ראשי » חדשות » בארץ

"התפטרות המחאה של גילה הייתה מוקדמת מדי"

ממלאי תפקיד 'הממונה על ההגבלים העסקיים' בעבר מתקשים להבין מדוע דיוויד גילה נקט צעד כה דרמטי. הם מסכימים שהתחרות היא רק חלק מסך השיקולים במניעת מונופול, אבל חלוקים בהערכת תפקודו של הממונה הפורש

גם מבקריו הגדולים ביותר של הממונה על ההגבלים העסקיים המתפטר, דיוויד גילה, מתקשים להבין מדוע הוא נקט צעד כה דרמטי שאיננו מחויב המציאות. כולם מסכימים כי מדובר באדם ישר דרך, נחוש ובעל ידע רחב, שהיה ממונה מצוין. רבים סבורים שהוא התפטר מוקדם מדי, בטרם מוצו כל ההליכים לגיבוש ההסדר בין מונופול חברות הגז הטבעי לבין הממשלה.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אלא שאנחת הרווחה שנשמעה היטב מכיוונן של חברות הגז הטבעי, ואולי גם של שרים בממשלה החדשה, הייתה מוקדמת במקצת. אלה קיוו כי עם הסתלקותו של המתנגד הראשי להסדר, הוסר המכשול הרגולטורי האחרון בדרך לגיבוש הסדר כזה. אולם מתברר שהדרך עדיין ארוכה.

ארבע שנים דשדש גילה בשוק שהיה רחוק מתחומי התמחותו, כשלנגד עיניו עומד חזון אחד: פירוק המונופול של 'דלק' ו'נובל אנרג'י' השולטות על מאגרי הגז הענקיים 'תמר' ו'לווייתן', והעמדת שוק הגז לתחרות. במהלך ארבע השנים האלה חלו תמורות ניכרות: בעולם נמצאו שדות גז גדולים מ'לווייתן', מחירי הגז יורדים משנה לשנה, וגם הרווח הצפוי יורד בהתאם. בינתיים הפיתוח מתעכב, והכסף נשאר במעמקי הים.

במכתב ההתפטרות כתב גילה כי אינו יכול לתת את ידו להסדר המונע תחרות. לאחר פגישה מאכזבת בארבע עיניים עם שר האוצר החדש משה כחלון, שבו קיווה גילה למצוא שותף טבעי כ'מפרק מונופולים סדרתי', התברר לו כי הוא נותר בודד במערכה. אפילו כחלון, שהתחייב לפרק את מונופול הגז ולהגן על מעמדו של הממונה על ההגבלים, הודיע כי בשל קשריו האישיים עם קובי כחלון, מבעלי מאגר 'תמר', הוא מושך את ידו מכל עיסוק בתחום.
 
שאלתי את דרור שטרום, שמונה לתפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים ב־2001 ובין היתר היה חבר בוועדת טרכטנברג ונמנה עתה עם ה'כוורת' של שר האוצר הנכנס, מה אמר השר שהביא לפרישתו של גילה. "אינני יודע", השיב שטרום. "אני מייעץ לו בענייני התחרות במערכת הבנקאית. לא החלפתי איתו מילה בעסקי שוק הגז". שטרום הוא האחראי, בין היתר, להתבטאויותיו של השר בדבר פירוק המונופולים. בימיו כממונה פוצלה הבעלות על בתי הזיקוק, חברות הכבלים חויבו להיכנס לתחרות מול בזק בטלפוניה ועוד. שטרום טוען זה שנים כי המשק הישראלי נשלט על ידי 68 חברות מונופוליסטיות האחראיות לחלק משמעותי מהתל"ג. שיעור זה גדול בהרבה מהמקובל במדינות אחרות.

התפטרותו של גילה העלתה שאלה נוקבת: האם תחרות במשק הגז היא הדבר העיקרי, או שמא יש שיקולים אחרים שעל הדרגים הביצועיים לשקול?
"העיקרון הכללי המחייב את כל השווקים הוא למנוע היווצרות והתחזקות של מונופולים", אומר שטרום. "זה נכון לגבי פירות וירקות, תחבורה, תקשורת ומה לא. קל מאוד ליצור מונופול, קשה מאוד להיפטר ממנו. מדינת ישראל חווה על בשרה את הקושי בפתיחת שווקים הנשלטים על ידי מונופולים, וזו הסיבה העיקרית ליוקר המחיה הבלתי־נסבל. התייחסות הממשלה לשוק הגז היא בעייתית לא רק במובן שהיא משלימה עם קיומו של המונופול, אלא בכך שהיא אפילו לא מטילה פיקוח על המחירים שלו. גילה אומר שלו לפחות היה ההסדר המרוכך קובע סוג של פיקוח על מחירי הגז אפשר היה לשלוט בהם, אבל הדרג הממשלתי התנגד ולא היה מוכן לשמוע על פיקוח מחירים".

מה המקור להתנגדות? הייתה כאן כניעה לטייקונים?
"קשה להתווכח עם העובדות. יש שתי חברות גז גדולות מאוד שהצליחו להביא את הממשלה למצב שבו הן יקבלו בדיוק מה שהן רוצות: מונופול ללא פיקוח מחירים. לא משנה אם תגדיר את זה כניעה מבישה או משפילה. בסופו של דבר הממשלה היא זו שנסוגה מדרישותיה, ובניגוד לסיפור על מתווה תחרותי – במתווה הממשלתי אין שום תחרות".

זו ממשלה שחרתה על דגלה את הורדת המחירים וביטול הריכוזיות במשק.
"הנה לך המאפיין הבולט של העידן הזה: רוממות המילים, מול היכולת הדלה לעמוד במבחן הפשוט ביותר בהגבלים העסקיים. יצירת מונופולים על ידי הממשלה זה קו אדום".

מדוע הממשלה עשתה זאת?
"התחושה היא שתחום הגז גדול עליה מכדי להפעיל כוח. הפיצול בין הרגולטורים והפקידים הוא הגורם המרכזי שמונע יכולת לשלוט ולעשות. כשיש הרבה טבחים, זה מקדיח את התבשיל. אמרו שהממונה היה בדעת יחיד, אבל דעת היחיד הזו היא הדעה המוסמכת. הרי כל הצוות הממשלתי המכובד פעל ללא שום סמכות חוקית. אין כתב מינוי, אין סמכויות – פשוט ואקום. זו בדיוק הסיבה שיש תפקיד שנקרא 'הממונה על ההגבלים', בדיוק משום שמשרדי הממשלה מתכופפים לפני בעלי עוצמה שונים. מה שנראה לי שקרה כאן הוא שחלק מהפקידות נכנסה לפניקה, ומישהו הצליח להפחיד אותם בסיסמאות ריקות כמו 'הגז יישאר באדמה' או מסרים שעובדים על העולם השלישי. הפניקה שמא יגרמו לתקלה ויביאו לחוסר פיתוח ולנזקים כבדים מביאה אותנו לתקלה חמורה ביותר לדורות הבאים".

דודי תדמור, שכיהן בתפקיד הממונה על ההגבלים בשנים 1997־2001, סבור כי כל הפרשה נובעת מכך שעד היום יש גורמים שמתקשים להשלים עם מסקנות ועדת ששינסקי, בדבר חלוקת ההכנסות בין החברות לממשלה וגובה התמלוגים שתקבל המדינה - מסקנות שהתקבלו כחוק בכנסת. "הם עדיין חשים שחברות הגז מרוויחות יותר מדי, אף שהמדינה מקבלת שני שליש מההכנסות", הוא אומר. "אותם גורמים אמנם אינם רוצים לפתוח מחדש את ששינסקי, אז הם מצאו דרך אחרת להקטין את ההכנסות של אותן חברות".

"דיוויד גילה פיתח תזה שמעולם לא עמדה במבחן משפטי ובעיניי היא שגויה לחלוטין", אומר תדמור. "כאשר שתי החברות קיבלו את הזיכיון ב'לווייתן' הוא קבע שהן צריכות לקבל את אישורו שאין כאן הסדר כובל. ההחלטה הזו הפכה לנקודת משען שממנה נבעו החלטותיו הבאות. הוא נכנס לתחום הגז שבו שרר חלל גדול, ושמעולם לא היה המגרש הטבעי של הממונה על ההגבלים. להסדר שהוא רצה להגיע אליו יש היבטים שונים, חלקם כלל לא קשור לתחרותיות. הוא הגיע להסכם שקבע שהחברות ימכרו את שדות הגז הקטנים שלהן, 'תנין' ו'כריש', המסוגלים לספק את כל תצרוכת הגז לשוק הישראלי לשנים רבות. משום מה הוא חזר בו מההסכם הזה וביקש לפרק את המונופול גם באתרים הגדולים 'תמר' ו'לווייתן' ללא כל הצדקה".

כדי להבין את הטענה צריך לראות את המספרים. התפוקה של שדה 'תמר' מגיעה ל־300 BCM (מיליארד מ“ק) ואילו ‘לווייתן‘ מפיק כ־600 BCM. לעומתם, ב‘כריש‘ וב‘תנין‘ יש כ־70 BCM בלבד. צריכת השוק הישראלי היא כ־8 BCM בשנה, והיא יכולה להגיע ל־10. כלומר, שני המאגרים הקטנים מסוגלים לספק את כל תצרוכת הגז הישראלית בעשרים השנים הבאות כמעט.
 

"סביב המספרים האלה יש המון רעש ודמגוגיה", אומר תדמור. "'לווייתן' ו'תמר' כלל אינם רלוונטיים לשוק הישראלי, כי רוב תפוקת הגז מהן מיועדת לייצוא. את עלות הפיתוח, שעשויה להגיע ל־7 מיליארד דולר, אי אפשר לממן מהשוק הישראלי גם לא בשלושים שנה, אלא אם כן ישקיעו כסף ממשלתי. יצירת תחרות בשני המאגרים הקטנים הייתה אמורה לספק את דרישתו של גילה ליצירת מקור עצמאי, ואני לא מבין מדוע חזר בו מהסדר זה".

אכיפת תחרותיות בשוק הגז לא אמורה להיות מנוע מרכזי להורדת יוקר המחיה? הרי הוזלה במחירי האנרגיה תביא להפחתת מחירים כמעט בכל תחום.
"לא בטוח. שר האנרגיה צוטט כמי שאמר שהדבר לא יביא להפחתת מחירים. מחיר הגז שיימכר בארץ בהשוואה לעולם אינו גבוה. זה לא קוטג' שעולה פי ארבעה מלונדון. יש טווח מחירים בעולם, והגז הישראלי אינו בין היקרים".

מה תעשה הפרשה למעמדו של הממונה על ההגבלים? האם אין כאן קץ דורסני לרגולציה בישראל?
שטרום אינו סבור שתהיה כאן פגיעה רב־מערכתית ברגולציה או במעמד הממונה, אולם הוא רואה כאן כניעה לבעלי ההון. "לגיטימי שהממשלה תטען שיש תחומים שהם מחוץ לכללי התחרותיות. אז בבקשה, שתחוקק את 'חוק האנטי־תחרותיות בשוק הגז', תעביר אותו בשלוש קריאות וזה בסדר גמור. אבל הם לא עשו את זה, ובמקום זאת הם גרמו לממונה להתפטר. בעיניי מדובר בהתייחסות ציבורית לא בריאה לבעיית התחרותיות והמונופולים וכניעה לטייקונים".

אתה היית מתפטר?
"קל מאוד לעמוד מהצד ולעוץ עצות, אבל אני לא הייתי מתפטר כי אני לא מאמין בזה. הייתי מעדיף להילחם ולשכנע. לפנות לציבור, להיאבק בממשלה, ללכת לכנסת, לדרוש להופיע בפני השרים ולהעמיד אותם על חומרת הנזק. הציבור היום אינו מבין על מה המהומה ועל מה ויתרנו כשהותרנו את הממונה מאחור והלכנו עם ההצעה הממשלתית".

אז בוא תאמר לו.
"ויתרנו על כך ששני הגופים הללו, 'דלק' ו'נובל אנרג'י', יצטרכו למכור בנפרד את הגז הטבעי וכך היה נוצר סוג של תחרות. ויתרנו גם על פיקוח על המחירים, שיוודא שהצרכן הישראלי והתעשייה יקבלו גז טבעי במחירים נורמליים. הרפורמה הייתה אמורה להכניס עשרות מיליונים, אבל לא מדובר רק בכסף. מדובר בפיתוח המשק. כשמחירי האנרגיה זולים אתה נותן לכל התעשייה הישראלית יתרון תחרותי עצום מול תעשיות מתחרות בעולם. התעשייה מוכרת יותר, החוב הלאומי קטן והכסף החוזר ארצה רב יותר".

תחרות היא חזות הכול?
"לא, אבל הוכח שמניעת מונופול חשובה מאוד. לא מדובר בהחלטה אם ייפתחו בתל־אביב 300 בתי קפה או 400. כשיש שני יצרנים זה אחרת. כך זה בתחבורה עם 'אגד', בטלוויזיה בכבלים או בסלולרי. בכל מקום שעברנו מיצרן אחד לשניים ומעלה, הייתה רווחה עצומה לציבור. הקרב כאן הוא לא של יפי נפש שרוצים עוד קצת תחרות".

החברות טוענות שתוכנית הממשלה אינה ניתנת ליישום, והיא רק עלולה להקשות על השגת מימון לפיתוח מאגר 'לווייתן'. שטרום דוחה את הטענה. "בתשע שנותיי בראשות הרשות להגבלים שמעתי אינספור פעמים את הטיעונים האלה, והם אף פעם לא עמדו במבחן המציאות. מי לא ירצה להשקיע בחברה שיושבת על מאגר גז של מאות BCM?! במיוחד כשמאזן הרווח שלה מחייך מקיר לקיר. אדרבה, אם הם רוצים להראות שעסק רווחי כשלהם ייסגר, עליהם הראיה. האיומים הללו צריכים לעמוד למבחן. שיעמידו את זה למכרז ונראה אם לא יבוא איש ולא יהיה מימון".

גם לדעתו של דודי תדמור, תחרותיות אינה חזות הכול. אלא שקיימת מערכת שיקולים מקבילה שאינה פחות חשובה. "קח למשל את הקמתן של האנטנות הסלולריות, נושא שהסעיר את הציבור לפני כמה שנים. ברור ששיקולי תחרות יחייבו שלכל חברה יהיה אתר אנטנות משלה ושלא יהיה שיתוף פעולה בין החברות. אבל יש כאן שיקולים של תכנון ובנייה, טכנולוגיה או קרינה, ונזק סביבתי ובריאותי.

"אם אתה לא ממקסם את התחרות אלא מאפשר בניית אתרים משותפים, התחרות אולי נפגעת אבל הבריאות משתפרת. תפקידו של הממונה הוא להסתכל רק על שיקולי התחרות. הוא אומר: 'אני לא פוליטיקאי ואין זה תפקידי לאזן בין תחרות לאיכות הסביבה, יחסי חוץ וביטחון או מאזן התשלומים. תפקידי הוא רק לקדם תחרות ולמנוע מונופול׳. אבל תפקידה של הממשלה הוא כן לאזן בין השיקולים השונים, והאיזון הזה הוא פוליטי לחלוטין".

אם כך, גילה מילא את תפקידו. מדוע היה עליו להתפטר?
"מה שמאפיין את הפרויקט הזה הוא שהממשלה לא התייצבה בחזיתו ולא עשתה סדר מהרגע הראשון. רק בנושא חלוקת ההכנסות נעשתה עבודה מסודרת. מדובר בנושא מורכב, ענק בהיקפו ובעל השפעה רבה על כל דבר כמעט: על שער השקל, על צריכת הגז, על התעשיות הפטרוכימיות ועל אינטרסים ביטחוניים ומדיניים ראשונים במעלה. התחרות היא רק חלק ממערכת השיקולים. לזכותו של דיוויד אומר כי הוא התייצב במקום שבו איש לא עמד.

"הבעיה היא שמהרגע הראשון הוא נתן פרשנות לא נכונה לסמכויותיו. במכתבו הוא כתב ביושר שמדובר בנושא בעל השלכות מרחיקות לכת, וכי לא ראוי בעיניו שרגולטור יבצע צעדים חד־צדדיים מול התנגדות גורפת של כל שרי הממשלה. בזה הוא צודק".

באמת יש כאן שיקולים אחרים, או שמדובר בכניעה מבישה ומשפילה לבעלי ההון?
"אני משוכנע שהשיקול שעמד לפני ראש הממשלה היה למנוע את ההפסדים הכרוכים בהמתנה נוספת לביצוע הרפורמה.  בכל שנת דחייה בקבלת הגז מפסידים בין 10 ל־15 מיליארד שקל. בישראל יש תוכניות רבות המחייבות שיתוף פעולה בין רגולטורים. אין מנגנון אמיתי שיפתור את המציאות שבה כדי לומר 'לא' מספיק רגולטור אחד, ואילו כדי לאשר צריך את כולם. כל רגולטור מקדם את האינטרס שהופקד בידיו על ידי החוק. יש מנגנון בלתי פורמלי שבו מנכ"ל משרד ראש הממשלה מתווך בין המשרדים הניצים".

מה אתה היית עושה במקומו?
"דיוויד היה ממונה מצוין. לא הסכמתי עם כל מה שעשה, אבל אני מצר על התפטרותו. הוא עשה את עבודתו, וכעת חשוב שימצאו לו מחליף מקצועי ועצמאי מכיוון שמדובר בתפקיד קריטי. אם בוחרים באדם הלא נכון, איני יכול לתאר את הנזק שיכול להיגרם".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...