'הרצוג': האשכנזי הנלעג הוא כוכב הבורקס החדש
את דמות המזרחי הכושל מסרטי הבורקס הישראלים תופס החל מהשבוע יצחק הרצוג. כך חתם הסרט על יושב ראש המחנה הציוני באופן סופי את המהפכה התרבותית
ערב לא עבות אחד בשנת 1999, בערוץ 3 בכבלים שודר סרט טלוויזיה קצר בשם 'מבצע סבתא'. כיאה לשידור בערוץ נישה, צפו בו לא יותר מכמה אלפי אנשים. אלא שתוך זמן קצר הפך 'מבצע סבתא' לחבר ברשימה מצומצמת של סרטי פולחן ישראליים.
עוד כותרות ב-nrg:
- חמאס נגד החלטתה של רגב: "ביטוי של חרדה"
- עלה ירוק: האירוע שבבית היהודי לא רוצים שתכירו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
השבוע נולד סרט פולחן ישראלי חדש. 'הרצוג' של הבמאית ענת גורן, ששודר בערוץ 10 במסגרת תכנית התחקירים 'המקור'. הוא זכה אמנם לפחות מעשרה אחוזי צפייה בזמן אמת, לעומת 30 אחוז ל'אח הגדול' ששודר במקביל בערוץ 2, אבל הבאז ההיסטרי סביב חלקו הראשון של הסרט ברשתות החברתיות, ותגובות הצופים, מלמדים שהסצנות מתוכו ייזכרו וישוננו הרבה אחרי שאבק הכוכבים דה-לה-שמאטע של דיירי 'האח הגדול' יפרח כלא היה. וזה עוד לפני שראינו את החלק השני, שישודר בשבוע הבא.
זהו לא רק רגע לידתו של סרט פולחן, אלא חותם סופי למהפכה תרבותית שהושלמה. סרטי הבורקס של שנות השבעים, כמו 'חגיגה בסנוקר' או 'צ'רלי וחצי', נהגו להציג במרכזם את דמות המזרחי הלא יוצלח והכושל. 'הרצוג' מציג את האשכנזי המוחלט, החנון והעשיר, כדמות נלעגת מכף רגל ועד ראש, המנותקת מהמציאות ומבולבלת להחריד. פעמים לא מעטות נראה יצחק (בוז'י) הרצוג בסרט אובד עצות לא פחות מדמותו מעוררת הרחמים של מושון בסרט 'חגיגה בסנוקר'.
שני מאפיינים בולטים יש לסרט פולחן: האחד הוא צפייה חוזרת ונשנית, למרות הסוף הידוע. הדבר כבר מתקיים בנוגע ל'הרצוג'. באופן אישי צפיתי בו השבוע ארבע פעמים, ואני ממש לא לבד. דוגמה אחת היא הציוץ של היועצת הפוליטית אמילי מואטי: "צופה בפעם השנייה בסרט על הרצוג. זה כמו לצפות בפרדי קרוגר ולקוות שהפעם כולם ייצאו בחיים". המאפיין השני הוא משפטי מחץ - ו'בהרצוג' יש רבים כאלה.
"תודה משה, זה בדיוק מה שאני עושה"
הרצוג, ספון במכונית השרד שלו, עבר על תיבת הדוא"ל בסלולרי וענה על מכתבים בעצמו כאחרון העוזרים הפרלמנטרים. המצלמה קלטה מיד את אפס ההפנמה של מעמדו כראש מפלגה שרצה לשלטון. בתגובה, ישנם כל המרכיבים של משפט שנכנס לפנתיאון: קצר, קולע, מתנגן נהדר ואפילו מתחרז עם עצמו.
"מה שאתה אומר זו אמירה נורא לא הוגנת"
אדם ברחוב ניגש להרצוג והטיח בו שציפי לבני היא סרטן בגוף האדם. זו אמירה כל כך מזעזעת, חסרת טקט ואלימה, שהיא ללא ספק ראויה לתגובה ניצחת ומידית. אבל לא אצל הרצוג, שענה למגדף באופן שמגדיר מחדש את הפוליטיקלי קורקט המאוס, ומייצג את הרפיון בהתגלמותו.
"היקצון!"
הרצוג הגיע עם להקת המעודדים המצומקת שלו לבית-שאן. כלום לא עובד, הארגון מתחת לכל ביקורת והרצוג עצבני – כלומר, בדרכו המנומסת. בשוק המקומי הגיעה הפמליה לאדם מבוגר עם זקן וכיפה שחורה. התל-אביבים זיהו את האיש כרב גדול, כי הרי רבנים דגולים תמיד מחכים לצאן מרעיתם בשוק, וביקשו ממנו ברכה. הקשיש החביב לא זיהה את הרצוג, אלא דווקא את זה שלידו, אדם אנונימי לחלוטין, והתעקש לשים את ידו על ראשו. ממש כמו בסצנה המקראית של יעקב עם מנשה ואפרים, ניסו אנשי הרצוג להטות את ידו של המברך לעבר ראשו של יושב ראש המפלגה. המשימה הוכתרה בהצלחה, אלא שאז דרש המברך לדעת מה שמו של המבורך העתידי.
"יצחק הרצוג", אמר המועמד. "היקצון", ענה לו המברך. "הרצוג, הרצוג", הרים המועמד את קולו. "היקצון", ענה לו המברך. מעתה, אם תרצו לתאר ניתוק תל-אביבי מהפריפריה, אין צורך ביותר ממילה אחת.
"אנחנו נורא נחמדים אליו, לא באופן טבעי כל כך"
מיכל, רעייתו של הרצוג, דיברה למצלמה. הטון המתפנק, החיוכים הרחבים מדי, אפילו התסרוקת – הכול נראה כאילו יצא מהעונה הבאה שטרם צולמה של 'הבורגנים'. והטקסט, אוי הטקסט: פנינים ומרגליות. הראו לי עוד מקום ברחבי הפזורה היהודית, למעט חלקים מאוד מסוימים בפולניה, שמהם יכול לצאת משפט כזה.
"כשאתם מחובקים זה נראה לא טוב. זה נראה כאילו הוא המחזיק מפתחות שלך"
בשלב מסוים נכנס ראובן אדלר לקמפיין המחנה הציוני. הוא הצטייר בסרט כשחצן, דורסני ובטוח בעצמו באופן שלצופה המכיר את סוף הסיפור נראה קומי למדי, ובעיקר כאחד שלא סובל את ציפי לבני. את המשפט שלעיל הוא אמר ללבני, שהפנימה את העניין רק יום לפני הבחירות וויתרה על הרוטציה.
"איך באתם לפה, עם ג'י-פי-אס?"
בעל בסטה בשוק של לוד מקבל, לא ממש בברכה, את פני פמליית הרצוג.
"אולי אני צריך להזכיר שזה הוועד של ניר משה"
נתניהו נאם בקונגרס, הרצוג הכין את נאום התגובה. ומה הכי חשוב ברגע זה? אם להזכיר את ועד המושב המארח או לא. חוסר הבנה מוחלט, והאמת גם מצחיק מאוד, של המצב. וכמו בכל סרט משובח, ברור שהאקדח הזה - הוועד של ניר משה - יורה במערכה האחרונה של הסצנה, כאשר הרצוג משתיק את הקהל באולם, שניסה בסך הכול לפרגן במחיאות כפיים לא סוערות במיוחד.
"התגובות מצוינות, התגובות מצוינות"
עדנה מאור, המשנה למנהל הקמפיין, עמדה מחוץ לאולם בתום הנאום בניר משה. היא החזיקה סיגריה ביד – אולי הסמל הוויזואלי הכי חזק ללחץ ולזעם – ובמבטה ניתן לראות באופן ממשי את הכישלון, את התבוסה, את ההכרה שבנאום חייו הרצוג כשל באופן מוחלט. אבל התגובות מצוינות, התגובות מצוינות, אלא מה.
"היה נאום טוב. של ביבי היה נאום טוב"
ראובן אדלר נשאל איך היה הנאום של הרצוג. הוא ענה ש"היה נאום טוב", אבל אז הוסיף - "של ביבי". והנה, במשפט אחד שייכנס להיכל התהילה של עולם הקמפיינים, מקופל כל הסיפור כולו. להתראות בשידור החוזר ביום העצמאות, איפשהו בין 'גבעת-חלפון' ל'אפס ביחסי אנוש'.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם