ראשי » חדשות » בארץ

החיבוק החם של מפקד מג"ב וניצולת השואה

ולרי יוהאס, ירושלמית בת 95, אומצה בשבע השנים האחרונות על ידי אנשי מג"ב, ובעיקר על ידי ניצב עמוס יעקב, ששכנע אותה שכשהיא מבקשת עזרה היא עושה עמו חסד

ולרי יוהאס - או ואלי, כפי שמכנים אותה אוהביה הרבים - היא אישה מאירת פנים, יצירתית ואופטימית, עם מבטא הונגרי רך, שבנתה את חייה מחדש בארץ אחרי שעברה את אימי המלחמה באירופה ללא שום הנחות. בזמן הכיבוש הגרמני הייתה יוהאס, אחת מעשרת ילדיה של משפחה יהודית מצפון הונגריה, נערה צעירה שכבר נישאה. היא נכלאה באושוויץ לעבודות כפייה, הגיעה גם לתאי הגזים במשרפות בירקנאו אך ניצלה בנס בשל תקלה, ושרדה מצעד מוות.

עוד כותרות ב-nrg:
מצעד המתים בדרך לאירופה לא הולך להיפסק בקרוב
הגזען האנטישמי מקנזס: "רצחתי ושתיתי כוסית"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אלא שמשהו טוב מטריד את יוהאס לאחרונה: היא אסירת תודה, ואינה יכולה למצוא דרך כדי לגמול ולהודות לאיש אחד, עסוק במיוחד, שמסירותו אליה מפעימה אותה בכל פעם מחדש.

הסיפור החל לפני כשבע שנים, כשיוהאס – שהייתה אז בת 88 - קיבלה גלויה מבסיס מג"ב בירושלים, ובה סיפרו לה השוטרים כי נטלו על עצמם לסייע לניצולי שואה והציעו לה עזרה בסידורים שקשישים לרוב מתקשים בהם: הליכה לדואר, לקופת חולים או לקניות. כיום נעזרת יוהאס מעט בעובדת סיעודית, אך אז היא נהנתה מתפקוד מלא. עם זאת, הפנייה באה אליה ברגע נכון: ימים ספורים קודם לכן פרצו לביתה, והיא חשה חוסר ביטחון.

"השבתי להם שאני לא צריכה עזרה כזו, אבל אני זקוקה דווקא למספר טלפון של מישהו המתגורר קרוב אליי, שאוכל להתקשר אליו כשאני פוחדת". אמנם ליוהאס יש שני בנים מסורים, האחד מוזיקאי עטור פרסים והשני פרופסור למתמטיקה, אך הם אינם צעירים עוד ומתגוררים הרחק מירושלים.

בעקבות המכתב והצורך באוזן קשבת נוצר קשר בין יוהאס ובין קצינה בבסיס הירושלמי ועם המפקד שלה – עמוס יעקב, שאז שימש כמפקד כוחות מג"ב בירושלים, וכיום משרת בדרגת ניצב ומפקד על כל כוחות מג"ב. "הם כל כך רצו לעזור לי, עד שהם הצליחו לשכנע אותי שבכל פעם שאני פונה אליהם אני ממש עושה להם טובה".

מאז שנוצר הקשר בין הצדדים עמדו אנשי מפקדת מג"ב בירושלים לעזרתה של יוהאס כל אימת שנצרכה לכך, והיא גם השתתפה באירועים ובטקסים בבסיס. "גם כאשר עמוס עבר לשרת במקום אחר (בהמשך קודם עמוס יעקב לתפקיד מפקד מחוז ש"י במג"ב ואחר כך למפקד משמר הגבול – י"ש), הוא מעולם לא הפסיק את הקשר עמי. בכל ערב שבת הוא מתקשר אליי כדי לשאול בשלומי, ולפני שהוא נוסע לחו"ל הוא מתקשר לעדכן אותי על כך. אי אפשר לתאר כמה הוא רוצה לעזור לי".

בשנה שעברה עמד ניצב יעקב בראש משלחת 'עדים במדים' של משמר הגבול, שנסעה למחנות ההשמדה בפולין. "הוא הביא לי אבן מהקרמטוריום, שאסור היה לו לקחת - אבל הוא אמר לי שהוא חשב עליי", שחזרה יוהאס. היא, שמעולם לא שבה לבקר בגיא ההריגה, הדריכה את קצין מג"ב והסבירה לו כיצד להגיע לצריפים שבהם נכלאה בשנים ההן. "הצריפים ההם כבר לא קיימים, אבל אני בטוחה שזהו המקום. עמוס הצטלם שם במדי משטרת ישראל, והביא לי את התמונה הזו", אמרה יוהאס בהתרגשות, וציינה את העובדה שמדובר בקצין שאין לו כל זיקה משפחתית לשואה. ניצב יעקב הוא בן לעולי כורדיסטן ממושב שדה-תרומות שבעמק בית-שאן, ובו הוא חי גם כיום.

לפני שבועות ספורים ישבה יוהאס בסלון ביתה וצפתה במהדורת החדשות, ולפתע נפל עליה טיח התקרה שמעל. "הייתי כל כך המומה שבמקום לצאת מהחדר נשארתי שם, אפופה בטיח, ורק כשהמטפלת נכנסה היא דרבנה אותי לצאת. כשהתאוששתי התקשרתי לעמוס – הוא ממש דורש ממני לומר לו בכל פעם שיש בעיה או צורך – ותוך עשרים דקות הוא פשוט התייצב לידי, הרגיע אותי, הזמין את קצין התחזוקה מהבסיס ושלח למחרת אנשים שיתקנו את הטיח".

עמוס יעקב אינו יודע שוואלי יוהאס מסגירה את סודו לעיתונות, אבל היא נחושה לפרסם את מעשי החסד המתמשכים של האיש מספר 1 במשמר הגבול. רק כך היא תמצא מעט מנוחה לנוכח העובדה שהוא אינו מרשה לה בשום דרך להשיב לו טובה תחת טובה. יעקב, אגב, זכה ל'עיטור האומץ' המשטרתי על שחירף את נפשו בעת חדירת מחבלים ליישוב גדיש שבתענכים ב-2003, עוד לפני שהגיע לצמרת הפיקודית. בעידן שבו אנו חשופים לשמותיהם של קציני משטרה בכירים בעיקר בנסיבות עגומות, טוב לפרסם גם משהו ברוח אחרת – אימוץ מרגש, חוצה עדות וגיל, שמתקיים לאורך זמן וגובר על העיסוקים הרבים ושינויי התפקיד.


היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...