מטבע מתקופת החורבן מגלה סודות בני 2,000 שנה
מטבעות בודדים שהונפקו כשחורבות המקדש עדיין העלו עשן, חושפים את האמת שמאחורי החגיגות הרומאיות אחרי דיכוי המרד ביהודה
החום של ימי אב הראשונים קפח על ראשם של החיילים הרומאים שצרו על חומת המקדש. הם ניסו לעקור את אבני החומה בעזרת איל ברזל, אבל לא נחלו הצלחה יתרה. אז פנו לעזרתה של זו שכבר הוכיחה את יעילותה בקרב בירושלים - האש. היא לא הכזיבה גם הפעם. בזמן ששערי המקדש והסטווים נתפסו בלהבות, היהודים המתבצרים נדחקו יותר ויותר פנימה, אל החצר הפנימית, כשהצמא והרעב יוקדים לא פחות מהחום.
עוד כותרות ב-nrg:
- נער ברח מטיפול בסרטן; ביהמ''ש: להביא אותו באזיקים
- הוויכוח על סוסיא - שיעור בצביעות באדיבות מרצ
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בינתיים התפנה טיטוס לכנס את בכירי מפקדיו כדי להחליט מה לעשות עם המרכז הרוחני שעיני כל היהודים נשואות אליו: האם להחריב אותו כליל, או לשמר אותו לטובת הקיסרות הרומית. אספסינוס, הקיסר החדש ואביו לעת מצוא, כבר לא היה בפרובינקיה כדי לעזור בסוגיה, וטיטוס – לפחות אליבא דיוסף בן מתתיהו - החליט שלא להרוס את המקדש ויהי מה. אבל בלהט הקרב, יספר יוספוס פלביוס בלשונו הפרוזאית, השליך אחד החיילים אבוקה אל המקדש והלהבות אחזו בכול. "רעש הלהבות המתפשטות למרחק רב ענה כהד לאנקות הנופלים, ומשום גובה הגבעה וגודל הבית הבוער נדמה היה כי העיר כולה עולה בלהבות", כתב ב"תולדות מלחמת היהודים ברומאים".
לא הכוכב דמוי החרב שהופיע בשמי העיר בחודשים שקדמו לחורבן הבית בשנת 70 לספירה, ולא המזבח שהזדהר פתאום באמצע הלילה, הכינו את המורדים היהודים לגודל המפלה. בעוד המקדש בוער ניצלו החיילים הרומאים את הרגעים האחרונים כדי להרוג ולבזוז כל דבר שנפל לידיהם. חלק מהשלל שנאסף שם עוד יממן את הקמת הקולוסיאום המפואר.
אחרי כיבוש העיר - כשמתבצרי הרודיון, מִכְוָר ומצדה עוד עומדים על רגליהם - כבר החלו לצוץ ביהודה, ברומא ובלוגדונום (ליון) מטבעות שעליהם הכתובת Iudaea capta, יהודה השבויה. טובעה עליהם דמות אישה יהודייה שפופה על הקרקע תחת עץ תמר, לעתים כפותה, חופנת בצער את מצחה. על מטבע מדגם אחר חרוט שבוי יהודי שידיו כבולות מאחורי גבו, וחייל רומי שנשען על רומח מאחוריו מראה למנוצח ידו של מי על העליונה. שני הדימויים, כמו גם רבים אחרים שהופיעו על מטבעות, מייצגים את גורל הפרובינקיה שהטרידה את המפלצת האימפריאלית.
סביר להניח שבארנקו של כל רומאי באותן שנים שכנו מטבעות עם הכתובת capta. כמו שיודע כל נומיסמט, חוקר מטבעות, מטבע הוא לא רק כסף: מטבעות ה־capta נועדו להכריז שרומא בהנהגתו של אספסינוס יכולה לזקוף לעצמה עוד ניצחון מפואר. הם הונפקו לציון הצלחותיה הצבאיות בבריטניה, בגרמניה או ביהודה, ולימים צצו בהמוניהם בחפירות בכל חלקי האימפריה. באבחת מקלדת יכול היום כל מאן דבעי לרכוש לעצמו באתרי המכירות הפומביות פריטים ארכיאולוגיים מסוג זה תמורת כמה מאות דולרים.
והנה, בבית מכירות פומביות מכובד ומוכר בציריך, הוצע לאחרונה למכירה מטבע זהב שטרם נראה כמותו עד היום בעולם כולו. בצדו האחד מופיע ראשו של אספסינוס הקיסר, עטור זר דפנה כמיטב המסורת, גלימתו על כתפו וכתובת מקיפה אותו משמאל בכיוון השעון. צדו השני הוא שמציג את הדרמה ששלהבה את החוקרים: אחרי המילה Iudaea, את ה־capta המוכרת החליפה בכתובת המילה recepta, הבדל לשוני שמשנה את המשמעות לגמרי. במונח הזה השתמשו הרומאים כשהשיבו לחיקם חבל ארץ שכבר היה תחת שלטון האימפריה, ולא כאשר כבשו בכוח הזרוע טריטוריה חדשה. על המטבע הייחודי מופיעה יהודה בדמות אישה עומדת, משוכלת רגליים. הראש שהיה שקוע כלפי מטה במטבעות האחרים מופנה הפעם קדימה לעבר עץ התמר, נתמך קלות ביד ימין, אבל קשה לומר שבייאוש ניכר.
המטבע נרכש בסכום בעל חמישה אפסים ששולם בפרנקים שוויצרים - למעלה ממיליון שקלים - על ידי ד"ר דוד יסלזון, מי שמחזיק באוסף המטבעות היהודיים הפרטי הגדול בעולם. עכשיו מוצג המטבע לראשונה לציבור במוזיאון ישראל. מִטֶבע הדברים משך הפריט הנדיר את תשומת לב החוקרים, ובה בעת העלה ספקות, אבל אליהם עוד נגיע.
"חוג אספני המטבעות הוא שוק די קטן", אומר לי יסלזון בשיחה מציריך. "הם בדרך כלל מכירים האחד את השני, את בתי המכירות ואת הסוחרים. כך נודע לי על מטבע ששונה לחלוטין ממטבעות ה־capta הידועים, שכמה מהם אני מחזיק באוסף. מיד ניגשתי לראות אותו. המטבע נדיר וחשוב לא בגלל שהוא יחידאי, אלא בגלל הסיפור שהוא מספר. הכיתוב עושה את כל ההבדל".
"ייחודו של המטבע הזה הוא קודם כול בשימוש במונח שלא הכרנו מיהודה עד כה", מסביר לי דודי מבורך, אוצר בכיר של התקופה ההלניסטית, רומית וביזנטית במוזיאון ישראל, בזמן שאנחנו צועדים לעבר התגלית. "למעשה, recepta הוא המינוח שבו נכון להשתמש לפי הרומאים. יהודה הרי הייתה כבר פרובינקיה רומית לפני המרד הגדול, ובניצחון הזה היא לא נכבשה לראשונה אלא נכבשה מחדש. המונח capta מתייחס לפרובינציות חדשות שנוספו לאימפריה אחרי מלחמה, ואת המצטרפות לאימפריה חוגגים בהוצאת מטבע. זה היה הנוהג הרומי השגור, ובכל זאת עד היום, במשך הרבה מאוד שנים, הכרנו רק מטבעות של capta בנוגע ליהודה. כאן עולה השאלה, מדוע שינו הרומים ממנהגם? מה גרם להם לטבוע לרגע מטבע recepta, ואז לשנות את דעתם ולהפוך את הכתובת ל־capta?"
לצורך הבנת פשר השינוי המהיר בכתובת המוטבעת צריך לצאת למסע בזמן, וכדי למקם את נקודת הזינוק רצוי לדעת למתי מתוארך המטבע יוצא הדופן. בצדו האחד מופיע כאמור הפרופיל של אספסינוס, הקיסר החדש דאז, אביו של מחריב ירושלים. דיוקנו זה, ריאליסטי וקרוב למציאות, קדם לסגנון האחיד שאימצו המטבעות המאוחרים יותר שמציגים את אספסינוס, תוך יישור קו עם דיוקני הקיסרים מהעבר. גם הכתובת, שנהוג היה שסובבת את הקיסר משמאל עם כיוון השעון, שינתה כיוון איפשהו בשנת 73 לספירה. לפי זה, יחד עם היעדר סימנים שנוספו למטבעות מאוחרים יותר, סביר שהמטבע נוצר כמה שבועות אחרי חורבן הבית, כשאש ההתנגדות עוד לא דעכה סופית.
כמה שנים קודם לכן שעט קסטיוס גאלוס, הנציב הרומי של סוריה, לעבר ירושלים. איתו היו 30 אלף איש שהקצתה לו האימפריה. בסתיו של שנת 66 עברו החיילים את בית־חורון והדפו התנגדות יהודית, שרפו את בית־זיתא, וסופם שהתקבצו על החומה הצפונית של הר הבית. אז אירעה תפנית בלתי צפויה בעלילה: בצעד פתאומי אסף גאלוס את צבאותיו והחל לסגת. אם היה זה הפחד מהסכנות האורבות בכניסה לעיר, עונת הגשמים הממשמשת או נציב יהודה גסיוס פלורוס ששיחד את גאלוס כדי שלא הוא יהיה זה שישיג את הניצחון הסופי - קשה לדעת. כך או כך, השמועה הגיעה למורדים היהודים, ואלה הסתערו על הרומאים, הרגו 6,000 מהם וחזרו לעיר עמוסי שלל. ההתלהבות האקסטטית עוררה בקרב המורדים זיכרונות היסטוריים מניצחונו של יהושע בן נון על מלכי האמורי. אחרים, שלא חשבו להתגייס למרד, קיבלו הוכחה חותכת שהנה, יש גיבוי מלמעלה.
השמועה פרשה כנפיים והגיעה גם לכס הקיסרות ברומא. כשלא הופיע וניגן מול 5,000 מוחאי כפיים שאומנו למטרה זו, ישב על הכס הקיסר הבלתי־שפוי נירון. הוא מצדו מיהר לשגר לארץ ישראל את אספסינוס, מי שהיה מגדולי מצביאיו ואחד המפקדים בכיבוש בריטניה. בנו של המצביא, טיטוס, הצטרף אליו בדרך.
אספסינוס היה אסטרטג מחושב שידע שכדאי להתאזר בסבלנות: המלחמה הפנימית האכזרית שניהלו היהודים בינם לבין עצמם לא נתנה לו סיבה מיוחדת להתערב ולגרום להם להתאחד מול אויב משותף. עד האביב של שנת 68 הוא הצליח להכניע את כל יהודה, עבר הירדן ואידומאה, וכל שנותר לו הוא לכבוש את ירושלים.
אלא שאז, ברומא שבעורף, שיגעונו וטירופו של נירון הביאו לקשירת קשר נגדו. הקיסר התאבד בלי להותיר אחריו אֵבֶל גדול, אבל השאיר כיסא מיותם. משמעות המהלך מבחינת אספסינוס הייתה שמינויו פג. הוא נאלץ להמתין לקיסר חדש שיאשר שוב את משימתו, אבל לא אחד קם אלא שלושה שהתמנו בזה אחר זה. אף לא אחד מהם השתייך לשושלת ההיולית־קלאודית המיוחסת, זו שהולידה כמה מהפסיכים האכזרים שידעה האימפריה הרומית וההיסטוריה האנושית בכלל. אספסינוס, בהיותו בן לשושלת הפלאווית חסרת הייחוס, לא העלה עד אז על דעתו להתמודד על כס הקיסרות, אבל בשנת 69, "שנת ארבעת הקיסרים", כבש את השלטון באימפריה הרומית - ומילא את משבצת הרביעי למניין קיסרי השנה. את משימת כיבוש ירושלים, שהושהתה בעקבות הזעזועים ברומא, הוא הפיל על בנו - שכאמור השלים אותה.
כאן נכנסים המטבעות לעניין. מרידות ברומאים היו באותם ימים חלק משגרה. כשאתה שולט על שטח שנמתח מבריטניה בצפון־מערב ועד למסופוטומיה (עיראק של ימינו) בדרום־מזרח, כולל אגן הדנובה וצפון אפריקה, טבעי שלא הכול מתנהל על מי מנוחות. כשרומא דיכאה מרד של אחת הפרובינקיות, היא בדרך כלל דאגה לציין את האירוע באופן צנוע: הקדישה לו מונומנט בתחומם של המדוכאים למען יראו וייראו, ועיטרה אושיות רומיות שמצאה לנכון, לא יותר. כשפרובינקיית אסיה למשל עשתה בחירות פוליטיות שגויות ונקראה לסדר על ידי רומא, הנציחה האחרונה את ניצחונה במטבע הנושא את הכתובת Asia recepta. לעומת זאת בשנת 31 לפנה"ס, כשהאימפריה סיפחה את מצרים - כיבוש משמעותי מאוד בעבורה - חגג אוגוסטוס את האירוע בשלוש תהלוכות ניצחון מפוארות וכמובן במטבע שעליו הכתובת Aegupto capta (מצרים הכבושה).
לפי קנה המידה הזה, התהלוכה הבומבסטית שערך אספסינוס בשנת 71 לאחר הניצחון על יהודה, הייתה אירוע בהחלט בלתי שגרתי כשמדובר בדיכוי מרד בפרובינקיה שהייתה רומית עוד קודם לכן. כך גם באשר לשתי הקשתות שנבנו לציונו. אבל על רקע המהלכים בכס הקיסרות, אפשר להבין שאספסינוס, איש מבוגר יחסית וכאמור נצר למשפחה לא מרשימה, נדרש לחיזוק מעמדו. המטבע המוכר שהגדיר את יהודה כ־capta דווקא, והוכנס למחזור בהיקף נרחב, עלה בקנה אחד עם התעמולה שערך לעצמו הקיסר החדש.
"כיוון שאין לנו בעולם העתיק עיתון או אינטרנט להפיץ בהם מידע תעמולתי, הדרך להעביר פרופגנדה ומסרים בצורה הטובה ביותר בתקופה הזאת היא מטבעות", מסביר ד"ר חיים גיטלר, אוצר ראשי באגף לארכיאולוגיה ואוצר לנומיסמטיקה במוזיאון ישראל. "אתה טובע את ראש הקיסר המכהן בצד אחד, ובצד השני מוטיב שקשור באזור - כמו מקדשים, אלים שאתה סוגד להם, או התחום שבו העיר עוסקת. אם היא עוסקת בייצור יין, אתה יכול לשים במטבע אמפורה (כד חרס בעל שתי ידיות).
"במקרה של מטבעות ה־capta אנחנו מדברים על תעמולה נטו. אספסינוס רצה להראות לאנשים שלו שהוא ניצח את היהודים. הרומאים הנפיקו את המטבעות עד שנת 81, כלומר יש 11 שנים של טביעה ממושכת. תהלוכת הניצחון והקמת קשת טיטוס ברומא, וגם הקולוסיאום שנבנה כנראה על בסיס השלל מבית המקדש, מלמדים שאספסינוס וטיטוס ערכו חגיגות מעל ומעבר".
אחרי המאבק על כס הקיסרות בשנת 69, מסביר ד"ר גיטלר, לאספסינוס הייתה חשובה התמיכה האזורית כדי שיוכל להתרכז בשלטון. "הוא מקבל תמיכה מנציבי סוריה ומצרים - עניין משמעותי ביותר, כיוון שרומא מתבססת על תבואת מצרים - ואז הוא רוצה להפגין כוח, והמטבעות משרתים את המטרה. ויש עניין נוסף: אם משווים בין מלחמת היהודים ברומאים - מלחמה היא המינוח הנכון – לבין מרידות אחרות, זה היה מאבק קשה במיוחד, ואולי רצו לתת לו יותר דגש".
כאן מגיע מטבע ה־recepta, שמתוארך קודם לשנות הטביעה הממושכות, טורף את הקלפים ומזגג עיני נומיסמטים. "אנחנו חיים כבר זמן מה בעידן של חפירות מרובות ומחקר, ולכן סביר להניח שאם לא התגלה מטבע כזה עד היום, גם אם יימצאו נוספים הם יהיו ספורים. ברור לנו שהמטבע חריג בנוף של הטביעה. יהודה השבויה נראית בו כמעט מחייכת, מטיילת כשהפנים שלה שעונות על היד כאילו היא מדברת באייפון, ולא כמישהי שנכנעת. המסר שונה לחלוטין".
"אם אנחנו מתארכים את הנפקת המטבע לשנת 70, סמוך לכיבוש ירושלים, כנראה בא מישהו ואמר 'לא טוב. למרות שזו רק פרובינקיה שלפרק זמן אבדה לאימפריה, המרד הזה היה גדול מאוד, ולקח חמש שנים לדכא אותו, כך שראוי לטבוע כאן משהו יותר משמעותי, יותר הרואי'", אומר מבורך. "לא שאנחנו יודעים בוודאות שזה מה שהיה. אין לנו הרי דיווח מהמקורות ההיסטוריים, וייתכן שיקומו חוקרים שיגידו שההתנהלות הזאת לא מתאימה לרומאים, כי הם פועלים בסדר מסוים. אבל כל עוד אנחנו מאמינים שהמטבע אמיתי - ויש לנו סיבות להאמין בזה - אנחנו צריכים להסביר את הטוויסט".
במאמר שכתבו פרופ' חנה מ' כותן מהאוניברסיטה העברית, ד"ר גיל גמבש מאוניברסיטת חיפה וד"ר גיטלר, ונידון בכנס לחידושים בארכיאולוגיה של ירושלים הוצע פתרון אפשרי לתפנית בסגנון המטבעות. "אנו מציעים שמטבע Iudaea recepta מבטא מדיניות מוקדמת, קצרת ימים (וכנראה גם קצרת רואי), שהייתה מנוגדת לחלוטין לזו שאומצה בסופו של דבר, ומסיבה זאת נזנחה מיד", כתבו שם החוקרים. "המסר שנשא מטבע זה ליהודים ולאימפריה בכללותה לא תאם את עוצמתו של המרד ואת המחיר שגבה המרד מרומא, ולבסוף – ואין זה דבר של מה בכך – היה זה משגה מדיני, שאספסינוס, אם אכן הוא האחראי לטביעת המטבע, ודאי התחרט עליו לימים".
כותבי המאמר טוענים שייתכן שטיטוס היה זה שנחפז להחליט, בלא שיקול דעת, ש־recepta הוא התואר ההולם ליהודה אחרי שחזרה לשאת בעול האימפריה – ועד מהרה "נקרא על ידי אביו לסדר". ואולי, כמו בסיפור שרפת המקדש מפי יוסף בן מתתיהו, היה זה דרג נמוך יותר, בעל מלאכה שהכיר קצת את המסורת הרומית וחשב שזה המונח המתאים. יש אפשרות, מצוין במאמר, שמטבע הזהב אפילו נטבע ביהודה - בירושלים או בקיסריה, שם פעלו מִטבעות. גמבש, אגב, בחר במטבע להופיע על ספרו החדש שיצא לאחרונה.
"אני מחזיק באוסף שלי מטבע ברונזה של אספסינוס שמתוארך לשנת 71", מספר יסלזון. "בצדו האחד רואים כתמיד את דיוקן הקיסר, ובשני רואים גבר ואישה המייצגים את יהודה, מתקרבים אל הקיסר ומושיטים לו כפות תמרים. זו סצנה שמראה שהיהודים מקבלים בברכה את הקיסר, וזה מעביר מסר דומה לזה של מטבע ה־recepta".
והנה אנחנו עומדים ליד הפלא, ה־recepta. מטבעות הניצחון מסוג capta לצדו, וגם מטבע חנוכת הקולוסיאום המרשים בגודלו ובעיצובו, עם תיאור נדיר של האמפיתיאטרון הגדול ביותר באימפריה הרומית - מבחוץ ובו זמנית במבט־על לעבר קהל הצופים המריע. כאן, ליד הממצא הנדיר, אני מרשה לעצמי לשאול את מה שניקר בי מההתחלה: פריט יחיד מסוגו אחרי שנים ארוכות של חפירות, האם ייתכן שמדובר בזיוף?
זיופי מטבעות הרי היו לכל אורך ההיסטוריה, ואחד המפורסמים שבהם אפילו מונצח בשם רחוב ביפו. בקיץ של שנת 1836 הוזכר לראשונה ב־ Numismatic Journal מטבע ברונזה נדיר שעליו הכתובת - Ivdaea Navalis יהודה הימית. בצדו האחד נראה דיוקנו המוכר של טיטוס, ובשני, כמו בסדרת ה־capta, אישה בוכייה היושבת על הקרקע ונשענת על עץ תמר. אלה מיקמו את המטבע בזמן המרד: אנשי הקהילה המדעית האמינו שהוא מנציח את ניצחונם של הרומאים על יורדי־ים, פליטי מלחמה שהתרכזו ביפו והתפרנסו מפשיטות על הספינות המפליגות לאורך חופי ארץ ישראל. עברו עוד 36 שנה עד שהבינו החוקרים בספרייה הלאומית בפריז שמדובר בזיוף. הזייפן נקט בשיטה שלעתים השתמשו בה מטביעי המטבעות עצמם: הוא לקח כתובת קיימת, במקרה הזה "יהודה השבויה", שחק אותה ושינה ל"הימית".
"תמיד כשמופיע ממצא שלא ראינו קודם עולה סימן שאלה, בעיקר כשהוא לא מתגלה בחפירה שתאשש את האותנטיות שלו", אומר מבורך. "אבל זה שיש רק אחד לא אומר שהוא מזויף. זה אומר שכנראה טבעו מעט מאוד ממנו, והוא הראשון שמגיע לידינו".
את שאלת האותנטיות אני מעבירה אל גיטלר, שנמצא כבר 28 שנה במוזיאון, ומטבעות החל לאסוף עוד כילד. פעם הגיע ממקסיקו מולדתו לביקור בארץ, ושמע שיש "מטמונים בים" באשקלון; כבר באותו יום חזר הביתה עם מה שיתגלה כמטבע ביזנטי. "קודם כול ולפני הכול יש עניין של תחושה, אלה דברים שאי אפשר להסביר או למנות", אומר גיטלר. "מעבר לזה, ביום שבו ראיתי את המטבע לראשונה, הגיע אליי קולגה גרמני והראיתי לו כדי שתהיה עוד חוות דעת. אני יכול לומר שאם המטבע מזויף, מי שזייף אותו צריך להיות נומיסמט רציני, מומחה דיו להכיר את מטבע 'אסיה ריקפטה' של אוגוסטוס. גם בעניין התִארוך התייעצנו עם מומחים עולמיים שעוסקים בניתוח הפורטרטים, וראינו איך התיאור הריאליסטי של אספסינוס שונה כאן לעומת מטבעות אחרים. ויש פה אלמנט מסוים נוסף שלא כל אחד יכול היה לשים לב אליו, ומי שלא בקיא בנומיסמטיקה של אזור פיניקיה וארץ ישראל, לא היה יכול לזהות".
גיטלר שולח אותי לחלק התחתון של המטבע, בצילום המוגדל שלו. מתחת לקו שעליו ניצבת הדמות הנשית, נראות במעומעם שתי אותיות חרוטות בשפה היוונית: דלתא (משולש סגור) ולמדא (משולש נטול בסיס), או פעמיים דלתא, קשה להבחין בוודאות. מדובר בגרפיטי - אותיות או תשליבי אותיות וסמלים - שנחרטו על מטבעות בלבנט בלבד, ותכליתם טרם נודעה. אולי סייעו לגילוי זיופים, אולי לחלפני כספים וסוחרים, למניית מטבעות, או לציון ראשי תיבות של שמות אנשים. לנומיסמטים (עדיין אין) הפתרונים.
"הרומאים טובעים את המטבעות הרשמיים שלהם בלטינית, אבל באזור שלנו השפה המדוברת והכתובה היא יוונית", מסביר גיטלר. "אנחנו יודעים שהתופעה הזאת של גרפיטי מתקיימת כאן באזור מאמצע המאה החמישית לפנה"ס ועד המאה השישית־שביעית לספירה, כלומר במשך כמעט אלף שנה. גם אם תיקחי היום דולרים אמריקניים, בחלק לא מבוטל מהם תראי מעין חותמת קטנה. זה אותו רעיון. המשמעות של הגרפיטי היא שאנשים רצו לסמן באיזשהו אופן שהמטבע היה שייך למישהו. החריטה הזו מאוד אופיינית לאזור שלנו, והיא לאו דווקא מראה שהמטבע נוצר פה, אלא שהוא היה במחזור שימוש פה.
"היה חוקר שכתב ספר שלם על מטבעות כסף רומיים. יום אחד, בזמן שעסקתי בנושא של גרפיטי, מצאתי מטבע ופתחתי את הספר כדי להיעזר בו. רק מתוכו ספרתי חמישה מטבעות שיש עליהם את החריטות האלה, אבל בכל הספר לא צוינה החריטה הזו בכלל. שאלתי את המחבר למה לא הזכיר אותה, והוא אמר לי שאין לו מושג על מה אני מדבר. וזה בן־אדם שמתעסק בנומיסמטיקה.
"הדבר הראשון שצץ אצלי בצילום מהמכירה הפומבית, היה המשולשים האלה. עכשיו, מה הסבירות שמישהו שמזייף דבר כל כך מתוחכם, ושם כתובת בלתי רגילה אבל הגיונית כמו recepta, יידע לחרוט את הגרפיטי המיוחד הזה? זה כבר יותר מדי".
כדאי להוסיף שבית המכירות שבו נרכש המטבע משתייך לאיגוד הנומיסמטי הבינלאומי, והסוחרים מספקים מעין אחריות כלפי הממצאים הנמכרים בו. אז אפשר לייחל לסיפור רומנטי על סוחר בשוק בחברון שתחת ביתו נתגלתה אמפורה והמטבע בתוכה, אבל בפועל קשה להתחקות אחרי מטבע שעושה דרכו למכירה בציריך. ההערכות הן שהמטבע הגיע מאזור סוריה ונכלל במטמון של תשעה מטבעות זהב, מהם שניים של אספסינוס ובכללם ה־recepta.
מרגש אותך להחזיק כזה דבר?
"כן. זו אמנם לא התקופה שלי - אני מתמקד בתקופה הפרסית - אבל זה בהחלט מרגש. בכלל, יש משהו מאוד מרתק במטבעות. אלה חפצים קטנים שאנשים מתייחסים אליהם כאל משהו זניח, אבל הם עדות היסטורית שאי אפשר להתעלם ממנה. במקרה שלנו קיבלנו עדות לכך שבטווח זמן מסוים - חודש או כמה שבועות - הייתה ראייה מסוימת, ואחר כך הוחלט שזה לא הקו הרצוי.
"מתקופות שונות בהיסטוריה, למשל מהעיר רפיח, לא מצאנו ממצאים, אבל יש עדויות בדמות מטבעות שמראים שהייתה עיר כזאת. כלומר, המטבעות משלימים תמונה. בתקופה הפרסית אין לנו תעודות מערים כמו אשקלון, עזה ואשדוד, והדבר היחידי כמעט שיש לנו אלה מטבעות. היום במוזיאון האוסף השלישי בגודלו הוא של מטבעות, כמו גם רוב המתנות שאנחנו מקבלים".
באוסף הגדול שמציין גיטלר נמצאים גם מטבעות שהנפיקו המורדים. אלה מונחים ב"צד היהודי" של תצוגת ממצאי המרד, על רקע תמונת הארמון הצפוני המדורג של מצדה - המעוז האחרון ומיתוס ששלהב אלפי צעירים מתנועות הנוער והצבא (וייתכן שהיה שגוי מיסודו). לידם מוצגות אבני קלע ובליסטראות, שנורו מן הצד הרומי בזמן שהמתבצרים הגנו על עצמם בדרדור אבנים כבדות על תוקפיהם. האבנים משלושת הסוגים שניבטות מבעד לזכוכית נמצאו כולן בחפירות מצדה. כך גם סנדלי עור בשלושה גדלים, שנתגלו בארמון הצפוני והשתייכו כנראה לגבר, אישה וילד שסיימו את חייהם שם; שתי צמות שנשמרו בחום המדברי; ומסרק כינים צפוף־שיניים מעץ, שמוכיח שהמאבק באויבים המרים הזעירים טרד גם את אבותינו.
לצד שריון קשקשים, שכנראה נלקח מרומאי, מונחים שני מטמוני מטבעות ששיעורם נקוב בשקלים וחצאי שקלים, נושאי תאריך המתייחס למרד - שנה א', שנה ב' וכן הלאה. על המטבעות נחקקו סמלים כמו גביע, רימונים או שריגי גפן וכפות תמרים. הכתובות תואמות את הלך הרוח המשיחי של המורדים: "ירושלים קדשה", "חרות ציון", "לגאולת ציון" ועוד.
קשה לפספס את הדמיון בין המטבעות הישראליים המוכרים לנו לבין מטבעות הכסף שנערמו מעבר לזגוגית. "טביעת מטבעות היא עצמאות, היא סמל לריבונות, ועם הקמת מדינת ישראל רצו לקשר אותה מבחינה היסטורית למדינה היהודית האוטונומית שהייתה כאן לפני אלפיים שנה", מסביר גיטלר. "מעצבי המטבעות בראשית המדינה פנו למטבעות העתיקים של בר כוכבא, החשמונאים או מלחמת היהודים ברומאים, וחיקו את הדגמים. גם היום רוב המטבעות הישראליים המודרניים נושאים סמלים כאלה".
מטבעות המרד הם למעשה הפעם הראשונה שבה מופיעה המילה "שקל" על מטבע. עד אז שקל הוא יחידת משקל; גם כשאברהם קנה את מערת המכפלה ב־400 שקל כסף, הוא לא שילם במטבעות אלא לפי משקל. ביהודה של המאות ה־8 וה־7 לפנה"ס המונח שקל מתייחס ל־11.4 גרם של כסף. במרד הגדול לוקחים היהודים את המושג העתיק הזה כשם למטבעות שהם טובעים. "ולמה שקל ומחצית שקל דווקא?" אומר גיטלר, "כי לפני כן נגבה מס מחצית השקל, אבל לא היו מטבעות יהודיים של כסף. עד שנת 65 משתמשים לצורכי המס במטבעות כסף מהעיר צור, שנושאים דגמים של הגיבור המיתי הרקלס ועיט וכיתוב 'צור עיר קדושה', ומשתמשים בהם בבית המקדש".
בתוך הלחימה הממושכת יש למורדים זמן לייצר מטבעות?
"תראי, מעבר לצורך להפגין עצמאות, מתעורר כאן צורך חדש. במטבעות של צור היה אחוז גבוה מאוד של כסף, קרוב ל־97 אחוזים. אני מניח שהמורדים לקחו את המטבעות שהיו במחזור באזור, אולי אותם שקלים צוריים שהיו כמעט כסף טהור, התיכו אותם והטביעו מחדש את הסמלים שלהם. מה שמדהים הוא שהמטבעות הכי יפים שטובעו בהיסטוריה היהודית הם של שתי המרידות - המרד הגדול ומרד בר כוכבא. רוב המטבעות באיכות מדהימה, רק שההבדל הוא שבזמן מרד בר כוכבא לוקחים את המטבעות שבמחזור, וטובעים עליהם כמות שהם את ההטבעה החדשה: משפשפים, מחממים קצת ואז טובעים את הדגם. לפעמים נראים ממש שרידים של המטבע הקודם, שמות כמו טריינוס והדריאנוס. במלחמת היהודים ברומאים יש מקרים בודדים שבהם לקחו מטבעות מהמחזור וטבעו עליהם. בדרך כלל עשו את כל התהליך: התכה, יצירת 'אסימונים' שהם משטחי המתכת שיקלטו את הדגם, הנחה בין שתי רושמות שבהן נגטיב, ומכת פטיש שתשקע את החומר. לכן הם כל כך יפים".
כשאנחנו עוזבים את ארון התצוגה שבו מונחים המטבעות בדרכנו החוצה, אנחנו עוברים ליד אבן גיר שעליה חקוקה הכתובת "לבית התקיעה להכ־־־". בתוך הכאוס שהתחולל בעיר, בין ההרס, האש והחורבן, נעקרה האבן הזו ונפלה אל אחד הרחובות שהיו צמודים להר הבית. נראה שהסיומת של הכתובת, "ריז", התגלגלה למקום אחר. בפינה הדרומית־מערבית של החומה הייתה קבועה האבן הזו, ומולה היה עומד אדם ומכריז על כניסת השבת. לידה מוצגת היום במוזיאון כתובת ביוונית שהייתה בחומת הסורג והזהירה את הנוכרים מכניסה לתחום המקודש. "מי האיש אשר לא יקונן מאוד על חורבן הבית הזה, המופלא מכל הבניינים שראתה עין או שמעה אוזן את שמעם, הן בשל תבניתו וגודלו, הן בשל העושר והפאר שבכל חלק וחלק בו ובשל תהילת קודשיו", כתב יוסף בן מתתיהו. "ועם זאת יכול אדם למצוא נחמה שכפי שהגורל אין מנוס ממנו, חל על יצורים חיים, כך הוא חל גם על בניינים ומקומות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם