ראשי » חדשות » בעולם » חדשות חוץ

לא הקרב האמיתי: המטוס שהופל הוא רק תירוץ

בטלוויזיה של פוטין הבטיחו השבוע נקמה כואבת בטורקים בעקבות הפלת המטוס. אבל מאחורי הקרב מסתתרת מלחמה על קרקע בסוריה, שבאנקרה חוששים שתהפוך למדינה כורדית

לרוסים יש בימים אלו מילת סלנג חדשה, 'זומביאשיק'. בתרגום חופשי: קופסת הזומבים. כך מכנים במוסקבה את הטלוויזיה הממלכתית הרוסית. הקו בתוכניות הטלוויזיה של הקרמלין הוא פטריוטי, לאומני ומתלהם. כמובן, אין שם ולו מילה אחת של ביקורת על נשיא רוסיה ולדימיר פוטין.

עוד כותרות ב-nrg:
- רוטנר: לא אמרתי שח"כ מגל הטריד אותי מינית
- גרסת הניצב החשוד: "מדובר בסיכול ממוקד"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אחת מתוכניות הדגל של ה'זומביאשיק' היא 'הערב'. לרגל האירוע הדרמטי של הפלת מטוס הקרב הרוסי על ידי הצבא הטורקי ביום שלישי השבוע, נאספו באולפן כל כוכבי הפוליטיקה הרוסית. היו שם ולדימיר ז'ירינובסקי הנצחי שסיפק הצגה לאומנית מתלהמת, ואיש הרוח פראחנוב, שידוע בין השאר באמירותיו האנטישמיות הבוטות. אליהם הצטרפו גם כמה ראשי מכונים אקדמיים, שדנו ברצינות תהומית בתגובה רוסית ראויה לשמה לחוצפה הטורקית. אורח מכוכב לכת אחר שהיה נוחת באולפן היה מבין שרוסיה היא מעצמת־על, שהטורקים הערמומיים תכננו הכול מראש, ושהאמריקאים אשמים בכול.
 
כן, בראייה ההיסטורית הרוסית הרחבה הטורקים הם אויב מר ומתוחכם, איסטנבול היא קונסטנטינופול, והקרב הוא על ממלכת ביזנטיון החדשה. זהו הלך הרוח, לפחות במציאות של אולפן הטלוויזיה, ולרוסים יש בכיס סדרה של מהלכים שיעמידו את הטורקים המחוצפים במקומם. כי בטלוויזיה רוסיה היא מעצמת־על שיודעת להכאיב, ולא מדינה שהמטבע שלה איבד בשנה האחרונה עשרות אחוזים מערכו.

מי הם בכלל הטורקים? שאלו שם באולפן. אפשר להסתדר מצוין גם בלי הפירות היבשים שלהם. בשלב ראשון התיירות מרוסיה לטורקיה תיפסק, וזה בהחלט יכאב לממזרים הטורקים. שנית, שיתוף הפעולה הרוסי בבניית תחנת כוח גרעינית על אדמת טורקיה יישקל מחדש. והעיקר, רוסיה מספקת קרוב ל־60 אחוזים מתצרוכת הגז של טורקיה. כן, הרוסים עם היד על הברז. ואם התעלולים הטורקיים יימשכו, עלולה פתאום לצוץ תקלה טכנית חמורה וטורקיה תקפא בקור ובשלג, ממש כמו אוקראינה בחורף שעבר.

במציאות שמחוץ לאולפן הטלוויזיה, רוסיה הרבה יותר זהירה ומחושבת. נכון, פוטין כינה השבוע את הפלת המטוס הרוסי "תקיעת סכין בגב". רחוק מזה קשה ללכת. אולם בפועל, שר החוץ הרוסי יצא כנראה בימים הקרובים לביקור באנקרה, ובחודש הבא מתוכנן ביקור של נשיא טורקיה ארדואן במוסקבה.

יום אחרי הפלת המטוס אמר שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב כי "אין לנו שום כוונה להיכנס למלחמה עם טורקיה, ויחסנו לעם הטורקי לא השתנה. יש לנו רק ספק לגבי ההנהגה הטורקית". ולברוב איננו בודד בהערכתו.

המגלומניות של ארדואן והמשחק המסוכן שלו עם הכורדים מטרידים גם את הבית הלבן, את האירופים ואת ראשי מדינות ערב. כך גם האידיאולוגיה הניאו־עות'מאנית והפאן־אסלאמית של ראש ממשלת טורקיה אחמט דבוטאולו.

לכן, השיקול הקר של הקרמלין בעקבות הפלת המטוס איננו לשחק ברוגז עם העולם, אלא לנצל את המצב לקידום שורה של אינטרסים מדיניים, כלכליים וצבאיים של רוסיה. בראש ובראשונה, לקדם את היוזמה של נשיא צרפת פרנסואה הולנד לייצר קואליציה חדשה למלחמה בדאעש, שתכלול גם את רוסיה. זו הטקטיקה שפוטין מנסה ליישם כבר חודשים ארוכים במטרה לצאת מתסבוכת הסנקציות המערביות, שמרסקת את הכלכלה הרוסית.

מבחינת מוסקבה, המהלך הצרפתי הוא סוג של התקדמות. פוטין הציע את אותה הצעה עוד בנאומו בעצרת האו"ם בספטמבר. אלא שכידוע, ההצעה ההיא נדחתה. התוצאה הייתה שרגע לאחר מכן הפתיע פוטין את המערב עם הרכבת האווירית לסוריה.
 

אז פוטין הצליח לשנות את כללי המשחק בסוריה, אבל עדיין לא הצליח להפוך לשותף בקואליציה למלחמה בדאעש. הכלכלה הרוסית עדיין בקרשים, והאמריקאים עדיין מתנגדים לקואליציה עם פוטין. בין השאר בתואנה המוזרה שנשמעה השבוע, שההפצצות הרוסיות בסוריה גרמו להרג אזרחים. כאילו ההפצצות האוויריות באפגניסטן שהרגו הכי הרבה אזרחים לא היו של מטוסים אמריקאיים.

אבל גם הטיעון הצבוע הזה עשוי להיעלם. בעיקר מפני שהרוסים הם שקובעים כרגע את המהלכים בסוריה ולא האמריקאים, אבל גם משום שבאירופה לחוצים מאוד בעקבות הפיגועים של דאעש בפריז. ערב חג המולד, הפוליטיקאים האירופים נחושים לייצר את התחושה כאילו הם שבים ומעבירים את המלחמה בדאעש משטחם בחזרה אל גבולות המזרח התיכון. ואם זה תלוי בצירוף הרוסים לקואליציה, אדרבה ואדרבה.

יתרה מכך: כולם מבינים שאם הרוסים יידחקו לפינה, הפלת המטוס מייצרת את התירוץ המושלם עבורם להכניס אמצעי לחימה נוספים לזירה. למשל, לקדם ספינה נושאת מערכות יירוט ימיות מתקדמות לאזור, ולשתף במערכה טילים בליסטיים לטווח קצר מסוג 'איסקנדר'. טילי האיסקנדר פותחו בעיקר כדי להתמודד עם מערכות הגנה אקטיביות מערביות, כולל טילי 'פטריוט' שעשויים לשוב ולהיפרס בטורקיה, החברה בברית נאט"ו.

אבל כאמור, לרוסים אין אינטרס אמיתי להסלים את המצב. את ההתלהמות הפטריוטית הם משאירים לערוצי הטלוויזיה. בקרמלין מעוניינים בקואליציה משותפת עם המערב ועם מדינות ערב למלחמה בדאעש. קואליציה של הטובים נגד הרעים, ממש כמו במלחמת העולם השנייה. בתוך קואליציה כזו יוכלו הרוסים לשיטתם לגלות הרבה יותר גמישות, בכלל זה כלפי הדרישה שלפיה אסד חייב ללכת.

הפלת מטוס הקרב הרוסי הייתה האירוע שכולם קיוו שלא יתרחש, אך ידעו שזה רק ענין של זמן עד שיקרה. הקרמלין אמנם הבהיר שלא יפתח בתגובה במלחמה על טורקיה, אך אפילו במוסקבה המושלגת נשמעו השבוע הערכות כי מלכתחילה הייתה זו מלכודת מתוכננת של רוסיה שנועדה לתקוע טריז בין טורקיה לנאט"ו, ולו גם במחיר חייו של טייס רוסי.

בשורה התחתונה, המטוס הוא רק התירוץ. הקרב האמיתי הוא על השליטה ברצועת קרקע באורך מאה קילומטרים, מצדו הסורי של הגבול הטורקי־סורי. זוהי פיסת הקרקע הרגישה ביותר בשטח. החשש הגדול של הטורקים הוא שכוחות כורדיים־סוריים ישתלטו על רצועת השטח הזו וייצרו רצף טריטוריאלי, שיהפוך ברבות הימים למדינה כורדית עתידית. כדי לסכל את התוכנית הזו השקיע המודיעין הטורקי אלפי שעות באימון וציוד בני המיעוט הטורקמני, החיים באותה רצועת שטח.
 

התוכנית הטורקית נועדה להפוך את הטורקמנים לשומרי הסף שלהם באותו אזור, המיועד להיות גם שטח חיץ בין טורקיה לסוריה. בימים האחרונים הפגיזו הרוסים את כוחות המיעוט הטורקמני־סורי, והטורקים ראו את הפרויקט המחוכם שלהם מתרסק מול העיניים. זה כנראה מה שגרם לטייסים הטורקים ללחוץ הפעם על ההדק. הרוסים, סביר להניח, לא יישארו חייבים.

באנקרה זועמים על כך שרוסיה תוקפת את בני המיעוט הטורקמני. מבחינת אנקרה מדובר באזרחי סוריה ממוצא טורקי. בשבוע שעבר אף זומן השגריר הרוסי באנקרה לשיחה במשרד החוץ הטורקי, שבה הביעו הטורקים את מחאתם על תקיפת הכפרים הטורקמניים. באזור ישנם לא פחות משישים כפרים טורקמניים. לטענת הטורקים, דאעש כלל אינו נוכח באזורים הטורקמניים, ולרוסים אין כל לגיטימציה לפעול באותה גזרה. אבל זה בדיוק ההבדל. מבחינת הרוסים, דאעש וכל שאר המורדים, והבריגדות הטורקמניות בכלל זה, הם כולם אותו הדבר: טרוריסטים אסלאמיסטים שיש לחסלם.

הטורקמנים הם בני שבטים ממוצא טורקי שהתיישבו בסוריה בעידן העות'מאני, וחיו לצד הערבים הסורים במשך מאות בשנים. במהלך ההיסטוריה היו כמה גלי הגירה טורקמניים לסוריה. במאה ה־19 אף נשלחו טורקמנים מלב אנטוליה לסוריה, כדי להגן על נתיבי העלייה לרגל למכה ומדינה. היחס בארמונו של ארדואן כלפי בני המיעוט הטורקמני הוא לא רק כאל מי שנלחמים בבשאר אסד השנוא, אלא כאל בני האימפריה העות'מאנית שההיסטוריה השאירה מחוץ לגבולותיה, ולטורקיה יש חובה מוסרית כלפיהם.

ההערכה היא כי מדובר במיעוט שמספרו נע בין 100 ל־200 אלף איש. רובם חיים באזור ההררי שמעל מחוז ל'טקיה, שהוא גם המעוז האחרון של המשטר בדמשק, מה שהופך את השתייכותם למורדים הסונים, הנהנים מחסות טורקית, לגוף ממאיר ולמטרה מועדפת לחיסול על ידי המשטר הסורי. לכאורה, הטורקמנים הם גורם חדש בפאזל הסבוך של המלחמה בסוריה, אבל לא כך. הם היו בין הראשונים לצאת נגד המשטר הסורי, בין היתר בעקבות הביטחון שהעניקה להם החסות הטורקית. המודיעין הטורקי אימן כוחות טורקמניים בשטחו, ושלח אותם בחזרה לסוריה להילחם. אבל הבריגדות הטורקמניות הפכו לישות בעלת משמעות בעיקר בחודשים האחרונים.

לפני כחודשיים הודיעה טורקיה על שינוי מדיניות, ולפיו לאחר תקופה ארוכה של סרבנות היא תתיר למטוסים אמריקאיים לצאת לגיחות הפצצה בסוריה מבסיס חיל האוויר באינצ'רליק. האמריקאים נזקקו לשינוי כדי לייעל את ההפצצות נגד דאעש בסוריה. אולם ליבת ההסכמה הטורקית נגעה לעניין אחר לחלוטין. העסקה עם האמריקאים כללה הסכם בין ארה"ב לטורקיה על הקמת רצועת ביטחון באורך מאה קילומטר על הגבול הטורקי־סורי.

על פניה, מטרתה העיקרית של רצועת הביטחון המוסכמת הייתה לשמר את הביטחון והיציבות הטריטוריאלית לאורך גבולה של טורקיה עם סוריה. בפועל, ההסכם היה פרי החשש הטורקי מפני רצף ההצלחות של הכוחות הכורדיים באזורים הסמוכים לגבול. ההסכם על הקמת רצועת הביטחון נועד להרחיק את הכוחות הכורדיים הלוחמים מן הגבול, ולסכל את הפרויקט ארוך הטווח להקמת מדינה כורדית על גבול סוריה־טורקיה.

השאלה כמובן הייתה מי ישמור על אותה רצועת ביטחון, שמעולם לא קמה. הטורקים הציעו שיהיו אלו הכוחות הטורקמניים שהם אימנו ומימנו. עכשיו מגיע זמן הפירעון של המהלך המורכב הזה. מה ששב ומוכיח, שלכל מהלך פנימי בסוריה יש פוטנציאל למלחמת עולם.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...