קורבן ההסכם עם איראן: יחסי ישראל-ארה"ב
מומחי מכון "מיתווים" מעריכים כי חתימת הסכם הגרעין יגרמו לדרדור נוסף ביחסי ישראל-ארה"ב. לטענתם "נתניהו יפתח במסע צלב חדש נגד אישור ההסכם וישראל תשלם"
בעקבות חתימת הסכם הגרעין בין המעצמות לאיראן ועל רקע הביקורת החריפה של המערכת המדינית והמודיעינית בישראל על תכני המסמך, פרסם מכון "מיתווים" מספר מחקרים העוסקים בהשלכות המהלך על יחסי ישראל-ארה"ב. לטענת מומחים במכון "יחסי ישראל-ארה"ב יוסיפו להינזק אם תנהל ישראל קמפיין מאסיבי בקונגרס נגד ההסכם".-כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ד"ר עילי זלצמן מקולג' קלרמונט מק'קנה קובע כי "החתימה על ההסכם צפויה להעצים את המתח ביחסי ישראל-ארה"ב, וזאת ללא קשר לפרטי ההסכם או לטיב המנגנונים שיוקמו על מנת להבטיח את יישומו". לדבריו "החתימה מגדילה עוד יותר את החיץ בין ראש הממשלה בנימין נתניהו והנשיא ברק אובמה. כאשר החתימה על ההסכם מסמנת את תחילתו של שלב חדש במסע הצלב של נתניהו נגד העסקה עם איראן.
"לקונגרס האמריקאי יש כעת 60 יום לעיין בהסכם ולהעריך את טיבו לפני הצבעה על הסרת הסנקציות, וסביר שנהיה עדים בתקופה זו לקמפיין ישראלי מאסיבי שמטרתו להניא את הקונגרס מלתמוך בהסכם. אף על פי שנתניהו לא יוזמן שוב לנאום בפני הקונגרס נגד ההסכם, הוא ינסה להפעיל כל מנוף לחץ אפשרי על מנת למנוע מהקונגרס להסיר את הסנקציות. בעלי בריתו בוושינגטון, ובכללם שגריר ישראל בארה"ב רון דרמר וארגון אייפאק (AIPAC), צפויים להפעיל לחץ על כל מחוקק בין אם הוא רפובליקאי ובין אם הוא דמוקרטי ולנהל מאבק ציבורי קולני שימתח ביקורת הן על ההסכם והן על דרך ניהולו של המשא ומתן".
אולם, לטענת זלצמן הפעילות נגד אובמה תפגע בישראל כי "ללא קשר לתוצאות המאבק בקונגרס, קורבן אחד של תהליך זה יהיו יחסי ישראל-ארה"ב. ישראל הפכה לנושא מפלגתי המפלג את הקונגרס ואת הקהילה היהודית האמריקאית, ושמאלץ אותם לבחור בין תמיכה בנשיאם ותמיכה בישראל". עוד הוא מציין כי "הנשיא אובמה יעשה כעת כל שביכולתו למנוע מהקונגרס לטרפד את מה שנחשב בעיניו לאחד ההישגים הדיפלומטיים המשמעותיים ביותר של ממשלו. חילופי ההאשמות הצפויים בין ירושלים לוושינגטון יתנו את אותותיהם על היחסים הבי-לטראליים, והשאלה העיקרית היא מהו המחיר אותו תידרש ישראל לשלם בעקבות זאת".
בתוך כך הוא מציין כי כדי שלישראל תהיה השפעה על אכיפת ההסכם עם איראן עליה לשוב ליחסים תקינים עם ממשל אובמה. "על ממשלת ישראל לשקם את יחסי העבודה שלה עם הממשל האמריקאי ולהשתלב מחדש בתהליך קבלת ההחלטות, וזאת כדי להשפיע על דרך בה ייאכף ההסכם ובה יתנהל הפיקוח על מתקני הגרעין האיראניים. יתר על כן, לטווח הארוך, ישראל צריכה לחתור למציאות בה איראן מפסיקה לערער את היציבות באזור. דרך אפשרית לעשות כן היא דווקא לעודד הידוק יחסים בין איראן לארה"ב".
החוקר בריאן ריבס מהמכון, מציין עוד כי הסיכויים לעצור את ההסכם עליו סוכם בין הממשל לאיראן בקונגרס ובסנט האמריקאי נמוכים מאוד. על פי הערכתו "הקרב תלוי על בלימה בייחוד בסנאט, בו לכאורה יכולים עוד מתנגדי ההסכם להשיג את רוב שני-השלישים הדרוש כדי להתגבר על וטו נשיאותי. עתידם הפוליטי של סנאטורים דמוקרטים שעודם מתנדנדים באשר לאופן הצבעתם תלוי על כף המאזניים.
"בהתחשב בכך, התבטאויות מהתקופה האחרונה של סנאטורים מובילים מאששות את ההנחה הרווחת לפיה לא ניתן יהיה לגבש רוב שיימנע וטו נשיאותי. מנהיג הרוב בסנאט, הרפובליקני מיץ' מק'קונל, חזר ואמר כי יהיה 'קשה למכור' את העסקה המתגבשת אך סירב לצאת באמירה נחרצת יותר. הסנאטור הרפובליקאי הבכיר לינדזי גרהאם הדגיש לאחרונה שהוא תמך בהסכם הביניים ואף שיבח את מאמציו בנושא של מזכיר המדינה ג'ון קרי.
"הסנאטור הדמוקרטי רוברט מננדז, שידוע בעמדותיו הניציות בנושא האיראני, הביע את חששו בנוגע להסכם המתגבש אך סירב להודיע כי אפסו הסיכויים שלבסוף יתמוך בו". לכן מסביר ריברס כי "התבטאויותיהם מסייעות למעשה להכשיר את דעת הקהל האמריקאית לקראת אישור הסכם הגרעין".
ד"ר נמרוד גורן, ממכון "מיתווים" והאוניברסיטה העברית בירושלים מציין כי בנוסף לתבוסה הישראלית בנוגע לאיראן אנו צפויים להחרפה משמעותית של הלחץ על ישראל בתחום המו"מ עם הפלסטינים. לטענתו "השגת ההסכם עם איראן מעידה גם על סיום צפוי של פסק הזמן שלקחה על עצמה הקהילה הבינלאומית בנושא הישראלי-פלסטיני. עקב הבחירות בישראל והמו"מ עם איראן, מהלכים בינלאומיים בנושא זה הוקפאו למשך למעלה מחצי שנה.
"ישראל לא ניצלה את השהות הזאת כדי להציג מתווה משלה להתקדמות לקראת פתרון שתי-המדינות. כעת, צפויות מעצמות העולם לחזור לעסוק בכך, ייתכן שבצורה מתואמת מבעבר לאור הצלחת מודל המשא ומתן המשותף שלהן מול איראן".
עוד הוסיף ד"ר גורן כי "ארה"ב ואירופה צפויות לקדם בחודשים הקרובים מהלכים שייצרו יתר בהירות לגבי הפרמטרים לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, התועלת שתצמח לשני הצדדים מפתרון הסכסוך, והמחיר שיישלמו מהיעדר התקדמות לעבר פתרון. ישראל צריכה להיות מעורבת ככל הניתן בגיבוש מהלכים אלה ולהימנע מטריקת דלת בפני מאמצי ידידותיה במערב, כפי שעשתה עד כה בנושא האיראני".
פרופ' משה מעוז מהאוניברסיטה העברית בירושלים טען כי "הסכם הגרעין יגדיל את עוצמתה האסטרטגית, הפוליטית והכלכלית של איראן. השאלה המרכזית כעת היא האם תמנף איראן את יתרונותיה החדשים כדי לקדם יציבות אזורית במזרח התיכון וליישב את מחלוקותיה האידיאולוגיות והאסטרטגיות עם מדינות מוסלמיות סוניות".
לדבריו "איראן צפויה להרחיב כעת את מאמציה הצבאיים והכלכליים כדי להכיל ואף לנסות להביס את ארגון המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה, שמאיים על בעלות בריתה בבגדאד, בדמשק ובחיזבאללה, ושמהווה גורם מרכזי בערעור היציבות באזור. אם איראן תנקוט בצעדים נגד המדינה האסלאמית, תהיה בכך תרומה להגברת היציבות במזרח התיכון. אך בד בבד, איראן תמשיך ככל הנראה לקדם את אסטרטגיית ה'סהר השיעי' שלה, אשר מגבירה את החיכוך בין הסונים לשיעים במספר מדינות ערביות ומלבה את חוסר-היציבות באזור".
פרופ' מעוז טוען כי איראן תנצל את ההסכם כדי לחזק את השיעם במזרח התיכון. "איראן השיעית לא יכולה להרשות לעצמה להפקיר את המקומות הקדושים לה בדרום עיראק או את רוב האוכלוסיה העיראקית (60%) שהוא שיעי. כמו כן, איראן לא יכולה לנטוש את בעלי בריתה העלאווים היושבים בדמשק. איראן תנצל את מעמדה החדש כדי לחזק קהילות שיעיות במדינות סוניות במפרץ כגון בחריין, כווית, תימן ואף ערב הסעודית, וזאת גם כחלק מאותה אסטרטגיה".
על רקע זה קורא פרופ' מעוז לישראל להתקרב לציר הסוני באזור שיהיה מאוים מאד מהמציאות החדשה. "בהינתן תרחיש זה, על ישראל למצוא דרכים לבסס שיתוף פעולה אסטרטגי יציב עם מדינות מוסלמיות-סוניות באזור על מנת לרסן את האיום השיעי המשותף. תנאי מרכזי לשיתוף פעולה יעיל שכזה הוא נכונות ישראלית לקדם את יישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ייתכן גם שצעדים ישראלים אמיצים בכיוון זה יסייעו גם לצמצם את העוינות האיראנית העצומה כלפי ישראל".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם