רצח נשים: זינוק של 60% בשנת 2015

על פי מדד ויצו, בשנת 2015 נרצחו בישראל 16 נשים בידי בני משפחתם. בארגון אומרים כי בשנת 2014 נרצחו פחות נשים בשל מבצע "צוק איתן"

עלייה של 60% במספר הנשים שנרצחו לצד עלייה חדה במספר הילדים העדים לאלימות במשפחה המטופלים במרכזים למניעת אלימות, זו תמונת המצב הקשה העולה ממדד האלימות השנתי של ויצ"ו לשנת 2014-15. לקראת היום הבינלאומי לציון המאבק באלימות כלפי נשים, חושף ארגון ויצו את מימדיה הנרחבים של תופעת האלימות במשפחה בדו"ח האלימות השנתי שמפרסם הארגון.

עוד כותרות ב-nrg:
• יהודים וישראלים בבריסל: 'העיר במצור, זו ממש מלחמה'
• גורם ישראלי בכיר: דאעש מתקרב לישראל
• כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו

על פי הנתונים שנאספו ע"י הארגון בכל יום נפתחים בממוצע 46 תיקים בגין אלימות במשפחה, ובסה"כ בשנה האחרונה טופלו ברשויות השונות למעלה מ-13,000 נשים נפגעות אלימות. היקף תופעת האלימות נמדד על פי ההיקף הגבוה של תיקי אלימות במשפחה שנפתחו ב-2014, העומד על 22,124.

מחצית מהנרצחות יהודיות צילום: שאטרסטוק

בשנת 2015 נרצחו בישראל 16 נשים על רקע אלימות במשפחה (המספר כולל את שתי הנשים מהמגזר הערבי שנרצחו בשבוע שעבר). מדובר בעלייה של 60% בהשוואה למספר הנרצחות של 2014 אשר עמד על 10 נשים.

מספר הנרצחות מתחלק לחצי מהמגזר היהודי וחצי מהמגזר הערבי. בחמש עשרה השנים האחרונות נרצחו 300 נשים בתוך המשפחה. לדברי עו"ס נורית קאופמן, מנהלת תחום אלימות במשפחה בויצו, בכל שנה מתרחשים מאות ניסיונות לרצח בתוך המשפחה לאחר שלא הסתיימו במוות הם אינם נספרים. לדבריה הסיבה לפער הגדול בין נתוני הרציחות של 2015 ו-2014 נובעת גם מההשפעה של מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014 אשר גרם להפחתה במקרי אלימות בשל הלחץ הביטחוני-דפוס מוכר בתקופות של איום בטחוני ומלחמות.

בנוסף, על פי הערכות גורמי הרווחה, בישראל חיות כיום כ-200,000 נשים מוכות וכ-600 אלף ילדים עדים לאלימות. כלומר, במדינת ישראל כלואים במעגל האלימות מיליון נשים, גברים וילדים. מתוכם - 755 נשים ו-1,083 ילדים שהו ב-14 המקלטים לנשים מוכות הפועלים ברחבי הארץ, זאת לעומת 641 נשים ו-932 ילדים ששהו במקלטים בשנת 2014 - עלייה של 20% במספר הנשים ו-16% במספר הילדים. 100 נשים נוספות פנו למקלטים אך לא נכנסו לבסוף מהסיבות הבאות: 59 נדחו מחוסר מקום והיתר בשל שיקולים אחרים כגון: חשש לאבד מקום עבודה, ניתוק מילדים בוגרים ועוד).

עוד עולה מהנתונים הקשים כי חלה ב-2014 עלייה של 25% בפניות למרכזים לטיפול באלימות במשפחה. בשנת 2014 התקבלו 15,148 פניות חדשות במרכזים לטיפול באלימות במשפחה, זאת לעומת 12,118 פניות בשנת 2013. מדובר בעליה של 25 אחוזים. רוב הפניות מגיעות בהפניית המשטרה (38%) והשאר ממחלקות הרווחה ברשויות המקומיות (20%), ו-18% הן פניות עצמאיות. בפועל טופלו במרכזים בשנת 2014 11,824 מטופלים ע"פ ההתפלגות הבאה: 7,562 נשים המהוות 63 אחוזים מכלל המטופלים, 2,915 גברים, המהווים 25 אחוזים בלבד מכלל המטופלים ו-1,547 ילדים ונער, המהווים 12% מכלל המטופלים. מדובר בעלייה של 77% ביחס לנתוני 2013, שבה טופלו 875 ילדים.

אלימות במגזר הערבי - בשנת 2014 טופלו 1,386 משפחות שהן 12% בלבד מסך המשפחות המטופלות, מתוכן: 1,229 נשים - עלייה של 38% מהשנה שעברה, 324 גברים - עלייה של 23% מהשנה שעברה ו-1,011 ילדים - עלייה של 370% מהשנה שעברה.

בתוך כך, בשנת 2014 טופלו במוסדות מערכת הבריאות 4,987 נשים בגין אלימות במשפחה ותקיפה מינית, מתוכן 646 נערות. בשנה שעברה טופלו 4,930. בבתי החולים טופלו 1,390 טופלו נשים (בהשוואה ל-2111 בשנה הקודמת), 411 קשישות ו-537 נערות בגילאי 13-18 סה"כ 2,338 נשים. 1,801 נשים טופלו בקופות החולים לאחר שאותרו כסובלות מאלימות במשפחה ותקיפה מינית, מתוכן: 1167 נשים, 525 קשישות ו-109 נערות. כמו כן 848 נשים אותרו כנפגעות אלימות בתחנות טיפות חלב של משרד הבריאות. בנוסף, 909 אותרו עם חשד לפגיעה מאלימות אך הכחישו.

לקו הסיוע של ויצו פנו בשנת 2014 1,203 בני אדם, מתוכם: 810 פניות של נשים שדיווחו על אלימות מצד בני זוגן. 47 פניות של גברים שדיווחו על אלימות מצד בנות זוגן. מתחילת 2015 טופלו בקו הסיוע של ויצו לגברים אלימים למעלה מ-600 פניות של גברים ובני משפחתם. מדובר במספר דומה למספר המתקשרים בשנה שעברה (500).

יו"ר ויצו ישראל, גילה אשרת התייחסה הבוקר לנתונים המדאיגים: "מן הנתונים עולות 2 מגמות מדאיגות. האחת, שעיקר המשאבים מופנה לטיפול בקורבנות, והגברים, מחוללי האלימות ברובם 'נשארים בצל'. כאחוז אחד בלבד מכלל 200,000 הגברים האלימים, מגיע לטיפול במרכזים למניעת אלימות במשפחה. והשנייה, העלייה המדאיגה במספר הילדים עדים לאלימות שטופלו במרכזים ועדיין שיעורם ביחס למספר המטופלים נמוך מאוד (7%) ומעיד על תפיסה מוטעית של המדינה, כאילו ילד שאינו נפגע אלימות אלא רק עד לה לא צריך טיפול".

לדבריה "ממדיה הרחבים של האלימות כלפי נשים, לצד הכמות הנמוכה של גברים אלימים במרכזי הטיפול מצביעים על קיפאון מתמשך של כלל המערכות במניעה ובצמצום התופעה. מאחוריי הנתונים מסתתרים מאות אלפי נשים וילדים הנושאים עימם צלקות פיזיות ונפשיות לכל ימי חייהם. נדרשת אחריות מערכתית לטיפול בנגע האלימות- הפעלת תכנית לאומית לטיפול מקיף בתופעה: מדיניות, חקיקה, ענישה, פיתוח מענים טיפוליים וגיוס תקציבים- כפי שקיים במדינות מערביות אחרות בעולם".