סין מתירה שני ילדים, הציבור לא קופץ מהתלהבות
הכרזת ממשלת סין על ביטול מדיניות הילד האחד מביאה לקצה עשרות שנים של התערבות חודרנית וחסרת תקדים בתא המשפחתי. אבל בשביל אזרחים רבים במדינה זה מעט מדי ומאוחר מדי
"ביום שבו נולדתי, בשנת 1989, כמעט נוספה למשפחתנו אחות קטנה שבאה לעולם באותו יום ממש, אף שהיא לא חלקה עמי את רחם אמי. התינוקת נולדה למשפחת איכרים ענייה שהתגוררה בכפר סמוך. בשעות אחר הצהריים של אותו יום, כך סיפרה לי אמי, נפגשו ההורים המבוהלים עם הוריי בפינת רחוב כשהתינוקת בידם, וביקשו מאבי לקחת אותה ולגדלה במשפחתנו. הם סיפרו כי היא נולדה באופן 'בלתי חוקי', כילד שני במשפחה, וכי נבצר מהם לשאת בתשלום הקנס הכבד שאמור היה להיות מוטל עליהם עם לידתה, מה גם שלרוע המזל מדובר בבת ולא בבן".
עוד כותרות ב-nrg:
- מחבל ניסה לדקור חיילים בצומת גוש עציון ונוטרל
- "חלק בתקשורת הרוויח ביושר ביקורת מנתניהו"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
זהו סיפורו המזעזע של העיתונאי הסיני ארון ליו, שתיאר את הדברים במאמר שפרסם בעיתון הסיני בשפה האנגלית 'גלובל טיימס'. "הוריי היו צעירים ומפוחדים מדי מכדי להתמודד עם תחינתם של זוג האיכרים וסירבו מיד", כתב ליו. "25 שנים מאוחר יותר אמרה לי אמי כי לאחר זמן קצר היא התחרטה: 'הייתי צריכה לקחת אותה', אמרה. 'מראה פניה היפות ולחייה המתוקות אינו מרפה ממני. אבל לא יכולנו לעשות דבר. שנינו עבדנו בחברה הנמצאת בבעלות הממשלה. לא יכולנו להפר את החוק בדיוק כשאתה נולדת. כך נשארת בן יחיד'".
ליו אינו יודע מה אירע לאותה 'אחות תאומה' שלו, שגורלה נקבע מראש. סיפורה הוא עדות אחת מתוך מיליונים למה שעבר על העם הסיני בדור האחרון, מאז הונהגה מדיניות הילד האחד השנויה במחלוקת קשה.
בשבוע שעבר התכנסה הנהגת המפלגה הקומוניסטית השלטת במדינה לוועידה בת ארבעה ימים, ובסיכומה יצאה הודעה כי מדיניות הילד האחד תבוטל וכי מעתה יוכל כל זוג הורים להביא לעולם שני ילדים. השינוי מתרחש בעקבות חוסר האיזון ההולך וגדל מבחינת המבנה הדמוגרפי וכוח העבודה. השלטונות מצפים אולי שהעם יפצח עתה בחגיגת פריון גדולה כדי להביא ילדים לעולם, אך הסינים אינם ממהרים לקבל את הצעד החדש בתשואות סוערות ובפרצי שמחה. במאמר המערכת של 'גלובל טיימס' נכתב כי יהיה קשה להפוך בקלות את הדף ממדיניות ילד אחד למדיניות של ילד שני.
את מערכות העיתונים הציפו אמנם מכתבי קוראים האומרים שההחלטה משקפת את רצון העם, אך אלה בדיוק המכתבים שההנהגה הסינית ציפתה להם. ליו סבור שאף שבמידה רבה הדבר נכון, יידרשו מאמצים כבירים לבטל את ההשפעה שהייתה למדיניות הילד האחד על מאות מיליוני משפחות.
בסין מתרבים בימים אלה הוויכוחים האם ההחלטה ההיא הייתה מוצדקת ונכונה. ספק אם גם הקלישאה של 'ימים יגידו' תהיה תקפה במקרה זה, שכן מיליוני משפחות שהושפעו ישירות מהמדיניות לא יוכלו לעולם להעריך באופן רציונלי אם היא היטיבה עמם. משפחות רבות, שמספרן המדויק לא מופיע בדו"חות רשמיים, עדיין סובלות מהשפעות לוואי של אותה מדיניות. למשל הורים ששכלו את ילדם האחד זמן רב לאחר שנולד, והיו מבוגרים מכדי ללדת ילד נוסף. הם נשארו עריריים לשארית ימיהם.
מדיניות הילד האחד והחזרה הנוכחית ממנה הן אולי הניסוי הגדול ביותר שנעשה בבני אדם. היא נקבעה ב־1980 בימי הנשיא דנג שיאו פינג, שהיה אחראי לרפורמות הראשונות שנועדו להביא את סין לקדמת הזירה הכלכלית בעולם. לדעת מנהיגי המדינה אז, האיסור היה הכרחי כדי לאפשר קיומה של רמת חיים סבירה ולמנוע מצב שבו המשאבים אינם מספקים ולאנשים אין מה לאכול. הממשל נוכח לדעת כי בשיעורי הילודה הגבוהים ששררו באותן שנים הוא לא יוכל לספק שירותים ומזון לאוכלוסייה המתפוצצת.
ב־36 השנים שקדמו לאיסור עמד שיעור הילודה הממוצע בסין על שלושה ילדים לאישה, אך משפחות רבות היו גדולות בהרבה, ומנו בין 7 ל־11 ואף 18 ילדים. ב־1970 עברה אוכלוסיית סין את 800 מיליון הנפש. ב־1975 החלה הממשלה הסינית לעודד את הזוגות להביא לעולם ילד אחד בלבד, ולכל היותר שניים. ב־1980 הפכו ההמלצות לחוקי נישואין חדשים, שקבעו כי זוגות חייבים לציית לחוקי תכנון המשפחה הנקבעים בכל פרובינציה ואזור, ובקיצור – להישמע לאיסור להביא ילד שני לעולם. ב־1984 רוככה מעט המדיניות, כאשר למשפחות מסוימות באזורים הכפריים ולהורים ששניהם ילדים יחידים הותר להביא ילד שני. ב־2003 הרחיבה הממשלה את הפטור למשפחות שבהן אחד מההורים הוא ילד יחיד.
החל מ־2001 החמירו השלטונות את האכיפה, והחלו להטיל עונשים כספיים כבדים על לידות בלתי מורשות. התוצאה הייתה שמשפחות רבות נמנעו מלרשום את הילדים שנולדו להם, וכך הם נותרו ללא זכויות וללא אזרחות, ובמידה רבה אף ללא זהות.
ואכן, מאז הכרזת האיסור ירד שיעור הפריון בסין באופן דרמטי, ובעשרים השנים האחרונות הוא עומד על 1.5 ילדים לאישה. לכאורה השיגו השלטונות את מטרתם – לצמצם אוכלוסייה ענקית שיש לדאוג לה לאוכל ולפרנסה. אלא שאת תוצאותיה הנלוות של אותה מדיניות אי אפשר היה לצפות מראש. במהלך השנים התברר כי לא חשבו שם, בצמרת המפלגה הקומוניסטית הסינית, עד הסוף. היעדר מזון לכולם הוא אמנם צרה צרורה, אבל גם הזדקנות מואצת של האוכלוסייה היא צרה לא פחותה, המקטינה את מספר העובדים משלמי המסים וגורמת לעוני. מספר מקבלי הפנסיה והתמיכה הולך וגדל בשיעורים ניכרים, ואין מי שיניע את מכונות התעשייה המכניסות דולרים לקופת המדינה.
כך הפכה שנחאי, למשל, העיר השנייה בחשיבותה בסין שמתגוררים בה 25 מיליון נפש, לאחת הערים הזקנות במדינה. "המצב הזה גורם ללחץ כבד על הממשלה", אומר לנו ג'ו ווי ליה, צעיר בן שלושים העובד לפרנסתו בעסקי התיירות. "בגלל זה החליטה הממשלה בשנים האחרונות להקל על המדיניות בעיר ולאפשר לזוגות רבים להביא ילד שני לעולם".
ג'ו, שאימץ לעצמו את השם ג'קי, נישא לפני שנה. "אנחנו מתכננים ילד אחד בלבד", הוא מספר, "אף שלדעתי ההחלטה להתיר ילד שני היא החלטה טובה. השינוי הזה אמור לפתור בעיות לא פשוטות שנוצרו במהלך השנים. למשל, העובדה שלאשתי ולי אין אחים תיצור בעיה בעתיד, עם הזדקנות הורינו. שנינו נצטרך לטפל בארבעה זקנים, וזה יהיה למעלה מכוחנו".
"אנחנו לא משתגעים על השינוי הזה", אומרת מנגד שוויי שה מיי מהעיר שיאן, בוגרת החוג לאנגלית באוניברסיטה המקומית וכיום מדריכת תיירים בעיר. למזלה נולדו לה שתי בנות תאומות בלידה 'חוקית', וכך הצליחה לעקוף את האיסור. "זכיתי בכל הקופה", היא אומרת בחיוך. "לדעתי רק ל־30 אחוז מהזוגות שיכולים להביא ילד שני יש תוכניות לעשות זאת. התרגלנו למציאות של ילד אחד, וגם כשייתנו לנו הזדמנות אחרת לא ניקח אותה. העלות של גידול ילדים היא עצומה. זוגות רבים שיעשו את החישוב הכלכלי יראו שהם יצטרכו להוציא לפחות עשרת אלפים דולר בשנה על מזון, חלב, בגדים וחינוך, והם יוותרו על התענוג".
עם כל הפתיחות המערבית והרעיונות המתקדמים שמיי ספגה בלימודיה ובמפגשיה עם התיירים, היא מתקשה לראות פגם מוסרי בעובדה שממשלה מכתיבה לאזרחיה כללי ילודה ואיסורים על הבאת ילדים לעולם. "זו הייתה החלטה נבונה מאוד של הממשלה, והיא באה בזמן", היא אומרת. "בסין היו שלוש תקופות של 'בייבי־בום' - ב־1950, ב־1960 וב־1965. האוכלוסייה גדלה במהירות מופרזת, והממשלה נאלצה לעשות משהו בעניין. אנחנו מצייתים לממשלה ולפקידים שאמרו לנו את האמת, אף שהיא הייתה קשה וקיצונית".
מיי איננה מעוניינת בילד נוסף. "שניים זה די והותר עבורי. התאומות שלי בנות 15 ולומדות בחטיבת ביניים. הוצאות הלימוד שלנו עליהן עצומות ומגיעות ל־24 אלף יואן (4,000 דולר) בשנה, שהם חמישית מההכנסה שלנו".
בשנים האחרונות גברה ההכרה בבעייתיות של מדיניות הילד האחד. חוקרים מטעם הממשל צופים שעד 2025 תגיע אוכלוסיית סין למיליארד ו־450 מיליון נפש, ואולם אז תחל ירידה, כך שבשנת 2100 לא יהיו בסין יותר מ־700 מיליון נפש. הצעד החדש אמור גם להגדיל את הצמיחה שירדה לראשונה מזה שנים רבות מ־10 ל־7 אחוזים בשנה.
מטרה נוספת שעמדה לנגד עיני השלטונות בביטול האיסור היא מניעת רצח תינוקות בנות, תופעה שהחלה להתרחב בעיקר באזורים הכפריים. המבנה הפטריארכלי של החברה באותם אזורים גורם לכך שאם יש ילד אחד מוטב שיהיה זה בן זכר שיוכל לסייע בניהול המשק המשפחתי, וכאשר נולדה בת דאגו במקרים לא מעטים 'להעלים' אותה. הממשלה, שהייתה מודעת לתופעה, הקלה על תושבי האזורים הכפריים בתקווה להגדיל את מספר הלידות ב־2 מיליון נפש, ואולם הדבר לא קרה. הכפריים המשיכו להסתפק בילד אחד.
בריאן דינגוול, יועץ למשקיעים מניו־זילנד המבקר בסין עשרות פעמים בשנה, מצביע בשיחה עמנו על השינוי העמוק שחוללה מדיניות הילד האחד גם בעולם ניהול העסקים: "בדרך כלל האב מכניס בשלב כלשהו בחיים את בניו לעסק המשפחתי, והם מתחילים לחלק את העבודה ביניהם. היעדר אחים במשפחות הסיניות מאלץ את היורשים היחידים לשתף גורמים זרים או לנהל את העסק. הם למדו לנהל את עסקי המשפחה באופן עצמאי, להעסיק עובדים, לנהל כוח אדם ומערכות תפעול, הכול לבד. המנטליות הזו כבר השתרשה, ויהיה קשה מאד לשנות אותה שוב".
תופעה נוספת שהתפתחה במרוצת השנים היא סחר בילדים. במקומות רבים הפיקוח על חוקי המשפחה הוא הדוק במיוחד, וזוגות לא מעטים נאלצו לעבור תהליך עיקור. הדבר לא הפחית את רצונם בבן זכר, והם פנו ל'שוק הילדים' ורכשו תינוק בכסף, תוך נטילת סיכון לא מבוטל. מספר הבנים הנסחרים כפול מזה של הבנות. במשפט המתנהל בימים אלה במחוז שנדונג נמכרו בנים תמורת 7,000 דולר, ובנות בפחות מרבע מהסכום הזה.
בשנים האחרונות קמו בסין כמה ארגונים, בהם 'baby come home', שנטלו על עצמם את המשימה להשיב לביתם ילדים שנסחרו. במקביל לביטול האיסור על ילד שני בוצעו שינויי חקיקה נוספים, ובפעם הראשונה תוטל אחריות פלילית גם על מי שקונה ילד ולא רק על המוכר. העונש יעמוד על שלוש שנות מאסר.
להערכת הממשלה ישנם בסין 90 מיליון זוגות פוטנציאליים העונים על הדרישות לקבלת אישור להולדת ילד שני. בסין, זוג המתכנן להרחיב את המשפחה חייב לגשת ללשכת הבריאות ותכנון המשפחה באזור מגוריו ולהגיש בקשה מסודרת. שלטונות האזור מאשרים את הבקשה בהתאם למצב האוכלוסין, מספר הלידות באותה שנה ונתוני הזוג. הרישיון ניתן לפרק זמן מוגבל, בדרך כלל שלוש שנים, ואם הזוג אינו 'מנצל' אותו במועד, עליו להגיש בקשה מחודשת.
המדיניות החדשה תיכנס לתוקפה במרץ 2016, עם סיום הליכי החקיקה במושב השנתי של הבית העליון. היא אמורה להביא את אוכלוסיית סין למספר של מיליארד ו־450 מיליון נפש עד 2030, לעומת מיליארד ו־370 מיליון כיום. בינתיים הכריזו השלטונות כי המדיניות הישנה שרירה וקיימת עד לסיום ההליכים, והולדת ילד שני עדיין נחשבת עברה על החוק. משרדי הבריאות ותכנון המשפחה האזוריים נדרשו להמשיך לאכוף את החוקים הקיימים. עם זאת, סגן מנהל שירותי הבריאות ותכנון המשפחה בפרובינציית הונאן, זאנג מינג, הכריז כי כבר מעתה נשים בהיריון עם ילד שני לא ייענשו.
סגן שר הבריאות ותכנון המשפחה הלאומית, ואנג פיאן, הכריז כי "אנו צופים שנגיע ליותר מ־20 מיליון תינוקות חדשים". מתברר כי גילן של כ־60 אחוזים מהנשים בגיל הפריון גבוה מ־35, ומשמעות הדבר היא גידול במספר האימהות המבוגרות בשנים הקרובות. "המעבר למדיניות הילד השני לא ייצור לחץ רב מדי על הביטחון התזונתי והשירותים הציבוריים הבסיסיים כמו בריאות, חינוך ותעסוקה", אומר ואנג. להערכתו, עד 2050 יתווספו לשוק העבודה עוד 30 מיליון עובדים בגילאי 15 עד 59, מה שיסייע לצמיחה הכלכלית בעתיד.
התוכנית החדשה היא חלק מתוכנית החומש של נשיא סין, שי ג'ינפינג, שתפורסם במלואה בשנה הבאה. המגמה היא לנהל את כלכלת סין בקצב אטי יותר מהדהרה שאפיינה אותה בעשור הקודם, וזאת בלי לפגוע בעליית איכות החיים. לפני כמה חודשים היה העולם עד לקריסת כמה מהמוסכמות בנוגע לכלכלת סין, שהעדיפה את הייצור וההשקעות בכל פינה בעולם ועודדה צריכה בלתי מרוסנת כדי להעלות את רמת החיים. הדבר התברר כמסוכן ביותר לא רק לסין עצמה אלא גם לעולם כולו, התלוי בביקוש הסיני למשאבים כדי שהיא תוכל להמשיך בייצור הזול שלה ולתפקד כ'בית החרושת של העולם'.
ההודעה על שינוי המדיניות היטיבה עם מניותיהן של חברות כמו 'דנונה', היצרנית הגדולה של הפורמולה לתינוקות, שמניותיה זינקו כלפי מעלה בשבוע שעבר. כבר היום רוכשת סין מזון תינוקות בסכום המתקרב ל־19 מיליארד דולר בשנה, לאחר שבחמש השנים האחרונות הוכפלו המכירות. גם מניותיהן של חברות כמו 'ביינגמייט' המייצרת מזון תינוקות, 'ג'ינפה לאבי' העוסקת במוצרים לנשים הרות או חברת הפרמצבטיקה 'היינאן הונץ', זינקו ביום שישי האחרון ב־10 אחוזים ויותר. עם זאת, מומחים לשוק ההון סבורים כי בשנה הבאה לא צפויה עלייה היסטרית במספר הלידות, וכי העלייה שתתרחש תבוא ברובה מערים ועיירות קטנות יותר. ואכן, הזינוק בבורסה נבלם כעבור יום.
מי שהביע שביעות רצון מוחלטת מהצעד היה רוברט אייגר, יו"ר תאגיד דיסני, שאמר כי ההחלטה הגיעה בעיתוי מושלם מבחינתו, חודשים ספורים לפני פתיחתו של פארק 'דיסנילנד' החדש בשנחאי בהשקעה של 5.5 מיליארד דולר. כעת יהיו לפארק עוד כמה עשרות מיליוני לקוחות קטנים ומרוצים בפוטנציה.
נסיים במילותיו של העיתונאי הסיני שבו פתחנו, ארון ליו, הכותב במאמרו: "כאשר מייעצים לנו להביט אל התמונה הגדולה ולהעריך את הסיכויים של המדיניות החדשה לתכנון המשפחה, עלינו להמשיך להזכיר לעצמנו להביט אחורה ולעשות משהו למען אותם יחידים שהקריבו כה הרבה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם