כך קם סניף חברת הפרסום מקאן במצפה רמון
מיכל רומי החליטה לחזור לעיירת ילדותה, חשבה שתצטרך לעבוד בגוש דן, אבל אז הקימה ליד הבית, מול המכתש, שלוחה של חברת הפרסום הגדולה בארץ. הלקוחות התל־אביבים התרגלו מהר
"מקאן ואלי" הוא משרד הפרסום היחיד בארץ שבחנייה שלו מסתובבים יעלים. השלוחה הדיגיטלית של מקאן תל־אביב (לשעבר מקאן אריקסון), משרד הפרסום הגדול בארץ, לא פועלת מהבניינים המפוארים של החברה בלב התעשייה התל־אביבית. דפי הפייסבוק של ניו־פארם, המשביר לצרכן, ביסלי, ועוד רבים מלקוחות מקאן מנוהלים ממבנה קטן במצפה־רמון הסמוך למכתש רמון הפסטורלי והשקט, הרחק ממרכז העצבים העסקי של מדינת ישראל.
עוד כותרות ב-nrg:
- בהיריון? יש בדיקה חשובה וזולה שלא סיפרו לכם עליה
- ישראל שולחת תגבורות של דבורים ליפן
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הסיפור של מקאן ואלי מתחיל בסיפורה האישי של מנכ"לית השלוחה, מיכל רומי (39). למצפה־רמון היא הגיעה בגיל שלוש, כשאביה הועסק באזור בעבודות עפר. הפרויקט של האב הסתיים בשלב מסוים, אבל המשפחה התאהבה במקום ונשארה. רומי למדה בפנימייה לאמנויות במצפה־רמון, ובהמלצת אחד המורים שלה, המוזיקאי יהודה עדר, המשיכה לבית הספר למוזיקה "רימון" בתל־אביב. בבית הספר ההוא לא נשארה אמנם זמן רב, אבל מאז החלה לנוע לאורך הציר שבין גוש דן לבין בית משפחתה במדבר.
ב־2011, אחרי שנים של מגורים בתל־אביב, עבודה בתחום הפרסום וניהול פרויקטים שונים באינטרנט, החליטה רומי לחזור ולהשתקע עם שני ילדיה בעיירה שבה גדלה. "אחותי שכנעה אותי לחזור", היא מספרת. "אנחנו ארבע בנות, וכולן גרות במצפה־רמון עם המשפחה. היא אמרה לי שנהיה כאן יחד, ושאראה יותר את הילדים. בדיוק נגמרה לי השכירות בדירה בתל־אביב, אז החלטתי לבוא לכאן".
התוכנית של רומי הייתה להמשיך לעבוד בתל־אביב, אך שבוע לפני החזרה למצפה־רמון חלה תפנית בעלילה: חברתה שלי שובל־שליט, שהייתה אז מנהלת בכירה בקבוצת שטראוס, הפגישה בינה לבין חנה רדו, המשנה למנכ"ל חברת הפרסום מקאן.
"נפגשנו בבר תל־אביבי, ואחרי כוס יין התחלתי לספר לה על הפנטזיות שלי להקים במצפה־רמון בית ספר לתקשורת וסדנאות כתיבה למגזר הבדווי. ואז היא סיפרה שגם היא אוהבת את המקום, ואמרה – 'בואי נקים שם שלוחה של מקאן'. אמרתי לעצמי – יאללה, בסדר, עוד מישהי שמתלהבת ממצפה. אבל שבוע אחר כך המזכירה שלה התקשרה אליי והזמינה אותי לפגישה".
החיבור עם רומי הגיע בעיתוי נכון מבחינת רדו, שרצתה לקיים מהלך חברתי משמעותי ברוח מחאת האוהלים, שהתרחשה זמן קצר קודם לכן. "המחאה גרמה לי להבין שלמרות שיש אצלנו בארגון שוויון מגדרי, שכר הוגן ותמיכה במשרתי המילואים, זה עדיין לא מספיק ואנחנו יכולים לעשות הרבה יותר. כשמיכל סיפרה לי שהיא תיסע באופן קבוע ממצפה־רמון לתל־אביב בשביל עבודה, אמרתי לה שזה לא הגיוני, וכך נולד הרעיון להקים שלוחה במצפה.
"רצינו ליצור מקום עבודה בנגב, במקום הכי יפה בעולם, כדי שתהיה אלטרנטיבה למדינת תל־אביב ושצעירים ירצו לגור ולעבוד שם. זה היה בעיקר שיגעון אישי, לא קיימנו ישיבת דירקטוריון בנושא, אבל היו"ר והמנכ"לים של מקאן מבינים את החשיבות הציונית־ישראלית־חברתית של המיזם הזה".
מקאן תל־אביב, קבוצת הפרסום הגדולה בישראל, מגלגלת למעלה ממיליארד שקלים בשנה. בשבע קומות הבניין שלה ברמת־החייל שבתל־אביב מועסקים לא פחות מ־400 עובדים. הדיבורים על פתיחת שלוחה במצפה־רמון, מאתיים קילומטרים משם, נשמעו לחלק מהנוגעים בדבר מופרכים כמעט, אך רומי מסבירה שבתחום הדיגיטלי המשמעות של המיקום אינה כה גדולה. "אין ספק שמה שאפשר את הקמת המקום הזה היא המהפכה הדיגיטלית. הרי זה לא באמת משנה איפה אני פותחת את המחשב שלי, כאן או בבניין בתל־אביב".
החזון היה פשוט: להקים באזור הדרום מקום עבודה גדול שיספק תעסוקה ומשכורות. "מצפה־רמון הוא המקום הכי מדהים בעולם", אומרת רומי. "יש פה שקט וביטחון לילדים, לא נועלים דלתות בלילה, אבל אין מקורות פרנסה. המעסיק הגדול הוא המועצה, המעסיק השני הוא רשת מלונות ישרוטל שמחזיקה פה שני מלונות, אבל רוב המשרות שם הן של חדרנים וחדרניות, עם שדרה ניהולית קטנה".
יחד עם רדו היא גיבשה חזון למשרד שיעסיק בשיאו 120 עובדים. "בהתחלה היינו מיליטנטיות ואמרנו שנעסיק רק תושבים ממצפה־רמון, אבל מהר מאוד הבנו שבגישה כזאת פשוט לא יהיה לנו עובדים. משכבת הגיל שלי נשארו במצפה אולי עוד שניים. הצעירים מסיימים אוניברסיטה ועוזבים למקומות שיש בהם יותר אפשרויות פרנסה". כדי למשוך למצפה־רמון עובדים מכל אזור הדרום ואפילו מהמרכז, הבטיחו רדו ורומי שכר ממוצע של עשרת אלפים שקלים, מימון של מעבר דירה, והשתתפות של אלף שקלים בשכר דירה.
"כשצעירים שמתעניינים ב'מקאן ואלי' שואלים אותי מה הם יעשו במצפה־רמון, אני עונה שגם יהיה להם מקום עבודה מעולה עם שכר כמו בתל־אביב, גם תהיה להם אפשרות להתקדם מבחינה מקצועית, הם יוכלו לשכור דירה אמיתית במחיר שבתל־אביב מקבלים תמורתו בלטה של שירותים, ובנוסף הם ייהנו ממקום שלא קיימים בו הגירויים האינסופיים לשופינג. דווקא בגלל שאין קניון, זה מושלם".
שנתיים וחצי לאחר ההקמה, מעסיקה היום מקאן ואלי ארבעים עובדים. עשרה מהם התגוררו במצפה־רמון עוד לפני כן, כמה אחרים מגיעים מדי בוקר מבאר־שבע ומיישובים בדרום, ו־22 עובדים עברו עם משפחותיהם ממרכז הארץ לעיירה הדרומית בעקבות הקמת המשרד.
העובדת הבכירה ביותר שנדדה לכאן היא הדר גור־אריה, כיום מנכ"לית משותפת במקאן ואלי. בעבר הקימה גור־אריה את מחלקת הדיגיטל של מקאן תל־אביב, וגם כיהנה שלוש שנים כמנכ"לית משרד הפרסום רגב קויצקי (היום ליאו ברנט). למצפה־רמון היא הגיעה עם בעלה רועי ושני ילדיה היישר מרמת־החייל.
"אחרי 15 שנה בענף הפרסום, בעלי ואני התבשלנו להרפתקה חדשה", מספרת גור־אריה. "ידעתי שאני רוצה להישאר בתחום האהוב עליי בפרסום, שזה תחום הדיגיטל. במקביל הפכנו למשפחה צעירה, והרגשנו שתל־אביב סוגרת עלינו. בכל מקום היו שיחות על מי קנה בית, ובכמה כסף הוא משפץ אותו, מי קנה ג'יפ ומאיזה סוג.
"הרגשנו שאנחנו לא בטוחים שזו הסביבה שבה אנחנו רוצים לגדל את הילדים שלנו. רצינו מקום פחות חומרני והישגי, שיש בו פחות דירוג והשוואות. הכול התחבר לנו יחד - הצורך לשנות מקום ולהתקדם, וגם ההזדמנות המקצועית שנוצרה כאן להקים עסק ולהפוך חלום למציאות".
אחרי שנתיים במצפה־רמון, היא מדווחת על אושר גדול מהמעבר. "מצד אחד לא נשארנו מאחור, ומצד שני אפשרנו לעצמנו איכות חיים מסוג אחר. עברנו לגור בווילה ענקית, והילדים קופצים אליי בצהריים למשרד. זה לא שאני עובדת פחות קשה, אבל משהו התאזן קצת. הילדים בעננים, סופי השבוע שלנו נראים אחרת, והכרנו אנשים מסוג שלא היינו פוגשים בתל־אביב. זה כיף גדול להיפתח פתאום למציאות אחרת".
לבעלה רועי, שעובד בשיווק מוצרים דיגיטליים דרך האינטרנט, לקח לדבריה חצי שנה להתארגן מחדש – "אבל בסופו של דבר גם אצלו השינוי הזה עשה רק טוב".
רומי מספרת שכאשר נפתח המשרד הדרומי, עדיין לא היה ברור לגמרי במה יעסוק. "הדבר הראשון שהקמנו היה מחלקת ניהול קמפיינים בגוגל. היום המחלקה הזו מגלגלת 2 מיליון שקלים בחודש, והיא כבר ביזנס אמיתי. היה לנו ברור מהתחלה שאנחנו לא עוסקים בפילנתרופיה, ושאם לא תהיה פה שורת רווח, אנחנו לא פשוט נהיה. ביקרו אצלנו ממקאן אירופה ומאוד אהבו את הפרויקט. מבחינתם, אגב, מצפה־רמון רחוקה מהם בדיוק כמו שתל־אביב רחוקה".
נכון לעכשיו עצרו במקאן ואלי את גיוס העובדים - לא מסיבות כלכליות, אלא פשוט מחוסר מקום פיזי. במבנה הקטן שבו שוכנת החברה אי אפשר להכניס עמדות נוספות, ושנתיים וחצי של חיפושים קדחתניים בכל רחבי מצפה־רמון עדיין לא הניבו מיקום מתאים יותר. גם לאכסניה הנוכחית הגיעו רומי וצוותה רק לאחר חודשי חיפוש ארוכים. מדובר במבנה משנות השבעים, שאכלס במקור שני גני ילדים שנסגרו עם הזמן. בשנת 2005 הקים כאן משרד התמ"ת מרכז להנגשת שירותי אינטרנט בעלות של 3 מיליון שקלים, אבל המקום המשיך לעמוד נטוש במשך שנים.
"נפלה לי הלסת כשנכנסתי לכאן בפעם הראשונה", מספרת רומי. "היו פה שני חדרים עם 24 עמדות מחשב ריקות, והיה ארון עם תוכנות מחשב ארוזות בניילון. המדינה השקיעה הון בבנייה אבל לא תקצבה את התפעול השוטף, והמנהיגות המקומית לא הרימה את הכפפה".
חברת מקאן ואלי נכנסה למבנה הזה, שכעת כאמור כבר צר מלהכיל את אנשיה. "יש כאן חללים של שלושים מטרים, כשבכל אחד מהם יושבים 16 עובדים. בשביל לקיים שיחת טלפון צריכים לצאת החוצה", אומרת רומי. היא מספרת שבתקופת הממשלה הקודמת פנתה למשרד לפיתוח הנגב והגליל בבקשה להרחיב את המבנה הקיים, ואף קיבלה אישור להוציא פרויקט כזה לדרך - אך לאחר שבכתבה על החברה ששודרה בערוץ 2 לא הוזכרה תרומתו של המשרד הממשלתי, הוא נסוג בו מהבטחת הסיוע.
"הפרגון שלנו למשרד לפיתוח הנגב והגליל נשאר על רצפת חדר העריכה ולא נכנס לכתבה, אז האנשים שם הודיעו לנו שלא נקבל עזרה", טוענת רומי. "גם כשפנו מערוץ 2 למשרד, זה לא עזר. עכשיו יש שר חדש, אריה דרעי, ואנחנו מצפים ממנו לסיוע. אני חושבת שהוא בא עם רצון טוב לעזור לגופים כמונו, כי לדעתי אנחנו חלק מהשקופים שעליהם הוא מדבר" (מהמשרד לפיתוח הנגב והגליל נמסר בתגובה לטענות נגדם: "מדובר בשקר מוחלט. לא היו הדברים מעולם").
במקביל לניסיונות ההרחבה של המבנה הקיים, איתרה רומי מבנה נטוש באזור אחר בעיירה. "זה מבנה גדול ששימש בעבר רשת מרכולים, ועומד ריק כבר 13 שנה. מכיוון שהנכס נמצא בבעלות משרד השיכון, פנינו לשם וביקשנו שיוציאו אותו למכרז. ביקשנו גם שהתנאי להגשת מועמדות יהיה התחייבות להעסקת חמישים עובדים לפחות בתחום ההיי־טק - כי אם יש עוד מישהו שמוכן לעשות מה שאנחנו עושים פה, זה מעולה.
"במשרד השיכון סירבו, ואחרי כמעט שנתיים של ניסיונות התייאשנו. חנה רדו הזכירה לי את דבריו של אלברט איינשטיין, שאי־שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאה שונה. היא אמרה לי: תעזבי את זה, תעברי הלאה".
רומי אינה חוסכת ביקורת מגופים ממשלתיים נוספים. "כשהקמנו את המשרדים הגשנו בקשה למרכז ההשקעות של משרד הכלכלה, שבה התחייבנו להעסיק 25 עובדים בשכר ממוצע, כדי לקבל מהמדינה מענק בגובה 140 אלף שקלים. זה סכום נחמד שאפשר לנו לסייע לעובדים בשכר הדירה. כשהיו לנו 25 עובדים נוספים ורצינו להגיש עוד בקשה, התברר לנו ששינו את התקנון וכיום מסייעים רק למי שמעסיק ערבים, חרדים או אמהות חד־הוריות. אין לי פה ערבים ולא חרדים וגם לא מספיק חד־הוריות, אז אני לא יכולה לקבל סיוע, ובעיניי זה מטורף. מדינת ישראל התבלבלה לגמרי. אנחנו נמצאים ביישוב שמרוחק 80 ק"מ מכל יישוב אחר. לאנשים כאן קשה מאוד לצאת לעבוד בבאר־שבע, אז למי יסייעו אם לא לנו?
בסוגיית המשרדים מסתמן לאחרונה אור בקצה המנהרה. רומי איתרה האנגר פנוי בגודל של כאלף מ"ר ברובע הבשמים, הרובע התיירותי של מצפה־רמון. המבנה נמצא בבעלות הסוכנות היהודית, וזו השתכנעה למכור אותו לקק"ל בריטניה - גוף שמסייע למקאן ואלי בתחום השכירות. "קק"ל בריטניה הבינו שהמשרד שלנו יכול להיות עוגן מצוין פה באזור. עוד לפני שפתחנו הם התחייבו לסייע בדמי השכירות שלנו, וגם עשו איתנו הסכם שלפיו ככל שנעסיק יותר עובדים - ההשתתפות שלהם תהיה גבוהה יותר, וכשנעסיק מעל 120 עובדים הם ישלמו את כל דמי השכירות".
המבנה המיועד יעבור שיפוץ לאחר שיירכש על ידי קק"ל בריטניה, ורומי מקווה שבתוך שנה וחצי אפשר יהיה לעבור למשכן החדש. בינתיים, שליש מעובדי מקאן ואלי יושבים בתוך מכולה שהוסבה למשרד והוצמדה לשני החללים הוותיקים.
איתור מבנה למשרדים לא היה המקל היחידי בגלגלים. עד כמה שהדבר יישמע מפתיע, במצפה־רמון יש גם מצוקת דיור, והעובדים החדשים התקשו למצוא מגורים. "כשחזרתי למצפה לפני ארבע שנים היה לי בראש שיש פה המון בניינים ריקים, אבל מהר מאוד הבנתי שהשתנתה המציאות. העיירה פשוט התמלאה. לפני שש שנים היה שיווק של מגרשי 'בנה ביתך', אבל אנשים שרכשו את המגרשים מחזיקים אותם ולא בונים, כי המחיר שלהם עולה כל הזמן. יש יזם שבונה מאתיים יחידות דיור, אבל זה ייקח עוד לא מעט שנים. בינתיים אין דירות, וגם דמי השכירות עולים בהתאם. יש פה בועה קטנה שאפשר לפוצץ אותה בשנייה כשישוחררו עוד מגרשים לבנייה - וזה יקרה, אבל בינתיים זו בועה".
לפני כשנה הסתמן פתרון מסוים לבעיה, כאשר עמותת "איילים", המקימה כפרי סטודנטים באזור הנגב והגליל, החלה לבנות בעיירה 24 יחידות דיור לצעירים. הדירות הגיעו לשלב הטיח, אבל אז התפוצצה פרשת החשדות לשחיתות ב"ישראל ביתנו" שגם עמותת איילים מסובכת בה, והפרויקט הוקפא.
מה עם המועצה המקומית? היא מסייעת לכם?
"יש לנו ראש מועצה חדש יחסית, רוני מרום, שנכנס לתפקיד לפני כשנה וחצי. הוא איש רציני של חזון, אחד מקבוצה של ראשי רשויות בדרום שבאו לעבוד ולפתח את האזור בכל התחומים. רוני רואה בנו נכס, ומאוד מחויב לעזור לנו במה שהוא יכול. הוא מעורב בפרטים ומכיר את המצוקות שלנו. צריך גם לזכור את המגבלות של המועצה: יש לה תקציב שנתי של 52 מיליון שקל בלבד, ואין לה הכנסות משמעותיות מארנונה.
"מצפה־רמון היא מובלעת בתוך תחום של רשות מוניציפלית אחרת - מועצת רמת־נגב, שחולשת על עשרים אחוזים משטחי מדינת ישראל ומקבלת ארנונה כמעט מכל מה שסביבנו. אפילו בסיס שדמה במכתש רמון מעביר ארנונה של חצי מיליון שקלים בשנה לרמת־נגב, ולא לכאן".
אחת המטרות שהציבו לעצמם מייסדי מקאן ואלי היא השתלבות בקהילה המקומית של מצפה־רמון. "אנחנו עוד מנסים להבין איך עושים את זה טוב", אומרת רומי. "בשנה הראשונה דחפנו את האף לכל אירוע שהיה כאן, ואחר כך הבנו שלא זו הדרך. החלטנו להתרכז במה שאנחנו טובים בו - עיצוב גרפי וייעוץ שיווקי. היום אין עסק מקומי שייכנס בדלת, יבקש עזרה ונגיד לו 'לא'.
היא מקווה שהמבנה העתידי של השלוחה יספק קורת גג גם לעשרות עובדים של חברות אחרות. "אנחנו רוצים להיות מגנט לעסקים נוספים. כבר היום זה קורה במידה מסוימת, במגבלות המקום שיש לנו. יש שלוש חברות שיושבות תחת הגג שלנו – אחת שמעניקה לנו שירותי פיתוח ותכנות ומעסיקה חמישה עובדים, השנייה מספקת לנו שירותי עיצוב ומעסיקה שתי מעצבות, והשלישית היא של יבואן, לקוח של מקאן, שמיקם את שירות הלקוחות שלו אצלנו עם שתי עובדות".
חנה רדו, הסנדקית של מקאן ואלי ומי שרתמה את מקאן תל־אביב לפרויקט, מכהנת כיום כיו"ר השלוחה הדרומית ומגיעה למצפה־רמון מדי שבוע. "אני חושבת שזה המקום הכי יפה בארץ. כבר יש לי כאן בית, ובעבר אמרתי שכשיהיו שמונים עובדים במקאן ואלי, אעבור להתגורר במצפה־רמון. עכשיו אני נמצאת שם חמישים אחוזים מזמני, ולכן אפשר לומר שבמידה מסוימת זה כבר קורה".
רדו מדווחת על שביעות רצון גדולה של לקוחות מקאן תל־אביב משירותי השלוחה שבנגב, אבל מביעה אכזבה מכך שחברות וגופים אחרים אינם פונים למקאן ואלי. "מצער אותי שממשלת ישראל וגופים דרומיים כמו אוניברסיטת בן־גוריון או עיריית אילת, שהם לא לקוחות של מקאן, לא בוחרים לעבוד עם השלוחה הזו. הם הרי אמורים להבין שכל השקעה שלהם במקאן ואלי, פירושה יותר עובדים בדרום. בעניין הזה, לצערי, עוד לא נעשה השינוי המיוחל".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם