ראשי » חדשות » בארץ

"למשטרה אין זכות קיום בלי אמון הציבור"

הפשעים שנחקרו בתקופתו כמפכ"ל ופוענחו רק לאחרונה במסגרת פרשה 512, הפגיעה האנושה בתדמית המשטרה, חקירתו של רונאל פישר, פרישתו המוקדמת בעקבות מסקנות ועדת זיילר וחלקו בפינוי גוש קטיף. רב־ניצב בדימוס משה קראדי מדבר

את הרקטה ששוגרה ביום שלישי השבוע מרצועת עזה לאזור אשדוד, לא שמע משה קראדי בזמן אמת. הוא היה כבר בביתו שבראשון־לציון. אולם עובדיו במסוף פי גלילות שבנמל אשדוד, שמעו גם שמעו. "מנהל המסוף התקשר מיד ודיווח לי על תרגולת החירום שהופעלה", מספר קראדי.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

קראדי משמש היום בכמה תפקידים בכירים בקבוצת 'דלק' של יצחק תשובה, כשהמרכזי שבהם הוא מנכ"ל חברת פי גלילות. "האווירה כאן נפיצה ומלאה אדי דלק ונפט", הוא מעיד על מקום עבודתו, "והנחת המוצא שלנו היא שהמקום מהווה יעד לארגוני הטרור. לשמחתנו טרם נפל כאן או קרוב לכאן טיל, אבל אנחנו מוכנים לכל תרחיש".

מה באמת קורה אם נופל טיל על אחד מצוברי הענק שבמתחם?
"חלק מהמתקנים מוגנים באמצעים שונים, אבל בגדול מה שמנחה אותנו זה שעדיף שייפגע רכוש מאשר בני אדם. אם מכל דלק ייפגע, הוא יבער והנזק יהיה כלכלי. לא יקרה כלום".

אי־אפשר שלא לשאול אותך על תחושותיך, כמי שמנהל מקום אסטרטגי המאוים תמידית על ידי טילים
המשוגרים מהאזור שאותו פינית מתושביו היהודים כמפכ"ל המשטרה לפני עשור בדיוק.
"בוא לא נשכח שקסאמים וגראדים היו גם לפני ההתנתקות".
 
הם לא הגיעו אז לאשקלון, בטח שלא לאשדוד.
"נכון, אבל אני מנתק את החלק שלי בביצוע ההתנתקות מההיבטים הפוליטיים של הפינוי. עשיתי כי זה מה שהחליטו. בלי קשר לדעתי הפרטית, ברור שאם היו עושים סקר בין שוטרי משטרת ישראל, היה רוב נגד ההתנתקות. אבל לא שואלים אותם, וטוב שכך. יש הפרדת רשויות, ונזכור שכולן אישרו את ההתנתקות. ההחלטה עברה כחוק בכנסת, בממשלה ובבית המשפט. אוי ואבוי אם בעלי תפקידים יכניסו את השקפתם הפוליטית שאותה הם מגבשים לעצמם עם השנים. מדינה כזו תגלוש לאסון ולאנרכיה. מובן שלא מדובר בהחלטות שדגל שחור מתנוסס מעליהן, וזה לא היה המקרה".

מספר הטלפון הסלולרי של משה קראדי נגמר בספרות 100. מי שמתקשר אליו זוכה לשמוע עד המענה את שיר הנושא מהסרט 'השוטר אזולאי'. שמונה שנים לאחר התפטרותו ממשרת המפכ"ל בנסיבות לא לגמרי משמחות שעוד נגיע אליהן, קראדי נמצא אולי בשוק הפרטי אבל המשטרה היא עדיין בבת עינו. אני מדבר איתו על פרשה 512, שהתפוצצה בקול רעש גדול לפני כשבועיים ושבמסגרתה נעצרו עשרות חברים בארגוני פשיעה.

חלק לא קטן מהמקרים שמפוענחים עכשיו התרחשו בתקופת כהונתך כמפכ"ל בשנים 2004־2007. אתה חש החמצה על כך שלא הצלחתם לפענח אותם בזמן אמת?
"ראשית, חייבים לחלוק שבחים למשטרה. הפרשה מוכיחה שלמרות שדברים קרו לפני עשור ויותר, הם לא נזנחים. אני שומע עיתונאים וגם אנשים מהשורה שמאוכזבים מתוצאות פרשה 512. 'שוב פעם עצרו את אברג'יל?' הם אומרים. בנוסף אני שומע קולות שאומרים: 'למה המשטרה מתערבת בארגוני פשיעה, שיהרגו אחד את השני'. אז ראשית, למשטרה אין פריבילגיה להחליט על מי היא מגינה ועל מי לא, היא צריכה להגן גם על עבריינים. שנית, ארגוני הפשיעה לא נתנו ערובה שהם לא יפגעו בחפים מפשע במלחמה ביניהם. שלישית, למשטרה יש חובה כלפי הקורבנות. לצערנו לא תמיד הצלחנו. עם הזמן למדנו שהדרך הטובה ביותר להילחם בפשיעה הוא הציר הכלכלי. זה החמצן שלהם.

"חלק מהאנשים שנעצרו עכשיו נעצרו גם בתקופתי ושוחררו. למה? כי הפרקליטות החליטה אז שאין נגדם מספיק ראיות. בעשור האחרון קרו כמה דברים עיקריים שתרמו יחד להצלחות הנוכחיות. ב־2004 הוקם צוות בראשות מני מזוז ללחימה בפשיעה המאורגנת. הוקם מוקד מודיעין משותף שפתר בעיות אגו בין גופי האכיפה השונים. חוקק החוק למלחמה בארגוני פשיעה. חוקק חוק לאיסור הלבנת הוןֿ, והוקמה הרשות להגנת עדים. כל הדברים הללו יחד נושאים עכשיו פרי, ויש גם משמעות לכסף שהגיע למשטרה.
 

"כשהגיעו תקציבים נוספים למערכת, היו שתי גישות. האחת - לפעול מלמעלה, כלומר לתת את הכסף ליחידות שנלחמות בעבריינים הבכירים. אני צידדתי דווקא בגישה השנייה של לפעול מלמטה, כלומר להשקיע למשל במניעת עבריינות נוער. האמנתי שטיפול נכון שם יסייע לנו לצמצם את העבריינות החמורה בעתיד. בסופו של דבר מי שנתן את הכסף, כלומר הממשלה, בחר באופציה הראשונה, וכך הוקמה יחידה להב 433. אז יש כאמור הצלחה ומגיעים שבחים למשטרה, ועדיין, צריך לחכות עד להגשת כתבי אישום. רק שם יסתיים תפקיד המשטרה".

ונניח שיכניסו אותם לכלא. מיד יקומו ארגוני פשיעה חדשים.
"נכון, אבל יש פה משהו אסטרטגי. אמנם אין ואקום, ולא יהיה מצב שבו אין פושעים וארגוני פשיעה, אבל כן יהיה פרק זמן שבו המשטרה לא תתעסק במיגור יתושים אלא תייבש את הביצה. בנוסף, עבריינים שכבר נמצאים בכלא יכולים לקבל זמן מאסר נוסף, ומדובר באפקט הרתעתי חשוב שבמסגרתו מחלחלת ההבנה שאף אחד לא חסין. מה שכן, אסור לבנות תיקים כאלה רק על עדי מדינה, כי אז הם גם יכולים לקרוס כמו בפרשת הבר נוער. לכן בהכירי את קציני המשטרה ביחידות האלה, אני רוצה להאמים שהתיקים האלה בנויים יותר מאשר על עדי מדינה".

בשלב מסוים קושר קראדי בין שני חלקי השיחה, ומשחרר אמירה מפתיעה: "ההתנתקות הייתה מורכבת וקשה יותר מאשר התמודדות עם ארגוני פשיעה".

דווקא נראה שיותר קל להתמודד עם האזרח הממלכתי והנינוח מגוש קטיף, מאשר לעמוד מול איש ארגון פשע שבקלות יכול לשים לך מטען מתחת לרכב.
"בדיוק להפך. המפונים מגוש קטיף הם האחים שלנו, ואמוציונלית זה מאוד קשה. מול ארגוני פשיעה קל יותר כי הם יריבים שלנו. הרבה יותר קל להתמודד עם יריבים מאשר עם אחים".

למרות ההצלחה המסתמנת בפרשה 512, משטרת ישראל נמצאת בתקופה שהיא מהקשות והמביכות בתולדותיה, הכוללת הסתבכויות של ניצבים רבים, תחושת חוסר ביטחון אישי של האזרחים, ובאופן כללי הארגון לא זוכה לאמון רב מהציבור. אני שואל את קראדי איך כל זה קורה דווקא במשטרה ולא בגופי אכיפה או גופי ציבור אחרים, נניח צה"ל או מערך הכבאות.

"אגיד לך את האמת, אין לזה הסבר. אנחנו, בוגרי המשטרה, מקיימים בנושא שיחות סלון רבות ולא מצליחים לפענח את הבעיה. זו הייתה שנה לא טובה למשטרה, שהתחילה בתקלה בחטיפת שלושת הנערים, המשיכה במשבר הניצבים, ובעיניי שיאה הוא פרשת רונאל פישר. זאת המכה הכי קשה. התחושה היא שהקשר בין פרקליטת מחוז, קצין משטרה ועורך דין פרטי - ויש אומרים שזה גם שופטים ואני מקווה שזה לא נכון - היא אחת המכות הכי קשות, לב הבגידה בערכים ובמוסר שעליהם גדלנו והתחנכנו.

"חוץ מהתחושה של בוקס בבטן עם כל פרסום כזה, אני לא יודע מה לומר לך. יש פגיעה אנושה בתדמית המשטרה, וכל ניסיון שלי להסביר מקרה כזה או אחר נועד לכישלון. השר והמפכ"ל החדשים יצטרכו להשקיע הרבה. חד־משמעית - למשטרה אין זכות קיום בלי אמון הציבור. וגם ככה האמון היה נמוך. לצבא יש פריבילגיה שהציבור מזהה אותו כ'אנחנו', לעומת המשטרה שמזוהה כ'הם'. בתת־מודע שלך אתה נגד המשטרה שנתנה לך דו"ח ברחוב. המשטרה היא ילד הכאפות של החברה הישראלית.
 

"בנוסף, כשיש מקרה שבו נהרגים חיילים, התקשורת יורדת לרזולוציה של היחידה. הצבא כגוף לא נפגע ולא מסומן כאשם. כשמשהו קורה עם שוטר, ולא משנה מאיזו יחידה ובאיזו עיר או איזו תחנה, המשטרה אשמה כגוף כללי ונמצאת כולה על המוקד".

אז מה עושים?
"המשטרה צריכה לעשות שינוי הרבה יותר גדול, שכבר התחלתי אותו כמפכ"ל. כל שוטר מתחיל צריך להבין שהוא משרת הציבור ולא אדונו. המשטרה צריכה להבין שהיא גוף שנותן שירות. שלא כל האוכלוסייה עבריינית, אלא אחוז קטן מאוד. על השאר, שומרי חוק, צריך להגן. והם צריכים להרגיש זאת. צריך לחשוב איך מחזקים את המשטרה. להשקיע יותר בשיתוף פעולה עם הציבור הלא עברייני, ולחזק את התחושה שהמשטרה באה להגן עליו.
שהאזרח יאמין בשוטר".

מה דעתך על תפקודו של המפכ"ל הנוכחי, רב־ניצב יוחנן דנינו?
"לא נכון שקולגה יחווה דעה על נושא משרה מקבילה, בטח לא בעת הזו. לדעתי היכולת לבחון את תפקודו של מפכ"ל, לאו דווקא הנוכחי, היא לא בעת ביצוע המשימה ולא בדברים השוטפים, אלא בשני דברים: טביעת אצבע משמעותית שהוא הותיר במשטרה לאורך זמן, סוג של מורשת, והדבר השני זה תפקוד במצבי משבר. נוכל לעשות את זה בפרספקטיבה, בעוד שנה־שנתיים. בינתיים מי ששופט את המשטרה זה הלקוח, כלומר הציבור".

מה חשבת על אמירתו של דנינו כי "יש לבחון את יחס המשטרה לסמים קלים"?
"יש פה עניין של מהות ועיתוי. במהות, נכון שהמשטרה תעשה חשיבה מדי פעם במציאות משתנה ותנסה לחשוב שונה. עם זאת, המשטרה אינה מחוקקת ולא צריכה לקבוע מדיניות. מבחינת העיתוי, בעיניי היה טוב אם הוא היה אומר זאת כשנכנס לתפקיד ולא כשהוא לפני סיום. וגם אז, הוא צריך היה לומר זאת באחת מוועדות הכנסת ולא בפני תלמידים".

ודעתך האישית?
"זה נושא מרכזי שמחייב ראייה מערכתית. צריך לעשות דיון מעמיק. אני אולי לא דוגמא טובה כי הייתי אוסר גם שתיית אלכוהול".

כשמדברים על תדמית המשטרה, אין מנוס מלהזכיר את חלקו של קראדי עצמו בעניין. ועדת זיילר, שהוקמה בדצמבר 2005 ובדקה כשלים בהתנהלות המשטרה והפרקליטות בפרשת האחים פריניאן, לא חסכה ממפכ"ל המשטרה דאז את שבטה. בין היתר נקבע כי קראדי פעל כמפקד מחוז דרום למינוי נצ"מ יורם לוי למפקד הימ"ר אף שידע על קשריו הבעייתיים עם משפחת פריניאן. יו"ר הוועדה, השופט המנוח ורדי זיילר, היה תקיף כלפיו וטען כי הוא צריך לסיים את תפקידו לאלתר. שני חברי הוועדה הנוספים היו מרוככים יותר וטענו כי אי־הארכת כהונתו של קראדי לשנה רביעית תהיה מענה מספיק לכשלים שלהם היה אחראי. לקראדי, כצפוי, יש גרסה משלו למהלכים שהובילו להתפטרותו ביום שבו פורסמו מסקנות הוועדה, בפברואר 2007.

"פעם הבטתי על הפרשה הזו בכאב, היום בחיוך. כשהוועדה סיימה את תפקידה קמתי בבוקר ואמרתי שאין סיכוי שהיא תעיר לי את ההערה הכי קלה. בתשע כבר הודיע לי השר דיכטר, שאיתו כבר סיכמתי לפני כן על סיום תפקידי אחרי שלוש שנים, שאני מוזמן לפגישה אצלו בשש וחצי. ברבע לשבע זומן סגני, ובשבע סגל הפיקוד הבכיר. עשיתי אחד ועד אחד והבנתי שהולכת להיות כאן הדחה. אבל הכרתי את הכללים וידעתי שאין לשר סמכות לפטר אותי. התקשרתי לראש הממשלה אולמרט וליועץ המשפטי לממשלה. שניהם איששו את הערכותיי ואמרו לי שהשר דיבר איתם ואמר להם שבכוונתו לפטר אותי, ושניהם גם אמרו לו שאין בסמכותו לעשות זאת. אולמרט אף הוסיף ואמר שיגבה כל החלטה שאקבל, בין אם להישאר מפכ"ל ובין אם לאו.
 

"ביקשתי מכולם לצאת מהמשרד וישבתי לבד, ביני ובין עצמי. הסתכלתי על הקיר, שם היה תלוי מסמך שגיבשתי ובו פירוט החזון וערכי המשטרה. נכתב שם על אחריות ודוגמה אישית. אמרתי לעצמי: 'על מה אתה הולך להילחם, הרי ישתו לך את הדם. המשטרה לא תוכל לתפקד. זו ההזדמנות להפגין מנהיגות. תתפטר, רק למטרה אחת - תקריב את עצמך למען המשטרה'. זו אחת ההחלטות הכי קשות ומורכבות שקיבלתי, אבל היא עשתה לי הכי טוב. לקחתי אחריות על משהו שלא עשיתי, וצריך לא להתבלבל בין אחריות לבין אשמה. אלו שני מושגים נפרדים".

ניכר בקראדי שהוא עדיין נסער מהפרשה שגרמה לפרישתו המוקדמת מהמשטרה. הוא מספר על פגישה שהתקיימה מאוחר יותר עם השופט זיילר במלון בירושלים. "אמרתי לו: 'אני לא רוצה להיכנס לדיון על מסקנות הוועדה כי כבר התפטרתי. אבל אני לא מבין את ההתבטאויות שלך בתקשורת שבהן השווית בין מה שקורה כאן לסיציליה'.

"שאלתי אותו איך הוא הגיע למסקנה שאני צריך להיות מפוטר כמפכ"ל בעקבות כשלים שביצעתי בזמן שבכלל לא הייתי בתפקיד. הוכיתי בתדהמה מהתשובה שלו: 'הרי אתה לא מצפה ממני כמי שעמד בראש הוועדה, שבלחץ הציבורי והתקשורתי שהיה סביבה אוציא אותך נקי'. מאז החלטתי שלא אתן לבשר ודם לפגוע בי, ושאהיה אדם מאושר. והיום אני באמת מאושר. אני מתעסק בתחום האנרגיה שהוא מרתק. יצאתי לגמלאות בגיל 47 וכל החיים לפניי. הייתה אפיזודה שגרמה לשריטה, דאגתי לכך שהיא לא תהפוך לצלקת".

היו פרסומים על גישושים שנערכו איתך לגבי כניסה לפוליטיקה. דובר למשל על פניות מצד כחלון ולבני.
"אני לא מאשר ולא מכחיש מהיכן פנו אליי. היו גישושים, ובשלב ראשון באמת דגדג לי לחזור לחיים הציבוריים. בדי־אן־איי שלי אני משרת ציבור. בכל פעם שיש בחירות החיידק הזה צץ. אני נלחם בו, נותן לו מכה ומחזיר אותו לבקבוק. כרגע מערכת החיסון פועלת טוב. אם יום אחד היא תיכשל, כנראה שהחיידק יגבר עליה".

מה עמדתך בנושא עליית יהודים להר הבית?
"הר הבית הוא המקום הכי נפיץ במזרח התיכון. הצורך לאזן בין הרצונות של כולם וההבנה מה קיצונים יכולים לעשות, מדירה שינה מדי לילה מעיני כל מפכ"ל. השמירה על הסטטוס־קוו היא אמנות, ומזה זמן המשטרה מאפשרת במסגרתו ליהודים לעלות להר הבית, רק בתיאום ולא כהתגרות. לטעמי הדבר נעשה בשום שכל".

במבט לאחור, מה אתה חושב על ההתנתקות?
"נדמה לי שלעולם לא נוכל להגיע לתשובה נכונה, מכיוון שאין לנו אפשרות לבחון את האלטרנטיבה. אבל בניתוח לאחור כאדם פרטי, אני לא בטוח שהיה נכון להילחם על הזכות להתיישב בחבל הארץ הזה. לא היה לי קשר אמוציונלי למקום. השאלה היא האם היה נכון לעשות את הפינוי באופן חד־צדדי, והתשובה שלילית. היה צריך לבצע אותו בתנאי שציר פילדלפי נשאר בשליטתנו ובמסגרת הסכם שכולל מעורבות בינלאומית".

מה לקחת איתך מפינוי גוש קטיף?
"אם יש משהו שאני גאה בו זה שלא נשפכה אף טיפת דם. בנוסף, שום שוטר לא סירב פקודה. זה נזקף לזכות המשטרה שעשתה הכנה של שנה למבצע של פחות משבוע, וכן להנהגת המתיישבים, שדנתי איתה רבות כיצד לשחרר קיטור אבל לא להגיע למחוזות שאיש לא מעוניין בהם".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...