הפספוס השמאלני של מגש הכסף
יכול להיות שהתקציב נגמר אחרי שלושה פרקים, אבל עדיין לא מאוחר לייצר פרק רביעי לסדרה המדוברת, שיעניק איזון מימין. 7 הערות בעקבות הסדרה התיעודית "מגש הכסף"
1. יוצרי "מגש הכסף" התאפקו ממש חזק. כמעט הצליח להם. רק רבע שעה לפני סוף הפרק השלישי והאחרון, נפרץ הסכר, ובמשך שמונה דקות הפכו שוב המתנחלים (והחרדים שבתוכם במיוחד, מה חשבתם?) לאויבי העם, מחריבי פרנסתו והורסי כלכלתו. לפחות זה נגמר בקינה מיושנת וארכאית של דרור אטקס מ"שלום עכשיו", שהפכה כמו תמיד, באופן כמעט קומי, למודעת פרסומת הכי אפקטיבית לווילות ביישובים שמעבר לקו הירוק.2. בכל פרק ב"מגש הכסף" נפרשת משנתו של הוגה כלכלי-חברתי אחר בנוגע לכלכלת מדינת ישראל – גיא רולניק, ירון זליכה ודני גוטוויין. הסדרה עשויה מצוין, מוגשת נהדר ובאופן נהיר גם למי שניגש לשלוש יחידות במתמטיקה. גיא רולניק מתגלה כמשכנע ביותר מהשלושה, בעל המשנה הסדורה והמעניינת ביותר, וגם הכי רציונלית. מה שכן, קצת קשה להתרכז בענייני כלכלה כאשר לאורך כל הפרק אי אפשר שלא לחשוב על החיקוי שערן זרחוביץ' היה עושה לו בארץ נהדרת.
3. ירון זליכה אולי צודק, אבל הוא פקיד. פקיד בכיר, אבל פקיד. ופקידים לא מצליחים לייצר כריזמה מספיקה לטלוויזיה, בטח לא לפרק שלם שהם אמורים לשאת על גבם. משפטי המחץ נראים מאולצים ולעתים רפטטיביים, והניסיון להאדיר את דמותו באמצעות סיפור מילדותו – אביו שהיה בכיר בבנק לאומי לקח אותו לעבודה ונתן לו לספור שטרות, אבל הורה לו לעשות זאת בזהירות כי מדובר בכסף של אחרים – מתרסק על קרקע העובדה שלא מדובר בסוג כזה של תכנית. פה זה לא מאסטר שף, ובכלל, בשביל סיפורים סוחטי דמעות צריך קצת יותר מ"משפחה עיראקית מרמת גן שצמחה בהתמדה ונחישות בסולם הישראליות".
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
4. הפרק בכיכובו של דני גוטוויין מביך לעומת השניים שקדמו לו, ולא בגלל ההתנפלות הצפויה והמאוסה לקראת הסוף על המתנחלים. כאמור, גוטוויין אינו כלכלן, והתיאוריות שהוא בונה מזכירות יותר תיאוריות קונספירציה מבית מדרשו של ברי חמיש מאשר תזה כלכלית שיש לה תפיסה במציאות. בגדול, גוטוויין טוען שממשלת הליכוד יזמה את התפרצות האינפלציה המטורפת בתחילת שנות השמונים, וזאת רק כדי למוטט את מדינת הרווחה המדהימה שהייתה כאן עד 77'. מה שקראתם.
5. יכול להיות שהתקציב נגמר אחרי שלושה פרקים. אם לא, דורון צברי ואמיר בן דוד, עדיין לא מאוחר לייצר פרק רביעי שיעניק קצת איזון מימין, לפחות לגן העדן הבולשביקי שניסה לבנות גיבור הפרק השלישי.
6. גוטוויין מהלל במשך כל הפרק שניתן לו את פינלנד. יצא לי להיות שם פעמיים בשנים האחרונות. היה קר, חשוך ומדכא. וזה היה ביולי, כן? הנה מה שכתב עיתונאי הגרדיאן המצוין מייקל בות, ותורגם בדה-מרקר לפני כשנה על פינלנד. חומר לפעם הבאה שדני גוטוויין יתחיל לדבר אתכם על המדינה ההו-כה-נהדרת הזו בסקנדינביה:
"אני מאוד מחבב את הפינים - עם פרגמטי ומבוצר עם חוש הומור יבש ביותר. אך האם הייתי רוצה לגור בפינלנד? בקיץ היתושים יתעמרו בכם. בחורף תקפאו - בהנחה שאף אחד לא יירה בכם או שלא תירו בעצמכם. פינלנד מדורגת שלישית באחזקת נשק, אחרי ארה"ב ותימן. שיעור הרצח בה הוא הגבוה במערב אירופה, כפול מזה של בריטניה. שיעור ההתאבדויות בה גבוה בהרבה מזה של יתר המדינות הנורדיות.
"אלכוהול הוא כיום סיבת המוות המובילה בקרב גברים פינים. 'בשלב מסוים, בערך בשעה 23:30, אנשים מתחילים לנהוג באגרסיביות, שולפים אגרופים, מתאבקים', אמר לי הייקי איטוקוסקי, עורך חדשות החוץ של 'הלסינגין סנומט'. 'יום למחרת, אנשים צוחקים על זה. בארה"ב המדינה כבר היתה מתערבת'.
"מאז איבדה את היהלום שבכתר - נוקיה, שנבלעה על ידי מיקרוסופט - הכלכלה היציבה עד כה של פינלנד תלויה יותר ויותר במכירת נייר - רובו, נאמר לי, נמכר למלכי הפורנוגרפיה ברוסיה. למרבה המזל, אם לשפוט לפי מסע שביצעתי באחרונה עם בני הבכור ברכבת לאורך המדינה, נראה כי 99 אחוז מהמדינה היא עצים. הנוף קצת חזר על עצמו".
7. עוד לא צפיתם? זה הזמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם