מנכ"ל ארגון יהודי צרפת: קשה לראות כאן עתיד
אחרי שנה של פיגועים ועלייה באנטישמיות מדבר מנכ"ל הקרי"ף, ארגון הגג של יהודי צרפת, ל הצורך להיאבק על ביטחון היהודים במדינה, אבל מודה: "אלה ששייכים לקהילה עולים בסוף לישראל"
השנה החולפת לא הייתה פשוטה ליהודים במערב אירופה, ובמיוחד בצרפת. כזכור, חמישה יהודים נרצחו על אדמת היבשת באירועי הטרור שבוצעו ב'היפר כשר' בפריז ביום שישי י"ח טבת וכחודש לאחר מכן מול בית הכנסת בקופנהגן. מדי יום מתרחשות תקריות אנטישמיות, לא רק בצרפת ובדנמרק אלא גם בבריטניה, בבלגיה ובגרמניה. גם טרור אסלאמי שאינו מכוון נגד יהודים ידעה אירופה השנהֿ, ושיאו הטבח במערכת העיתון ׳שרלי הבדו׳.
עוד כותרות ב-nrg:
- דקות לאחר שנקבעו, ואנונו הפר את תנאי שחרורו
- טראמפ: "מנהיגים אותנו אנשים טיפשים מאוד"
- נגד ההגירה: הנשק החולני החדש של דאעש
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לי באופן אישי השנה האחרונה הייתה משמעותית. צעדתי בשליחות 'מקור ראשון' ברחובות פריז חבוש כיפה ולבוש ציצית, כדי להבין מה עובר על היהודי האירופי הממוצע שאינו מסתיר את זהותו. לא שיערנו שכמה יריקות, קללות ואיומים שספגתי ושצולמו במצלמה נסתרת יגרמו לעולם לצאת משלוותו.
הסרטון שעלה לאתר nrg זכה לעשרות מיליוני צפיות ברחבי העולם ולתגובות ברוב כלי התקשורת המרכזיים, החל מה‘וושינגטון פוסט‘ ו־CNN וכלה באתרים ערביים ובטלוויזיה המסחרית ביפן. ליהודים דתיים לעיתים מובן מאליו שעליהם להחביא את יהדותם באירופה, אולי כלקח מהשואה או מאלפיים שנות גלות, אך את העולם הדבר הפתיע, במיוחד את אירופה המתכחשת למצבה.
לקראת סיום השנה נפגשתי עם אחד מראשי הקהילה היהודית בצרפת, מנכ“ל הקרי“ף, ארגון הגג הפוליטי של יהודי צרפת, רוברט אז‘נס, שביקר עתה בישראל. רצינו לשמוע מפיו על המצב בצרפת, שמונה חודשים לאחר הטבח הנוראי בפריז, ובסיומה של שנה שבה שיעור התקריות האלימות כלפי יהודים היה אחד הגבוהים מאז מלחמת העולם השנייה.
עשר שעות עם כיפה בפריז:
"זו הייתה שנה מעניינת מאוד להיות מנכ"ל הקרי"ף", אומר אז'נס. "אנחנו במצב מיוחד וקשה שלא הכרנו עד כה".
כיצד השפיעה על הקהילה היהודית שרשרת הפיגועים ב'היפר כשר' וב'שרלי הבדו'?
"כולנו זוכרים את המצעד הענק של מנהיגי העולם ברחובות פריז, אבל הם לא צעדו אחרי טולוז (פיגוע הירי בבית הספר 'אוצר התורה' בטולוז בשנת 2012 שבו נהרגו ארבעה בני אדם, צ"ק), ולא כשהנער היהודי אילן חלימי נחטף ונרצח בשנת 2006 באזור מגורים מיושב.
"בשנים האחרונות הקהילה היהודית הרגישה שהזיזו אותה מהתמונה המשפחתית בצרפת, שהיא לא שייכת כבעבר. מאז ינואר השנה נראה שיש לנו אותן הסכנות, הטרגדיה דומה, וכאילו אנחנו שוב חלק מהמשפחה של צרפת. לא בצורה מוחלטת, אבל חזרנו לעניינים. זה חשוב, אבל יש לנו עוד דרך ארוכה".
אתה אומר שהפיגועים קירבו את יהודי צרפת לקונצנזוס, אבל מישראל נראה שהתגובה היא דווקא עלייה המונית.
"יהודים בצרפת התחילו לדבר על עלייה לפני שנים. הם שחררו את הלחץ בנושא כשניקולא סרקוזי נבחר לנשיאות. הוא היה המנהיג הראשון, עוד כשהיה שר הפנים, שנאבק באנטישמיות. הנשיא פרנסואה הולנד ממשיך בכך, וראש הממשלה שלו, מנואל ואלס, חזק מאוד בנושא. ואלס אמר השנה, בעצרת לציון שנה לפיגוע בטולוז, ש'צרפת ללא יהודים לא תהיה צרפת'. אלה מילים חזקות ולא מובנות מאליהן, והוא מוכיח אותן גם במעשים. הוא הציב כוחות צבאיים מול כל בית כנסת, בית ספר או מרכז יהודי. ובכל זאת, מאז טולוז היהודים הצרפתים מדברים שוב על עלייה".
אחרי הפיגועים ב'שרלי הבדו' וב'היפר כשר', הוחלט להציב אלפי חיילים חמושים מחוץ למוסדות היהודיים בערים, במיוחד בפריז. מדובר בתקדים של ממש שמשווה למרכזי הערים של צרפת חזות של בסיס צבאי, דבר שלא מסייע לתדמיתה של המדינה המושכת אליה תיירים רבים.
"ממספר של אלף או אלפיים יהודים שעלו לארץ מדי שנה", ממשיך אז'נס, "ב־2014 עלו 7,000 יהודים מצרפת לישראל. זה ה'אפטר אפקט' של טולוז. השנה מצפים ליותר מ־8,000 עולים. מצד אחד יש עדיין בצרפת חצי מיליון יהודים, אבל מצד שני אלה שעולים הם דווקא דמויות מרכזיות בקהילה. צריך להילחם על כך שיהודים יוכלו לחיות בשלום בצרפת. אנחנו שם יותר מאלפיים שנה, ותפקידנו לדאוג שימשיכו לחיות שם בתנאים טובים.
"רבע מאלה שעולים הם צעירים שמסיימים תיכון, רבע נוסף הם פנסיונרים, אבל מחצית מהם הם משפחות צעירות עם ילדים. מחוץ לבית הספר 'רמב"ם' בבולון יש חומות מגן בגובה של שמונה מטרים, וחיילים שומרים בחוץ ובפנים. קשה מאוד להורים לקחת את ילדיהם לבית ספר שנמצא מאחורי חומות ענק ועם הגנה צבאית. קשה להם לראות את העתיד של ילדיהם בצרפת".
עיתונאי סיפר לי שבשיחה סגורה של רבני הקהילות כמעט כולם אמרו שהם לא רואים את עתידם בצרפת.
"אני לא מכיר את הפגישה הזו, אבל הרבה צרפתים שאינם יהודים לא רואים את עתידם בצרפת, כך שזה לא בהכרח עניין יהודי. רוב התלמידים מהמכללות היוקרתיות ביותר רואים את העתיד שלהם מחוץ לצרפת. לא רק האנטישמיות גורמת ליהודים לעזוב את צרפת.
"ואגב, לא כולם מגיעים לישראל. יהודים עוזבים את צרפת ללונדון, שהפכה להיות העיר דוברת הצרפתית החמישית בגודלה בעולם, וגם לארה"ב, לקנדה, לסין, ליפן, לסינגפור ולאוסטרליה. נשיא הקהילה בשנחאי הוא חבר שלי שישב בעבר לידי בבית הכנסת".
אני שומע שבתי ספר יהודיים סופגים מכה קשה מכך שמשפחות רבות עוזבות ויש מחסור בתלמידים.
"כשאני הייתי ילד, רוב הילדים היהודים למדו בבתי הספר הכלליים וקיבלו השכלה יהודית בבית או בבני עקיבא. היו לנו הרבה מאוד חברים לא יהודים, והיינו חלק מהחברה. ב־1970 היו בבתי הספר היהודיים 7,000 תלמידים, כעת יש 34 אלף שזה שליש מהילדים היהודים. כיום להרבה ילדים יהודים אין בכלל חברים לא יהודים.
"אנחנו שיחקנו כדורגל בקבוצות כלליות; כיום, מסיבות של אנטישמיות, ההורים שולחים את הילדים לקבוצות כדורגל יהודיות. אנחנו מנסים להילחם בהתכנסות הזו. היהודים חוזרים לגטו וזה לא טוב בעיניי. החברה הכללית צריכה להיות פתוחה יותר, והיהודים צריכים לחזור לאן שהם שייכים, לחברה הכללית הצרפתית. אנחנו נלחמים נגד האנטישמיות עם הממשלה, לא מול הממשלה. הרבה אנשים מדברים על ה'רעל' שיש ב'חופש הביטוי'. רוג'ר קוקרמן (נשיא הקרי"ף, צ"ק) אומר ש'בתקופת מלחמה אי אפשר לתת לכל אחד להגיד מה שהוא רוצה להגיד'".
אנחנו נמצאים בתקופת מלחמה?
"כן, זוהי תקופת מלחמה מול האסלאם הקיצוני. יש כל הזמן דוגמאות לכך. כשהתרחשה התקיפה של המוני פרו־פלסטינים נגד בית הכנסת בסרסל ביולי אשתקד, נערך דיון חירום ואמרתי לשר הפנים 'תביא את הצבא'. הוא השיב: 'אם אני מביא את הצבא, הפירוש הוא מלחמה'. כעת יש אלפי חיילים ברחובות, זו מלחמה נגד הטרור והג'יהאד".
הקרי"ף היא המועצה המייצגת את המוסדות היהודיים הצרפתיים, מעין ארגון גג של הגופים היהודיים במדינה. מאז הקמתו בשנת 1944, הוא הארגון המשמעותי ביותר בקרב יהודי הרפובליקה ופועל כגוף מייצג מול התקשורת, הממשל והעולם. "אנחנו עושים לובי עבור ישראל ולמען זיכרון השואה, ונאבקים במאבק באנטישמיות", מפרט אז'נס את שלוש המשימות המרכזיות של הארגון.
במקביל לתפקידו בקרי"ף, משמש אז'נס נשיא הקהילה היהודית של בולון, "אחת הקהילות הגדולות והדינמיות בצרפת", כלשונו. "אנחנו בבולון לא ממש סובלים מאנטישמיות, באופן יחסי כמובן. הרבה אנשים עושים 'עלייה קטנה' מאזורים שהם מכנים 'השטחים האבודים של הרפובליקה', ועוברים לאזורים בצרפת שבהם קל יותר להיות יהודים, כמו אצלנו. אני עדיין צועד ברחובות שלנו עם כיפה", הוא שולח לעברי עקיצה.
לפני כמה חודשים ערכו בקרי"ף מחקר עומק עם קבוצות מיקוד מאוכלוסיות שונות, שנשאלו על יחסן לקהילה היהודית. "המוסלמים קינאו בכך שליהודים יש ארגון גג הכולל את כל הארגונים והזרמים", אומר אז'נס. "להם אין גוף כזה. כולם הבינו את הקשר שבין היהודים לישראל, אך היו כאלה שחשבו שלכל יהודי יש דרכון ישראלי. שאלנו 'מה זו ציונות' והבנו שעבור רובם ציונות שווה לג'יהאד, מעין יהדות קיצונית, ושמבחינתם מדובר באנשים אלימים וכובשים. היינו בהלם. זה לימד אותנו שצריך לדבר אחרת על ישראל".
מהמחקר עלה עוד כי אזרחים צרפתים רבים מרגישים שהיהודים "חיים בינם לבין עצמם", ו״אינם פתוחים מספיק לשאר הקהילה הצרפתית". אחרים אמרו שהיהודים הם בעלי כוח, ובכל פעם שקורה להם משהו זה מופיע בכותרות הראשיות של העיתונים. במיוחד המוסלמים התבטאו ש"אף אחד לא נלחם עבורם", משום ש"התקשורת שייכת ליהודים'".
באירופה פועלים כמה ארגונים יהודים כלל־אירופיים, לצד סניפים של ארגונים יהודיים אמריקניים וגלובליים. רוב הקהילות השורשיות באירופה סבורות שתרומתם של ארגונים אלה מצומצמת ביותר. יתרה מכך, חלק מהקהילות חשות שאירופה הפכה למגרש משחקים פרטי של אוליגרכים יהודים שונים שמשתמשים במטרייה היהודית כדי לקדם את מעמדם האישי. לא אחת חשות חלק מהקהילות שמעורבות הארגונים הללו פוגעת בייצוג שלהם מול הממשלות וכי היו מעדיפות להתנהל בלעדיהם. מאידך גיסא, מורגש היעדר מעש מספק שלהם מול מקבלי ההחלטות באיחוד האירופי.
כיצד אתה רואה את העתיד הקרוב של הקהילה היהודית בצרפת?
"בעוד כמה ימים יגיע ראש השנה, וחברי הקהילות היהודיות בצרפת ילכו לבתי הכנסת. אלה שהולכים לבתי הכנסת ושולחים את ילדיהם לבתי הספר היהודיים ימשיכו לעשות זאת. החשש שלנו הוא שאלה שלא מגיעים יתרחקו מהיהדות בעקבות החשש להיפגע מהשיוך, ושיהודים יאבדו את הגאווה שלהם. אחרי השואה היו הורים שלא סיפרו לילדיהם שהם יהודים.
"יש אצלנו התבוללות קשה כמו בכל אירופה, וצריך להיאבק בה. מי שעולה לישראל הם אלה שמעורבים, ששולחים את הילדים לבתי הספר שלנו וחברים בבתי הכנסת. חלק מבתי הספר שלנו סובלים מעזיבה של תלמידים. אנחנו מסתכלים על אלה שעוזבים ומקווים שהם עושים את זה מסיבה טובה".
מה חשוב לך שישראלים ידעו על הקהילה היהודית?
"הקהילה היהודית בצרפת אוהבת מאוד את ישראל וקרובה מאוד לישראל. מדי שנה מגיעים מצרפת לישראל 250 אלף איש, לא רק יהודים. היהודים עושים הרבה הסברה ישראלית, ונלחמים על התדמית החיובית של ישראל. הקשר עם הקהילה הצרפתית בישראל, שהולכת וגדלה, הופך להיות חשוב, וזה דבר שלא הכרנו בעבר. אני משער שרוב הוגי הדעות היהודים־צרפתים כיום חיים בישראל. דמויות כמו הרבנים יהודה בן־ישי, אורי שרקי, משה בוצ'קו ואליהו זיני".
חמישה מתוך שמונת ילדיו של אז'נס עצמו חיים בישראל, והוא מודה שהדבר צפוי להשפיע גם עליו. "יש לי שני נכדים בצרפת, אבל ארבעה בישראל. אני מקווה שבעתיד אצטרף אליהם ואחיה כאן", הוא אומר.
כפי שאמרת, היהודים המעורבים עולים. אז בסוף גם אתה תעלה.
"המטרה שלנו היא שאחרים, שאינם מעורבים כיום, יהיו מעורבים בעתיד. שבעוד עשרים שנה יהדות צרפת תהיה שונה מהיום, והיא תהיה שונה. אולי קטנה יותר, ובטח צרפתית יותר, אבל חשוב שתהיה מסגרת עבור כל אותם יהודים שימשיכו לחיות בצרפת".
מתשרי ועד אלול - 12 החודשים האחרונים היו עמוסים באירועים, התרחשויות ומעשים שזעזעו, שימחו או עיצבו אותנו. סדרת הכתבות "חוזרים אחורה, מסתכלים קדימה" שבה אל הגיבורים של הרגעים ההם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם