רופאים בכירים ואנשי רוח: "מותר להזין בכפייה"
על רקע פרשת מוחמד עלאן פרסמו פרופ' אסא כשר, השופט צבי טל, פרופ' יונתן הלוי ובכירים נוספים עצומה נגד עמדת ההסתדרות הרפואית לפיה נאסר על רופא להציל שובת רעב בניגוד לרצונו. "האכלה בכפייה מוסרית ומגנה על חיי השובת", כתבו
על רקע שביתת הרעב של העציר המנהלי מוחמד עלאן: בכירים בתחומי הרפואה והמדע, המשפט, הפילוסופיה והאתיקה פרסמו היום (יום א') עצומה נגד ההסתדרות הרפואית הישראלית. "אנחנו מתנגדים נחרצות לעמדה של ההסתדרות הרפואית הישראלית לפיה נאסר על רופא לפעול להציל חיי אסיר שובת רעב גם נגד רצונו אשר לוו באיומים פרופסיונאליים כלפי מי שיפעל אחרת", כתבו הבכירים בעצומה.עוד כותרות ב-nrg:
- טרור בבירה: נעצרה חוליית מיידי בקבוקי תבערה
- בריטניה תפתח מחדש את שגרירותה בטהרן
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לטענתם, ההצעה לחכות עד ששובת הרעב מאבד את הכרתו ורק אז לטפל בו, לוקה משתי סיבות: היא עדיין פוגעת באוטונומיה של השובת וגם חושפת את השובת לאפשרות של מוות פתאומית או לנזק מוחי קשה. בין מחברי העצומה ארבעה חתני פרס ישראל, ושורת אנשי מדע מרכזיים בארץ המציינים כי הם מתנגדים נחרצות לעמדה של ההסתדרות הרפואית הישראלית וכי מותר להאכיל בכפייה ומדובר במעשה מוסרי.
בין חותמי העצומה: עו"ד דר' עפרה גולן-יו"ר ועדות אתיקה בכמה בתי חולים בארץ, פרופ' (אמריטוס) שמעון גליק-מהפקולטה למדעי בריאות ובעבר דיקן הפקולטה מאוניברסיטת בן גוריון, פרופ' מיכאל גרוס-ראש המחלקה ליחסים בינלאומיים, אוניברסיטת חיפה (מומחה באתיקה), פרופ' יונתן הלוי- מנכ"ל המרכז הרפואי שערי צדק, דר' מרדכי הלפרין-מנהל מכון שלזינגר, מרכז רפואי שערי צדק: בעבר ממונה על אתיקה במשרד הבריאות, פרופ' מיכאל וינגרטן-משנה לדיקן-הפקולטה לרפואה בגליל, אוניברסיטת בר אילן: לשעבר יו"ר איגוד רופאי המשפחה בישראל, פרופ' מיכאל טל-יו"ר הוועדה האתית למקרים בהם מעורבים בני אדם, האוניברסיטה העברית, השופט צבי טל -שופט בית משפט עליון(בדימוס), הפרופ' רבקה כרמי-נשיאת אוניברסיטת בן גוריון בנגב: רופאה גנטיקאית.
בנוסף חתמו על העצומה: פרופ' אסא כשר- פרופ' לפילוסופיה, אוניברסיטת תל אביב-חתן פרס ישראל: עורך ראשי, האנציקלופדיה העברית המקוונת, עו"ד דר גיל סיגל- ראש המרכז למשפט רפואי, ביואתיקה ומדיניות בריאות, הקריה האקדמית אונו; חבר המועצה הלאומית לביו-אתיקה, פרופ' צ'ארלס ספרונג-מנהל היחידה ליפול נמרץ מרכז רפואי הדסה: יושב ראש בעבר לוועדות אתיקה בחברות בינלאומיות לרפואה דחופה, פרופ' קרל סקורצקי-יו"ר המכון הרפואי למחקר ע"ש רפפורט, הטכניון, פרופ' מישל רבל – מכון ויצמן, חתן פרס ישראל; לשעבר יו"ר המועצה הלאומית לביואתיקה, פרופ' פרד רוזנר- לשעבר פרופ' בפקולטה לרפואה ע"ש אלברט אינשטיין ובפקולטה לרפואה הר סיני בניו יורק; יו"ר ועדת האתיקה למדינת ניו יורק, פרופ' מנחם רקובר (אמריטוס)-אוניברסיטת בר אילן: היועץ המשפטי לממשלה במשפט עברי-חתן פרס ישראל, פרופ' אברהם שטינברג-מנהל היחידה לאתיקה רפואית, מרכז רפואי שערי צדק: נוירולוג ילדים חתן פרס ישראל; יו"ר-עמית המועצה הלאומית לביו-אתיקה, פרופ' עמוס שפירא-דיקן הפקולטה למשפטים מרכז אקדמי כרמל, חיפה: לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים אוניברסיטת תל אביב.
בנייר העמדה מדגישים הבכירים כי הצלת חייו של אדם תואמת להשקפה אתית-ערכית ראויה המעוגנת היטב בחוקי מדינת ישראל ("לא תעמוד על דם רעך", חוק לזכויות החולה) ובפסיקות של בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים.
הקבוצה שבחה את מסירותם, כישוריהם ותושייתם של הרופאים בישראל ושל ועדות האתיקה בבתי החולים בישראל שהצליחו למנוע מוות של שובתי רעב בשנים אחרונות. אולם הדגישה כי כששובת רעב מסרב בכל תוקף להפסיק את שביתת הרעב למרות ניסיונות השכנוע המרביים, הדילמה האתית היא מציאת האיזון הראוי בין ערך שמירת החיים לבין ערך האוטונומיה והרצון החופשי של הפרט. לדעת החותמים, גובר הערך המוסרי של חיי אדם והחובה המקצועית-אתית של הרופא להציל את חייו על פני פגיעה זמנית או חלקית בזכותו על גופו וברצונו האוטונומי.
"ההחלטה על תזמון הפעלת פעולת הצלה ועל הדרכים הנאותות וההכרחיות להצלת חייו חייבת להימסר לשיקולי הרופאים המטפלים בחולה ולפי החלטת הוועדה האתית של בית החולים. החלטות קשות אלה יבואו רק במקרים קיצוניים שבהם נשקפת סכנת חיים מיידית וממשית, וכברירה אחרונה לפני שהמטופל ימות או שייגרם נזק בלתי הפיך. ההצעה לחכות עד ששובת הרעב מאבד את הכרתו ורק אז לטפל בו לוקה משתי סיבות. היא עדיין פוגעת באוטונומיה של השובת וגם חושפת את השובת לאפשרות של מוות פתאומית או לנזק מוחי קשה", נכתב בעצומה.
בכירים אלו סבורים שיש לנתק את מערכת הרפואה והרופאים משיקולים פוליטיים מכל צד שהוא, ולפעול באופן שוויוני לכל מטופל המאושפז בבית חולים ללא תלות בסיבות שהביאוהו למצב הרפואי החמור. "במגבלות החוק חשוב לכבד את מצפונו של כל רופא בשאלות אתיות שנויות במחלוקת וכבדות משקל. רופא הסבור שקיימת בעיה אתית לתת טיפול בכפייה לשובת רעב, גם אם המשמעות היא מותו של אדם זה עליו להסתלק מהטיפול זה, אולם רק לאחר שהבטיח כי קיים רופא המקבל לידיו את הטיפול. לעומתו רופא הסבור שערך החיים והשמירה עליהם גוברת על הרצון האוטונומי - יהא זכאי ורשאי לתת את הטיפול הנחוץ להצלת חיי שובת הרעב גם בניגוד לרצונו, ולא לעמוד מנגד ולראות במותו של אדם שניתן להצילו ובעצם איננו רוצה למות, וזאת לאחר דיון ואישור של הוועדה האתית המוסדית מכוח חוק זכויות החולה. אסור להפעיל על הרופא הזה לחצים ואיומים למנוע ממנו לפעול לפי מצפונו", נכתב בנייר העמדה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם