ראשי » חדשות » בארץ

במגזר הבדואי נגררים? "אל אקצא קדוש גם לנו"

הפיגוע בב"ש, שבוצע על ידי תושב חורה, סחט התנערות גורפת מפי ראשי המגזר הבדואי. אולם המחבל לא צמח בחלל ריק, ופעילות התנועה האסלאמית בפזורה דוחקת רבים למחוזות קיצוניים

מיד לאחר שהותרו לפרסום שמו ומקום מגוריו של מוהנד אל־עוקבי, המחבל שרצח את סמל עומרי לוי בפיגוע בתחנה המרכזית בבאר־שבע ביום ראשון השבוע, לא התמהמהו ראשי המגזר הבדואי רגע אחד. הגינוי הנחרץ מקצה לקצה בקרב ההנהגה הוותיקה, היה חסר תקדים.

עוד כותרות ב-nrg:
- בנט תוקף את לבני: "היא חיה בשוודיה, לא בארץ"
- "חשבו שהיא בובה": תינוקת נשארה נעולה במעון
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

עד שעות הצהריים למחרת הספיק פורום ראשי הרשויות הבדואיות בנגב, המונה תשעה ראשי רשויות, להתכנס לישיבת חירום ברהט, להוציא הודעת גינוי לתקשורת, להיפגש עם ראש עיריית באר־שבע רוביק דנילוביץ' בלשכתו ולערוך מסיבת עיתונאים במשרדי המועצה האזורית אל־קסום. המסרים חזרו על עצמם שוב ושוב: לא זו דרכנו, המחבל איננו מייצג, והדו־קיום בנגב חזק מכול.
 
ראש הפורום וראש עיריית רהט, טלאל אל־קרינאווי, הדגיש כי הבדואים הם בראש ובראשונה אזרחי מדינת ישראל. "אכן אנחנו פלסטינים, אבל בין הזהות שלנו לבין האזרחות שלנו חייבים לשמור על רצף ועל גשר לשלום. אנחנו הבדואים מעולם לא השתתפנו בסכסוך הדמים הזה, וכך חינכנו את ילדינו".

מסע הגינויים יוצא הדופן נבע בין היתר ממרקם החיים המשותף בנגב, שאיננו בגדר סיסמה בלבד אלא מציאות יומיומית - בסניף הבנק, על ספסלי האוניברסיטה, בתחבורה הציבורית ובתור במרכול. כל מי שמכיר מעט את באר־שבע ואת התחנה המרכזית שבלבה, יודע שכדורי המרצח יכלו בנקל לפגוע באחיו הבדואים. קצין הביטחון של התחנה, שהיה מעורב בירי הטראגי לעבר האזרח האריתריאי הפטום זרהום בחושבו כי הוא המחבל, נמנה אף הוא על המגזר, וכך גם מאבטחים רבים נוספים הפזורים ברחבי העיר. חלק מצעירי המגזר משרתים בצבא ובמשטרה, ובפועל מדובר בעיר מעורבת לכל דבר, מרכז חיים עבור שני העמים.

מכאן נבעה גם תחושת החרדה שאחזה בבדואים רבים בבוקר יום שני. הורים רבים המליצו לילדיהם להישאר בקרבת הבית ולא לצאת ללימודים בבאר־שבע. אחרים שקלו לקחת יום חופש ממקום העבודה, ונמנעו מהגעה למקומות מעורבים.

"זה מפחיד, אני חושש מאוד שיפגעו בבנותיי", הפטיר בלב כבד תושב תל־שבע, ששתי בנותיו לומדות באוניברסיטת בן־גוריון. "זו עיר שחיים בה אחד בתוך השני, ופיגוע כזה יכול לפגוע במרקם היחסים העדין. אנחנו מקבלים פה את כל השירותים שלנו, ועכשיו מבחינת היהודים כל אחד מאיתנו, בעיקר הצעירים, הוא מחבל פוטנציאלי".

אל־קרינאווי טען במסיבת העיתונאים כי מדובר במקרה ראשון מסוגו מאז קום המדינה. אולם לפי פרקליטות מחוז דרום, משנת 2008 התנהלו כ־15 תיקים ביטחוניים שבהם הייתה מעורבות של בדואים מהנגב, רובם בשנתיים האחרונות.
   
במסגרת אחת הפרשיות המרכזיות שהותרה לפרסום ביולי האחרון, הוגשו שורה של כתבי אישום נגד מורים ישראלים תושבי חורה, שהפיצו תכנים של דאעש בבתי ספר. חלקם אף הואשמו בניסיון להצטרף לארגון בסוריה. לפני שנה פורסם כי תושב חורה נוסף, עת'מאן אבו אל־קיעאן, מתמחה בבית החולים 'ברזילי' באשקלון, הצטרף לשורות 'המדינה האסלאמית' ונהרג בקרבות בסוריה יחד עם בן דודו.

גם אם הבדואים רואים את המצטרפים לדאעש כשוליים סהרוריים, הם מצביעים על תהליך התחזקות של התנועה האסלאמית בשנים האחרונות בפזורה בנגב. המשוואה כיום בנגב היא פשוטה: מדינת ישראל הורסת בתים, התנועה האסלאמית בונה. אין מחלוקת על כך שההזנחה רבת השנים מצד המדינה והיעדר התשתיות בפזורה הבדואית, מעלים את קרנה של התנועה ודוחקים יותר ויותר צעירים לזרועותיה. התנועה צוברת כוח באמצעות פעילות חסד ורווחה דרך המסגדים, אך גם בצינורות רשמיים יותר כמו מחלקות רווחה בעיירות בדואיות.

בקרב הצעירים ששוחחנו איתם יש מי שלא קיבלו את קביעתו של אל־קרינאווי כי הבדואים היו מאז ומתמיד מחוץ לסכסוך. "הניסיון של המנהיגות הבדואית לבדל אותנו מהאוכלוסייה הפלסטינית ומהסכסוך רק עושה לנו עוול", קובעת הודא אבו־עובייד (27), פעילה חברתית מרכזית בנגב ותושבת לקייה.

"המצב שלנו לא שונה. אלו אותם אנשים, אותם מנהגים ואותה השתייכות. כשהם מדברים על אל־אקצא, זה קדוש וחשוב גם לנו. אני לא יכולה להגיד שאנחנו לא קשורים לסכסוך. המצב שלנו היום בנגב הוא תוצאה של הסכסוך. כל המאבק בכפרים הלא מוכרים, בהפקעת קרקעות ובהריסת הבתים זה עצם הסכסוך. התגובה האלימה הפעם היא מצד אחד מפתיעה, אבל מצד שני זה היה יכול להיות צפוי. למה שמישהו במזרח ירושלים יפעל כך ומי שחי באותם תנאים כמעט בנגב לא יעשה את זה?"
 

אבו־עובייד מדברת עברית רהוטה, ראשה מכוסה, וכרבים מהצעירים גם היא פעילה ברשתות החברתיות. לדבריה, בשונה מדור ההורים שגדל תחת השלטון הצבאי, הצעירים היום מודעים יותר לזהותם ובאים במגע עם פעילים אחרים בארץ ובעולם. למרות ההשפעה הרבה שיש לה במסגרת פעילותה החברתית עם צעירים בנגב, היא נמנעת מלגנות את הפיגוע. "אני לא חושבת שמעצם הגינוי תצא איזושהי תועלת", היא אומרת, ומדגישה כי היא באופן אישי לא הייתה נוהגת כך.

היא וצעירים נוספים התארגנו לראשונה בזמן המאבק נגד מתווה פראוור להסדרת הקרקעות לבדואים בנגב, שנגנז בסופו של דבר. יש מי שרואים במאבק ההוא, שבהפגנות במהלכו החלו לראשונה להניף את דגלי הרשות הפלסטינית, את קו פרשת המים שבו החלו צעירים בדואים לאמץ את הנרטיב הפלסטיני.

אבו־עובייד מותחת ביקורת על הודעת הגינוי הנחרצת והמהירה של ראשי הרשויות הבדואים. "לא שמענו אותם מוציאים הודעת גינוי כזו על הפיגוע בדימונה (כשערבים נדקרו בידי יהודי, נא"מ), כשאנחנו נפגענו. פתאום הם התעוררו. איפה הם היו כשהיינו צריכים אותם? עם כל הפעילות שלי בנגב, זו פעם ראשונה ששמעתי על הפורום הזה. לא שמענו מהם בכל המאבק נגד תוכנית פראוור, למרות שהיא הייתה אמורה להשפיע עליהם ועל התושבים שלהם. יש תחושה שמישהו מכוון אותם מלמעלה, והגינוי הזה משרת אינטרסים של בכירים וראשי רשויות ערבים ויהודים".
 
לדבריה, גם הדו־קיום בנגב, שהוזכר ללא הרף ביממה שלאחר הפיגוע, אינו דו־קיום מבחירה. "הבדואים בנגב עסוקים בהישרדות. הם רוצים לחיות, להתפרנס ולהתקדם בחיים. לא מעניין אותם דו־קיום, אין להם זמן לזה. אם מדברים על פירמידת הצרכים של מאסלו, עוד לא הגענו לשלב הזה. אנחנו עסוקים בלהגן על הבית ולבנות את עצמנו כאוכלוסייה שהיום היא מאוד חלשה. דו־קיום זה משהו שלא יכול לבוא במקביל, זו פריבילגיה.

"יש הבדל בין דאעש שהוא ארגון דתי, שמקבל גינוי מכל הערבים והפלסטינים בארץ, לאירוע בבאר־שבע שאנשים תופסים כלאומני ולא דתי", היא אומרת. "אי אפשר להגיד שיש גורם שמכוון היום את הצעירים בנגב, כל אחד והדעות שלו. אמנם 99 אחוז מהבדואים הם מוסלמים, וזה שהם מתחזקים בדת זו בחירה שלהם. אני, למשל, לא יודעת בכלל איך להתפלל, ואבא שלי מתפלל חמש תפילות ביום".

ח'ליל, תושב חורה בן 23, מעיד כי רוב הצעירים מגנים את הפיגוע הרצחני, אך הרוחות המנשבות ברשתות החברתיות הערביות והמסרים על 'אל־אקצא בסכנה' משפיעים גם עליהם.

"כששמעתי שהמחבל הוא בדואי מחורה, הופתעתי מאוד", הוא מספר. "לא תיארתי לעצמי שאדם מחורה יעשה דבר כזה. אנחנו עובדים עם יהודים, ויש לי חברים יהודים שבאים אליי הביתה ואני מבקר אצלם. הבדואים תלויים ביהודים, ותמיד היו יחד איתם". מצד שני הוא מוסיף כי צעירים רבים דורשים לראות את סרטון התיעוד של הפיגוע עצמו. "הרוב לא רוצה לשפוט אותו לפני שיראו את הסרטון שמוכיח שהוא עשה את זה".
 

עד כמה אתם חשופים לסרטונים שמעודדים אלימות ברשתות החברתיות, לעומת יתר הצעירים הערבים?
"הרשתות החברתיות הן הגורם הראשון לכל הטרור הזה. הסרטונים בפייסבוק יוצרים הסתה בשם הדת", קובע ח'ליל. "לרובנו יש פייסבוק, אבל בתקופה הזו כולם מאוד זהירים כי המשטרה עצרה כבר המון. למרות זאת, בכל מקום יש עשבים שוטים שנחשפים לסרטונים ומעודדים אלימות. זה מה שראינו השבוע".

ח'ליל מוסיף כי לצערו רוב הצעירים כיום צורכים את המידע דרך הרשתות, ולא מהערוצים הישראליים. "ביום שלישי הייתה תאונה בבאר־שבע ונפצעה בחורה בדואית. ברשתות החברתיות אצלנו התחילו מיד לדבר על כך שזה אירוע לאומני נגד ערבים, ובסוף התברר שהיא עשתה תאונה אחרי פנצ'ר בגלגל". אבל גם ח'ליל מדגיש כי "אל־אקצה הוא המקום השלישי בחשיבותו בדת האסלאם, הוא שייך למוסלמים ומבחינתי הוא קו אדום".

קצין מילואים בדואי בדרגת סרן שביקש להישאר בעילום שם מחשש לפגיעה במשפחתו, מספק הצצה נוספת למצב בני הנוער הבדואים שעמם הוא נפגש מדי יום במסגרת עבודתו כמדריך בתיכונים בנגב.
"כשגיליתי מי השכן של הבחור שעשה את הפיגוע, לא התפלאתי", הוא אומר בכאב. "אחד השכנים שלו הוא אוסמה אל־עוקבי, הסגן של ראאד סלאח בדרום. הוא היה ממש ילד. אף אחד לא מבין למה הוא עשה את זה. אמנם אמא שלו מעזה, אבל הוא לא עשה את זה ב'צוק איתן'. אני חושב שמישהו הסית אותו לזה. השב"כ והמשטרה יגיעו אליו. אבל אם שמים אש ליד בנזין, אי אפשר להגיד לו לא להידלק".

הבדואים אף פעם לא היו קיצוניים, אומר הקצין. "זה עם נווד שידע לחיות ולשרוד בכל מקום. הם מעולם לא השתייכו למקום מסוים או אמרו 'זאת אדמתי ויש להגן עליה מפני הכיבוש'. העיקר שלא יפגעו בו ולא יפלו אותו לרעה". לדבריו, כיום המצב הזה משתנה. "אם המדינה תמשיך להזניח את המגזר, התנועה האסלאמית תיכנס ותשפיע, וזה קורה כבר היום".

הקצין, אב לשלושה בן 38, לא חוסך בביקורת על נציגיו בכנסת. "מי שיורד לעומק ויודע קצת על דת ופוליטיקה מבין שחנין זועבי לא יכולה להיות בתנועה האסלאמית, אבל בשביל הפוליטיקה הם התאחדו. המצב שלנו כל־כך גרוע, וזועבי ואיימן עודה וטאלב אבו־עראר מסיתים נגד המדינה וחושבים רק על הפלסטינים. למה שנתמוך בהם? ערביי ישראל לא מעניינים אותם. אתה לא רואה אותם נובחים על בעיות דיור ותעסוקה לצעירים, לא רואה אותם כואבים על זה. מעניין אותם רק מה שקורה בעזה ובירושלים".

אך עם כל הנאמנות שלו למדינה, גם הוא מבהיר כי הפעילות היהודית במסגד אל־אקצא תורמת להבערת השטח. "בתור חייל הלכתי במדי צה"ל לאל־אקצא ולא זרקו עליי אבנים. אבל יש קיצונים יהודים שעושים את זה בכוונה. מגיעים לקלל את הנביא מוחמד ולהגיד שזה שלהם. גם אנחנו רואים את הסרטונים וזה כואב לנו. זה מסגד, ולא סתם מסגד אלא מהראשונים באסלאם, ובסופו של דבר אנחנו מוסלמים. ובכל זאת, הביקורת לא יכולה להתבטא באופן של לקיחת החוק לידיים ודקירות. זה לא מצדיק את מה שקורה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...