סגן מפקד אוגדת עזה מודה: ישראל מעדיפה שחמאס ישלוט
שנה אחרי "צוק איתן", אל"מ נוחי מנדל מדבר על ניצחון חד־משמעי. המנהרות אמנם הפתיעו וחמאס לא הוכרע, אבל הנתון החשוב מבחינתו הוא שלוחמי צה"ל הצליחו לחצוץ בין האויב ובין האזרחים. גם המחיר האישי שנאלץ לשלם הוא מבחינתו חלק מהמשימה
ביומו ה־23 של מבצע צוק איתן קיבל אל"מ נוחי מנדל, סגן מפקד אוגדת עזה, שיחה דחופה מברוריה רעייתו. מצבה של אחותך מחמיר, מסרה לו. "היא אמרה שנשארו לרחל שעות ספורות", נזכר מנדל. "אמרתי לה 'אני לא אוכל לעזוב פה, אנחנו תוך כדי משימות'. בלילה הצלחתי לקפוץ לבית החולים, והגעתי לשם לקראת חצות. הספקתי להגיד לרחל שלום, וממש תוך כדי שיצאתי משם היא שקעה. למחרת בבוקר הודיעו לי שהיא נפטרה".
עוד כותרות ב-nrg:
- לא מוותר: אולמרט ערער לעליון על הרשעתו בתיק טלנסקי
- מה תרם האסלאם לאנושות ב-200 השנים האחרונות?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
במשך שנתיים סבלה רחל ממחלת הסרטן, ומצבה הרפואי ידע עליות ומורדות. "בשלב מסוים חשבנו שהיא יצאה מהמחלה, ואז זה התפרץ בגדול", אומר אחיה. "היה לנו קשר קרוב, והיא החזיקה לי אצבעות וידעה בדיוק באילו משימות אני נמצא. היא העריכה מאוד את העשייה הצבאית, והייתה גאה בי". מנדל, שהספיק לחזור במהלך הלילה לאוגדה, עזב בבוקר פעם נוספת להלוויה. אחרי שעות ספורות של ישיבת שבעה על אחותו, חזר לנהל את המבצע.
איך החלטת לעזוב את האבל האישי והמשפחתי ולהתמסר מחדש למשימה הצבאית? לא התלבטת?
"לא. התייעצתי עם מי שהתייעצתי, קיבלתי החלטה, והודעתי לאבא, לאמא ולאחים שזה מה שאני עושה. גם הם נתנו לי גיבוי. כל החיים בנויים מהמורכבות שבין הצד האישי לבין המשימה. אנחנו גדלים על זה כל הזמן, ואני הרבה שנים בעסק. כמפקד גדוד חרוב הייתי שותף בהרבה מבצעים בתוך שכם, אנשים לידי נפגעו, ובינתיים אשתי בבית עם הילדים, מקבלת בכל פעם טלפון 'יש הרוגים, יש פצועים, תדעי שאני בסדר'.
"אף פעם לא היססתי ולא חשבתי שאני צריך להיות בבית כשיש לי אירועים בשכם או כשיש לי מבצעים. וכך גם פה - היה לי ברור שאנחנו נמצאים במערכה, ולכן את ההחלטה קיבלתי די מהר. האם זה קל? לא. האם אני משלם על זה מחיר? אני חושב שכן. בהחלט עשיתי את הצעד הנכון, אבל לא התאבלתי על אחותי בצורה מלאה. כמו שאמרתי, מחיר אישי זה משהו שאנחנו מתמודדים איתו כל הזמן, תמיד מפסידים משהו מהמשפחה והילדים. לא רק בסיפור כמו זה – שהוא קצת הירואי, כי הוא תוך כדי מלחמה".
האבל ליווה אותך בזמן הלחימה, או שהצלחת לשים אותו בצד עד תום הקרבות?
"מכיוון שהייתי מאוד שלם עם ההחלטה, לא שאלתי את עצמי תוך כדי הלחימה 'למה אני פה ולא שם'. רק כשהעסק הסתיים והגענו ליום השלושים לפטירה, הבנתי שיש משהו שחסר לי, שפספסתי משהו".
קוביות השיבולים הקצורות, עצי האבוקדו והמנגו המרהיבים, פרחי החמניות ויבולי תפוחי האדמה והגזר בשדות עוטף עזה לא מרמזים מאומה על מה שאירע כאן רק לפני שנה. המישורים שהפכו בן רגע לזירת לחימה ונרמסו תחת שרשראות הטנקים ורגליהם של אלפי החיילים פורחים כאילו לא היה דבר. צירי התנועה שהובילו לשטחי הכינוס של הכוחות אמנם נזקקו לשיפוץ, אך כעת גם בהם כמעט לא נותר זכר לחמישים ימי הלחימה בשטחי הרצועה.
גם עזה עצמה משדרת שקט. בנסיעה ליד קיבוץ כיסופים במכוניתו של סגן מפקד אוגדת עזה אל"מ נוחי מנדל, שבבוקר פגישתנו משמש מפקד הגזרה בפועל, רשת הקשר אינה מניבה דרמות. הטלפון האדום שלו מצלצל כמה פעמים, אבל הרגיעה היחסית נשמרת. ועם זאת, כמיטב הקלישאה - השקט מתעתע. לפי הערכות הצבא חמאס לא נח לרגע. כבר שבועות רבים מתאמנים אנשיו לקראת הסיבוב הבא. על פניו הוא אולי אוכף את איסור הירי, אך מצד שני קשה שלא לראות את אנשיו נערכים ללחימה עתידית. "אנחנו רואים איך חמאס בונה את הכוח שלו, ומשקיע ביכולת ובמוכנות שלו לפעם הבאה", אומר מנדל.
שנה אחרי צוק איתן, אתה חושב שחמאס מורתע?
"תלוי איך אתה מגדיר הרתעה. כלומר, האם אתה מדבר על מישהו שמורתע כי פיזית שללת ממנו יכולות, או בגלל משהו קוגניטיבי שקיים לו בראש. אין ספק שחיסלנו לחמאס יכולות שהוא בנה במשך שנים רבות, וסיכלנו התקפות ופשיטות שהוא חלם לבצע. אני לא יודע להגיד מה בדיוק עובר במוח של בכירי חמאס, אבל אנחנו רואים שני דברים בולטים – הארגון עושה מאמץ לבניין הכוח שלו, ומנגד, בצורה משמעותית מבחינתו, הוא נמנע מירי ואוכף גם על ארגונים אחרים איסור ירי. חמאס לא מאפשר התקרבות לגבול ועוצר עכשיו את הסלפים, גם כי הוא לא רוצה שישגרו רקטות וגם כי הוא לא רוצה שיאתגרו אותו".
חמאס משחק כאן משחק כפול, או שהוא באמת רוצה את השקט הזה?
"הם רוצים את השקט. למה? זו שאלה מורכבת. אם זה היה רק משחק הירי היה 'מתפלק' להם הרבה יותר, והיינו רואים את זה. זה לא אומר שהאויב הרים ידיים או חושב שאין יותר מלחמה מול ישראל, אבל כרגע בפועל הוא לא פועל נגדנו ומשתדל שאחרים לא יפעלו נגדנו".
לפי המספרים אל"מ מנדל צודק, גם אם על תחושת האיום ביישובי עוטף עזה אפשר עדיין להתווכח. מאז תום מבצע צוק איתן שוגרו לעבר ישראל תשע רקטות; בתקופה המקבילה לאחר עמוד ענן היה מספר השיגורים 63, וכ־140 לאחר עופרת יצוקה. ביישובי עוטף עזה ניכרת צמיחה לא רק בשדות אלא גם במאזן הדמוגרפי. משפחות שהגיעו לכרם־שלום או לקיבוץ חולית בפתיחת המערכה לא עזבו. חיילים שהתגוררו בבתים בקיבוצים ובמושבים מפונים מהם כיום בשל הביקוש הגבוה של אזרחים ישראלים המעוניינים להצטרף לקהילות האזור. זהו לא הישג צבאי, אבל הקרב על התודעה חשוב לא פחות.
"תסתכל על מה שקורה פה אחרי המלחמה", אומר מנדל. "כשאני נוסע על הגדר אני רואה את ההרס בצד השני - ולא שאני שמח עליו, אבל אני שמח שבצד שלנו הכול ירוק".
האם צה"ל עמד ביעדי המבצע?
"בהחלט כן. לא הכרענו את חמאס, אבל זאת לא הייתה הגדרת המשימה. צה"ל הגיע לכל מקום שהיה צריך להגיע אליו בתמרון היבשתי. לא היה מקום אחד שצה"ל נעצר בו כי חמאס אתגר אותו, תמיד הלכנו קדימה. רשמנו הישג גדול בכך שלוחמי חמאס לא פגשו אזרחים שלנו פנים אל פנים. חמאס שאף לזה ורצה את זה, אבל בדם חיילינו ולוחמינו חצצנו בין האויב ובין האזרחים".
הציבור הישראלי שואל אם ישראל ניצחה את חמאס. מתסכל אותך שיש שיח כזה אחרי חמישים ימי לחימה?
"כשאתה בודק את כל המלחמות אחורה, אף פעם לא היה נוק־אאוט שהביא אחר כך שנים רבות של שקט. בעיניי יש פה בהחלט ניצחון. לא הכרעה, אבל כאמור זו לא הייתה המשימה".
מוחמד דף חזר לתפקד. הוא חזר גם לפעול בהנהגה של חמאס?
"אני לא יודע. אני לא נמצא בחדרי חדרים, ואני לא יודע מה טיבו של מוחמד דף".
נוחי (נחום) מנדל, בן 46, הוא יליד אשקלון, שלישי מחמישה אחים. אביו, ניצול שואה, עמד בראש ארגון יתומי שואה באזור הדרום. אמו, ילידת ישראל, היא בת למשפחת חלוצים מגדרה. "בבית גדלנו על מה זו מדינת ישראל, מה זו עצמאות", מספר מנדל. את ביתו בנה ביישוב כרמי־צור שבגוש עציון. הגדולה מששת ילדיו השלימה שנתיים של שירות לאומי, ובנו השני עתיד להתגייס בחודש מארס הבא. "הוא מכוון גבוה", מעיד אביו.
כעת מסיים אל"מ מנדל שנה שנייה בתפקידו כסגן מפקד אוגדת עזה – שבימי צוק איתן פיקד עליה תא"ל מיקי אדלשטיין, וכיום עומד בראשה תא"ל איתי וירוב. מנדל אמור להישאר בתפקיד הסגן שנה נוספת, ובמהלכה יוחלט מה יהיה תפקידו הבא. אף ששירת בחטיבת גולני מהטירונות ועד לתפקיד מפקד פלוגה, על כתפו, למרבה ההפתעה, מונחת הכומתה של הנח"ל. כמי ששימש סמג"ד בנח"ל ופיקד על בסיס האימונים של החטיבה ועל חטיבת מילואים שאליה מגיעים יוצאי הנח"ל, הירוק מבחינתו כבר גבר על החום. עד היום, הוא מספר בצחוק, חברים מגולני מאיימים על חייו. "זה בסדר", הוא מרגיע, "הגולנצ'יקיות לא נשכחה ממני".
בין לבין שירת כמפקד פלוגה בבית הספר לקצינים, ואז עבר ליחידת העילית מגלן, שם שימש קצין אג"ם תחת פיקודם של רוני בלקין ודרור ויינברג ז"ל. אחרי נפילתו של ויינברג בציר המתפללים בחברון, קרא מנדל לבנו החמישי דרור, על שמו של מפקדו שהיה גם חברו. בהמשך שירותו הצבאי פיקד מנדל על בסיס האימונים של פיקוד מרכז, וכן על גדוד חרוב לאחר מבצע "חומת מגן". הגדוד פעל אז לסיכול פיגועים בשכם, "עיר הפשע והרשע" בפיו של מנדל.
כשפיקד על חטיבת הבקעה הגיע שמו של מנדל לכותרות העיתונים, לאחר שסגנו, סא"ל שלום אייזנר, הכה מפגין דני בנשקו במהלך הפרת סדר סמוך לעיר יריחו. אייזנר הודח מתפקידו, ובמסגרת הליך משפטי נקבע שיוקדם שחרורו מצה"ל. "זה היה אירוע מיותר", אמר אל"מ מנדל באוגוסט 2012 לאתר צה"ל. "היה צריך לעשות את זה אחרת. שלום היה סמח"ט טוב מאוד, ולצערי כאן הוא נפל".
ימי הלחימה הארוכים של צוק איתן צרבו אצל אל"מ מנדל גם זיכרונות אישיים לא קלים, שמלווים אותו גם היום. בכל האירועים שהתפתחו בתוך תחומי ישראל, הוא היה מהמפקדים הראשונים שהגיעו לשטח, ולעתים אף נכח בשעה שהצוותים הרפואיים קבעו את מותם של לוחמים. בבוקר שבו נחטף סגן הדר גולדין ז"ל ברפיח, מנדל בדיוק שהה בחפ"ק חטיבת גבעתי. לדבריו, החטיבה פעלה באירוע בצורה טובה והכוחות בשטח התעשתו במהירות ויצאו לאתר את נתיב הבריחה של המחבלים.
כוחו של חמאס בצוק איתן הפתיע אותך?
"ממש לא. לא הופתענו, לא פגשנו פה לוחמי־על, ובכל מקום שלוחמים ישראלים היו מול אנשי חמאס, אין שאלה בכלל על הניצחון. זה לקח יותר דקות או פחות דקות, ויש למידה והפקת לקחים איך לעשות את זה יותר טוב. אין ספק שמנהרה שיוצאת מבטן האדמה ואתה לא יודע עליה, זה דבר מפתיע, אבל השאלה היא איך הכוחות היו ערוכים, בתוך כמה זמן הגענו למגע עם האויב, והאם הוא הצליח לפגוע ולממש את מה שרצה. בכל המקרים הגענו בתוך דקות, הכוחות היו ערוכים בצורה טובה, וזו בעיניי הנקודה".
בניגוד למבצע עמוד ענן, שנפתח בחיסולו של אחמד ג'עברי, נראה שגורם ההפתעה מצדו של צה"ל היה חסר הפעם.
"נגררנו לתוך צוק איתן. זו לא הייתה מערכה מתוכננת. היינו ב'שובו אחים' (מבצע החיפושים אחר שלושת הנערים החטופים – י"ע), ובזמן הזה התחילו לבצע ירי מתוך הרצועה, וחמאס הוביל את עצמו לתוך העימות. כשלא הייתה ברירה, נכנסנו פנימה ועשינו את מה שנדרשנו".
צה"ל יזם מספיק, או רק נגרר להגיב על מה שקורה?
"ממש לא נגררנו, ואם אתה מסתכל על כל מה שעשינו סביב המנהרות, זו ממש לא היגררות אלא לקיחת יוזמה".
בעניין הזה צה"ל גם ספג ביקורת על הזמן הרב שלקח לו לטפל בסיפור המנהרות.
"בכל מלחמה וסיטואציה מבצעית יש דברים שאתה יודע ומכיר והתכוננת אליהם, ויש דברים שאתה מכיר פחות. במלחמת יום כיפור הופתענו מהסאגרים ולמדנו להתמודד איתם תוך כדי המלחמה, ובמלחמת לבנון השנייה פגשנו את 'שמורות הטבע' של חיזבאללה ופיתחנו את דרכי ההתמודדות איתן אחרי המלחמה. אני חושב שגם בצוק איתן היכולת שלנו להתמודד עם כניסה לתוך מנהרה לא הייתה מספיק טובה, ובהחלט למדנו מזה. אין ספק שהיינו צריכים להגיע מוכנים יותר לדברים מסוימים. אבל יש הפקת לקחים, והיום אין אימונים שהתווך התת־קרקעי בעזה הם לא נושאים משמעותיים".
קיומן של המנהרות הרי ידוע כבר שנים. למה לא הייתה מוכנות של הכוחות?
"גם כשזה מוכר, לוקח זמן להבין מה אתה נדרש לעשות. למשל, כל הזמן היה ויכוח אם נכון להיכנס פיזית לתוך המנהרות. היום אנחנו מבינים אחרת את המציאות הזו".
חשבו שתקיפה מהאוויר תספיק כדי לטפל בהן?
"או תקיפה מהאוויר, או לכבוש את הכניסות באופן עילי וככה לנטרל את היכולת של המנהרות. כשמגיעים לשטח מבינים שהסיפור מורכב יותר. יש מקומות שבהם פגעו בנו מתוך המנהרות, ונוצרו כל מיני מצבים של אין ברירה. בחלק מהמקרים נאלצנו להיכנס פנימה, כמו באירוע של הדר גולדין, שלקחו אותו לתוך מנהרה. בעקבות האירועים הללו הבנו שאנחנו צריכים להכין את עצמנו לנושא הזה, וחלק מהעניין הוא היכולת להגיב בצורה התקפית למנהרות ולרדוף אחרי מי שנכנס פנימה. צריך לבנות את היכולת, הטכניקה והתרגולת כדי לעשות את זה, והדבר נבנה ונעשה".
העובדה שהכוחות מתרגלים כיום גם כניסה למנהרות, אומר מנדל, אין פירושה בהכרח כי בעתיד ישלח צה"ל את הלוחמים לעומק הקרקע. כחלק מהפקת הלקחים הוחלט גם להגדיל את יחידת ההנדסה למשימות מיוחדות (יהל"ם) ולשנות את המבנה שלה. לראשונה יפקד על היחידה קצין בדרגת אלוף־משנה ולא סגן־אלוף כפי שהיה מאז הקמתה, וכן יוגדל היקף הלוחמים המשרתים בה בסדיר ובמילואים. במקביל שואף צה"ל ללמד גם יחידות לוחמות שאינן הנדסיות כיצד להשמיד מנהרות. 32 המנהרות שאותרו במהלך צוק איתן, כך הבינו בצה"ל, היו מטופלות בצורה מהירה בהרבה אילו הכוחות בשטח היו מוכשרים לכך. בפועל, אחרי איתור הפירים נדרשו הלוחמים להמתין סמוך לפתח המנהרה, עד שיגיעו כוחות מיוחדים להשמיד אותה.
המנהרות הן לא רק דאגה של הלוחמים, אלא גם של תושבי עוטף עזה, שמתלוננים מפעם לפעם על קולות חפירה העולים מתחת לרגליהם. אתה יכול להרגיע אותם?
"אני לא המרגיע הלאומי, אבל אני יכול להגיד שצה"ל היה פה עוד לפני צוק איתן והתמודד עם המנהרות, ונמצא פה גם כעת, כחוצץ בין היישובים לבין האויב. אנחנו שוקדים למצוא פתרונות, לפתח יכולות ולאמן את הכוחות, ועוקבים בדריכות אחרי כל שביב מידע שמגיע אלינו".
אתם יודעים על מנהרות שנכנסו לשטח ישראל אחרי צוק איתן?
"אני לא יודע להגיד על מנהרות שחצו. צריך לזכור שהתווך התת־קרקעי הוא מורכב ביותר. אתה רואה איפה יש מוצבים ואימונים של חמאס, אבל לא שמים לנו דגל על מנהרה ואומרים 'אנחנו פה'. לא לחינם חמאס הולכים לתווך הזה. אני מקווה שהיכולות שלנו ייתנו בסוף את ההשלמה ההגנתית".
עם כל הטכנולוגיות החדשות שנבדקות, אתה יכול לומר שהתקרבתם לפתרון בתחום?
"עובדים על זה במלוא המרץ, טובי המוחות של מדינת ישראל שוקדים על העניין ואין כאן פער של תקציב, אבל הפתרון לבעיית המנהרות דומה לבצל, ומורכב מהרבה מאוד קליפות ומעגלים. זה לא פתרון חד־ממדי או זבנג וגמרנו. טכנולוגיה בלבד לא יכולה להספיק, כי כשאתה מוצא פטנט - הצד השני ימצא פטנט שעוקף אותו. כשאתה עובד על טכנולוגיה וגם בונה את הכוח ואת משימת ההגנה - כל זה ביחד יביא את הפתרון. היכולות הטכנולוגיות יסייעו לנו בהתמודדות מול המנהרות, ויהוו חלק אחד מתוך שכבות הגנה רבות".
יש גם לקח חיובי מהלחימה ברצועה. בצה"ל מכים כיום על חטא התוויות השליליות שהדביקו מראש ללוחמים של קיץ 2014, ילידי "דור ה־Y", שמקיים חיים מקבילים ברשתות הפייסבוק, הטוויטר או הוואטסאפ. החשש שכל אלה יביאו לפגיעה ביכולותיו של צה"ל התבדה. "אני מרגיש שאנחנו צריכים להתנצל בפני הדור הזה", אמר בתום הקרבות קצין בכיר שפיקד על כוחות בעזה.
"הטלנו ספק ביכולות של הנוער הזה להילחם, אבל בחלקים מסוימים של הקרבות הייתי פשוט נפעם מהלחימה ומההתנהגות בקרב. כל סופרלטיב או מילה טובה שאגיד כאן יהיו במקום". קצין אחר סיפר שהאיכות האנושית של הדור הצעיר התגלתה בעיקר בקרבות שבהם נפגעו מפקדים – מרמת המג"דים ועד למפקדי כיתות. "תמיד היו מי שלקחו את הנפגעים לאחור וניהלו את הקרבות", ציין הבכיר לשבח את הלוחמים. "כשהמפקדים נפגעו, הלוחמים לא אמרו כלום והמשיכו במשימה, וצריך להיות גאים בהם".
"אני חושב שראינו שוב שהנוער שלנו והחברה בישראל יודעים להתגייס בענק כשצריך", מסכים מנדל. "כשנתבע מאיתנו סיכון אישי משמעותי, וכשצריך לצאת למשימות גדולות, יש פה תופעות מדהימות. הלוחמים והמפקדים שלנו התגלו במלוא כוחם, ואני יכול להגיד לך שבביקורים בשטח קיבלנו עוצמה גדולה ממה שפגשנו. נכון שזה לא פותר לנו תופעות שקיימות בשגרה וצריך להתמודד איתן. יש הרבה מה לשפר, ואני אומר את זה כאזרח וכאבא. חלק מהחולשות של דור ה־Y זה שאתה תקוע בתוך המסך שלך, ופחות רואה את הסביבה ואת מי שחלש בסביבה שלך".
יצא לך לדבר עם מח"ט גבעתי היוצא, אל"מ עופר וינטר, על "דף הקרב" שעורר סערה בגלל העירוב בין מסרים דתיים וצבאיים? אתה חושב שהוא נהג נכון?
"אנחנו חברים, אני לא מפקד או בקר שלו. עופר כתב את מה שהיה על לבו, ואני חושב שכמפקד הוא הכניס למכתב את מה שהוא ראה לנכון כדי לתת מוטיבציה ללוחמים שלו. אני לא יודע להגיד בניואנסים הקטנים אם הייתי כותב בדיוק את אותו הדבר או לא, אבל עופר כמובן לא עשה את זה כדי להתריס ולא כדי לפגוע, לחלוטין לא. הוא עשה את זה אך ורק מתוך מגמה חיובית, מתוך מחשבה שהמילים הללו יחזקו את האנשים שלו. דרך אגב, אם תבדוק - זה גם מה שקרה. חטיבת גבעתי הייתה מצוינת, היה ברק בעיניים, וחלק מזה קשור גם לאופן שבו דיבר המח"ט".
שנה אחרי צוק איתן, ישראל לא עומדת בראש דאגותיו הישירות של חמאס. מדרום מתמודד הארגון מול המצרים שנוהגים איתו בקשיחות, ומנסים לסכל הכנסת אמצעי לחימה וסחורות דרך המנהרות בציר פילדלפי. מבית מציקים לו גורמים סלפיים, שמבקשים לערער את מעמדו. במערכת הביטחון סבורים שהירי שמבצעים הארגונים מעזה בשבועות האחרונים נועד לגרום לישראל לפעול נגד חמאס. באחת הישיבות האחרונות של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת מסר הרמטכ"ל גדי איזנקוט כי אנשי דאעש נהנים מתמיכתם של 14 אחוזים מתושבי הרצועה. ועם זאת, במשקפת של צה"ל האיום הזה עדיין רחוק. "דאעש הוא עוד גוף שלא אוהב אותנו, אבל היכולות של חמאס גדולות לאין ערוך. הוא זה שימשיך להטריד אותנו גם בשנים הקרובות", אומר מנדל.
במערכת הביטחון מעדיפים שחמאס יישאר הארגון הדומיננטי ברצועה. מדוע?
"זה חשוב כי אנרכיה היא הדבר הכי גרוע. כשאין לך גוף שאפשר לרקוד איתו את הטנגו הזה, אתה נמצא במערכת מאוד מורכבת. לכן התפיסה הישראלית היא שעדיף שיש שם מישהו שאפשר לנתח את הרצונות והיכולות שלו. ככלל, אנחנו יודעים להתעסק עם מערכת ממוסדת יותר מאשר עם ארגון שבו כל אחד עושה מה שהוא רוצה. זה לא בא מתוך אהבה או מתוך מחשבה שחמאס הוא ידיד. חמאס הוא אויב רע, ויש בו אנשים צמאי דם, אבל הוא מוכר ולכן עדיף".
במערכת הביטחון אומרים שהירי של הארגונים מעזה בשבועות האחרונים נועד לגרום לישראל לפעול נגד חמאס. האם תושבי הדרום הפכו לבני ערובה במאבק בין ארגוני טרור?
"ממש לא. תושבי הדרום ועוטף עזה הם אנשים בעלי עוצמה וחוזק שנמצאים פה ומפתחים את היישובים שלהם. בין לבין הם סופגים, אבל הם ממש לא בני ערובה. אתה רואה את ההתנהלות והחיים פה. אנחנו נמצאים במדינה חופשית בעלת עוצמה בלתי רגילה, והגבולות שלנו אמנם מאתגרים אותנו, אבל להגיד שאנחנו בני ערובה - אני חושב שזה רחוק מאוד".
עשר שנים אחרי הנסיגה מרצועת עזה, איך אתה רואה את ההשפעה שלה על המצב הביטחוני?
"אני לא שופט אם הצעד הזה היה טוב או לא טוב, נכון או לא נכון. עובדתית, המצב לפני כן היה שונה. המשמעות של הנסיגה היא שאנחנו לא שם, ואנחנו מגִנים מנגד, ולעולם הגנה מנגד מורכבת יותר מאשר הגנה מתוך השטח. אבל אנחנו עושים את זה הכי טוב שאנחנו יכולים".
יכולת ההגנה על ישראל הייתה שונה עם יישובים ישראליים בתוך הרצועה?
"במקומות שפונו בהתנתקות יש בסיסי חמאס, זו עובדה. מנתיב־העשרה רואים את מה שקורה בחורבות דוגית, אלי־סיני וניסנית. כך זה גם בגוש קטיף. לא בנו שם בתי מלון או גני אירועים, אלא בסיסי אימונים וניסויים. אם היינו שם זה כנראה לא היה קיים. בסוף הדרג המדיני החליט מה שהחליט, והיום אנחנו מגנים באופן שאנחנו מגנים, אבל ודאי שזה היה שונה אם היו יישובים בפנים. השליטה שלנו הייתה טובה יותר".
העימות הבא בגזרת עזה, מודים בצה"ל, לא עתיד להיות קל מקודמו. הנחת העבודה במערכת הביטחון היא כי בשטח נראה את אותם הדברים שהיו כאן בקיץ 2014, רק בעוצמה רבה יותר. "חמאס לומד מה שקורה סביבו, למשל את הכטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) שהגיעו מחיזבאללה, ואני מניח שהוא רוצה לחקות את זה", אומר מנדל. "הוא לומד את ההתקפה שהוציא דרך הים ואת התגובה שלנו, וסביר להניח שהוא לא יזנח את הכיוון הימי. הוא לומד את מה שהצליח לעשות וממשיך לבנות את כוחו במנהרות. אני מניח שהוא רוצה להעמיק את זה, תרתי משמע – עמוק יותר בתוך שטחנו ועמוק יותר באדמה. כמו שאנחנו הפקנו לקחים גם חמאס הפיק לקחים, ואני מניח שהוא ישאף לנצל את מה שהצליח לו ולקחת את זה קדימה".
מה בעצם השגנו במלחמה הזו? כמה חודשים של שקט?
"זה לא רק עוד כמה חודשי שקט. ישראל היא מדינה חפצת חיים, שרוצה לקדם פה חברה בריאה וטובה. מדי כמה שנים אנחנו נאלצים לעמוד על שלנו מול מי שקם מולנו, ואנחנו לא חפצים לעשות את זה ולא ששים אלי קרב, אבל אנחנו משיגים שנים של התקדמות שבהן החברה שלנו נבנית, שנים שבהן אנחנו יכולים להתעסק בעוד דברים טובים. ברור לנו שהשאיפה של הצד השני להשמדת מדינת ישראל לא פסה מן העולם, וזה כל עניינו של חמאס. זה לא נעלם וכנראה לא עתיד להיעלם, אבל אני מסתכל על זה כמו ספירלה: כל סיבוב מקדם אותנו עוד שלב, ולא מחזיר אותנו לאותה נקודה. בכל סבב החלשנו את כוחו של חמאס".
יש לך עוד שנה בתפקיד. העימות הבא מול רצועת עזה יכול להתרחש בתקופה הזו?
"זה בהחלט יכול לקרות, אבל אני לא יודע לנבא. כמות המשתנים בעזה רבה ואי אפשר לחזות לאן יוביל העתיד. יכולה להיות השפעה חיצונית שתגרור את כל העסק, בדומה למה שקרה טרום צוק איתן. המערכה הבאה לא בהכרח תפרוץ בגלל החלטה נחושה שלנו או שלהם לפתוח באש. ייתכן מאוד שתהיה היגררות – בגלל הסלפים, המצרים, הציבור בפנים או חוסר תשומת הלב העולמית לעזה. כל אלה יכולים להביא למצבים שונים של הידרדרות, ולכן אנחנו עושים כל שלאל ידינו כדי לשמר את חמאס מורתע, ולהרחיק את המערכה הבאה. האם הסיבוב הבא יהיה בעוד כמה חודשים או בעוד שנים - איש לא יודע להגיד, ולכן אנחנו נדרשים להיות חזקים וערניים, עם חרב מחודדת ומוכנה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם