ריבלין: "כולנו אשמים במצעד הגאווה ותג מחיר"

תגובות הנשיא לאירועים האלימים האחרונים חוללו סערה שהתפתחה עד כדי איומים נגדו. שנה לאחר השבעתו מכריז ריבלין כי אינו חושש לעצמו, אך סבור כי האלימות מבית חמורה יותר ממתקפות אויבים מבחוץ. גם חנינה למשה קצב עומדת על הפרק. ריאיון

מקור ראשון
חגי סגל וגדעון דוקוב | 7/8/2015 9:29
תגיות: ראובן (רובי) ריבלין,מצעד הגאווה בירושלים
נשיא המדינה, לא ראש הממשלה או שר הביטחון, היה האח"מ הנוכח ביותר בדיון הציבורי על אירועי הדמים של סוף השבוע שעבר. אם מישהו הטיל בעבר ספק ביכולתו להאפיל על קודמו בתפקיד, הממשיך להידחף ללא הרף למרכז הבמה, סיפקו האירועים הללו תשובה צלולה. דברי הגינוי הריבליניים ונאומי ההלקאה העצמית שלו חוללו אהדה גדולה וסערה גדולה. שמאלנים מובהקים נפלו על כתפיו, ימנים מובהקים קיללו אותו בפייסבוק. היו גם איומים. אנשיו התלוננו במשטרה.

עוד כותרות ב-nrg:
- סין תמכור לאיראן מטוסי קרב בשווי מיליארד דולר
-­'היסטוריה': מצרים חונכת את תעלת סואץ החדשה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"הרגשה של פחד אישי לא קיימת אצלי", הוא מבהיר השבוע, "אני הולך לכל מקום, אם מסכימים איתי שם ואם לא מסכימים. אלה שלא מסכימים איתי צריכים להבין שאני דואג לא רק לקורבנות של מעשי האלימות האחרונים, אני דואג לעם שלי ולמדינה כולה.
 
צילום: אריק סולטן
נשיא צריך להיות כזה שכשהוא אומר דבר-העם שומע. ריבלין בלשכתו צילום: אריק סולטן

"אגב, עוד בתור פוליטיקאי פעיל, כשהייתי הולך לסניפים שלנו ביו"ש, ואומר שהתיישבות היא לא פעולת תגמול או תג מחיר, ושרק הקדוש ברוך הוא ממונה על הנקמות, היו אומרים לי ש'אם אתה לא חושב שאנחנו יכולים לרשת את הארץ כפה שיהושע ירש אותה, אז אתה שמאלני'. אמרתי להם: 'אנחנו כבר ירשנו אותה. רובה של ארץ ישראל המערבית כבר בידינו, דה־פאקטו ודה־יורה, וזה מחייב מבחינה מוסרית".
nrg ניוזלטר דיוור יומי

אדוני, מי אשם ברפיון בטיפול בטרור הפנימי שעליו דיברת השבוע? השב"כ? מערכת המשפט?
"אנחנו כולנו. החברה אשמה. היא לפעמים מסיחה את דעתה מתופעות אלימות הולכות וגוברות. למשל, כשהייתי יושב ביציע המערב בבית"ר ירושלים וביציע המזרחי היו צועקים 'מוות לערבים', כי לא הכניסו גול או כן הכניסו גול, אלה דברים שהייתי צריך למחות עליהם, לא רק לומר לאולמרט או לביבי או למרידור. יצאתי מהמשחק במקום למחות. אנחנו לא יכולים להחשות עוד. כשמשהו אלים כזה בא מתוכנו הוא הופך להיות נגדנו עוד יותר מאלה שמבקשים לכלות אותנו כי איתם אנחנו כבר יודעים להתמודד".

יש לך עדיין קשר נפשי לבית"ר ירושלים, אחרי כל מה שקרה?
"אתה לא יכול לשכוח אהבת נעורים. אבל המנורה הבית"רית מהימים שלי היא מנורה אחרת מזו של היום. מישהו בא וגנב לי את בית"ר״.

אין ספק, גם בתור נשיא ממשיך ראובן (רובי) ריבלין לשמור על שקיפות מלאה. הוא אינו מסתיר את הנאתו הרבה מהתפקיד. חיוך קל נסוך על פניו לכל אורך הריאיון. נשארתי אותו ריבלין, הוא אומר ארבע־חמש פעמים, אך יורשה לנו לפקפק ולהעיר שזה לא בדיוק אותו ריבלין, זהו ריבלין פלוס. דעותיו הליברל־ימניות משכבר הימים מקבלות משנה תוקף בהיותו האזרח מספר אחת כאן, והוא מודע לכך היטב. מודע ונהנה. "אני לא מהשקופים של דרעי", הוא מצטחקק, "אני שקוף כי אני אומר את כל דבריי ללא חשש, ללא מורא וללא הסתייגויות".

האם גם בבית הנשיא חל הכלל הידוע שלפיו דברים שרואים מכאן לא רואים משם? בעל הבית מכחיש בתוקף: "בשום אופן לא. מה שראיתי שם אני רואה גם כאן. אמנם עמדותיי האישיות פחות רלוונטיות היום, כי אני מחויב כלפי מדינת ישראל, אך לא אומַר דברים שנוגדים את מצפוני. דעתי לגבי הצורך בישיבתנו בארץ כולה נאמרת לכל אחד ואחד מהאורחים שמגיעים הנה. אני יכול להבטיח לכם שלעולם לא ארים יד על ארץ ישראל, בכל מחיר שלא יהיה. לא ארים יד על ארץ ישראל. כמובן, נושא גבולות הקבע של מדינת ישראל נקבע על ידי המערכת הפוליטית, והנשיא צריך להיות מעל המערכת הפוליטית".
 

צילום: אבישג שאר ישוב
''לא יכול לומר שבית הנשיא פתוח לפניו''. עמיר בניון צילום: אבישג שאר ישוב

בחירתו לנשיא, איך אפשר לשכוח, לוותה בדרמה פוליטית גדולה. שני המחנות, אלה ששמחו ואלה שהתעצבו, מדברים עליה היום באירוניה עצמית, כי בינתיים כמעט התחלפו בתפקידים. "לדעתי קצת קשה לדבר פה על מחנות", הוא מנסה להעמיד דברים על דיוקם. "בכל סיעה בכנסת, למעט אחת שלא ביקשתי ממנה, בל"ד, לפחות חלק מהח"כים בחרו בי. לא הייתה סיעה בכנסת שלא זיכתה אותי בתמיכה".

מערכת היחסים בין הנשיא לימין הפכה מאכזבה קלה למורת רוח ממשית בעקבות ביטול הופעתו של עמיר בניון בבית הנשיא בסתיו האחרון. אפילו השר אורי אורבך ז"ל, ידידו הטוב של ריבלין משכבר הימים, הגיב במחאה על הביטול.

בכל זאת, ריבלין עדיין סבור שהצדק איתו: "אני מת על בניון. יש לו קול, ויש לו גם סגנון של יוצר מוזיקלי. כשהיינו פעם יחד באושוויץ פשוט הלכתי אליו לנשק אותו אחרי שהוא השמיע שיר שחיבר, והוא היה כל כולו פיוט ותפילה ברמה מוזיקלית מודרנית שאין שנייה לה. הוא הוזמן לכאן בסתיו עם אורי אורבך המנוח, ואני בשמחה רבה קיוויתי לראות אותו, אבל לפתע הוא יצא עם דבר שהתריס כלפי עשרים אחוזים מאזרחי ישראל שאני מבקש לקיים איתם הידברות. אז כשהוא מדבר דברים כאלה, אני לא יכול לומר שבית הנשיא פתוח לפניו. בניון הוא סמל, מודל לחיקוי, והדברים שהוא אמר פגעו בנפשה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית".

גם יאיר גרבוז עלב באחוזים רבים מאזרחי ישראל, ובכל זאת יצירה שלו מוצבת בלשכתך. למה גרבוז כן ובניון לא?
"קודם כול, התמונה של גרבוז הייתה תלויה אצלי עוד בלשכת יושב ראש הכנסת. הכרנו לפני עשרים שנה בתוכנית טלוויזיה. בתחילה העוינות הייתה לא פשוטה, ולמדנו להכיר זה את זה. אני ורעייתי התאהבנו ביצירתו. גרבוז הוא אחד היוצרים היותר מעולים שיש למדינת ישראל, וגם איש מאוד דעתן. מה אני יכול לעשות שהוא לא קיבל מעולם את דעתי ואני לא קיבלתי מעולם את דעתו.

"שנית, הוא אמנם אמר את הדברים שהוא אמר בצורה מתריסה מאוד, אבל הוא לא דיבר על מנשקי מזוזות".
 

צילום: גדעון מרקוביץ'
''לא אמר דבר שבאמת היה פוגעני ומכליל על ציבור אנשים כמו הערבים''. יאיר גרבוז צילום: גדעון מרקוביץ'

מנשקי קמעות הוא כן אמר.
"יש רבים בארץ שיש להם דעה על מנשקי קמעות. אפילו החוק הפלילי בישראל מדבר על מנשקי קמעות, במסגרת חוק הבחירות. בכל מקרה, גרבוז לא אמר דבר שבאמת היה פוגעני ומכליל על ציבור אנשים כמו הערבים".

ומה חשבת השבוע כשבשמאל הפנו אצבע מאשימה לימין כולו, למתנחלים באשר הם?
"יש כאלה שחושבים שהאידיאולוגיה הימנית היא זו היוצרת את הרצון להפעיל טרור, אבל אני מכיר הרבה אידיאולוגים שמאמינים שאת ארץ ישראל אפשר לקנות מתוך אהבה ולא מתוך שנאה לאחרים. לגבי תחושת ההכללה עליי לומר שאני עצמי ימין ואני לא מרגיש שאני מואשם. אחרי רצח רבין קמתי מיד ואמרתי שאני נגד אוסלו ובכל זאת לא רצחתי את רבין. הדברים נאמרו בלי חשש כי לא חשתי שמאשימים אותי ברצח רבין.

"ההאשמה היום מופנית רק למי שמאמין בטרור. מי שלא משתמש בטרור, ומרגיש שמאשימים אותו, צריך ללכת ולפשפש במחשבותיו. אני מעולם לא חשבתי שמאשימים אותי בטרור".

כלומר, על ראש הגנב בוער הכובע?
"חס וחלילה. רק הגנב חושב שבוער לו הכובע. רוב מתיישבי יהודה ושומרון אינם גנבים. הם מתיישבים ואידיאליסטים גדולים".

לנפתלי בנט ולינון מגל לא הרשו להופיע בעצרת הלה"טבים בתל־אביב.
"אני חושב שמי שלא נתן להם לדבר עשה טעות חמורה".

מתואם עם נתניהו

בשנה הראשונה לכהונתו מתח הנשיא ביקורת חוזרת ונשנית על ממשלת נתניהו בעניין היחס לערביי ישראל והקשרים עם אמריקה. פרשני בית הנשיא ייחסו אותה ליחסי העבר המעורערים בין ריבלין לנתניהו ולפעילותו של נתניהו נגד בחירת ריבלין. עד כה לא התקיימה סולחה בין שני האישים, אך בנקודת הזמן הקיצית הזו מגלה הנשיא רצון להנמיך את הלהבות.

"ראש הממשלה הוא ראש הממשלה, אני נשיא המדינה. בכל מה שקשור למדינת ישראל אנחנו פועלים בתיאום מוחלט, כמובן כל אחד על פי דעתו, אבל עד היום לא התגלעו הרבה מחלוקות. כזכור, גם כיושב ראש כנסת מתחתי ביקורת על ממשלת נתניהו בנושאי דמוקרטיה ובנושאים לאומיים. בין השאר הייתי נגד הרבה דברים אשר פגעו באמונתי האידיאולוגית ולפיה ציון כולה שלנו.
 

צילום: מרים צחי
''לא נוכל לשאת גירוש נוסף''. עימותים בין המפונים לחיילים בהתנתקות צילום: מרים צחי

"יחד עם זאת, כמובן, עמדתי על משמר עקרונות הליברליזם וחופש הביטוי. תראו, אני גדלתי במדינת ישראל בלי חרות ומק"י. למרות שאבא שלי היה פרופסור, נמניתי עם אותם ילדים רוויזיוניסטים מנודים. אני יודע מה זה לחיות כאשר אתה מיעוט שמבקשים לסתום את פיו. להערכתי דווקא הימין, שסבל בעבר מנידוי, צריך להוביל יוזמות של הבנה עם הערבים. מי שחושב אחרת, שהערבים לא צריכים להיות כאן, חלקי לא איתו. אם במדינת ישראל נחיה יחד יהודים וערבים, יבינו גם הערבים בשאר חלקי ארץ ישראל שהם יכולים לחיות איתנו.

"אגב, אני גם חושב שצריך לשקם את עזה, כדי שהם יבינו שיש להם מה להפסיד. מאותה סיבה הייתי למשל בעד הקמת העיר רוואבי. חשוב שהפלסטינים יוכלו לחיות שם ברווחה תחת שלטוננו".

את רוואבי בונים, אבל בהתנחלויות יש הקפאת תכנון מוחלטת.
"הבעיה של יישובים חדשים היא בעיה שלנו מול העולם. אנשים מאוד נכבדים בתוך ממשלת נתניהו החליטו, ואני לא רוצה לומר מה חשבתי על זה כפוליטיקאי, על הקפאה ודברים כאלה. אנחנו צריכים להבין שאנחנו עומדים מול העולם כולו, ובעולם כולו יש תזוזה בכל מה שקשור לאיפוק שלהם בסוגיה. כלומר, אנחנו נמצאים במצב שבו צריך להימנע מאי־אלו פעולות הכרחיות להגשמת האידיאולוגיה כולה, ובלבד שנציב קווים אדומים.

"צריך להסביר לידידותינו הטובות בעולם, כמו ארצות הברית, גרמניה ועוד כמה מדינות באירופה, שיש לנו קווים אדומים. למשל, שירושלים היא לא התנחלות, שלא נעזוב את כל גושי ההתיישבות, ושאנחנו גם לא נכריח איש לעזוב את מקומו בארץ ישראל, מקום שבו התיישב ברשות. לא נוכל לשאת גירוש נוסף כפי שאירע בגוש קטיף".


אתה משתמש במילה 'גירוש' בכוונה, נכון?
"אני מאמין בזה".

לא 'התנתקות'?
"מה זה התנתקות? התנתקות זה כשהבן־אדם רוצה להתנתק. האם תושבי גוש קטיף אמרו שהם רוצים? לא, הם לא אמרו. אנחנו גירשנו את היהודים שם, הם גורשו".

מר ריבלין, אתה לא חושש ממדינה דו־לאומית?
"פדרציה היא למעשה מדינה דו־לאומית, ואני בהחלט רוצה לחיות במצב שבו כל אחד יוכל לבטא את עצמו, כי גם בתוך ישראל יש קבוצות רבות שכל אחת מבקשת לבטא את המסורת שלה, את אורחות חייה, במסגרת נפרדת. כרגע אנחנו עוד לא נמצאים בכור היתוך אלא בגיבוש הישראליות, ורצון להביא לאיזושהי תקווה ישראלית משותפת לכלל אזרחי ישראל".
 

צילום: אריק סולטן
''נשיא מדינת ישראל, בתוקף תפקידו, צריך לעמוד מעל המחלוקות''. ריבלין צילום: אריק סולטן

מדוע הנשיא מרבה לגנות פגיעות של ערבים ביהודים, וממעט לגנות פגיעות הפוכות? ובכן, הוא אומר להגנתו שאין טעם להוכיח מוסרית את שונאי ישראל, ובהקשר לכך הוא מזכיר, כמעט בנשימה אחת, את אבו־מאזן ואת הקנאים המוסלמים שרוצים להשמיד את ישראל. "האם אני צריך להזכיר מה הרגשתי ומה אמרתי כשמחבלים רצחו יהודים בתפילתם בבוקר בהר נוף? אני צריך לבוא ולומר מה עשיתי כאשר נחטפו שלושת הילדים שלנו? שבכיתי עם משפחת אדל ביטון אחרי האסון שלהם. היא הנכדה של מזכירתי בליכוד שאיתה יש לי קשר קרוב ביותר".

תפקידו של הנשיא אינו מוגדר בחוק. כיצד אתה מגדיר אותו? מהם גבולות הגזרה?
"מוסד הנשיאות מעוצב על ידי כל נשיא ונשיא, שהרי באמת לא הגדרנו אותו בחוקה. לטעמי, נשיא מדינת ישראל, בתוקף תפקידו, צריך לעמוד מעל המחלוקות. כאשר מתעוררת מחלוקת הוא צריך להיות זה אשר מאפשר לחיות איתה, לאפשר לכל אחד לומר את דעתו, לאפשר את הדיאלוג וגם את הוויכוח. הנשיא צריך לרכוש את אמון הציבור, להשמיע את דברו בלי להשלות את העם שהוא מסוגל להעניק פתרונות לכל דבר.

"סדר היום שלי הוא כה עמוס, שאני לא זוכר שבגיל 25 היו לי ימים כה עמוסים. בכל יום יש ארבעה אייטמים שלא תכננתי אותם ביום הקודם. אני מקבל המון פניות לחודש מאזרחים, לא רוצה להגיד בדיוק כמה כדי שלא נקבל עוד יותר. לרובם אנחנו עונים. אני גם מתקשר בטלפון. במידת הצורך אני פונה אחר־כך לשרים הנוגעים בדבר, למפכ"ל וכיוצא בזה. שואל אותם, למשל, מדוע לא מאפשרים ליהודים להתפלל בהר הבית. מדוע מנתצים מצבות בהר הזיתים.

"מתוך השנה שאני כאן, חצי שנה לא הייתה ממשלה קבועה, וגם זה השפיע על לוח הזמנים שלי. אני לא מרבה לנסוע לחוץ לארץ, אבל אני מחויב לנסוע ארבע־חמש פעמים בשנה למפגשים בעלי משמעות רבה, כמו הביקור באו"ם, בגרמניה או בפולין. יש גם פגישות שוטפות עם ראשי מערכת הביטחון".
  [bigpic]
תלויות פה על הקיר התמונות של כל קודמיך. מי המודל שלך? שמעון פרס, זלמן שז"ר, או אולי ויצמן?
"תראה, הנשיא צריך להיות כזה, שכשהוא אומר דבר – העם שומע. עד כה את הדוגמה הטובה ביותר לכך נתן יצחק נבון. כנשיא הוא היה אדם שלא מורם מעם, אך בה בעת מכובד על ידי כל העם".

נבון פרסם עכשיו אוטוביוגרפיה שבה הוא טוען כי לאורך כל תקופת כהונתו הוא התנזר מביקור בהתנחלויות.
"בסדר, נבון חושב כך. בעברו הוא מפא"יניק, ולכן היה נשיא מאוד פוליטי, בדיוק כפי שאני באתי מאווירה מאוד פוליטית. ייתכן מאוד שכשאכתוב פעם ספר זיכרונות אביע גם אני את עמדתי בנושאים האלה. רבות הדעות בעולם, וגם לי יש דעה. אגב, הדעה שלי אינה בהכרח הדעה של אלה שמפרשים אותי לאחרונה.

"נולדתי ב־1939, ומאז שעמדתי על דעתי כמה שנים אחר־כך, קיר הברזל של ז'בוטינסקי הוא המקור שממנו אני שואב את כל גישתי הלאומית והמדינית. היום פתאום כולם גילו את ז'בוטינסקי, אבל ז'בוטינסקי כתב בצורה מפורשת כבר ב־1923 שכדי שנוכל להתקיים כאן ולבסס את מעמדנו בארץ, נצטרך לבנות סביבנו קיר ברזל שאי־אפשר לפרוץ אותו או שקשה מאוד לפרוץ. והם לא יפסיקו לנסות לפרוץ. ובכל פעם שהם יגיעו לקיר, הם ייתקלו בקיר. הקיר לא יהרוג אותם, אבל בסופו של דבר יעייף אותם עד אשר הם יבינו שהם לא יכולים להוציא אותנו מכאן. או אז אנחנו נפתח את השער, ׳ושם ירווה לו מאושר בן ערב ובן נצרת ובני׳".

בינתיים לא נראה שהם התעייפו.
"לא אמרתי שהם התעייפו. החלום שלי הוא שנגיע לעשרה מיליון יהודים בארץ, ולדעתי בעשור הקרוב יתווספו לנו מיליון יהודים, אבל כבר היום אנחנו הרבה יהודים ויש ביכולתנו להראות לכל העולם שישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית לכולם, לא רק דמוקרטית ליהודים. את זה אני מנסה להסביר לכל העולם, בחדות ובעוצמה, שלא ויתרתי מעולם על חלומי, וגם שארץ ישראל כולה שלנו. שציון כולה שלנו".

ציון זה גם הר הבית. יהודים מושפלים שם קשות בשנים האחרונות.
"אכן, ליבת ירושלים היא הר הבית, ויחד עם זה אנחנו מבקשים להוכיח לעולם כולו ולעצמנו שאין לנו מלחמה עם האסלאם".
 

צילום: יוסי זליגר
''לא רוצה להתעסק עם אנשים שעדיין איתנו כאן, והם מאוד מוערכים''. הנשיא לשעבר פרס צילום: יוסי זליגר

אתה עצמך עלית להר הבית בספטמבר 2000 עם אריק שרון.
"ראש הממשלה אהוד ברק, וגם מפקד המשטרה דאז, אמרו לנו: 'עלו למעלה'. וכל כך למה? כי הווקף התחיל לחשוב באותה עת, בגלל טעות היסטורית קשה מאוד שנעשתה לאחר רצח רבין - רבין נתן את האוטונומיה התרבותית בהר לחוסיין, אבל אחרי הרצח נתנו את ההר לערפאת".

מי בדיוק נתן, שמעון פרס?
"אני לא רוצה להתעסק עם אנשים שעדיין איתנו כאן, והם מאוד מוערכים על ידי העם כולו. אחרי רצח רבין ההר נמסר לערפאת בתור איזו מחווה פוליטית. לטעמי, הר הבית הוא לא מחווה פוליטית. הר הבית הוא מקום שאנחנו צריכים להיות מאופקים לגביו על מנת לאפשר באמת לגאולה להגיע".

עד כדי השפלה קשה של יהודים?
"יש פה מצב שבו אנחנו צריכים להיות גם צודקים וגם חכמים. לא טוב לייצר חזיתות של התפרצות וולקנית. בעיני העולם כולו אין בכלל צורך באחדותה של ירושלים. אפילו השגרירות האמריקנית עדיין לא עברה לירושלים, כך שיש לנו עדיין צורך לבסס את מעמדנו בעיר. לא מתוך חנופה, אבל בשום שכל. חברים, מדינת ישראל היא נס, נס, ולא מתגרים בנסים. פעם לא היה לנו מה להפסיד, היום יש לנו מה להפסיד. מדינת ישראל היא מעצמה.

"כן, לפעמים יש דברים שבהם צריכים להיות יותר פרגמטיים, אם כי אני יודע שהפרגמטיזם הוא עניין בעייתי. כשאתה בא ואומר למישהו שצריך להיות פרגמטי, אז הוא אומר: טוב, תל־אביב וחיל האוויר מספיקים לי".

מתנגד לשתי מדינות

הנשיא ריבלין אינו מרבה בפגישות מדיניות כמו קודמו בתפקיד, אך עדיין מקיים לא מעט פגישות שכאלו. כמעט כל אורח חשוב בארץ עובר במעונו, ורובם ככולם תומכים בפתרון שתי המדינות, שאינו חביב עליו בלשון המעטה. “אני אומר להם מה דעתי, שהפלסטינים צריכים לחיות באיזו קונפדרציה או באיזושהי פדרציה״.

כלומר, אתה עדיין מתנגד מוצהר לפתרון שתי המדינות?
"לא שיניתי את עמדתי. ואם אתם רוצים אני מוכן כאן, בתור נשיא, לשוב ולהצהיר: אני מאמין באמונה שלמה שיהודי יכול לחיות בכל מקום בארץ הזאת".
 

צילום: נועם מושקוביץ
''אקח בחשבון לחומרא את עשייתו הציבורית''. אהוד אולמרט בבית משפט צילום: נועם מושקוביץ
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
''יהודי יכול לחיות בכל מקום בארץ הזאת''. מהומות במהלך הריסת בתי דריינוף צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

הסופר דויד גרוסמן שוב כתב השבוע שהכיבוש משחית.
"האחיזה בארץ ישראל אינה כיבוש. עלינו רק להתנהג בה כריבונים, עם כל האחריות שנגזרת מכך. אסור לנו לתת לעולם את התחושה שהיהודים השתגעו".

האבות המייסדים של מוסד הנשיאות לא השאירו לו כמעט סמכויות עשייה שלטוניות, אך הפקידו בידיו את סמכות החנינה. אף שריבלין לא עשה בה עד כה שימוש מעורר עניין ציבורי, מתברר שהוא עוסק בה יותר מאשר נשיאים קודמים, ומן הסתם היא תעורר עניין גדול יותר בעתיד הלא רחוק.

"אני מעורב רבות בסוגיית החנינות, כי אינני מקבל דברים שנותנים לי כחותמת גומי. אני מקדיש שעתיים בשבוע לחנינות. כל התיקים מובאים אליי ממשרד המשפטים. אם ההמלצה שלילית אני שואל מדוע, ונכנס לכל תיק לפרטיו. כאשר ממליצים כן לתת חנינה, אני שואל מדוע הסכימו לתת חנינה, כי לפעמים חסד לאחד הוא עוול לאחר. מידת הרחמים עלולה לגרום להתעמרות בקורבנות. לכן אני בטוח שהתיקים שיבואו אליי בשנה השנייה לכהונתי יהיו הרבה יותר בשלים מבחינת העקרונות שאותם גיבשתי לגבי מתן או אי־מתן חנינה".

האם עומדת על הפרק אפשרות חנינה למשה קצב?
"כמובן. תיק קצב עומד לנגד עיניי, והואיל והוא עומד לנגד עיניי אינני יכול להתראיין עליו".

וחנינה לאולמרט?
"הואיל והתיק לא עומד בפניי, אז אני לא צריך להביע את עמדתי״.

וכשהתיק יובא בפניך תיקח בחשבון את עשייתו הציבורית?
"אקח בחשבון לחומרא".

הנשיא מבקש להדגיש שחנינה לא נועדה לעקוף את ערכאות השיפוט, אבל בכל מה שנוגע לדיונים האינסופיים על מעמדו של בית המשפט העליון, הוא דווקא אינו פוסל את הרהורי העקיפה. עמדתו בסוגיית פסקת ההתגברות המפורסמת קרובה הרבה יותר לימין מאשר לשמאל. "עמדתי המסורתית בסוגיה הזו לא השתנתה. מי ששינה היה אהרן ברק, אני לא שיניתי מאומה. אומַר כך: צריך לבוא ולקבוע את גבולות הגזרה בין בית המשפט העליון ובין הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, כי אין מעל השופט אלא החוק. והחוק נעשה על ידי הכנסת, ולכן בית המשפט העליון לא יכול לשים את עצמו מעל החוק.
 

קובי קלמנוביץ
''בית המשפט העליון לא יכול לשים את עצמו מעל החוק''. אהרן ברק קובי קלמנוביץ

"לכן אני אומר כבר 25 שנה: בואו נקבע את חוק יסוד החקיקה שבו ייאמר שבית המשפט העליון הוא גם בית המשפט לפיקוח על חוקי הכנסת, זאת אומרת הוא בית משפט לחוקה גם כשאין לנו עדיין חוקה. בית המשפט העליון יוכל אז להעיר לכנסת ולהחזיר לה חוק שימשיך להתקיים שישה חודשים אחרי השמעת ההערה, ובינתיים הכנסת תהיה רשאית להחליט אם היא משנה את החוק או משאירה אותו על כנו. השאלה היא מהו הרוב שיאפשר לכנסת לומר לבג"ץ שהחוק ימשיך להתקיים. יש כאלה שמציעים רוב של שמונים ח"כים, אני בעד רוב של 65 ח"כים.

"צריך להבין שבלי חוק יסוד החקיקה אנחנו ניקלע למצב שבו נאבד את אמון הציבור בבית המשפט, וגם ניצור מחלוקת בתוך הציבור עצמו. צריך שיהיו חוקי משחק גם לנושא הזה, ואז ידע בית המשפט ותדע הכנסת שהשופטים יכולים לבוא ולומר שיש סתירה בין חוק חדש לבין חוק יסוד, אבל גם שבסופו של דבר הכנסת היא הריבון והיא יכולה, כאשר יש מטרה ראויה, לעמוד על דעתה ברוב מסוים".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...