ראשי » חדשות » בארץ

מינויי השגרירים: ישראל עוברת מעשייה להסברה

כנס המדע העולמי שהתקיים השבוע בירושלים מעיד על שינוי מהותי במשרד החוץ: מעשייה מדינית למעטפת הסברתית; במינוי אנשי ימין שמרני לשגרירים, משנה נתניהו את הקול שמשמיעה ישראל בעולם

פה ושם בארץ הזו, אם רק רוצים, אפשר לראות את ישראל היפה, המתקדמת, זו שלא רק עושה דברים מרשימים אלא גם משווקת אותם נכון החוצה. "זו לא ועידה רגילה של מאה אחוז מדע", אומר לי פרופ' סטיבן סו, חתן פרס נובל לפיזיקה, בסוף היום השלישי של 'כנס המדע העולמי בישראל' שהתקיים השבוע בירושלים. "יש כאן הרבה סטודנטים וצעירים. אינני יודע מה המניע, אך אני משער שמישהו רוצה ליצור רשת קשרים בינלאומית טובה בין תלמידים ואוניברסיטאות. זה דבר שכל מדינה תרצה".

עוד כותרות ב-nrg:
- ערן זהבי: "בשביל לעלות לאלופות צריך לסבול"
- שליסל כשיר לעמוד לדין: תוגש הצהרת תובע
- מחקר: יש לילד כינים? לא תוכלו להיפטר מהן
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"הייתה כאן גם הרבה יזמות היי טק, שזה לא בדיוק מדע. אני מניח שהמארגנים רצו להראות זאת כי הם גאים בכך. מה גם שחלק מהדברים שראינו כאן באמת מופלאים. חוץ מזה, כולנו רצינו להראות את תמיכתנו בישראל. והרעיון של סטודנטים מכל העולם קסם לי. אני לא יודע למה הזמינו אותי אבל השראה לדור הצעיר היא דבר שאני מאמין בו, ולכן אני כאן", אומר סו, שר האנרגיה של אובמה בין 2009 ל־2013, ומי שאפשר להגדיר ככוכב הראשי של הוועידה.
 
הוא בא לארץ בסוף השבוע האחרון עם עשרה נובליסטים מרחבי העולם. אליהם הצטרפו בוועידה זוכי הנובל הישראלים ישראל אומן, עדה יונת, אהרון צ'חנובר ודני שכטמן. עצם כינוסם יחד של 15 מקבלי פרס נובל הוא אירוע יוצא דופן, אלא שבמקרה הנוכחי חתני הפרס היו רק האור שמזמין את הפרפר.

המסה העיקרית של הכנס היו 400 גאונים צעירים משבעים מדינות, כאלה שזוהו כדבר המדעי הבא בארצותיהם. לא מדובר רק על מדינות מערביות מתבקשות כמו ארה"ב, בריטניה וגרמניה. אלא גם על סרי־לנקה, מיאנמר, גאנה, צ'ילה, איי הפסיפיק ואפילו דרום אפריקה העוינת.

כולם יחד העבירו את השבוע האחרון בירושלים, במרתון אינסופי של מצגות, מחקרים וסיעורי מוחות, סביב רעיונות ופיתוחים שאנשים מן השורה יתקשו להבין. לישראלים הייתה בוועידה נוכחות עודפת, תזכורת לכך שגם בדור העתיד יש במקומותינו הרבה נערות ונערים שדוחים את תרבות ההבל והריק. במהלך הוועידה האזינו הצעירים להרצאות של חתני הנובל, השתתפו באירוע חשיבה מחוץ לקופסה בהנחיית ליאור סושרד, סיירו בתל־אביב ובירושלים, כולל בעיר העתיקהֿ, וצפו ביוזמות היי־טק מבריקות מבית היוצר הישראלי.

"יש קשר עמוק בין ישראל לארה"ב, קשר ערכי", אומר סו. "ישראל, יהודים ומדע הם דברים בלתי נפרדים. בהתחשב בגודל המדינה ובמשאבים העומדים לרשותה, רמת המחקר המדעי כאן מדהימה אם כי לא מפתיעה, שהרי המורשת היהודית של חיבור למדע הולכת הרבה אחורה". מתברר שגם קדימה.

פרופ' סו חומק מתשובות פרטניות בנוגע להסכם עם איראן, אך כצפוי מגבה את אובמה במילים רפות. "ההסכם ימנע כנראה מאיראן הגעה לפצצה גרעינית ב־15 השנים הבאות", הוא אומר.

על החרמות האקדמיים נגד ישראל הוא שמע, אך סבור שלא מדובר בתופעה רצינית. "אני יודע שבכמה מהקמפוסים יש תופעות כאלה, אך האם אתה מכיר מוסד רציני אחד שתומך בחרם כזה"? הוא שואל רטורית. "מדע נועד להיות מעל הדברים האלה. מדע נועד לקשר בין מדענים ממדינות ומלאומים שונים. כבר היו מקרים בהיסטוריה שקשר בין מדענים מנע מלחמות", הוא אומר, ומזכיר את פרשת מפרץ החזירים בקובה, שהסתיימה כמעט במלחמה גרעינית בין ארה"ב לברית המועצות. למחרת יצא סו לפגוש ידיד ותיק במכון ויצמן והתרשם מהמוסד, "שעומד בסטנדרט העולמי הגבוה ביותר".

גיא קֿיבץ, איש משרד החוץ, הוא היוזם וההוגה של הוועידה. כמו בכל רעיון פשוט אך מבריק, צצה השאלה איך לא חשבו על זה קודם. במקרה של קיבץ אפשר לומר שהוא דווקא חשב. לפני שלוש שנים ארגן קיבץ כנס דומה, צנוע יותר בממדיו, שהתמקד בצעירים אסייתיים. אז הוא נשען על תשתית קיימת של ועידה בינלאומית ניידת.

הפעם הוא יזם את מה שאמורה להיות מסורת ישראלית בלעדית. ישראל ידועה הרי כאומת הסטארט־אפ. יחד עם ארגונים ומוסדות שהיו שותפים לוועידה, מבקש קיבץ לגזור את הקופון המדיני־הסברתי. במקום לבזבז אנרגיות ולשחק לידי האויב במלחמות סרק נגד החרמות, מדגישה הדיפלומטיה הישראלית את היתרונות היחסיים של ישראל.
  [bigpic]
"הצעירים האלה יהיו בעתיד חוד החנית של המדע בעולםֿ", מסביר קיבץ. "הביקור שלהם כאן, בעודם צעירים ובראשית דרכם האקדמית, יהפוך אותם לשגרירים של ישראל במדינותיהם".

לדבריו, "אחת המטרות היא למסד תשתית ארוכת טווח לקיום הכנס ולהפוך אותו ל'פרויקט תגלית בתחום המדע'. הכוונה היא להביא לישראל במשך השנים מאות ואלפי מדענים צעירים שיהפכו לדור הבא של מדעני העולם ולמובילי דעת קהל במדינותיהם. יש כאן הזדמנות ליצירת פלטפורמה ישראלית ייחודית וארוכת טווח, ופוטנציאל להפוך לספינת הדגל של הדיפלומטיה הציבורית והחשיפה החיובית של ישראל בתחומי המדע, הטכנולוגיה והחדשנות, ולהפוך את ישראל ואת ירושלים למרכז עולמי מוביל להכשרה ולטיפוח של הדור הבא של מדעני העולם".

הוועידה הייחודית היא עדות לשינוי המהותי שעובר משרד החוץ, שלא במקרה נדחק מליבת העשייה המדינית למעטפת הסברתית־דיפלומטית. יש שיאהבו את התהליך הזה. אחרים, במיוחד בצמרת הוותיקה של המשרד, פחות אוהבים אותו. לנגד עיניהם הולך וקמל המוסד שבו קשרו את חייהם המקצועיים.

כבר היום מתפקד המטה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה כמשרד חוץ בפועל. את הפעילות המדינית החשובה שלו מפקיד נתניהו בידי אנשי אמונו: ראש המל"ל יוסי כהן, שליחו הוותיק יצחק מולכו, מזכ"ל ועידת הארגונים היהודים מלקולם הונליין ועוד. למעט מנכ"ל האגף האסטרטגי במשרד, ג'רמי יששכרוף, קשה למצוא בהם נציגים של משרד החוץ. שורת המינויים שביצע נתניהו מאז כניסתו לתפקיד שר החוץ, משלימה את תהליכי מידור המשרד שהוביל בשתי הקדנציות הקודמות.
   

ציפי חוטובלי, דורי גולד, דני דיין, דני דנון ופיאמה נירנשטיין, הם לא רק אנשים שנתניהו בוטח בהם, אלא גלריה שאין לטעות בשיוכה האידיאולוגי. חבר אחר במועדון, רון דרמר, מנגן מוזיקה אחרת בארה"ב. כולם אנשי ימין שמרני המסוגלים לדבר בפומבי על זכותה ההיסטורית של מדינת היהודים בארץ ישראל, ועל זכותה להתקיים כמדינת לאום יהודית. עקרונות כאלה אולי מובנים מאליהם לרבים בישראל, אך לא קלים להשמעה בעולם הגדול, במיוחד באירופה הפוסט־מודרנית. בשורת השיבוצים הזו, משנה נתניהו לראשונה את הקול שמשמיעה ישראל בעולם.

אפשר לומר שאת מה שליברמן לא עשה כאיש המחנה הלאומי במשך חמש שנים, נתניהו עושה בחצי שנה. ליברמן ניצל את מכסת המינויים הפוליטיים בעיקר לנאמנות אישית. לא שנתניהו מוותר על הסעיף הזה, אבל ברוב המקרים הוא מצרף אליו גם את הרקע האידיאולוגי.

היוצא מן הכלל הוא מארק רגב, יועצו של נתניהו לתקשורת הזרה. במקרה שלו, לא מדובר בשום זיקה אידיאולוגית. 25 שנה הוא היה איש משרד החוץ. לפני עשור מינה אותו אהוד אולמרט כדובר לתקשורת הזרה. רגב, מקצוען מהמעלה הראשונה, המשיך עם נתניהו שש שנים, וכעת הוא יתוגמל כנראה בתפקיד שגריר בבריטניה.

מינויו הצפוי של רגב בסוף אוגוסט, כמו גם הצבתם העתידית של חמישה שגרירים וקונוסולים חדשים אחרים, הם תוצאת הפרסום הבלעדי ב-nrg לפני חודש, על שש נציגויות ישראליות בעולם שאמורות היו להישאר ללא שגריר. בעקבות הפרסום יצא בתחילת השבוע מכרז פנימי לעובדי המשרד, המציע להם להתמודד על כהונת השגריר באסטנה (קזחסטן), ברטיסלבה (סלובקיה) ולונדון, והוארכה בשלשה חודשים כהונתו של רון פרושאור באו"ם. אחר כך הציב שם נתניהו את השר דני דנון, ואת דני דיין בברזיל. השגרירות שנותרה כרגע בלתי מאוישת היא במוסקבה. אפשר לשער שגם לשם תישלח דמות נאמנה במינוי פוליטי.
 

יש סיבות טובות לחבב את הגישה האסרטיבית של השגרירים החדשים. לעתים נדמה שהנציגים המקצועיים של ישראל בעולם זהירים מדי, מהססים מדי, מעדיפים להתכופף כשבא גל ולא לעמוד מולו. הרוח הרעננה הזו יכולה להועיל.

אבל לשגרירים העתידיים יש הרבה מה ללמוד מאנשי המקצוע. כך למשל, כפי שניסח זאת הדובר המיתולוגי של משרד החוץ יגאל פלמור, הכלל הראשון בהסברה הוא 'לא משנה מה אתה אומר, משנה מה הצד השני שומע'. הכלל השני הוא 'לא להגיד מה אני חושב, אלא לגרום לצד השני לראות את הדברים כפי שהיית רוצה שיראה אותם'. הכלל הבא והמתבקש הוא לא לדבר לקהל הביתי בישראל, אלא לציבור בארץ היעד. אלה רק דוגמאות אחדות למה ששגרירים שמונו במינוי פוליטי יוכלו ללמוד מגורמי המקצוע במשרד החוץ.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...