מניסיון כואב: פגעי טרור כותבים לפצועי גל הטרור
דב קלמנוביץ' נפגע מבקבוק תבערה והתמודד עם כוויות קשות; סרן זיו שילון איבד את ידו בהיתקלות. לרגל יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה, מבטיחים פצועי העבר לפצועים מהתקופה האחרונה: גם אם הכאב לא יחלוף לחלוטין, עוד תבנו חיים חדשים
"בכל פעם שיהיה לכם קשה, נסו להיזכר בדברים הקטנים שעשו לכם טוב: בחיבוק האוהב, בנשיקה המלטפת ובחום הבלתי נגמר" - עשהאל שבו כותב לילדי משפחת הנקין:
עוד כותרות ב-nrg:
- מח"ט צנחנים: "ניצחון גל הטרור - שאלה מדינית"
- הנקמה על הפלת המטוס: מלחמת סחר נגד טורקיה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"בלתי אפשרי לאבד הורים ולהמשיך בחיים כאילו כלום לא קרה. אנחנו צריכים למצוא את הדרך שלנו להתמודד עם האובדן הקשה.
"לצער על אובדן הורים אין מרפא. האובדן הוא אותו אובדן והכאב הוא אותו כאב, אבל הזמן עושה את שלו. לאט־לאט תלמדו להמשיך בחיים, תלכו ותתחזקו. היקירים שאיבדנו דואגים לנו, הם רוצים שנמשיך לצמוח ושלעולם לא נתייאש. בכל פעם שיהיה לכם קשה, נסו להיזכר בדברים הקטנים שעשו לכם טוב: בחיבוק האוהב, בנשיקה המלטפת ובחום הבלתי נגמר. כי הם תמיד יהיו שם איתכם, וכל מה שאתם צריכים לעשות זה לחפש אותם. אתם יכולים להמשיך את הדרך ואת החינוך שקיבלתם מהוריכם, ולהיות חזקים מכל מכשול שיבוא עליכם.
"החיים לא יקלו עליכם, ולצערי לא יהיו שם הורים שיעזרו לכם, אבל תמיד תוכלו להיות שם אחד עבור השני. הטיפ הקטן שאני יכול לתת לכם הוא להישאר מאוחדים כשקשה, כי יהיה קשה. משפחה היא מעל הכול, וצריך לתחזק אותה תמיד.
"כאבכם הוא כאבי. לפני 13 שנה איבדתי את אמי ושלושה מאחיי. גם רגלי הימנית נקטעה באותו ערב. התהליך הארוך שעברתי ריסק אותי לחתיכות, אבל מתוך הקושי בניתי את מסלול חיי. הקשיים שנאלצתי להתמודד עמם היו בלתי נסבלים, אבל תמיד הצבתי לעצמי מטרה – להצליח. אני מספר את סיפור חיי בפני בני נוער ובפני עם ישראל, ומשתדל לתת כוח ועוצמה עד כמה שניתן. כשתגדלו, תבינו כמה כוח טמון בכם, ותבינו עד כמה אתם חזקים. נצלו כל הזדמנות שיש לכם כדי לעזור לאחרים, כדי לבנות פה עולם טוב יותר. הכוח עבר אליכם, השתמשו בו בחוכמה.
"אתם לא לבד. בכל אשר תפנו, אהיה שם איתכם - לא רק אני, אלא כל עם ישראל. דווקא ברגעים הקשים, אנחנו צריכים להיות מאוחדים.
"שלכם תמיד,
עשהאל".
רחל שבו וילדיה נריה, צביקה ואבישי, נרצחו בידי מחבלים שחדרו לביתם ביישוב איתמר בשנת 2002. עשהאל בן התשע ואחותו אביה נפצעו קשה. ארבעת ילדי משפחת הנקין איבדו את הוריהם, איתם ונעמה, בפיגוע ירי בין היישובים איתמר ואלון־מורה, לפני כחודשיים.
"לחיים יש עוצמה גדולה, שתשטוף אותך איתה" - נפתלי שטרית כותב לרב שמואל גולדשטיין:
"אני לא יודע מה מצבך, אבל אני יכול להניח שגם אתה חווה קושי, כאב מתמשך, עליות ומורדות גם במצבי הרוח. לי אמרו שהזמן הוא הרופא הכי גדול, וכך אני אומר גם לך.
"לחיים יש עוצמה גדולה, שתשטוף אותך איתה. כוחותיך עוד ישובו אליך, בע"ה. כאבך אינו לריק: גם הוא מצטרף לייסורים שסובל עמנו, עד שנדע בע"ה לעמוד על דעת עצמנו ונשיר שירת "אודך ה' כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני. נפתלי".
נפתלי שטרית נפצע קשה בפיגוע במרכז הרב בשנת 2008, כשהיה בן 15. הרב שמואל גולדשטיין נפצע קשה בפיגוע בבית הכנסת "קהילת בני תורה" בשכונת הר־נוף, לפני שנה.
"הניצחון הקטן שלנו הוא להמשיך כרגיל בחיים, לבלות עם המשפחה, לטייל, לצחוק ולאהוב" - חלי רייפן כותבת לנאור שלו בן־עזרא:
"נאור היקר,
"לפני 15 שנה, כשהייתי בת שמונה, נסעתי כבכל בוקר בהסעה מביתי בכפר־דרום לבית הספר בנווה־דקלים. לאחר כמה דקות של נסיעה, הופעל מטען לעבר האוטובוס. מעוצמת הפיצוץ נהרגו מירי אמיתי וגבי ביטון הי"ד. אני נפצעתי בשתי הרגליים ובראש, אושפזתי בבית חולים, נותחתי ועברתי שיקום. תקופת ההחלמה והשיקום הייתה לא קלה; היו בה כאבים, תסכול, כעס ואכזבות. אבל היו גם הצלחות ונקודות אור; למדתי שעם כל הקושי והמאמצים הפיזיים והנפשיים, כל צעד מקדם אותי והמאמץ משתלם. לאט־לאט, ועם המון עזרה מצד המשפחה, החברים וקהילת כפר־דרום, חזרתי לתפקוד מלא.
"פעם אחר פעם, האויבים שלנו פוגעים ללא רחמנות דווקא בילדים. במקרה שלי, הפעילו מטען לעבר אוטובוס בידיעה ברורה שזאת הסעה של ילדים בדרכם לבית הספר. במקרה שלך, המחבל דקר ילד שרכב על אופניים בדרכו לקנות ממתקים. הם טועים לחשוב שאם יפגעו בבטן הרכה של העם, הם יצליחו לנצח אותנו. הם לא יודעים שילדי ישראל חזקים ביותר, ושלא ניתן לשבור אותנו.
"לאחר הפיגוע היה לי ברור שאם המחבלים רצו שאפסיק לחיות, הניצחון הקטן שלי הוא להמשיך כרגיל בחיי. להמשיך לנסוע לבית הספר על אותו הכביש יום אחר יום, לשחק עם חברים, להשתתף בחוגים, לבלות עם המשפחה, לטייל, לצחוק, לאהוב ובעיקר - ללכת ברחוב בראש מורם, בידיעה ברורה שזאת הארץ שלנו, שאנחנו בעלי הבית כאן ושאף אחד לא יצליח לערער את מקומנו כאן.
"אני מאמינה שאנחנו לא עוברים דברים לשווא. אולי קצת קשה לראות את זה עכשיו, אבל אני בטוחה שהתקופה הקשה שאתה עובר תצמיח אותך. אל תיתן לה למנוע ממך לשאוף קדימה ולהגשים חלומות. במהלך השנים זכיתי ב"ה לעבור ילדות מדהימה בגוש קטיף וברמת הגולן, ללמוד, להדריך בתנועת נוער, להתנדב במד"א, לשרת שנתיים בשירות לאומי ולהתחתן. היום אני בת 23, סטודנטית לסיעוד, ומטפלת בחולים ופצועים בבתי החולים בירושלים.
"אני מאחלת לך רפואה שלמה והחלמה מהירה בקרוב, ושבעז"ה נדע ימים שמחים וטובים, רוויי ביטחון ושלום אמיתי".
חלי רייפן (אז חדד) נפצעה בשנת 0002 בפיגוע באוטובוס הילדים בכפר־דרום, כשהייתה בת 8. נאור שלו בן־עזרא, נער בן 13, נפצע לפני כחודש בפיגוע דקירה בפסגת־זאב.
"26 שנים מפרידות בין שני הפיגועים שלנו, אבל נדמה שדבר לא השתנה" - דב קלמנוביץ' כותב לאילה שפירא:
"אילה יקרה,
"הגעתי לבית החולים תל־השומר כמה ימים לאחר פציעתך, ומאז אני שומר על קשר עם משפחתך - מימי הכאב הראשונים, לאורך ימי השיקום והשהייה בבית החולים, וגם בימי שמחה, כמו בת־המצווה שלך, שחגגת רק לאחרונה.
"נסיבות פציעתנו דומות כל כך, דומות עד כאב. שנינו נפצענו מהשלכת בקבוק תבערה לעבר הרכב שבו נסענו, שנינו נכווינו קשות בכל חלקי גופנו, שנינו למדנו על בשרנו, פשוטו כמשמעו, את אימת האש וקושי השיקום.
לפני 27 שנים נפצעתי אני. נער־מחבל השליך בקבוק תבערה לעבר רכבי כאשר הייתי בדרך לביתי, אז בבית־אל. תודות לעזרתו של חבר קרוב, חיי ניצלו. לפני מעט פחות משנה נפצעת את, כשהיית בדרכך לביתך בשומרון. 26 שנים מפרידות בין שני הפיגועים הללו, ונדמה כי לא השתנה דבר.
"לבי כואב, אילה. כואב ודואב על פציעתנו הקשה, וכואב על הדרך הארוכה של השיקום. באותה נשימה, אני גם שמח: שמח על שניצלו חייך, שמח משום שאני יודע שהשיקום אפשרי, וכי החיים ממשיכים הלאה. אילה יקרה, את עוד תתבגרי, תינשאי, תלדי ותקימי דור המשך לעם ישראל. עוד תפרחי, תשגשגי, תלמדי ותתקדמי. הכול אפשרי. גם אני עברתי דרך דומה.
"אם היה אפשר לקחת מאיתנו מעט מן הכאב, הרי שהיינו המאושרים באדם. אך המסע הוא שלך, ואת תעברי אותו באומץ - כשלצדך בני משפחתך, חברייך, שכנייך, מכרייך, וגם אני, אם רק תרצי.
"זכרי, אילה, אנחנו הפצועים כאן לצדך בכל אשר תפני. וגם זאת זכרי ואל תשכחי: עם כל הקושי, הכאב והצער, עם ישראל חי וקיים".
דב קלמנוביץ', המשנה לראש עיריית ירושלים, נפצע קשה באינתיפאדה הראשונה מבקבוק תבערה שנזרק על רכבו. אילה שפירא בת ה־21 נפצעה קשה מבקבוק תבערה שנזרק על רכב המשפחה לפני כשנה.
"הדרך הטובה ביותר שמצאתי כדי להתמודד היא להחליט שכבר הצלחתי. נשאר לי רק לכתוב את התסריט בדרך לשם" - סרן זיו שילון כותב ליהונתן נחום:
"יהונתן היקר,
"אני כותב לך כדי שתדע שהדרך להצלחה אינה קלה. היא רצופת אתגרים, ומאיימת לשבור את רוח הלוחם שבך. בדרך הזו, שאליה נקלעת בהפתעה גמורה, יש לא מעט שבילים ופיצולים. עליך לדעת לבחור בקפידה את הדרך הנכונה עבורך. לא עבור מישהו אחר, עבורך.
"חשוב לי לשתף אותך, אחי, בכמה נקודות שעזרו לי לפזר את העלטה ולשפוך אור על הנתיב הנכון שלי.
1. החברים, המשפחה והקרובים הם הכלי החזק ביותר שלנו. האנשים סביבנו הם מקור הכוח להמשיך ולטפס גם כשהכוחות אוזלים, והם תמיד יהיו שם עבורך. תן להם לעזור לך להצליח.
2. אחרי הפציעה, ממד הזמן מקבל משמעות אחרת. התוצאות כאן לא מגיעות מיד. לא פשוט לעבוד קשה בלי להרגיש בהתקדמות, אבל צריך להתאזר בסבלנות. התוצאות עוד יגיעו. המשך לעבוד קשה, המשך להשקיע, ומעל הכול - המשך להאמין. אצבע אחר אצבע, תזוזה אחר תזוזה, בנה לך את הדרך להצלחה.
3. הכאבים והניתוחים חולפים, כפי שכל דבר קשה בחיים חולף והופך מקושי לחוויה מעצבת. הדרך הטובה ביותר שמצאתי כדי להתמודד, היא להחליט שפשוט כבר הצלחתי, שהכול מאחוריי. לי נשאר רק לכתוב את התסריט בדרך לשם.
4. תמיד האמנתי שדברים לא קורים סתם. לכל דבר בחיים יש סיבה ולכל אדם יש תפקיד, מישהו מושך בחוטים שם למעלה. הקב"ה לא נותן אתגרים למי שאינו יכול לעמוד בהם. אתה נבחרת לקבל אתגר שיהפוך אותך לאדם חזק יותר, החל ממחר בבוקר.
5. דע להסתכל על חצי הכוס המלאה: אתה בחיים, קיבלת אותם במתנה. נצל כל רגע וזכור - האתגר של היום הוא בהכרח ההצלחה של מחר.
6. מעל הכול, תמיד שמתי לנגד עיניי את הסיבה שלשמה נפצעתי, ואת המשמעות הענקית שיש לעובדה ששמרתי בגופי על המולדת. מעולם לא התחרטתי או שאלתי את עצמי מדוע עשיתי את זה. מלאכת הקודש של הגנה על העם חשובה יותר מהכול. סיכנת את חייך בעוז ובגבורה כדי לשמור על אזרחי המדינה, ואני וכל עם ישראל חבים לך תודה והערכה עצומה על פועלך.
"אחי היקר, אתה גיבור. זכור את המטרה והתמקד במטרה החדשה - להוכיח שלא משנה מה קורה, לוחם נשאר לוחם.
"עלה והצלח, ושים לנגד עיניך את סמל הגדוד - צבר קוצני ואיתן, שגם חום המדבר הכבד אינו יכול לו. פרי הצבר רווי במים, ועוזר גם לעוברי אורח להתמודד עם איתני הטבע. עמוד איתן כצבר במדבר ותן מפרותיך לעוברים ושבים. למרות הקושי, היה אתה זה שמאיר את כולם, כפי שאתה כבר עושה מצוין למיטב הבנתי. המשך לגרום לאנשים תחושת "נכנסתי לחזק ויצאתי מחוזק" - אין סיפוק גדול מזה.
"וטיפ אחרון חביב: ברגעיי הקשים ביותר כשכמעט איבדתי תקווה, וגם ברגעים שסתם הייתי זקוק לחיזוק, הדבר שעזר לי ביותר הוא לעזור לאחרים. זה מה שתמיד נתן לי לחוש פרופורציות נכונות, ועזר לי לחבק את החיים שקיבלתי. כי למרות שקשה, תמיד, אבל תמיד, יהיה מי שקשה לו יותר. דווקא כשקשה, זה הזמן לעזוב הכול ולהתחיל להעניק לאחרים.
"תודה לך, אחי, ששמרת עליי ונתת לי להמשיך לישון בשלווה בלילה. תודה שבזכותך אני יכול לגדל את ילדיי בביטחון. תודה לך על שהוכחת לי שהגבורה אינה נעלמת מהעולם, אלא רק עוברת ממלאך שומר אחד לזה שאחריו.
"איתך לעד,
סרן זיו שילון".
זיו שילון, מ״פ בגדוד צבר של חטיבת גבעתי, נפצע קשה בשנת 2012 מפיצוץ מטען בגבול רצועת עזה. יהונתן נחום, לוחם בגדוד צבר, נפצע לפני כחודש בפיגוע דריסה.
במדינת ישראל חיים כיום כ־70 אלף חיילים וכ־5,000 אזרחים שנפצעו במערכות ישראל ובפעולות האיבה. לפי החלטת ממשלת ישראל שהתקבלה בשנה שעברה, בכל שנה בי"ז בכסלו מתקיים יום הוקרה לפצועים המצוין בטקסים ברחבי הארץ, בדיונים מיוחדים בוועדות הכנסת ובפעילויות במערכת החינוך.
יום ההוקרה מתקיים השנה בהובלת שר החינוך נפתלי בנט וסגן שר הביטחון הרב אלי בן־דהן, ושותפים לו ארגונים רבים, ובהם זהות – איגוד המרכזים לזהות יהודית, ארגון נכי צה"ל, משפחה אחת, ארגון נפגעי פעולות האיבה, האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך, מפעלות הציונות הדתית ותנועות הנוער. האירוע המרכזי ייערך ביום ראשון הקרוב באולם הארנה בירושלים, במעמד יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין וראש עיריית ירושלים ניר ברקת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם