מה בעצם רוצה מאיתנו יובל דיסקין?
ראש השב"כ לשעבר פרש השבוע מהפוליטיקה, עוד לפני שנכנס אליה. גורמים בסביבתו משוכנעים שהוא מתאים להנהגה, לא בהכרח בכנסת, ומסבירים את יחסו לציונות הדתית
במהלך טקס החלפת ראשי השב"כ במאי 2011, העניק ראש הממשלה בנימין נתניהו עצה ידידותית לראש השירות הפורש, יובל דיסקין: "שחרר את עצמך מהמשא הכבד הזה שהעמסת על כתפיך ביתר הצלחה. מגיע לך קצת נחת וקצת מנוחה".
עוד כותרות ב-nrg:
- טראמפ: "אעשה יותר למען נשים מאשר קלינטון"
- חשד לביצוע פעולת תג מחיר; מאהל בדואי הוצת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
יותר מארבע שנים חלפו, ורק ביום ראשון השבוע החליט דיסקין לאמץ את עצתו של נתניהו, לפחות בכל הקשור לחיים הציבוריים. אחרי חודשים ארוכים של הצהרות, שמועות וספקולציות שהפכו אותו בעיני רבים לתקווה הלבנה של גוש המרכז־שמאל, כתב דיסקין בדף הפייסבוק שלו כי החליט שלא להיכנס לחיים הפוליטיים בשנים הקרובות.
"הלבטים האישיים היו מתישים, והלחצים מחברים קרובים ורחוקים ומפוליטיקאים היו רבים ומבלבלים", כתב דיסקין. "לצערי, אף שאני מבין את חשיבות התקופה הנוכחית, את המאבק הקריטי על הדרך ועל פניה של החברה והמדינה, לא מצאתי את הלהט הנדרש לקפוץ אל המים הפוליטיים".
הודעתו של דיסקין על פרישה מהחיים הפוליטיים, שהוא עדיין לא נכנס אליהם רשמית, קוטלגה כהפתעה במערכת הפוליטית. רק יומיים קודם לכן, לפני שבוע בדיוק, פרסם דיסקין סטטוס חריג בתוקפנותו כלפי הציונות הדתית, ובו האשים למעשה את המגזר הסרוג בניסיון להשתלטות עוינת על מדינת ישראל באמצעות הקמתה של 'מדינת יהודה'.
בתחילת השבוע שעבר האשים דיסקין בדף הפייסבוק שלו את כלל רבני הציונות הדתית וקשר אותם לאירועי הטרור האחרונים: "מי שחושב", כתב ראש השב"כ לשעבר, "שהמחבלים היהודים שטופי המוח שרצחו תינוק ופגעו במשפחה פלסטינית חפה מפשע כחלק מאסטרטגיית 'תג מחיר', המגובים על ידי רבנים משיחיים ביצהר, בחברון, בכפר־חב"ד ובמקומות נוספים, ומסתייעים בעקיפין בפחדנות של רבני הציונות הדתית (חלקם תומכים, חלקם מסרבים לגנות, חלקם מגלגלים עיניים, בודדים המגנים בחצי פה ובודדים יותר המגנים בפה מלא) יהססו לרצוח גם יהודים - טועה טעות אסטרטגית".
כצפוי, דיסקין ספג אש צולבת מכיוון ימין והעלה שוב סומק בלחייהם של אנשי שמאל רבים, שראו בעיני רוחם כיצד הביטחוניסט הראשון בשמאל מאז אהוד ברק יצליח לממש את שאיפות השלטון של המחנה כולו.
מדוע אם כן החליט דיסקין דווקא עכשיו לאפסן את שאיפותיו הפוליטיות? האומנם מדובר באיש שיכול לסחוב על גבו את גוש השמאל לעבר השלטון? ומה פשר התוקפנות הבוטה שלו כלפי הציונות הדתית, והאם אפשר למצוא את שורשיה בתקופת שירותו בשב"כ?
דיסקין לא הסכים להתראיין לכתבה זו, ולמעשה הוא מסרב בקביעות להתראיין לכל כלי התקשורת. הופעותיו הפומביות מצומצמות למדי, ואת מסריו הוא מעדיף להעביר באופן ישיר דרך עמוד הפייסבוק שלו. ניסינו אפוא לחפש את התשובה לשאלה מה בעצם רוצה יובל דיסקין, דרך מקורביו ואנשים שעבדו איתו בעבר.
לרב הצבאי לשעבר, תא"ל במיל' אביחי רונצקי, ישנה היכרות הדוקה ורבת שנים עם דיסקין. הם שירתו יחדיו בסיירת שקד, כאשר רונצקי היה המ"פ ודיסקין חייל שבלט כמנהיג. לוחם נוסף בפלוגה היה מנכ"ל רשות השידור לשעבר מוטי שקלאר, שעומד כיום בראש ערוץ 20 ונחשב לאחד מאנשי התקשורת הדתיים הבולטים.
הרב רונצקי מפליג בשבחים על פקודו לשעבר: "הוא איש טוב ובעל ענווה, אהוב ומכבד אנשים. הוא מאוד גלוי לב ואומר בכנות את שעל לבו. אין אצלו מכבסת מילים. הוא למשל נציג השלטון היחיד שבזמן ההתנתקות מגוש קטיף קרא לה 'עקירה'. הוא בא למכינה בעלי, נפגש עם הצוות ולאחר מכן עמד שלוש שעות על רגליו ודיבר עם התלמידים. הוא נטול פוזות, תוכו כברו. דיסקין חש בשנים האחרונות דאגה כנה מאוד לגורלה של המדינה שלנו. הוא חש שאין מנהיגות. אפשר להסכים איתו ואפשר שלא, אבל תחושתו היא שהמנהיגות הישראלית ממוקדת אגו ויש בה הרבה שקר".
מאז פרישתו מהשב"כ הוא תוקף בחריפות ובאופן קבוע את ראש הממשלה נתניהו. אם אכן תוכו כברו, כיצד הצליח לשרת תחתיו יותר משנתיים בתפקיד כה רגיש?
“מה הייתה האלטרנטיבה שלו? להתפטר? ככה הוא היה מועיל למדינה? מה שמניע אותו בחייו זה טובת המדינה. אז יש לך בוס שלא לרוחך, טובת המדינה מעל זה“.
יום לאחר פרישתו מראשות השב“כ כתב פרשן צבאי כי “על סמך ההצהרות שלו בתחומים השונים קשה עד בלתי אפשרי לשים על דיסקין תווית פוליטית כלשהי“. נדמה שבמהלך השנתיים האחרונות, ובחודשים האחרונים בפרט, יצא דיסקין מהארון הפוליטי ומיקם את עצמו בשמאל.
“זה לא נכון, הוא לא נטוע בשמאל“, דוחה הרב רונצקי את הדברים. “יש לו חשש גדול ממה שקורה כאן, וסדר העדיפויות שלו שונה. הוא חרד מאוד למה שקורה בעם שלנו. הוא קורא קבוע של עלוני שבת, זה מעניין אותו כ‘חומר מודיעיני‘. הוא היה בא אליי נסער עם דפי פרשת שבוע ואומר לי: ‘תראה מה הרב אבינר כתב, למה הוא כותב את זה?‘. הנושא הזה מטריד את מנוחתו. הדת היא חומר דלק עצום שיכול לעשות תבערה עולמית, וזה קרע אותו. יכול להיות שהוא קצת הגזים, אבל הוא באמת מאמין בזה. החשש מאידיאולוגיות שעלולות להגיע, והן אכן מגיעות, למעשים נגד המדינה, מקנן אצלו ומתבטא בדברים שהוא כותב“.
נראה שהוא הולך ומקצין.
“הוא מכיר ביכולותיו. זה שהוא בעל ענווה לא אומר שאין לו ביטחון עצמי. אותי זה לא משכנע כי יש לי תפיסת עולם אמונית, אבל הוא מחשיב את עצמו ובצדק למומחה בענייני ביטחון, ואומר את הדברים שהוא מאמין בהם ללא כחל ושרק. אין כאן רצון לקידום עצמי, אלא באמת רצון לומר את הדברים שבהם הוא מאמין“.
אז למה הוא לא נכנס לפוליטיקה כדי לשנות?
"אני משוכנע שהוא ייכנס לפוליטיקה. לא יכול להיות אחרת. באופן אישי גם אמרתי לו שאני רוצה שהוא ייכנס לפוליטיקה, למרות שדעותיו שונות מאוד משלי. אנחנו צריכים אנשים כמו דיסקין".
הוא יהיה פוליטיקאי מוצלח?
"אני חושש שלא, בגלל הכנות שלו ובגלל תכונות האופי. בשב"כ זה כן הלך לו. הוא היה אהוב שם. אבל להיות אהוב בפוליטיקה זה משהו אחר. בעיניי חשוב מאוד שהוא ייכנס לעולם הפוליטי, אבל אני חושש שהוא לא יצליח".
בניית אישיותו הפוליטית של יובל דיסקין התרחשה די מהר. כשנה לאחר שחרורו, באפריל 2012, הוא הופיע במה שמכונה 'הפרלמנט של מג'די' - קבוצת גמלאים המתכנסת בקביעות במסעדה בכפר־סבא ומארחת אנשי ציבור. דיסקין דיבר שם לראשונה בפומבי ובחריפות נגד ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון דאז אהוד ברק, וטען כי הם מונעים מתחושות משיחיות וכי לא היה רוצה לראות אותם מנהיגים את ישראל.
לאחר מכן יצא הסרט 'שומרי הסף', שעובד בהמשך גם לסדרת טלוויזיה ששודרה בערוץ 1. גם שם התבטא דיסקין נגד מנהיגותו של נתניהו: "יש כאן משבר מנהיגותי, זלזול מוחלט בציבור", אמר. "אולי יחשבו שאני רואה את זה באופן קיצוני מדי. אני אומר לכם: מקרוב זה נראה עוד יותר גרוע".
אולם כל זה היה רק קדימון להופעה המכוננת שסימנה אותו ככוכב השביט הבא בשמי הפוליטיקה הישראלית. הדבר התרחש ב־5 בדצמבר 2013, במסגרת אירוע לציון עשור לייסודה של 'יוזמת ז'נבה'. נאומו של דיסקין, שהיה פוליטי לחלוטין ובו הפנה (שוב) האשמות חריפות כלפי נתניהו ואף עקץ את נפתלי בנט, עורר עניין רב והעלה לשיא את ההשערה שהאיש עומד כפסע מכניסה לפוליטיקה. בסיום נאומו הכריז דיסקין: "איני משתייך לשום מפלגה פוליטית, וגם השתתפותי בכנס לא מרמזת שום דבר על כוונותיי הפוליטיות". אבל השמאל, הצמא לביטחוניסט שיעלה את המחנה על הסוס, העדיף לא להקשיב.
"זכרו את השבוע הראשון של דצמבר 2013", התרגש למחרת אורי משגב ב'הארץ'. "ראש השב"כ לשעבר הוא בדיוק מה שהיה חסר, וכל מה שהיה חסר, למחנה המתון בישראל. יש בו כריזמה. יש בו מנהיגות. יש בו ביטחוניזם. יש בו עוצמה. יש בו אומץ", התפייט משגב, וחתם את מאמרו במשהו שנע בין תחינה נואשת לציווי תקיף: "ברוך הבא, יובל דיסקין. אנחנו מחכים לך יותר מדי שנים".
ובכן, החל מהשבוע ייאלצו כנראה בשמאל לאפס את שעון העצר ולחכות לדיסקין עוד כמה שנים. גם כשהדבר יקרה, צפויה שם כנראה בעיה לא קטנה. "הוא לא ילך להיות מספר שתיים של אף אחד", מעריך הרב רונצקי. "אם ייכנס לפוליטיקה, הוא יהיה מנהיג. הוא לא יהיה חבר כנסת מהשורה או אפילו שר, זה לא מתאים לו. הוא טיפוס של מנהיג, וכל מי שמכיר אותו מקרוב יגיד לך את זה".
לחבר הכנסת איתן כבל מהמחנה הציוני יש מסר ברור להעביר לדיסקין בהקשר הזה: "קפיצות המדרגה האלה היו לנו לרועץ. הם התרסקו אחד אחד. אז יפה שהוא או מקורביו מכוונים גבוה, אבל אני יכול לומר באופן חד־משמעי שמי שלא הגיע להנהגה עם סוג של בשלות בתוך המערכת הפוליטית, נכשל כישלון מהדהד. מי שלא מפקיד את עברו בשער פולומבו (שער הכניסה לכנסת, א"ש) ולומד מקרוב את עבודת הכנסת ונשמתה, מוצא את עצמו בהתרסקות. כולל אהוד ברק ודומיו.
"הסיפור הזה שמצניחים משיח, יש לי איתו בעיה. זה לא מכוון אישית לדיסקין, אלא גם לפרופסורים שבאים מעולם האקדמיה. אחר כך מתפלאים שמהר מאוד המשיח נהיה לא אמיתי. הקישור המיידי בין 'יש לי צל"ש רמטכ"ל' ל'אני יכול להיות מנהיג' – הוא פשוט לא נכון".
עם זאת, כבל היה שמח לראות את דיסקין מצטרף למפלגתו: "אין עוררין על יכולותיו המוכחות של דיסקין. הייתי מאוד רוצה שאדם בשיעור קומתו יהיה חלק מהמחנה הגדול של מרכז־שמאל. הוא קודם כול ביטחוניסט, שמוסיף נופך וכוח גדול לתפיסות ולעמדות שלנו. יותר מבעבר אני סבור שהדרך שלנו נכונה ושהימין טועה, אבל האופי שבו דיברנו והפצנו את דעותינו לא היה נכון. אני סבור שצריך לדבר בשפה 'ליכודניקית', שזו גם השפה שדיסקין מדבר, כלומר להציל את המדינה ממצב של מדינה אחת לשני עמים. התפיסות שלנו נכונות אבל הטרמינולוגיה צריכה להשתנות, ודיסקין היה משנה את השיח".
סגנית השר ציפי חוטובלי מהליכוד לא מתרגשת מהודעתו של דיסקין השבוע. "בטווח הנראה לעין, אין בשמאל מנהיג שיכול לערער את שלטון הימין", היא אומרת. "הבעיה של השמאל היא לא מחסור בביטחוניסט. תראה למשל את ההצלחה של יאיר לפיד ושל שלי יחימוביץ'. העם לא כמה לביטחוניסטים. במובנים רבים העידן הזה נגמר. גם נתניהו, שאמנם היה קצין בסיירת מטכ"ל, היה רוב חייו אזרח.
"דיסקין הוא חלק מקבוצה שלא מבינה איך 'גנבו לה את המדינה'. פעם קראו לקבוצה הזו 'הרוב הישראלי', אבל הדמוגרפיה הישראלית השתנתה ודיסקין מפספס אותה. הוא פשוט הופך את עצמו ללא רלוונטי. הקבוצה שלו מונה היום כ־20 אחוזים מהאוכלוסייה. יתר 80 האחוזים מגדירים את עצמם בין מסורתיים לחרדים, והציונות הדתית נמצאת בתווך. היא לא רוב, אבל כן מסמלת רוח שרוב האוכלוסייה מזדהה איתה. ולכך נוסף הנדבך הדתי, שהכי מפחיד את דיסקין".
אולי הוא צודק בפחד שלו מהקצנה בציבור הדתי?
"לא רק שהוא טועה, אלא שהמגמות בציונות הדתית הפוכות לחלוטין, כמו הגרעינים התורניים בעיירות הפיתוח למשל".
מוטי שקלאר, שכאמור שירת עם דיסקין בצבא ונמצא איתו בקשר, טוען כי הפיכתו ל'משיח' של המרכז־שמאל מוטעית מיסודה. "הניסיון לצייר אותו כהבטחה של השמאל לא נכון בעיניי", אומר שקלאר. "תפיסת עולמו בהיבט הביטחוני נִצית מאוד, וממש לא מאפיינת את השמאל. נכון שבהיבט המדיני התפיסות שלו הן כפי שהוא מבטא אותן, ואני לא מסכים עם חלק גדול מדבריו, אבל זהו בדיוק יובל. הוא תמיד היה אומר את האמת כפי שהוא רואה אותה. לא צריך לחפש זוויות ופרשנויות מעבר לדברים שלו.
"לפעמים אדם אומר את שלו ומבטא את עולמו, ואומר את האמת מנקודת ראותו. אנחנו רגילים לעולם פוליטי ציני, אבל אסור לשכוח שגם האמת היא אופציה. אני חושב שהוא טועה בגדול בכמה תחומים, אבל כן נותן לו את הקרדיט שככה הוא באמת חושב. לגבי האמירות האחרונות שלו כלפי רבני הציונות הדתית ותג מחיר, זה הפתיע אותי ואני תמה על כך. הרי לא צריך להיות בוגר השב"כ כדי להבין שרוב הרבנים לא נותנים גיבוי ומתנגדים לאלימות".
שקלאר הופתע מאמירותיו האחרונות של דיסקין כלפי הציונות הדתית, אבל ישנם אנשים המכירים את דיסקין מקרוב, גם בזמן שירותו בשב"כ, ודברים שהם חושפים כאן לראשונה יכולים אולי לשפוך אור על יחסו לחברה הדתית־לאומית בישראל, שלא נוצר יש מאין בשבוע האחרון. את מקומו של דיסקין בראשות השב"כ החליף יורם כהן חובש הכיפה, ואין זה סוד שדיסקין היה מעוניין במישהו אחר.
בכיר ביטחוני לשעבר אמר לנו השבוע כי "דיסקין לא בחר ביורם כהן בתור מחליף שלו, בלשון המעטה. הוא בחר במישהו שיורם כהן היה שתי רמות מעליו מבחינה מקצועית". כששאלנו מדוע, ענה הגורם: "בגלל הצד הדתי. יש לו בעיה עם זה".
דיסקין כאמור בחר שלא להתראיין לכתבה זו, אולם לדברים אלו בלבד הוא ביקש להגיב במילים הבאות: "המועמד שלי היה לעניות דעתי מספר אחת, מקצועית וניהולית. כהן מונה על ידי לסגן, והסגן הנוכחי קודם על ידי לראש אגף. אז הטענה שיש לי בעיה כזו היא אווילית".
גם שקלאר דוחה את ההאשמה הזו מכול וכול: "תסתכל ותראה כמה חובשי כיפות קודמו בתקופתו, חלקם לתפקידים בכירים. אצל יובל לא היה שיקול כזה של חובש כיפה או לא. אסור להפוך אותו לעוכר ישראל. היה לו חשוב מאוד שבשב"כ יהיו מחוברים למורשת, והוא עשה הרבה לשם כך".
בצעירותו רצה דיסקין להתגייס לשייטת, אך בשל היותו עיוור צבעים נאלץ לוותר על החלום והתגייס 'רק' לסיירת שקד. האם העניין הפיזי מבטא גם תכונת אופי, של אדם שרואה את המציאות בשחור־לבן? "דיסקין זה דיסקין", אומר לנו מקורב שביקש להישאר בעילום שם, "לא מנסה לרצות אף אחד ולא רוקד מה יפית. לאחרונה הוא נכנס לאובססיה מסוימת בקשר לימין, וחבל לי על כך. אבל הוא לא עושה את זה בשביל כותרות, אלא כי ככה הוא מאמין וחושב. לפעמים הוא שם את הנקודה במקומות הנכונים, ולפעמים רואה צל הרים כהרים. האמירות האחרונות שלו אכן גרמו לי לחשוב בתמיהה מסוימת מה קרה לו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם