עוברים בשואה: עלו ארצה אחרי 53' - ויוכרו כניצולים
פסק דין תקדימי שניתן לשני ניצולי שואה שעלו ארצה באמצע שנות ה-60, קובע כי הם יוכלו לזכות לקצבאות ולהכרה כ"ניצולי שואה"
ניצולי שואה - גם לאלו שנולדו לאחר תום מלחמת העולם השנייה, ועלו ארצה בשנות ה-60': פסק דין תקדימי קובע כי גם מי שנולד בשנה שלאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה, מגיעות זכויות השמורות לניצולי שואה. הקביעה המשפטית החדשה חלה על מי שהיו עוברים, בעת שאמם הייתה בגטו או במחנה ריכוז מוכר, ועלו לארץ אחרי אוקטובר 1953. מעתה הם יוכלו לזכות לקצבאות ולהכרה כ"ניצולי שואה" לפי "חוק ההטבות".כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
זאת, בעקבות פסק דין של שופט בית משפט השלום בחיפה, אהרון שדה, שקיבל ערעור של שני ילדים לניצולות שואה, שנולדו לאחר שחרור הגטו, שבו הרו אימהותיהן תחת השלטון הנאצי.
על פי החוק, מי שנולד תחת השלטון הנאצי – נחשב באופן אוטומטי לניצול שואה. אולם אבל מה בעניין תינוקות שנולדו מיד או סמוך לשחרור המחנה או הגטו שבו שהתה האם? לשם כך נקבעה "הלכת העוברים" התקדימית הקובעת כי מי שנולד בטווח של 300 ימים לאחר שחרור המחנה – ייחשב כ"עובר" הזכאי לקצבה. "הלכת העוברים" הוכרה כבר לפני כמה שנים. חוק זו מכיר בכך שעוברים בבטן אימם חוו נזק פיזי – כמו אמותיהם וכתוצאה ממנו גם הם זכאים לאחוזי נכות. אולם יש סייג והוא: רק מי שעלו לארץ עד אוקטובר 1953 – היו יכולים לפנות ולזכות בקצבה.
''הלכת העוברים''. נשים במחנות ההשמדה
צילום: בית לוחמי הגטאות
"חוק נכי רדיפות הנאצים" מעניק זכויות וקצבאות רק לניצולי שואה אשר הגיעו לארץ עד 1953. במסגרתו גם מוכרת "הלכת העוברים" המקנה זכויות לעוברים שהיו בבטן אימם בתקופת השואה. "חוק ההטבות" שנחקק ב- 2007, הקנה קצבה קבועה לניצולים שעלו לארץ אחרי 53', ואשר הוכיחו כי שהו בזמן השואה בגטו או במחנה מוכר. אך "הלכת העוברים" לא הוכרה במסגרת חוק זה.
ביוני 2014 התקבל תיקון ל"חוק ההטבות" שהשווה את הזכויות בין ניצולים אשר עלו לארץ לפני אוקטובר 1953 ואחרי מועד זה. תיקון זה קבע למעשה כי אין לעשות הבחנה ביניהם, גם לגבי "הלכת עוברים".
שני ניצולי שואה שעלו ארצה באמצע שנות ה-60 פנו ל"רשות לזכויות ניצולי השואה" במשרד האוצר, בבקשה להכיר בזכויותיהם מכוח "חוק ההטבות", שכאמור נועד לניצולים שעלו ארצה אחרי אוקטובר 1953. הוריהם שהו בזמן השואה בגטו או במחנה מוכר ועל כן בקשו להכיר בזכויותיהם על פי "הלכת העוברים" במסגרת "חוק ההטבות", אך הרשות דחתה את בקשתם.
בעקבות זאת פנו השניים לאגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים בבקשת עזרה. אנשי האגף הגישו ערעורים בהם נטען כי לאור התיקון בחוק ההטבות – ביוני 2014, ניתן להסיק מהשוואת הזכויות בין "חוק ההטבות" לבין "חוק נכי רדיפות הנאצים" – כי אין הבדל בזכויות ניצולים שהגיעו ארצה לפני 1953 ואלה שהגיעו אחר כך ולכן אין לעשות הבחנה ביניהם גם לגבי "הלכת העוברים".
מאמרים רפואיים בהם השתמש התובע, לרבות מחקרו של פרופ' שאול שאשא, לשעבר מנהל בית החולים נהריה, הוכיחו כי עוברים חווים נזק רפואי גם כתוצאה מהתנאים הקשים והמצוקה אותה חוותה האם.
רק לאחר דיון בעררים שהוגשו לבית משפט השלום בחיפה, באמצעות עו"ד בני קצוב מטעם האגף לסיוע משפטי, הנושא נבדק בשנית על ידי הרשות והיא הודיעה לבית המשפט כי "לאחר בחינת הסוגיה, לרבות היבטיה הרפואיים לעניין השלכות שהותו של העובר ברחם אמו בהיותה במחנה או בגטו – היא החליטה שלא למנוע מתובע שהיה עובר ברחם אמו, מלהוכיח את זכאותו לתגמול".
לאור הודעת הרשות ניתנו פסקי דין בהסכמה לגבי שני הניצולים, המקבלים את עמדת האגף לסיוע משפטי, שיש להכיר ב"הלכת העוברים" באופן שווה בשני החוקים, ולפיכך לאשר את זכאותם להכרה בהם כניצולי שואה ולבדיקת זכאותם לקבלת קצבה. פסקי דין אלו תקדימיים שיש בהם כדי לשנות את המקובל כיום.
מדובר בחלק משורה של החלטות שהתקבלו בשנתיים האחרונות בעקבותיהם זכו ניצולי שואה במספר רב של מקרים להכרה כנרדפים או להגדלת הקצבה מהרשות לזכויות ניצולי שואה, במקום שלא הוכרו עד אז, למרות פניותיהם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם