ראשי מחאה הסרדינים: "מי שלא צועק לא שומעים אותו"
האנשים מאחורי המחאה על הצפיפות בכיתות בטוחים שיצליחו בסופו של דבר לחולל שינוי. אחרי ההבטחה של משרד החינוך הם מקווים שהשנה הבאה תהיה מרווחת יותר. "רווח לכל הילדים במדינה בעתיד"
עדן תאיה, תלמידת כיתה ח', סיימה את שנת הלימודים בחטיבת הביניים בקלנסווה, יחד עם 41 חברים לכיתה. "הרבה פעמים לא שמעתי את המורה טוב. ויתרתי מראש על לשאול שאלות ולנסות להבין דברים, כי המורה בכלל לא שמע אותי בגלל כל הילדים שיש בכיתה", היא אומרת. "חם לנו מאוד כי המזגן לא מצליח לקרר כיתה עם כל כך הרבה ילדים, והרבה פעמים יש בלגן".
עוד כותרות ב-nrg:
- קרע בעבודה: המרכז המתון נגד הפוסט ציונים
- פלסטיני שפצע קשה זוכה מניסיון לגרימת מוות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
גסאן, אביה של עדן, הוא יושב ראש ועד ההורים העירוני בקלנסווה. בשבועות האחרונים הוא מוביל יחד עם למעלה מ–80 יושבי ראש ועדי הורים עירוניים, את מחאת הסרדינים. "הסיבה שהמאבק שלנו מצליח כל כך, היא בגלל שאנחנו מאוחדים. יהודים וערבים, דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים. זו בעיה שפוגעת בכל ילדי ישראל, לא משנה איפה הם גרים", אומר גסאן.
מאחורי המחאה בעלת השם הציורי, עומדת קבוצה של הורים חדורי מוטיבציה שמקדישים לכך לא מעט שעות. הם נכנסו לפעולה לפני כשנה, ובתחילה היה נראה שהשילוב של תקשורת אוהדת והורים לחוצים יכול לחולל שינוי. ועדה בראשות מנהלת מחוז צפון במשרד החינוך, ד"ר אורנה שמחון, הוקמה כדי לטפל בסוגיית הצפיפות בכיתות הלימוד והגיעה למסקנות אופרטיביות שאמורות לפתור את המצב. ההורים נרגעו וחיכו ליישום ההחלטות בשטח.
אבל לפני כשבועיים, לקראת פתיחת שנת הלימודים הבאה, נפגשו נציגי פורום ועדי ההורים היישוביים עם מנכ"לית משרד החינוך, מיכל כהן, וגילו שיש בעיה. "הגענו עם המון תקוות, אבל לא רק שהיא לא הביאה לנו בשורות, אלא שסיפרה כי הנחתה את מנהלות בתי הספר להתחיל בתהליך של איחוד כיתות על בסיס תקן של 40 תלמידים בכיתה", אומר פז כהן, יו"ר הנהגת ההורים העירונית בירושלים.
הפגישה המאכזבת היוותה את האות לחידוש המחאה. בעקבות כך, בעשרות בתי ספר ביישובים שונים ברחבי הארץ התקיימו שביתות, ובחלק מהמקרים אף הפגינו התלמידים הצעירים יחד עם הוריהם בדרישה להקטין את מספר התלמידים בכיתה.
משמעות הנחיית המנכ"לית על איחוד הכיתות, היא שאם עד היום אִפשר משרד החינוך לפתוח כיתות המוגדרות "לא תקניות" (פחות מ–40 תלמידים), במימון ההורים או הרשויות, הרי שמעתה תיפסק ההסכמה שבשתיקה, ומנהלי בתי הספר יידרשו לאחד ולחלק מחדש את הכיתות כך שהן יעמדו בתקן.
"הבת שלי למדה השנה בכיתה של 26 ילדים, בשכבה שמחולקת לשלוש כיתות. על פי הנחיות המנכ"לית, בשנה הבאה הילדים אמורים להצטופף בשתי כיתות של כ–37 ילדים בכל אחת מהן". אומר יניב שחר, יו"ר הנהגת ההורים בגני תקווה, אב לשלוש בנות ומהנדס בחברת תקשורת.
"הכיתות אצלנו הן קטנות מבחינה פיזית ומתחת לתקן הרשמי, כך שאם יוסיפו עוד תלמידים, הכיתה תהיה צפופה שבעתיים", הוא מסביר. "עכשיו, כשהבת שלי לומדת בכיתה עם מעט תלמידים, אפשר לראות את האינטראקציה הטובה שיש בין הילדים ואת רמת האלימות הנמוכה. לעומת זאת, כשאני נכנס לכיתה אחרת בבית ספר שיש בה 37-38 תלמידים — אי אפשר כמעט לנשום".
הכיתות בישראל, הן בין הצפופות בעולם המערבי. מנתונים שפרסם ארגון ה–OECD לשנת 2013 עולה כי בישראל לומדים בממוצע 27.3 תלמידים בכיתה לעומת 21.3 בממוצע ה–OECD. בחינוך היסודי ישראל נמצאת במקום ה–25 מתוך 27 מדינות בצפיפות התלמידים בכיתה ובחטיבות הביניים במקום ה–22 מתוך 25.
"הבת שלי הייתה אמורה להתחיל כיתה א' עם 38 ילדים בכיתה", אומר שחר. "ניסינו לפעול ברמה היישובית נגד המצב הזה, אבל עם הזמן הבנו שחייבים לנהל כאן מלחמה לאומית. כך הכרתי את כל האנשים הנפלאים שאני מכיר בפורום".
אתם מנהלים את המחאה בהתנדבות. יש רגעים שבהם אתה שואל את עצמך בשביל מה אני צריך את זה?
"כל הפעילות הזו של הנהגת ההורים משפיעה על הבית. אני מוצא את עצמי לא מעט פעמים יושב עד שתיים לפנות בוקר כדי לטפל בבעיות שקשורות לפורום. אבל מה שמחזיק אותי הוא הידיעה שאני עושה את זה למען כלל עם ישראל. הרי אם הייתי נאבק רק עבור הבת שלי, הייתי יכול ללכת למועצה, להפוך שולחן, לקבל את מה שצריך ופה זה נגמר. אבל אם תסתכלי על האנשים שנמצאים בפורום — בהנהגות ההורים היישוביות, תראי שאלו אנשים שרוצים לשנות ברמת המדינה. זה דבר אדיר. זה רווח לכל הילדים במדינה מעכשיו והלאה".
גם כהן מסכים כי קיימת חשיבות למחאה. "מכיוון שיש הצפה של המון נושאים, אז לפעמים מי שלא צועק, פשוט לא שומעים אותו. זה קורה המון לחלשים בחברה. זה אחד הדברים שהכי מעיקים עלי. אתה יודע שאתה יכול להפעיל את הלחץ שלך כי אתה מכיר את המערכת ואתה יכול להשפיע, אבל כאלה שלא מכירים- לא יצליחו".
דנה שקד, אמא לתאומים בני 10 ולילדה בת 7, מנהלת פרויקטים בחברה במגזר הפרטי, היא אחת מבין שלוש האמהות שפתחו בשנה שעברה במחאת הסרדינים. כיום, בחלוף שנה, היא אמנם מתוסכלת מהעובדה שדבר לא השתנה, אבל שומרת על אופטימיות.
"התחושות הן מאוד אמביוולנטיות כי מצד אחד אנחנו צריכים להילחם על רווחה חינוכית שזה משהו שאמור להיות טריוויאלי, ושבשנת 2015 כבר אמור להיות בגדר נורמה. מצד שני אתה יודע שאם אני לא אעשה את הדברים למען הילדים שלי אז אף אחד לא יעשה. המדינה לא דואגת לזה אלא חיה בסיסמאות כמו: 'לקחת את החינוך לידיים', 'להצעיד את החינוך קדימה', ו'למידה משמעותית'. אבל איזו למידה משמעותית יכולה להיות אם אתה לא משנה את התנאים הבסיסיים?" תוהה שקד. לדבריה, "שר החינוך הציג הישגים מרשימים בכל הנוגע לטיפול שלו בגני הילדים והוספת הסייעת השנייה, ולכן אני אופטימית. לא נותר לי אלא לקוות שהוא יחליט להרים את הכפפה הזאת ולהבין שהילדים שלנו הם הכלכלה של מדינת ישראל בעוד 15 שנה. אלו הפנים שלנו".
"כשהחלטנו לפני יותר משנה לפתוח את דף הפייסבוק", נזכרת שקד, "זה נעשה מתוך מחשבה שאולי נצליח לגייס כמה קולות של הורים מבית הספר ומהעיר כדי להפעיל לחץ על העירייה. תוך כדי פגישות הבנו שהלחץ אמור להיות מופנה לא כלפי הרשות המקומית אלא כלפי משרד החינוך. הדף התגלגל במהירות שסחררה גם אותנו. פתחנו אותו ביום שישי בבוקר, ביום ראשון כבר עמדנו על מעל ל–500 לייקים ובתוך מספר ימים כבר הגענו לאלפים. זה היה נראה לנו כמו סוג של מכונת מזל בקזינו. פתאום הבנו שמדובר במצוקה כלל ארצית. לא המצאנו את הגלגל, פשוט לא היינו מודעים לכך שיש עוד כל כך הרבה גלגלים חוץ מאיתנו".
מאיפה הגיע הביטוי "מחאת הסרדינים"?
"אני זוכרת שאמרתי לחברה 'תשמעי, הילדים שלנו הולכים לשבת כמו סרדינים בקופסה'. פנינו לחברה גרפיקאית וביקשנו ממנה לעצב תמונה של קופסת סרדינים שבה שוכבים הילדים. מאז ועד היום, משתמשים בכינוי 'מחאת הסרדינים'. בעיני זה אמנם אירוני אבל משקף היטב את המצב".
מדו"ח שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת באוגוסט 2011 עולה כי קיימים פערים ברמת הצפיפות בכיתות בין המגזרים השונים. על פי הנתונים, בעוד מספר התלמידים הממוצע בכיתה בחינוך הממלכתי עמד על 29 תלמידים, בחינוך הממלכתי–דתי עמד הנתון על כ–24 תלמידים בלבד. עוד נמצא כי שיעור הכיתות שיש בהן יותר מ–32 תלמידים עמד בחינוך הממלכתי על כ–32% מתוך סך כל הכיתות בזרם זה, ובחינוך הממלכתי–דתי הסתכם שיעורן של הכיתות הצפופות בכ–12% בלבד.
בחודש אוגוסט 2013 החליט משרד החינוך לאמץ את מסמך החמ"ד, אשר מתייחס לפתיחתן של כיתות נפרדות בזרם הממלכתי–דתי. במסגרת כך הוחלט כי המשרד יתקצב באופן הדרגתי כיתות שנחשבו ל"לא תקניות", זאת על מנת לאפשר הפרדה בין בנים לבנות, שמומנה עד אז על ידי ההורים.
"אסור שבמדינת ישראל נמשיך בתקצוב על פי מגזר ולא על פי צרכים. צריך לקבוע בצורה ברורה קריטריונים אובייקטיביים סוציו–כלכליים. כל ילד במדינת ישראל שווה לכל ילד אחר, לא חשוב מה הלבוש שלו ולא חשוב לאיזה מגזר הוא משתייך". כך אמר ביום שני האחרון ח"כ פרופ' עמנואל טרכטנברג (המחנה הציוני), בדיון שקיימה ועדת החינוך של הכנסת בנושא. באופן אולי מפתיע הצטרף לדברים גם ח"כ מוטי יוגב (הבית היהודי) שהסכים כי הקריטריונים צריכים להיות שוויוניים לגבי כלל ילדי ישראל.
עם סיום הדיון פנה יו"ר הוועדה ח"כ יעקב מרגי לנציגי ההורים וביקש מהם להשהות את העיצומים בבתי הספר, זאת כדי לא לפגוע בתלמידים בסוף השנה. ההורים נעתרו לבקשתו של מרגי ובימים אלה הם מצויים במגעים אינטנסיביים עם משרד החינוך.
"יש כאן הזדמנות לשר החינוך לעשות מהפך במערכת החינוך". אומר שחר, "עד עכשיו היו כל מיני רפורמות במערכת החינוך שכולן באו לשים פלסטר לבעיה הרבה יותר גדולה שיש במערכת — בעיית הצפיפות בכיתות. במקום פלסטרים, בואו נטפל בבעיה עצמה".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "משרד החינוך מקיים דיאלוג אינטנסיבי ביחד עם מרכז השלטון המקומי וארגון ההורים הארצי, בנושא הצפיפות בכיתות, במטרה לתת מענה מיידי לכיתות צפופות במיוחד. כמו כן, מנכ"לית המשרד, גב׳ מיכל כהן, הנחתה את מנהלי המחוזות לקיים דיאלוג שוטף ומתמיד עם נציגי ההורים במחוזותיהם ולתת מענה ופתרון בהתאם לצרכים העולים מן השטח. משרד החינוך מאמין בהידברות ויפעל לטובת תלמידי ישראל בשיתוף הרשויות המקומיות וארגון ההורים".
הכתבה התפרסמה במגזין מוצ"ש
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם