'השתמשו בנו וזרקו': תפונה חוות בודדים ליד י-ם
השבוע ייכנסו לתוקף צווי פינוי של שתי חוות ותיקות, שהוקמו בתמיכת הרשויות אך לא קיבלו אישורים. "כשלא צריך אותנו יותר, אומרים לנו ללכת", טוענים החוואים. תגובת הרשות: "השטח אסור בבניה"
לאחר הליך משפטי ארוך ומתיש הנמשך שנים, נכנס היום (שישי) לתוקפו צו הפינוי לחוות הבודדים יערן שבשפלת יהודה, שניתן בבית המשפט השלום בירושלים. הוא מתווסף לצו נוסף שניתן לחוות זעק שבצפון הנגב, אשר נכנס לתוקפו ביום שלישי האחרון, ומחייב את בעלי החוות לארוז מפעל חיים בן 20 שנה, וללכת. לאחרונה על רקע מה שמכנים החוואים "מאבק נגד כל צורת ההתיישבות בחוות הבודדים בארץ" ובעקבות צווי הפינוי האחרונים, החליטו החוואים ברחבי הארץ להתאגד ולהילחם על עתידם.עוד כותרות ב-nrg:
- תחושות של יום כיפור בקהילה היהודית של יוון
- ממשלת מצרים: "נטהר את סיני ממאורות הטרור"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
סיפורה של חוות יערן השוכנת בסמוך למערת הנטיפים, דומה לסיפורן של רבות מחוות הבודדים בישראל: החווה הוקמה על ידי בר (47) ואבשלום (53) יערן לפני עשרים שנים בעידוד ובתמיכת מוסדות המדינה השונים, אשר ראו משמעות סביבתית ואסטרטגית בישיבתם במקום. אולם במרוצת השנים החווה לא קיבלה את האישורים הדרושים שהובטחו לה.
תרומתה של משפחת יערן המתפרנסת ממרעה עיזים כענף החקלאות המרכזי, במניעת שריפות, מוכרת היטב לארגוני הטבע. שטח הרעייה של החווה עומד על כ-3000 דונם, שטח עצום שבו מלחכות העיזים את העשב ומונעות את התפשטות האש.
אולם לפני כשנתיים קיבל בית משפט השלום בירושלים את תביעת רשות מקרקעי ישראל שטענה כי בני הזוג הקימו את המבנים במקום ללא אישור חוקי, וקבע כי עליהם להתפנות מהמקום. יחד עם זאת, השופטת מרים ליפשיץ פריבס ציינה אז גם היא כי "קיימת חשיבות וקיים אינטרס ציבורי לקיום החווה למניעת שריפות ביערות וכי פועלם של הנתבעים מבורך". מסיבה זאת דחתה את הפינוי ב- 18 חודשים על מנת לאפשר לגופים השונים למצוא דרך חוקית להמשך ניהול החווה. החודשים נקפו, הפיתרון לא נמצא וכעת לאחר ארכה נוספת שניתנה להם, עומדים בני הזוג בפני שוקת שבורה.
"כמו שגנן יודע איזה צמח לעקור ולהשאיר, כך אנו מצפים מקובעי המדיניות להבחין ולנהל ניהול מקצועי", מסבירים בני הזוג שהתיישבו במקום לפני שני עשורים בשיתוף פעולה עם קק"ל. כעת הם מצהירים כי לפי שעה אינם מתכוונים לעזוב את חלקת האלוהים בה גידלו גם את חמשת ילדיהם. "זה הייעוד שלנו, אני מגדל צאן מגיל 14, כבר 20 שנה שאנחנו מוציאים למרעה את עדר העיזים מידי יום, בחמסין ובשלג. לחתוך דבר כזה ביום אחד זה לא סביר, אנחנו מנסים כל מה שאפשר לעשות, וכל עוד לא באו לקחת אותנו פיזית מכאן, אנחנו עומדים לגורלנו כדי להסביר לממסד שזה מעשה שטותי שנוגד את האינטרס הציבורי" אומר אבשלום יערן.
"החווה זוכה לתמיכת כלל הגופים המקצועיים כמו משרד החקלאות, רט"ג, קק"ל ואפילו לפקח של הרשות היו רק מילים טובות להגיד על העשייה שלנו בבית המשפט" מוסיף אבשלום בחיוך. "לכולם ברורה התרומה שלנו לשמירת השטח הפתוח. יש לנו אחריות לדווח על כל מפגע בשטחי המרעה, לדאוג לפינוי פסולת, ובנוסף אנו מעניקים הכוונה וחילוץ למטיילים, זו נקודת המים היחידה במרחב".
לדבריו "נעשה פה עוול. ברור שאנו נפגעים מכך, אבל מעבר לכך יש בישיבה שלנו כאן חשיבות לציבור. אין לנו כוונה להשתלט או לקבל זכות קניין, מההתחלה ביקשנו מעמד של בני רשות במקום שמשכירים את הקרקע לשימוש בה כחווה חקלאית לצורך שמירה על היער. האמנו שהרשות גם צריכה לדאוג לאינטרס הציבורי. אם היו אומרים לנו שהישיבה שלנו נוגדת את האינטרס הציבורי, היינו כבר מזמן מתקפלים אבל בפירוש יש אינטרס כזה, לצערנו הרשות לא מתייחסת עניינית למהות החווה ולתמורה של הנוכחות שלנו לסביבה ואנחנו מנסים לפעפע זאת למוחות הכבדים שם כדי שיפתחו".
במדינת ישראל קיימות קרוב למאה חוות בודדים, מתוכן 50 בנגב. אך בעוד 30 חוות "דרך היין", חוות תיירותיות חקלאיות הנמצאות במועצה האזורית רמת הנגב הוסדרו לאחר מאבק ממושך אותו הוביל ראש המועצה שמוליק ריפמן, החוות בצפון הנגב נותרו באוויר. המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, דחתה בשנת 2006 תכנית להסדרת חוות אלו בצפון הנגב, ורבות מהן, דוגמת חוות זעק המיועדת לפינוי, נמצאות שנים בהליך משפטי ובחיפוש אחר הסדר כלשהו מול רשות מקרקעי ישראל.
לאחרונה, על רקע צווי הפינוי שניתנו, לא לראשונה, לחוות, החליטו להתאחד כלל החוואים ולמחות על המדיניות כלפיהם. הטענה שבפיהם זהה. מאיר טאו (25) מנהל חוות הר שמש בצפון הנגב הממוקמת ליד קיבוץ דביר, אומר כי בשנים האחרונות השתנתה המדיניות כלפי צורת ההתיישבות בחוות הבודדים, ורוב החוואים מצאו עצמם הופכים מבעלי חוות חלוציות המפריחות את השממה למתיישבים פולשים ועבריינים.
טאו המתגורר בחווה אותה הקימו הוריה של אישתו לפני 25 שנה, הוסיף: "חמי וחמותי עלו לארץ מארצות הברית בגיל 18, וחיפשו לעשות ציונות. כמוהם, רוב החוואים נשלחו בשנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 ביוזמת ובעידוד רשויות המדינה. יש לנו מכתבים מאותה תקופה מכל הגופים שאומרים כי הם רואים את ההתיישבות שלהם שם בעין יפה, שלל הגופים הרלוונטיים חיפשו בנרות חלוצים אמיצים שיתנדבו ליישב את אדמות הנגב והגליל. האזור היה אז שומם ולא רצוי, ללא תשתיות או תנאי חיים מינימליים", אומר טאו."הגופים זרזו ודחפו להתחיל בהקמה תוך הבטחה להסדיר בהמשך את ההליך הבירוקרטי הארוך".
בפועל, הוא אומר, מדובר היה במשימה בלתי אפשרית. "הוצאת האישורים צריכה הייתה להיעשות במקביל מול כל הגופים השונים, עניין כמעט בלתי אפשרי מכיוון שכל פעם מתחלפים שר, מנכ"ל או פקיד וצריך להתחיל מחדש, כאשר בינתיים אישורים שהתקבלו מתיישנים" מסביר טאו.
טאו מבקש להזמין את הציבור לבקר בחוות יערן ולהיווכח בעצמו במה מדובר, ומתקשה להסתיר את אכזבתו: "התחושה היא שהשתמשו בנו וזרקו" הוא מותח ביקורת, "באו ואמרו אנחנו צריכים אתכם, בואו תתיישבו, תעשו ציונות ונעזור לכם, ולמחרת לא צריך אותנו יותר אז אומרים לנו ללכת. כשהמדינה שולחת מישהו היא צריכה לעמוד מאחוריו, זה לא הגיוני שאדם בודד ילחם לבדו בגופים ממשלתיים ענקיים. המרדף המייגע בין המשרדים השונים התיש הרבה מהחוואים, ועד היום אף אחד לא לקח על עצמו להסדיר את הנושא בצורה גורפת, יש מספר מאוד מצומצם של חוות שהצליחו להשיג את האישור המיוחל".
חוואי נוסף אמר דברים דומים: "החוואים נקראו לדגל על מנת לשמור על הקרקעות וליצור רצפים טריטוריאלים, וקיבלו הבטחות כאלה ואחרות מהרשויות שתוך כדי תנועה ייצרו את האישורים. כעת, כתוצאה משינוי מדיניות גורף, רשות מקרקעי ישראל מתנכלת באופן שיטתי לחוות בצפון הנגב.
"אמנם באופן יבש לרוב בעלי החוות אין חוזה מול המנהל, אבל שוכחים שם להסתכל בראייה קצת יותר רחבה, שהחוואים הם מתנה למדינה, והופכים את כולנו לפושעים ופולשים. פועלים מולנו בקיבעון ונוקשות שלא נותנים מרחב נשימה, וחוואים כורעים תחת נטל התביעות כבר שנים ארוכות".
לדברי החוואים מצטרף גם זבולון כלפה, שהיה שותף כיו"ר השדולה החקלאית בכנסת ה-19, למהלך תיקון בחוק הרשות לפיתוח הנגב, במטרה להקל את הסדרת החוות שבצפון הנגב. המהלך נעצר עוד לפני הקריאה הראשונה, עם נפילתה המהירה של הממשלה.
המתנגדים למהלך טענו אז, כמו היום, כי "הצעת החוק, נועדה להכשיר בדיעבד את ההתיישבות והבנייה הבלתי-חוקיים, לעקוף ביודעין את מדיניות התכנון הארצית, ולהדיר את האוכלוסייה הבדואית בנגב מן ההסדר", לשון נייר העמדה של עמותת "במקום" בנושא.
"צורת ההתיישבות של חוות הבודדים מוכרת כבר עשרות שנים" אומר כלפה. "הן הוקמו ביוזמת מערכות שלטוניות כמו רשות מקרקעי ישראל, ומשרד החקלאות שדחפו ודירבנו את החוואים, אבל מבחינה סטטוטורית מלבד חוות בודדות דוגמת חוות שקמים, לא הוסדר מעמדן בקרקע".
לדברי כלפה בהגדרת החוק קיימת לאקונה "הוא קובע שהוועדה תוכל לקדם חוות שלהן יש היתכנות תיכנונית, אך על המינוח הזה נשתברו קולמוסים רבים. המהלך בחוות ברמת נגב, הצליח. אבל בצפון הנגב העסק נפל בגלל הפרשנות מהי היתכנות תכנונית. כתוצאה מכך לא התקדמה הסדרה של החוות באזור. מוסדות התיכנון מקשים את דעתם בעניין, ונוצרת מציאות מעוותת שבזמן הויכוחים, ישנם פולשים רבים אחרים שהרבה לא נעשה איתם, אבל אל החוואים נטפלים".
כלפה התייחס למקרה של חוות יערן ואמר: "זה אבסורד והזוי לגמרי שחלק מגורמי המדינה מכירים בערכים המוספים שצורת ההתיישבות הזו נותנת, כגון שמירת היערות וצמצום שריפות, ועדיין ממשיכים בהרס. התרומה של החווה עצומה; באחד המקרים הצמידו לאחת העיזים מכשיר ג'י פי אס שהראה שבמהלך חודש של רעיה היא מכסה כ-3000 דונם, זהו שטח ענק שנמנעות בו שריפות בזכות זה".
באופן כללי הוסיף כלפה כי חוות הבודדים הן "צורת התיישבות יותר מלגיטימית שמסייעת לשמור על אדמות המדינה, וזו צריכה לחבק אותה בשתי ידיים, להקצות לה משאבים וסיוע סטטוטורי" הוא דורש. "משום מה בהשפעת אמירות מסוימות שכביכול נתנו לחוות הבודדים עדיפות, נוצרה אווירה ציבורית מסוימת, אך בשורשי הדברים אלו אנשים שעובדים קשה למחייתם ומפריחים את השממה פשוטו כמשמעו. המציאות היום שבה האנשים הללו באוויר ומעמדם לא מוסדר, היא מציאות פסולה שיוצרת נזק לנגב".
לדבריו "צריך להשלים מהלך חקיקה ולא להמשיך בהרס. יש לעצור הכל ולגבש תכנית עבודה מסודרת על ידי כלל הגורמים סביב שולחן אחד. בעבודה משותפת יצאו נשכרים".
מרשות מקרקעי ישראל נמסר בתגובה: "טענותיו של יערן נבחנו בבית המשפט ונדחו. מדובר בשטח שניתנה בו הרשאה למרעה והוא אסור לבנייה. הבנייה שבמתחם היא בנייה בלתי חוקית, והשימוש בשטח למטרת מסחר ומגורים סותר את תנאי ההרשאה לפיה נמסרה הקרקע לשימושו ומהווה שימוש חורג".
עוד נמסר כי "חוקי המקרקעין במדינת ישראל אוסרים על שימוש בקרקע נגד ייעודה. הקרקעות שהוקצו לגורמים המכונים חוות בודדים ניתנו על פי רוב למטרות של מרעה או חקלאות עונתית והן אסורות לבנייה. רשות מקרקעי ישראל תפעל לאכיפת החוק לפי הוראות בתי המשפט".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם