"הרס בתי מחבלים סותר את המשפט הבינלאומי"
היועמ"ש לשעבר מני מזוז מטיל ספק בחוקיותה של הריסת בתי מחבלים. לטענתו האישור החוקי שהעניקו חבריו בעליון להריסת בתים מתבסס על פסקי דין ארכאיים בעוד מרבית הספרות המשפטית בישראל ובעולם קובעת כי מדובר בצעד לא חוקי
שופט בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה לשעבר מני מזוז, קרא לבחינה מחודשת של ההיתר המשפטי שניתן להריסת בתי מחבלים, כך עולה משני פסקי דין של בג"ץ שניתנו היום (ג').עוד כותרות ב-nrg:
"התקשורת עושה לנו, הנאנסות, שיימינג"
בעיריית נצרת עילית פורצים את תקרת הזכוכית
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
דבריו של מזוז נכתבו בדעת המיעוט שלו שניתנה בעניין עתירה שהוגשה על ידי המוקד להגנת הפרט בשמה של דועאא עליוה, אשתו של ראג'ב אחמד מוחמד עלויה, בכיר בארגון חמאס ומפקד החוליה שרצחה את בני הזוג הנקין.
מזוז כתב כי הוא מתנגד להריסת ביתו של ראג'ב גם משיקולים עקרוניים, וזאת למרות שנושא הריסת הבתים נדון בפני בג"ץ רק לאחרונה, בעתירה שהוגש על ידי משפחות מחבלים נוספים שחלקם נטלו חלק ברצח בני הזוג הנקין, דני גונן ומלאכי רוזנפלד. "הטענות העקרוניות כלליות שנטענו כאן ודומות להן כבר הועלו בעבר, לא זכו עד כה לבירור יסודי ומקיף כנדרש", כתב.
"חידוש הפעלתה של תקנה 119 (שמכוחה מוענקת הסמכות להרוס בתי מחבלים – א.ס.) בשטחי יהודה והשומרון ומזרח ירושלים לאחר תקופה של כעשור (2014-2005) שבה הוקפאה הפעלתה, מעלה שורה של שאלות משפטיות קשות, אשר להשקפתי טרם ניתן להן מענה מספק ועדכני בפסיקתו של בית משפט זה", כתב מזוז, שאף ביקר את פסקי הדין שניתנו לאחרונה על ידי שופטי בג"ץ, וטען כי הם מתבססים על החלטות שאינן עדכניות ושנתנו לפני המהפכה החוקתית שהוביל נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק.
"בחינה זהירה מצביעה על כך שהדיון בסוגיות אלה בפסיקה קודמת לא היה ממצה, ויתרה מכך, מדובר בעיקר בפסקי דין משנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, בטרם העידן החוקתי במשפט הישראלי, וכאשר בתקופה שחלפה חלו גם תמורות מפליגות בנורמות המשפט הבינלאומי הרלבנטיות לסוגיה זו", כתב.
מזוז הפנה לספרות משפטית שנכתבה בישראל ובעולם, וטען כי "רוב מכריע של הכותבים סבור כי תקנה 119 סותרת שורה של הוראות במשפט הבינלאומי ההומניטרי ובמשפט זכויות האדם הבינלאומי, ובראשם האיסור על ענישה קולקטיבית".
הוא אף יצא נגד הקביעה שחזרה בפסקי דין רבים של בג"ץ, לפיה הריסת בתי המחבלים היא צעד "הרתעתי ולא עונשי", וטען כי זו "אינה נקיה מספק". "היותה של סנקציה אמצעי הרתעתי אינה שוללת כשלעצמה את היותה בה בעת גם סנקציה עונשית", כתב. "הרתעה הינה מהתכליות המובהקות של הענישה הפלילית".
הוא הוסיף כי "מעבר להיבטים של משפט בינלאומי, הפעלת הסמכות לפי תקנה 119 מעוררת שאלות לא פשוטות גם מתחום המשפט הישראלי הפנימי, ובין היתר נוכח השפעת חוקי היסוד, בעיקר בהיבטים של מידתיות".
עמדתם של השופטים אורי שהם וניל הנדל, חברי ההרכב, הייתה שונה. השניים דחו את טענות העותרים, וקבעו כי ניתן להרוס את ביתו של ראג'ב, שחלקו של ראג'ב בביצוע הפיגוע משמעותי. בניגוד לדבריו של מזוז, הם הסתמכו על הפסיקה הקודמת בנושא הריסת בתים, ואף התייחסו לשיטת ההריסה שהציעה המדינה, במסגרתה ייהרסו קירות ומחיצות שאין להם השפעה על יציבות המבנה כולו.
"מהחומר שהוצג עולה כי בית משפט זה נדרש לעתירות מעין אלו בתקופה של עשרות שנים. נתון הזמן כשלעצמו מעציב ומעצים את האילוצים של המדינה בבואה להילחם נגד תופעת הטרור, המאיים והפוגע באזרחיה", כתב השופט הנדל.
"החומר הסודי שהוצג בפנינו, המבסס את ההנחה שהריסת בתים לפי תקנה 119 יוצרת הרתעה אפקטיבית, היה משכנע יותר משציפיתי".
יצוין, כי מחקירת כוחות הביטחון עולה כי למרות שראג'ב עצמו לא היה ברכב בזמן האירוע, הוא היה מעורב באופן ישיר בתכנונו, בגיוס חלק מהמחבלים ובציודם בנשק חם. בנוסף הוא אף סייע לאחד המחבלים שנפצע בפיגוע להגיע לבית החולים בשכם ושילם עבור הטיפול. ראג'ב ואשתו מתגוררים בשכונות דאחיה בעיר שכם, ביחד עם בנם בן השנתיים.
פסק הדין בעניינו של ראגב' ניתן זמן קצר לאחר פסק דין שניתן בעניינו של נור אלדין אבו חאשיה, המחבל שרצח את החייל אלמוג שילוני לפני כשנה.
במקרה זה, בג"ץ קיבל את העתירה שהוגשה על ידי בני משפחתו של אבו חאשיה, וקבע כי בשל הזמן הרב שחלף מאז ביצוע המעשה ועד להוצאת צו הריסת הבית – כאחד עשר חודשים, יש למנוע את ביצועו.
השופט מזוז והשופט צבי זילברטל פסקו שניהם כי אין להרוס את בית משפחת אבו חאשיה, וזאת בניגוד לדעת המיעוט של השופט אליקים רובינשטיין. בפסק הדין, קבע מזוז: "המפקד הצבאי אינו רשאי להחליט על נקיטת סנקציה מכוח תקנה 119 בגין אירוע או אירועים מאוחרים לאירוע מושא הצו שאין להם זיקה לאירוע מושא הצו ולמפגע ומשפחתו", כשהוא מתייחס להחלטה להרוס את הבית על רקע גל הטרור הנוכחי. הוא הוסיף כי יש להבחין בין עיכוב בביצוע הצו – הנתפס כלגיטימי, לבין עיכוב בהוצאת הצו, הנתפס כ"פגם היורד לשורש הסמכות".
בנוסף, כתב כי "אי הפעלת הסמכות יוצרת גם ציפייה סבירה ולגיטימית אצל בני משפחתו של מבצע העבירה, כי משלא החליט המשיב להפעיל את סמכותו לפי תקנה 119 בנוגע לביתם בסמוך לאחר האירוע, אות הוא שהחליט להימנע מכך".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם