכב מ-2-3 מנות ראשונות (רגל קרושה, כבד קצוץ וטשולנט), שני מיני מרק (עוף עם לוקשן וירקות), שני מיני בשר כמנה העיקרית (עוף מבושל או צלוי, שניצל, בשר מבושל או צלי וגולאש הונגרי), 3-4 תוספות (אורז, גיבץ', פירה, תפוחי אדמה אפויים, תבשילי ירקות יומיים (גזר, שעועית, אפונה, כרובית, סלק), וקינוח – לפתן מפירות העונה. חברי הכנסת אהבו במיוחד קומפוט שזיפים ורסק תפוחי עץ. בנוסף הוגשו פירות הדר חופשי.
"התפריט בארוחת הערב היה חלבי. בארוחות הצהריים והערב הוגש לחם שחור אחיד, שנפרס במכונה ידנית. חברי הכנסת היו יהודים מבוגרים, כמעט כולם אשכנזים, והיו רגילים לעוף מבושל ("מכובס") ולמאכלים מאירופה המזרחית. חברי הכנסת המזרחים נהגו להביא סנדוויצ'ים ואוכל מהבית".
ומה לגבי שתייה חריפה ועישון?
"במזנון הוגשה שתייה קרה (סודה) ושתייה חמה (תה, שמחירו היה עשרים אגורות, וקפה, שעלה שלושים אגורות), אבל לא הוגשו משקאות אלכוהוליים. היו שם בקבוקי בירה וקצת קוניאק, אבל כמעט ולא הגישו אותם. עם זאת, העישון היה מקובל בכל אגפי הכנסת, ועל שולחנות המזנון הוצבו מאפרות למעשנים. זה היה מקובל, ואיש לא התלונן על כך".
האם התקיימו במזנון אירועים מיוחדים?
"בט"ו בשבט היה יששכר בעלי מכין מסיבה גדולה ליום ההולדת של הכנסת, והוזמנו אליה דיפלומטים ואורחים רבים. בחג העשור לכנסת (1959) הופק אירוע חגיגי במיוחד, ולקראת חג חצי היובל לכנסת (פברואר 1974) ניגש לבעלי שר האוצר פנחס ספיר, שהיה טיפוס עממי ואפילו צעקני לעתים, ושאל אותו: 'מה תעשו ליום ההולדת 25 לכנסת אם בחג העשור כבר הוצאתם כל כך הרבה כסף?
"חילופי הדברים הללו התנהלו בעקבות רישומה של ארוחת הניצחון בששת הימים שערכה ועדת החוץ והביטחון למטכ"ל צה"ל במשכן הכנסת. לכל מנה הוענק שם ייחודי מחזיתות הלחימה – דג מפרץ שלמה, ברווז רמת הגולן, סלט עמק איילון, גלידת ששת הימים ופירות ירושלים. לכל האלופים חולקו מדליות מכסף, ולרמטכ"ל יצחק רבין העניק ראש הממשלה לוי אשכול מדליה מזהב".
האם עסקת גם בבישול?
"לא, רק כשהקונדיטור רצה משהו מיוחד הוא ביקש את עזרתי באפייה. פעם הגיעה לכנסת משלחת מאלסקה, והוא פנה אליי וביקש שאעזור לו בהכנת 300 פינגווינים ממרציפן ושוקולד למנה האחרונה. לא ידעתי להכין את הגוף והכנפיים של הפינגווינים, אבל לגלגל את ראשיהם היה כמו לגלגל כדורי קניידלך לפני ליל הסדר. בסיום הארוחה הוגשו לאורחים מאלסקה הפינגווינים בהרי גלידה, ואיש לא העיר לנו על הטעות הגיאוגרפית ועל הבלבול בין הקוטב הצפוני לדרומי. השתדלנו מאוד שלא יהיו תקלות, ולא זכור לי 'בְּרוֹך' מיוחד בשנות עבודתנו במזנון. הכול היה כל כך קטן וצנוע".
האם את מתגעגעת למזנון הכנסת?
"אינני יודעת אם בגילי אני מתגעגעת לעבודה. לא היה קל ולא אהבתי לאכול בכנסת, אבל אני מתגעגעת לאנשים מאז".
הריאיון נערך יחד עם האוצרת מיכל ברושי-נחמני למען מוזיאון הכנסת שיוקם ב'בית פרומין' שבירושלים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם