חוקר: "העם האיראני מתחנן שישראל תתקוף"
הדחייה הנוספת של הסכם הגרעין לא מפתיעה את ד"ר סולי שאהוור, מומחה לאיראן. מבחינתו אובמה אחראי לחולשת המערב ולכישלון המו"מ, ואם ישראל תפציץ היא תצטרך לפגוע גם במתקנים אחרים
שנה ושבעה חודשים לאחר שנחתם הסכם הביניים בז'נבה בין המעצמות לאיראן, ובעוד דרגי הביניים מתאמצים להגיע לחתימה סופית במועד המוסכם, טהרן עושה כל שביכולתה להפוך אותו לבלתי אפשרי. בשבוע שעבר, ימים ספורים לפני ה־30 ביוני שנקבע כתאריך היעד ונדחה השבוע, בחר הפרלמנט האיראני לחוקק חוק האוסר על כניסת פקחים למתקני הגרעין במדינה, ובכך עקץ את לב המחלוקת בינו לבין המעצמות.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
קשה לומר שדחיית מועד החתימה תפסה את ד"ר סולי שאהוור בהפתעה. אחרי שש־שבע דחיות, הוא אומר, ההחלטה לדחות את החתימה פעם נוספת הייתה צפויה למדי. "ארה"ב רוצה בעיקר לגמור עם זה כבר, כשצרפת היא הסמן הימני, זו שמתעקשת לשפר את ההסכם", הוא מסביר. "גרמניה ובריטניה נמצאות איפה שהוא באמצע, בין ארה"ב לצרפת".
שאהוור, שהקים את המרכז לחקר איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה ועומד בראשו, סבור שהעסקה הנוכחית לא יעילה. "אני לא אומר שההסכם לגמרי לא טוב", הוא מבהיר, "אבל הוא יהיה אפקטיבי רק אם יסגרו את כל החורים שיש בו. בראש ובראשונה את סוגיית הפיקוח. בלי פיקוח של מאה אחוז וללא איום משמעותי בסנקציות במקרה שההסכם יופר, אין להסכם הזה כל משמעות".
אמריקה לא מבינה את זה?
"זו לא אמריקה, זה אובמה. נשיא ארה"ב ננעל על מדיניות מסוימת, שהוא מאמין שיכולה להביא לתוצאות. הוא רוצה לסיים כבר את כל העסק הזה ולסגור עניין. אבל המדינות האחרות עוצרות אותו, ובצדק. המערב דורש פיקוח פתע, כזה שמאפשר למומחים להגיע למתקנים ללא הודעה מוקדמת ולבדוק שהאיראנים עומדים בהסכם. האיראנים מסרבים בתוקף. כשסגן שר החוץ האיראני, מוחמד זריף, אומר שהם דורשים חודש התראה מראש כדי להתכונן, מה זה אומר להתכונן? להעלים ראיות. אז מה נותן הסכם כזה?
"האיראנים רואים את הבהילות של אמריקה, מבינים שהמערב חלש וגוזרים קופונים. אובמה משחק לידי איראן ונוקט בשיטות של קרטר בשעתו. אפשר לראות את זה בגישה הכללית שלו לעולם האסלאמי, כמו התמיכה באחים המוסלמים במצרים או הבלבול מול סוריה. כך גם בשיתוף הפעולה עם איראן מול דאעש שמרחיב את השפעת האיראנים בעיראק. זו פתיחות יתר שמביאה לנזקים".
עם זאת, שאהוור לא תמך בנאום נתניהו בקונגרס. "אני מאמין שראש הממשלה יכול היה לומר את אותם דברים באיפא"ק, ולא היה צריך להרגיז את נשיא ארה"ב. הרי מי שנמצא בקונגרס שומע גם מה אומרים במקומות אחרים. האזרח האמריקני ראה בנסיעה של נתניהו עד כמה חזקה ההשפעה הישראלית על חלק מהממשל, וזה פגע ברגשות הלאומיים שלו. מעניין יהיה לעשות סקר ולבדוק אם הנאום הועיל. אני לא רואה שינוי בממשל עצמו, בעוד שברגשות האנטי־ישראליים בארה"ב יש עלייה. ייתכן שחלק מזה נבע מהעימות סביב הנאום בקונגרס".
ואולי דווקא אובמה החריף את המתח בין הצדדים?
"אני רואה באובמה חלק חשוב בעימות, אבל אתה לא יוצא חוצץ נגד מנהיג העולם החופשי בצורה בוטה כל כך. לעצם העניין, ודאי שמה שנתניהו אמר שם נכון. הגרעין הוא לצורכי מלחמה ולא לצורכי שלום. אין לארה"ב את היכולת למנוע גרעין מבעוד מועד אם האיראנים לא יהיו בהשגחה, ואין ספק שגם אובמה מבין את זה, לפחות לפי הצהרותיו. אבל האווירה שהוא יוצר בעייתית. לעולם המערבי אין חשק להיכנס למסעות מלחמה. על עיראק הם הרי כבר מתחרטים, רק תוהו ובוהו יצא להם משם וזה מה שהוליד את דאעש. איראן מריחה את החולשה הזו ומנצלת אותה".
התירוץ הרשמי לצורך פיתוח הגרעין האיראני הוא חיסכון בנפט והרתעה. "המשטר באיראן מעוניין בגרעין כתעודת ביטוח מול מדינות שזוממות להפילו", מסביר שאהוור. "מול התנגדות פנימית הם יכולים להתמודד באמצעות דיכוי, אבל מה יעשו מול איום חיצוני? מבחינתם קיומו של גרעין עושה את ההבדל, ויש להם דוגמה חיה. הרי המערב לא העז לפלוש לצפון קוריאה המגורענת גם אחרי שהפרה הסכמים. לעיראק פלשו, פשוט מפני שלא הייתה לה דרך להתגונן".
ויש סיבה נוספת שלא נוגעת לענייני ביטחון, אלא אם מדובר בביטחון עצמי. "פיתוח הגרעין הוא חלק מהצורך האיראני לבלוט", אומר שאהוור. "יש כלפי האיראנים בוז רב שנים, כשגם המדינות שמשתפות איתם פעולה עושות זאת ממניעים טקטיים ולא מאהבה. אבל לאיראנים יש הערכה עצמית גבוהה. הם מגיעים מציוויליזציה מפוארת עם תרבות עשירה. גדלו שם מתמטיקאים, משוררים ופילוסופים גדולים. הם מזכירים תמיד שהם הביאו לעולם את החקלאות, ההשקיה, התקשורת וזכויות הפרט.
"כשבאים אליהם בטענות בסוגיה האחרונה, הם מזכירים שמגילת זכויות האדם הראשונה בהיסטוריה הייתה מבית היוצר שלהם – מגילת כורש. האיראנים מתפארים בקדמה של כ־7,000 שנה. מעטות המדינות שיכולות להתפאר בזה. איך הם יכולים לבלוט גם במאה ה־21? בין השאר בעזרת הגרעין. מבחינתם, אם לפקיסטן יש גרעין לא ייתכן שהם יישארו מאחור. ודאי שהם לא יישארו מאחור כשליהודים יש יכולת גרעינית".
אתה מתאר קדמה תרבותית וטכנולוגית, בעוד שבתפיסה המערבית איראן חיה בעידן חשוך ופרימיטיבי.
"בתפיסה שלנו איראן שומרת על מסורת פרימיטיבית חשוכה, שנוגעת למעמד האישה או לקטיעת איברים כאמצעי ענישה. החזרה לשלטון האסלאמי־דתי נתפסת אצלנו כנסיגה. אבל באיראן הדברים הללו מתקיימים זה לצד זה - טכנולוגיה מתקדמת לצד התרבות והדת. גם הגורמים הדתיים ביותר שם מעודדים את הקדמה הטכנולוגית. הם מאמצים את הדברים המועילים של החברה המערבית, ומשתמשים בהם לקידום האג'נדות שלהם. לדוגמה, הם משתמשים באינטרנט כדי להעביר מסרים דתיים לקהל רחב יותר מזה שמגיע למסגד".
שאהוור, יליד איראן, מבקש להנגיש את התרבות האיראנית לישראלים. "את המרכז שלנו באוניברסיטת חיפה הקמנו לפני שבע שנים, הוא היה אז המרכז הראשון בעולם לחקר איראן והמפרץ הפרסי", הוא אומר. "שנה אחרינו קם מרכז דומה בקיימברידג' ובשנה שעברה גם בפרינסטון. מובן שלסוגיה האיראנית היה משקל גדול בהחלטה להקים מרכז כזה, אף שבמחקרים שלנו אנחנו לא עוסקים בגרעין דווקא, אלא בהיבטים אחרים. כדי ללמוד היטב מקום מסוים אתה צריך להכיר את מכלול המאפיינים שלו. איך תהיה חוקר טוב אם לא תכיר את התרבות ואת ההיסטוריה של המדינה כראוי?
"סיבה נוספת ומשמעותית לפיתוח המחקר שלנו הייתה ההכרה בחשיבותו של המפרץ הפרסי כאזור מוביל בכלכלה העולמית, באספקת אנרגיה ובחשיבות האירועים שיוצאים מהמרחב המצומצם שם למזרח התיכון כולו".
איך אפשר לחקור מדינה שהגישה שלך אליה חסומה?
"בעניין הזה הטכנולוגיה באה לקראתנו. הרבה חומרים נגישים באינטרנט, או דרך מדינה שלישית שיש לה יחסים דיפלומטיים עם איראן. לפעמים כדי שספר יגיע אליי משם הוא צריך לעבור דרך שלוש־ארבע מדינות. זה לוקח זמן ועולה כסף, אבל בסוף זה מצליח. ההגבלות על האינטרנט באיראן הולידו את תרבות ה'קפה אינטרנט', שהפך לפופולרי מאוד. אמנם בעל המקום מחויב שלא להנגיש לגולשים מדינות אויב, פורנוגרפיה וכדומה, אבל אנשים מצליחים לעקוף את זה".
באופן טבעי, תחום המחקר המרכזי במכון הוא סוגיית איראן, ישראל והיהודים. ההערכות לגבי מספר היהודים באיראן נעות בין 40 אלף לעשרת אלפים יהודים. שאהוור סבור שהאמת נמצאת באמצע, בין 22 ל־25 אלף יהודים. "כמו כל מיעוט אחר, היהודים באיראן הם אזרחים סוג ב' שהיחס אליהם משתנה בהתאם למצב הפוליטי. לפעמים השלטון שם חושב שהצקה לקהילה היהודית תביא לו הישגים, אבל בדרך כלל הקהילה שם לא מוגבלת באפשרויות התעסוקה שלה. אין חוק שאוסר העסקה של יהודים אפילו בתעסוקה ממשלתית, אבל זה בהחלט לא מצוי".
שאהוור עלה ארצה מאיראן עם הוריו ואחותו בשנות השבעים, כשהיה בן תשע. חמשת אחיו עלו לפני כן במסגרת עליית הנוער. "ההורים הגיעו הנה ממניעים ציוניים נטו", הוא אומר. אשתו ואם שלושת ילדיו גם היא יוצאת איראן, וכנראה שלא במקרה. "תרבותית, גם כשאני כבר בשנות החמישים לחיי, אני עדיין קרוב יותר לתרבות האיראנית מלישראלית", הוא אומר. "זאת להבדיל מהתרבות היהודית שאליה אני קשור. אני גם לא בטוח מה זה בדיוק תרבות ישראלית, משום שהיא עודנה בהתהוות. אני מנסה לייבא לכאן את התרבות האיראנית ולהכיר לישראלים את המשוררים הגדולים שלה, דרך תרגומים שפרסמתי בספרים שלי כמו 'שירת רוּמי' ו'פנינים מהשירה הפרסית'".
במסגרת המכון מפעיל שאהוור את אתר TEHTEL – טהרן־חיפה־תל־אביב - שהרעיון מאחוריו הוא להכיר את ישראל לדוברי פרסית, ובעיקר לתושבי איראן. "אנחנו מבקשים שיכירו את המדינה שלנו לחיוב ולשלילה", מבהיר שאהוור. "אנחנו לא מייפים דברים ולא עובדים בשליחות המדינה. אנחנו מדברים על נושאים כמו בעיות כלכליות, תרבות האוכל, חופש הפרט ואפילו על סוגית המסתננים והעובדים הזרים, שמדברת מאוד לאיראנים שמתמודד עם הפליטים האפגניים בארצם. לפוליטיקה אנחנו לא נכנסים בכלל. מדי פעם אנחנו מפרסמים בכלי התקשורת בארץ חומרים שאנחנו מקבלים מהגולשים שלנו שם".
האתר, שמנוהל על ידי שרונה אבגינסז, גם היא ילידת איראן, מתרגם מאמרים וכתבות מתוך התקשורת הישראלית, מספר על הקהילה האיראנית בישראל ומאפשר שיחות בין הגולשים. בצד השני נמצאים אזרחים איראנים צמאי מידע שמסכנים את חייהם עבור גלישה באתר שאינו חוקי בארצם.
"האתר חסום באיראן, אבל גם פייסבוק חסום שם, והנה יש אפילו גורמים רשמיים באיראן שמפעילים עמוד פייסבוק", מסבירה אבגינסז. "תוכנות האנטי־פילטרים חוגגות באיראן. יש לנו בין 30 ל־40 אלף גולשים בחודש, וסביב אירועים מיוחדים אנחנו מגיעים גם ל־70 אלף גולשים".
בתחילה הוגדר האתר באיראן כאתר ריגול של המוסד, אולם נראה שעם הזמן הבינו שם שלא מדובר באתר ממשלתי. "היו גם המון כניסות של אנטי־ישראלים", אומרת אבגינסז. "היה מעניין לראות כיצד איראנים הגנו על ישראל בוויכוחים שם. הם עשו את זה טוב מאיתנו, ולא נדרשנו להתערב בכלל".
בין הכתבות שזכו לפופולריות גבוהה במיוחד נמצאת הידיעה על הנשיא ריבלין שיזם פגישה עם ילד ערבי שלעגו לו בבית הספר, וכן ריאיון עם הזמרת ריטה. במקביל, מרגע עלייתו לאוויר הוצף האתר בבקשות של אזרחי איראן שישראל תסייע להם. "ביקשו לבוא לישראל, ביקשו שנבוא לגייר אותם", מספרת אבגינסז. "כשהתחילו להבין שאנחנו לא אתר ממסדי, הפניות התמתנו".
מה מביא אותם להתעניין כל כך בישראל?
שאהוור: "האזרח האיראני הפשוט מתייחס לישראל בבחינת 'האויב של אויבי הוא ידידי'. הם כותבים לנו שבמשך שנים מכרו להם לוקשים שישראל היא כזו וכזו, וכעת הם מטילים ספק בכל מה שהמשטר אומר. גם הגלובליזציה מביאה אותם להתעניין. היום אתה יכול לבדוק את המשטר שלך, אתה כבר לא שבוי במה שהוא מוכר לך. ישראל צריכה להבין את האפשרויות הגלומות בסוג כזה של פעילות. לצד מטוסים ואמצעי לחימה, זו דרך נוספת שנדרשת לצורך היערכות במתח מול איראן".
אתה מתכוון לקשרים בין ישראל לאזרחי איראן תוך עקיפת השלטון?
"השותף הטוב ביותר לשינוי באיראן זה העם האיראני עצמו. למעט ישראל, העם האיראני הוא הבשל ביותר בכל המזרח התיכון להכלת דמוקרטיה. ההערכות מדברות על תמיכה של שמונה עד עשרה אחוזים במשטר, לא יותר".
איך אפשר לתרגם את זה למהפכה בפועל?
"באירועי 2009 התחילה מחאה פנימית שמוביליה ציפו לתמיכה חיצונית מהמערב. אלא שבדיוק אז עלה אובמה לשלטון, וכפי שמבקריו טוענים, הוא פועל באופן מהוסס מאוד. התמיכה המורלית לתנועת ההפיכה באיראן הגיעה מאוחר מדי. מה שיחזיר כעת את התסריט של 2009 הוא המשך הסנקציות ואף החרפתן. הפעם המערב צריך להתערב ולתמוך במהפכה חוזרת. תמיכה בעם האיראני וסיוע בכל מיני אמצעים הם הסיכוי הטוב ביותר של המערב, תוך הפעלת הסנקציות על המשטר. בלי זה אני לא רואה את המשטר נסוג ממדיניותו בשום צורה.
"המשטר הנוכחי מתיימר להיות אור למוסלמים ולמדינות העולם השלישי. אם הקומוניסטים דיברו על הפרולטריון, הרי שהאיראנים מדברים על עניי העולם. הם הבטיחו להילחם במי שרודים בהם, אבל לא סיפקו את הסחורה. הם שלחו את העניים כבשר תותחים למלחמה בעיראק ובגדו בעם. סקר שערכנו בעבר באיראן מלמד כי 47 אחוז מהאיראנים מתנגדים לתקיפה חיצונית של מתקני הגרעין באיראן, לעומת 43 אחוזים שתומכים בה. כשזה מגיע לתקיפה למען שינוי המשטר, מספר התומכים מגיע ל־58 אחוזים. ב'מהפכת קטיפה' יש כבר תמיכה של 67 אחוזים. הסקר הזה נעשה עוד לפני אירועי 2009. יש להניח שהמספרים היום גבוהים עוד יותר".
ד"ר שאהוור מציין כי גם במקרה של תקיפה ישראלית באיראן, היא תזדקק לעזרה מקומית ככל שניתן, וכן לסיוע של ארצות שכנות שמאוימות מאיראן גרעינית. "אנחנו רואים את זה באתר כל הזמן. הגולשים מאיראן קוראים לישראל לתקוף שוב ושוב", הוא אומר.
"זה כמובן לא סקר ולא שייך לדבר פה על טעויות דגימה, אבל הקולות האלה בולטים. דרושה בגרות פוליטית כדי שמגעים כאלו ייעשו בסתר, כך שישראל תיצור לעצמה בסיסי נחיתה ותדלוק שקרובים יותר לאיראן. מפה קשה עד בלתי־אפשרי לתקוף באיראן, למעט אולי אתר או שניים. ללא שיתוף פעולה של גורמים נוספים, אירוע כולל הוא מסובך ובעייתי. זה יקרה רק אם אותן מדינות ירגישו איום ממשי, כפי שהיה ב־81' סביב הכור העיראקי. במקביל, כמובן, דרוש חיזוק המתונים באיראן".
תקיפה ישראלית, לדעת שאהוור, לא צריכה לפגוע באתרי הגרעין בלבד, אלא גם בבסיסי צבא ובמשמרות המהפכה. "התקיפה צריכה להיות חדה וקשה, כזו שבעקבותיה תוכל באמת לבוא מחאה עממית ולהפיל את השלטון. בלי פגיעה בצבא עצמו, המרד הפנימי ידוכא מיד", הוא מבהיר.
האם יש עוד סיכוי להסכם מול איראן?
"הסכם שיש לו תוקף דורש כמובן איום ממשי על האיראנים, ולא המצב הקיים שבו הם בעלי הסבלנות שמותחים את החבל. האיראנים מתעקשים שההסכם לא יכלול שום דרישות שלא נוגעות לגרעין. גם בשבוע שבו אנחנו מקבלים דו"ח שנתי על התמיכה התמידית שלהם בטרור, איראן היא זו שבאה בדרישות שהכבוד האיראני יישמר - בלי להקשות עליה ובלי לגרום לה להשפלה.
"אני חושב שההסכם צריך להיראות בדיוק הפוך. האיום בסנקציות צריך לגעת לא רק בסוגיית הגרעין, אלא גם בהמשך התמיכה בטרור או פגיעה בזכויות אדם. איום כזה הוא הכרחי ומתבקש. הרי גם כשאתה שוכר דירה, אתה כותב בחוזה שאם המשכיר לא יתפנה בתאריך הנקוב בחוזה, הוא ישלם קנס על כל יום נוסף בדירה. איך ייתכן שבהסכם על יכולות גרעיניות ותמיכה בטרור לא יהיה סעיף מאיים כזה? אלא שקודם כול המערב צריך לרצות בזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם