48 ל-67: "כל יום שחולף מקטין את סיכויי ישראל"
"איני רוצה לבטא את הדברים במפורש, במידה ולא נפעל מיד" הפציר הרמטכ"ל רבין בראש הממשלה אשכול לצאת למלחמה, שביקש עוד זמן בעבור ניסיונות דיפלומטיים: "בניצחון הצבאי לא ייגמר הדבר, כי הערבים נשארים כאן"
"אין לנו רשות להמתין עד שייווצר מצב שיכביד ויקשה, אם לא למעלה מזה, ואיני רוצה לבטא את הדברים במפורש, במידה ולא נפעל מיד" הפציר הרמטכ"ל יצחק רבין בפני ראש הממשלה לוי אשכול, והשרים שישבו מולו בדיון בוועדת השרים לענייני ביטחון שנערך ב-2 ביוני 1967. במשך שעתיים וחצי ניסו קציני פורום המטה הכללי לשכנע את הדרג המדיני בחשיבות המתקפה המקדימה במצרים, אך ללא הועיל.עוד כותרות ב-nrg:
- ארה"ב: תכנן לערוף את ראשה של בלוגרית יהודייה
- "זה מתחיל להרגיש כמו הקיץ שעבר"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אלו היו ימים מתוחים ממילא ותמונת המודיעין שהצטברה בישראל הוכיחה כי במצרים נערכים לקראת התקפה, אך הדרג המדיני העדיף לחכות. 48 שנים לאחר המלחמה, חושף ארכיון צה"ל במשרד הביטחון חומרים נדירים המגלים עד כמה חששו חברי הממשלה לצאת לקרב ומלמדים יותר מכל על מה שאירע מאחורי הקלעים.
"הזמן אינו פועל לטובתנו" אמר רבין, לאחר סקירה של ראש אמ"ן אהרון יריב, שהסביר כי מידע אמריקאי מעיד על בעיות לוגיסטיות של הצבא המצרי, וכן הציג דעת מומחים לפיה ישראל יכולה לנצח במערכה. הרמטכ"ל הוסיף והסביר כי במצרים ניכרת 'התהוות צבאית מדינית' וציין כי ישנו הליך מזורז של ביסוס כוח צבאי משמעותי באזור סיני שזוכה לגיבוי במדינות ערב, שם ניכרת שאננות והנחה לפיה ישראל לא תוכל להתמודד מולם.
שיתוף הפעולה הערבי רק התהדק לדברי רבין שחזר והזהיר כי ללא פעולה - ישראל עומדת בפני מצב שבו היא תגיע לכדי סכנה קיומית ומלחמה עם אבידות רבות. "פורום זה וקודם כל אני, ובטוח אני שמרבית הקצונה הבכירה, אין בה אנשים הרוצים את המלחמה לשמה. עלולים אנו להיקלע למצב צבאי בו נאבד הרבה מהיתרונות ולמצב, שאיני רוצה לבטאו במילים חריפות, אך תהיה סכנה רצינית בו לקיומה של ישראל" אמר רבין.
המסמכים המרתקים שנחשפים עתה לראשונה מעידים כי בדיון שבו נכחו השרים, כולל ראש הממשלה לוי אשכול, בעיקר ניסו להקשות מדוע לא לצאת להתקפה. כאשר שאל למשל השר מנחם בגין באשר להתלקחות זירה נוספת השיב לו רבין כי בעוד שבוע המצב עלול להיות קשה יותר. הרמטכ"ל היה נחוש לפעול. הוא חזר ודחק שאין מנוס מפעולה צבאית, וכי כל דחייה שלה רק תוביל למצב גרוע יותר.
"אני אומר שכל יום מכביר ומקשה על הביצוע ועושה אותו ליום יקר". קציני המטה הכללי עמדו לצידו של הרמטכ"ל ודחקו אף הם ביציאה למלחמה. תמונת המצב שהציגו הצביעה על מוכנות גדולה במצרים ותגבור של כוחות שמגיע מתימן. חלקם הקשו ומתחו ביקורת על הדרג המדיני, ואחרים ניסו להסביר עובדתית, על פי המצב בשטח, מדוע נכון לה לישראל לצאת לדרך.
"כדי להגן על ישראל- צריך לתקוף את המפציצים" אמר אלוף מרדכי הוד, מפקד חיל האוויר שטען כי מתן יוזמה בידי חיל האוויר המצרי עלולה להיות קריטית, בייחוד בשל הניסיונות להשיג מטוסים נוספים. הוא הוסיף בניסיונות השכנוע ואמר כי אנשיו מוכנים לפעול מיידית. למרות שיצליחו לעמוד במשימות גם אם המלחמה תדחה, הסביר מפקד חיל האוויר, אזי המאמץ שלהם יהיה גדול יותר, וכן משך הזמן ומספר האבידות יהיו רבים יותר. "החשש שלנו שמאבדים אנו את כושר ההרתעה של חיל האוויר הישראלי".
אריאל שרון, שהיה מפקד אוגדה בימי המלחמה, ניסה לשכנע באשר למוכנות הגבוהה של צה"ל, אך לא חסך ביקורת על איבוד כושר ההרתעה של צה"ל. שרון כמו חבריו סבר גם כן שאין מנוס מביצוע התקיפה שכן מאז מלחמת השחרור לא עמדה ישראל במצב ביטחוני רע כל כך.
אל עמדת קציני צה"ל הצטרף במהלך הדיון גם שר הביטחון משה דיין, שהצדיק את הנחת פקודיו ואמר כי כל שבוע קובע. "כל שבוע פירושו ביצורים נוספים שלהם. תהליך של התבצרות יכול להימשך חודשים על חודשים והמשמעות היא אבידות לאין ערוך רבות יותר" - בהנחת העבודה שהציג בפני חבריו, על פי תוכנית צה"ל, כיבוש סיני עתיד לקחת שישה ימים.
קציני המטה הכללי שביקשו לפעול, לא הבינו למה מחכים. השפה הייתה בוטה לעיתים. הביקורת נמתחה בחדר הישיבות בלא בושה על חברי ועדת השרים, ואלו נותרו בעמדתם לפחות באותן השעות. קשה היה לשכנע אותם בחשיבות היציאה לקרב, ונראה כי מה שעמד בעיקר על הפרק הוא החשש מפגיעה בלגיטימציה הבינלאומית לישראל.
תיעוד נדיר של אשכול בחזית סיני:
"אפשר לומר ששני ימים יותר או יום פחות לא יקבעו את המערכה" פסק ראש הממשלה לוי אשכול, שביקש להביא בחשבון גם את המשמעות המדינית, והחשש כי צה"ל יתקשה לחזק את כוחו לאחר המלחמה בהעדר סיוע של מדינות אחרות.
"העיקר הוא החזית הצבאית והניצחון, והפתרון שאפשר יהיה לשבור את התעצמות האויב, ועם זאת להישאר עם כמה ידידים בעולם שלמחרתו נוכל לבנות מחדש את הכוח שלנו בעזרתם. בניצחון הצבאי לא ייגמר הדבר, כי הערבים נשארים כאן". ראש הממשלה אשכול חותם את הדיון ומנסה להסביר כי נכון לפעול, אך הוא מבקש עוד זמן בעבור ניסיונות דיפלומטיים.
שלושה ימים לאחר הישיבה ההיא נשמעה ברשת הקשר האות "סדין אדום". קצת אחרי השעה שמונה בבוקר פתחו שלוש אוגדות בהתקפה על מצרים בחצי האי סיני ורצועת עזה. סיוע אווירי השמיד חלקית את מערך המטוסים של צבא מצרים.
יומן המבצעים של מוצב הפיקוד העליון בקריה מלמד על ההחלטות שהתקבלו במהלך ימי הלחימה- ביום החמישה ביוני מתוארות בו בעיקר הוראות על תנועת הכוחות, והדיווחים על מגעים עם ירדן להפסקת אש בירושלים, שהייתה תחת מתקפה ארטילרית. לאחר שאלו כשלו, החלו בצה"ל להתכונן לקראת כיבוש לטרון ואזור הר הצופים- ביום השישה ביוני הוצב דגל ישראל בשארם א'- שייח' והחלו ההכנות לכיבוש העיר העתיקה.
"קודם כל לסגור את ירושלים- דבר זה חשוב מכל דבר אחר" הנחה שר הביטחון משה דיין את אלוף פיקוד המרכז עוזי נרקיס, בבוקר השבעה ביוני. המסמכים ההיסטורים הנחשפים היום מלמדים כי בשעה 06:15 הנחה דיין לסגור את העיר העתיקה ולהיכנס לתוכה, בלי לנוע אל המסגד והכותל, ובשעה 10:08 מתועדת ביומן המבצעים הקריאה "הר הבית בידינו".
ביום השמונה ביוני, התנהלו הדיונים סביב השאלה האם נדרשת ישראל לשבת על תעלת סואץ, וביהודה ושומרון חולק פיקוד מרכז לשישה מרחבי משנה, הפעילים עד היום, וכן הקמת ממשל צבאי. ביום התשעה ביוני, בשעה 05:45 הושלמה המלאכה במצרים. "מאושר להודיעך שכל כוחותינו חונים על גדות תעלת סואץ וים סוף" הכתיב ישעיהו גביש, אלוף פיקוד הדרום, לראש לשכת הרמטכ"ל. "חצי האי סיני בידינו. ברכותי לך ולצה"ל כולו".
דיווח מודיעיני המתועד אף הוא ביומנים, מלמד על שיחה בין נאצר ונשיא סוריה בו הודיע הראשון כי הערבים הפסידו את המלחמה והמליץ לו להגיע להסכם הפסקת אש, ובשעה שאינה מדוייקת על פי התיעוד הנדיר, בין השעות שש לשבע, הורה שר הביטחון לכבוש את רמת הגולן- ביום העשירי ביוני, חזר בו נאצר מהתפטרותו ובפיקוד מרכז דנו עם הפרלקיט הצבאי באשר למעמד השטחים.
בסוריה נמשכה הלחימה ולאחר התמוטטות המערך הסורי, החלו האמריקאים ללחוץ על ישראל לסיים את הלחימה עד השעה 14:00. "באותה שיחה סיפר שר הביטחון" כך על פי היומן. "כי ארצות הברית פנתה לישראל מתוך חשש שזו מתכוונת לכבוש את דמשק. השר מסר, כי הציע לראש הממשלה למסור לממשל האמריקאי הודעה כי אין כוונה לכבוש את דמשק". בהמשך אפשרה ישראל לבצע סיור של משקיפי או"ם באזור הצפון, וכן החלו בישראל בהכנות לקראת העברת מברק למזכ"ל האו"ם ובו הודעה על הסכמה להפסקת האש.
באחד עשר ביוני, קבע צה"ל את גבולותיו החדשים. בפקודת 'נחשונים' שהופצה לכוחות בשטח נמסר שהכוחות יעברו להגנה בגבולות המורחבים ושמירה מפני ניסיונות פגיעה של ארצות ערב. פיקוד דרום עד תעלת סואץ וממשל צבאי ברצועת עזה, פיקוד מרכז עד ירדן וממשל צבאי ביהודה ושומרון ופיקוד הצפון שמנהל ממשל צבאי ברמת הגולן הסורית- כמו היום, גם אז, כבר בתום המלחמה החלו לדון בציונים לשבח, אותות המערכה, ואף הוחלט לפרסם את רשימת החללים ולדון בנוסח מודעות האבל, מעשה שלא היה מובן מאליו באותם הימים.
הרמטכ"ל רבין הורה על הענקת דרגת קצין לסמלים מצטיינים ונקבע שתוך עשרה ימים ישוחררו חטיבות המילואים. שישה ימים של לחימה הסתיימו בניצחון ישראל במערכה. הדרג הצבאי שרצה לפגוע בהתעצמות המצרית, נדרש לצאת לקרב מול חברי הממשלה ולשכנע אותם בצדקת הדרך וסביר להניח שלולא היוזמה הישראלית - אילו מצרים הייתה יוזמת ומותירה את ישראל להגיב - מצבה של המדינה הצעירה היה בכי רע.
אקו"ם