בבית היהודי חוששים: יבוא יום ובנט יחליף מפלגה
על רקע פרשת ינון מגל שמסעירה את הרוחות במפלגה, מעלים הפעילים שאלות על זהות ודרך, מותחים ביקורת על התנהלותו של היו"ר בנט, וחוששים שבבוא היום הוא יעדיף תשתית פוליטית אחרת
התפטרותו של ינון מגל מהכנסת, בעקבות הדיווחים על הטרדות מיניות, התקבלה בתחושת רווחה והביאה לכאורה לסיומה של אפיזודה שרבים בבית היהודי יבקשו למחוק מהזיכרון. עם זאת נדמה שהפרשה הציפה מחדש שאלות מהותיות של זהות ודרך, והן צריכות עדיין להתברר.
עוד כותרות ב-nrg:
- טראמפ יגיע לביקור בארץ: "אוהב את ישראל"
- נשיא הבונדסטאג: "סימון מוצרים - לא חכם"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"לְמה כבר ציפיתם?" שאל אותי השבוע אחד הפעילים המרכזיים במפלגה. "כבר כשהודה בשימוש בסמים הבנו מי הוא, וגם כעת לא נפלתי מהכיסא. השאלה היא מה עושה המפלגה. האם היא מייצגת ערכים של תורה ומסורת ואין בה מקום למידות מקולקלות וסגנון דיבור לקוי, או שהיא אמורה להכיל את העולם החילוני על מכלול תופעותיו?"
ח"כ שולי מועלם, שצפויה לתפוס את מקומו של מגל בתפקיד יו"ר הסיעה בכנסת, אמרה השבוע למקורביה כי תמיכתה בשילוב חילונים ברשימה לא תשתנה. מועלם אמרה לא אחת בעבר כי בעיניה יש מקום במפלגה גם למי שאינם אמונים על דרכה של תורה, אך משתייכים למחנה הימין ומייצגים נאמנה את העם, התורה והארץ.
מגל היה אחד מאותם אנשים, אמרה השבוע, "איש מרשים שייצג את הערכים שכולנו מאמינים בהם". עם זאת, מועלם סבורה כי התפטרותו של מגל הייתה צעד נכון שאין מנוס ממנו.
"המפלגה חייבת לערוך חשבון נפש", אומר חבר בסיעה, "אילו מידות שאינן מקובלות על עולם הערכים הדתי אנחנו מוכנים להכיל, ואילו לא. חילול שבת? אכילת שרצים? ומה על מי שרומס כבודו של אדם? כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת כדי למשוך קהל מצביעים רחב ככל האפשר? האם אנחנו מפלגה שמה שמעניין אותה הוא רק מספר המנדטים ולהיות ליכוד ב'? אם התשובה היא כן, אין סיבה שנחיל על עצמנו סטנדרטים נוקשים של טוהר מידות ושמירת מצוות".
הסיפור הבא מבטא היטב את הדילמות הרוחשות בבית היהודי ואת המורכבות שבצירוף נציגים חילונים. לפני כמה חודשים נועד ינון מגל עם אחד מבכירי הרבנים בציונות הדתית, וגילה לו שהוא עומד להצביע נגד חוק הכשרות, המעניק לרבנות הראשית סמכות בלעדית על הכשרות. הרב התכעס ושאל את מגל מדוע אינו שואל לדעת תורה. מגל ענה: "אני יהודי לא פחות מכל אחד אחר, ואני מצביע כפי שהציבור שלי מצפה ממני". "מעניין", השיב לו הרב. "לפניך בתפקיד הייתה איילת שקד, היום שרת המשפטים, והיא דווקא אמרה לי 'אעשה כל מה שהרב יאמר לי לעשות'".
לדעת רבים במפלגה, מבחינה פוליטית הנפגע העיקרי מהפרשה הוא היו"ר, נפתלי בנט. הוא שהצניח את מגל המוכשר, שהפך לפרלמנטר מצטיין ולאחד הדוברים הבולטים של מחנה הימין. אך עתה התברר שהחבילה שהביא עמו נושאת מטען מנהיגותי ומוסרי בעייתי, בעיקר כלפי הנוער הדתי שמתחנך לערכים אחרים ולסגנון דיבור והתנהלות שונים. הראשונים שתבעו את התפטרותו של מגל היו דווקא הקרובים ביותר לבנט: סגן שר הביטחון הרב אלי בן־דהן והרב דני טרופר.
"איש לא ידע דבר על התנהלות כזו או אחרת של מגל", אומר מזכ"ל המפלגה ניר אורבך. "לפני שבוע הוא היה 'על הסוס' עם הנאום המצוין שלו בכנסת בערבית, ואחרי יום העניין התפוצץ. אלה דברים שאי אפשר לחזות מראש. אנחנו לא חיים בברנז'ה התקשורתית כל הזמן".
גם השאלה מי ייכנס במקומו של מגל לכנסת הייתה כרוכה בתסבוכת פוליטית זוטא. זה היה אמור להיות פשוט בתכלית. הבא בתור ברשימת הבית היהודי הוא ח"כ לשעבר אבי וורצמן, שהיה צפוי להחליף את מגל במשכן.
אלא שוורצמן הודיע שהוא מוותר ונשאר בתפקידו כמנכ"ל הכפר השיקומי 'עלה נגב' ובנט החליט לחזור לכנסת בעצמו אחרי התפטרותו ממנה על פי החוק הנורווגי. מדובר במהלך ביורוקרטי שיצריך ממנו ככל הנראה להתפטר מתפקידו כשר החינוך, להישבע מחדש כחבר כנסת, ולקבל את אישור המליאה למינויו לשר.
פרשת מגל מצטרפת לשורה של 'חריקות' שליוו את המפלגה מאז כישלונה בבחירות. בניגוד למתירנות שמזיקה עכשיו ל'בית היהודי', לפני הבחירות הייתה זו ההומופוביה שהצליחו להדביק לה. ההתבטאויות שפורסמו אז הפכו למכשול למפלגה שכל רצונה היה להגיע בשלום ל־18 המנדטים שהובטחו לה בסקרים, ולהיות מפלגה ישראלית ימנית המכניסה תחת כנפיה את כל המנעד המשתרע מהחרד"ליות ועד החילוניות המסורתית.
את התסריט הבא משמיע באוזניי גורם בכיר בבית היהודי, הסבור שהקברניט שלו נטש מזמן את הספינה. לדבריו, "לא ירחק היום שבו נפתלי בנט יעמוד מול המיקרופונים ויכריז: 'אינני יכול עוד להיות במפלגה שיש בה מי שקורא להומואים וללסביות בהמות, או שרבנים קיצוניים כופים בה את דעתם על חברי הסיעה. רציתי מאוד לחולל מהפך בציונות הדתית, אבל היום אני חושב שצריך לפנות לכלל ישראל. לשם כך אני מקים סיעה חדשה, וקורא לחבריי להצטרף אליה'".
לדברי אותו גורם, בנט מבין היום מה שלא הבין כשהחליט לפני כארבע שנים לזנוח את רעיון הקמת מפלגת 'הישראלים' יחד עם איילת שקד, ולעלות על פלטפורמת המפד"ל המתפרקת. בנט יודע עכשיו שאין לו מה לחפש במפלגה אחת עם הסמוטריצ'ים ורבניהם, שאינם מאפשרים לו לקדם את הקו הליברלי והפתוח שהוא מבקש להוביל.
תמונה שהעלה בזמנו לפייסבוק, ובה הוא נראה בפגישה ידידותית במיוחד עם השר לשעבר גדעון סער, עוררה גל של ספקולציות וניחושים באשר למשמעות המפגש והעלאת התצלום. האם היה זה איתות כי השניים מתכננים עתיד משותף - נניח הקמת מסגרת חדשה, או כיבוש מנהיגות הליכוד מידי נתניהו שכבר מזמן אינו כוס התה של השניים?
"שלא יהיה לכם ספק", אומר לנו גורם בכיר במפלגה, "בין השניים יש תיאום מלא. בנט מנסה להצטייר כעת כמבוגר האחראי, למעט בשליפות ולמצב עצמו על הטיקט החברתי, תוך זניחה מוחלטת של הדגל הדתי־לאומי".
בנט מצדו מכחיש בכל הזדמנות את הדיבורים על האפשרות שיעזוב את המפלגה בעתיד, ומצהיר כי הבית היהודי היא מקומו הבלתי־מעורער. הוא שואף להרחיב את השורות, להכניס עוד אנשי פריפריה ונשים ולצבוע את המפלגה בצבעים נוספים, כלשונו.
בשיחה פרטית שקיים בנט לאחרונה עם חבר כנסת בכיר הוא ביקש: "אמור לכולם - אינני עוזב את הבית היהודי, זה הבית שלי". לדבריו, מטרת הפגישה עם סער הייתה התייעצות בנושאי משרד החינוך. "אני מתייעץ עם כל קודמיי בתפקיד - שי פירון, לימור לבנת וגדעון סער".
גם שותפו של בנט, אורי אריאל, מתכונן לאפשרות שבנט ילך למסגרת אחרת, ייקח איתו חלק מהמפלגה וישאיר את תקומה תחת הנהגתו. בנט ואריאל מתנהלים כיום מיניסטריאלית כראשי שתי סיעות נפרדות.
לאחר רצח שירה בנקי ז"ל במצעד הגאווה בירושלים מיהר בנט להודיע כי משרדו יגדיל באופן משמעותי את התקציב לארגון הנוער הגאה. בקהילה הגאה לא קנו את המחווה, ושר החינוך התקבל בבוז כשהתכוון לנאום בעצרת המחאה של ארגוני הלהט"ב.
היו מי שנזכרו עתה בהתבטאויות של כמה מראשי המפלגה בנושא, שהוגדרו 'פיגוע אלקטורלי'. "אם הוא רוצה לתת להם שייתן, אבל למה לצאת בהצהרות פומביות שאינן הולמות מי שעומד בראש מפלגה דתית?" תהה אחד הח"כים הבכירים של המפלגה. בנט עצמו התייחס לנושא: "החלטתי להגיד דברים שאחרים פוחדים לגעת בהם, ולהיכנס לתוך האש. רציתי גם להזיז את הציבור שלי ביחס לקהילה הגאה".
מאז הכישלון בבחירות נדמה שההילה שעטפה את הכוכב בנט התעמעמה באופן משמעותי. "בתחילה כולם קנו את ההסבר שלפיו הציונות הדתית נכנסה 'מתחת לאלונקה' של נתניהו כדי להציל את שלטון הימין", אומר רז קיל, ששימש יועצו של בנט. "כעת רבים מאמינים שמדובר בתהליך אחר, של התנתקות מבנט".
בשורות האופוזיציה מתחילים לדבר על כך שיש למצוא מנהיג ראוי בפריימריז הבאים, שייקח את שרביט ההנהגה. השם החם הוא הרב הראשי לצה"ל, תא"ל הרב רפי פרץ.
"הוא מועמד ראוי שיוכל לסחוף את המפלגה למקום האמיתי שלה כמפלגת הציונות הדתית, ולא אל זרועות הליכוד או מפלגה 'ישראלית' אחרת", אומר פעיל מרכזי במפלגה. הרב פרץ עצמו מסרב להתייחס לנושא. לשאלתנו השיב: "אני משרת בצה"ל ואיני עוסק בפוליטיקה".
טענה אחרת שמושמעת כלפי הבית היהודי היא התמשכות ההקפאה ביהודה ושומרון, למרות ישיבתה בממשלה. גל הטרור השכיח גם את פרשת בתי דריינוף, שבה התעלם שר הביטחון מהבטחה שנתן לאיילת שקד. איומי הבית היהודי לא ריגשו איש, והתקבל הרושם שלא ממש סופרים אותה.
מזכ"ל המפלגה ניר אורבך הודף את הביקורת: "בוחרי הבית היהודי הם ציבור מגוון. הבנייה ביהודה ושומרון היא אחד הדברים החשובים להם, אבל מדובר במכלול גדול של נושאים והישגים. צריך לראות את המאזן של ישיבתנו בממשלה במונחים של תועלת מול נזק ומה יכולתנו לפעול".
בשורות המפלגה מפנים ביקורת גם על הריחוק של בנט מענייני דת ומדינה. את ויתוריו לחרדים בנושאי חוק הגיוס, בתי הדין הרבניים ובתי הדין האלטרנטיביים לגיור הוא מנמק בכך שלא הייתה לו ברירה אחרת במו"מ הקואליציוני, וכי תמורת אותם ויתורים קיבלה הבית היהודי תפקידים חסרי תקדים כתיקי החינוך והמשפטים וסגן שר במשרד הביטחון.
בניגוד לבנט, איילת שקד זוכה להערכה רבה, לא מעט בזכות מאבקה האידיאולוגי למען רפורמות במערכת המשפט והקטנת האקטיביזם השיפוטי של בג"ץ. "רבים מהפעילים חושבים שאם היו מתקיימים היום פריימריז, שקד הייתה מנצחת את בנט בקלות", אומר לנו גורם בכיר במפלגה. "אולי הפתרון יימצא בכך שבנט ילך בסופו של דבר למפלגה אחרת, ואילו איילת שקד תישאר כיושבת ראש הבית היהודי".
הרחשים הפוליטיים הללו אינם מדאיגים את בנט ומקורביו. לדבריהם, הוא מעדיף להתמקד בתפקידו כשר החינוך. צמצום מספר התלמידים בכיתות א', שבגינו זכה לתשבחות מקיר לקיר, הוכיח כי הוא מסתער במרץ על התפקיד. בנט עסוק כעת גם במה שהוא מכנה 'תיקון הקטסטרופה במתמטיקה', והוא גם מנע קיצוץ בשירות הלאומי ובמכינות הקדם־צבאיות. מאז החלו פיגועי הדקירה והדריסה מרבה בנט לצאת לשטח, והוא מגיע לישיבות הקבינט מוכן ומעודכן במצב הביטחון.
אבל את השטח זה לא ממש מעניין. לאחרונה התברר כי הכישלון בבחירות לא פסח על קופת המפלגה. מאות המחאות דחויות שניתנו במערכת הבחירות לפעילים ולספקים שונים חזרו, וחשבונה בבנק הוגבל. "בנט חושב שהציבור בשטח לא רלוונטי", אומר לנו ח"כ בכיר בסיעה. "מוסדות המפלגה משותקים, והוא ממקד את תשומת לבו בעניינים ממלכתיים כלליים. בציבור שלנו יודעים לזהות את השטח. אצלנו יש בתי כנסת ורשתות חינוך, ולהפקיר את השטח זה טירוף".
השבוע שיגר פעיל המפלגה אברהם צימרינג מכתב לראשי המפלגה, ובו איים לפנות לערכאות אם לא יכונס מרכז המפלגה לאשר את מסקנות ועדת החוקה. פעילים מתלוננים על מחסומים המפרידים בינם לבנט. "מי שמנסה להגיע אליו נתקל בחומה של יועצים ושומרי סף", קובל סגן ראש עיר ממרכז הארץ. "על פגישות אין בכלל מה לדבר".
"אחרי יותר מעשר שנים יצרנו בעבודה אינטנסיבית חוקה חדשה למפלגה, בוועדה שהיו בה גם נציגים מהאופוזיציה להנהגה", אומר ניר אורבך. "גם את מוסדות המפלגה אנו מקימים לאט לאט, בהתאם לחוקה. בעוד שנתיים, לפי החוקה, יכונן המרכז, המזכירות כבר מאוישת בחלקה והיא תושלם בקרוב. המפלגה חיה, נושמת וממשיכה לפעול".
באשר להמחאות שחזרו וחשבון הבנק שהוגבל אומר אורבך כי "רוב מוחלט של העובדים, הפעילים והספקים קיבלו את כספם. הייתה בעיה עם חשבון אחד ועם מספר קטן של המחאות שהוצאו מחשבון זה". אורבך מבטיח שלא יימצא אדם אחד שלא יקבל את כספו.
מבקר המדינה הודיע כי יו"ר הבית היהודי העביר כספים שנועדו לקידומו בפריימריז, לטובת מועמדים שהוא חפץ ביקרם. "כולם שותקים", קובל אחד המתמודדים. "אם זה לא יזיז מישהו לפעול, איש כבר לא יעשה דבר".
קיל, שהתמודד בפריימריז האחרונים לכנסת, מאוכזב מהיבט אחר של התנהלות שרי הבית היהודי: "שרים ממפלגות אחרות ממנים לתפקידים בכירים חובשי כיפות סרוגות. רק במשרדים הנתונים בידי הבית היהודי זה לא קרה".
"לנו יש תפקידים אחרים מאשר לספק ג'ובים למקורבים", מגיב לדברים אחד מאנשי בנט. "בנט מטפל בפרטים ויורד לשטח. לאחרונה הוא אמר 'אני שר חינוך של שני מיליון ומאתיים אלף תלמידים מכל המדינה, ואני לא מתעדף את בוחריי לטובה. הגישה שלי היא ממלכתית".
"כשבגין עלה לשלטון הוא פחד לנגוע במפא"יניקים שישבו בעמדות מפתח", אומר בנט. "אנחנו לא מפחדים למשול, אנחנו עושים מה שנכון. השאלה היא מה אנחנו, מפקד או מישהו שיושב בספסלים האחוריים? הציבור מרוצה, העסקנים אולי לא".
חבר הכנסת שעמו שוחחתי מדבר על כך שישיבות הסיעה הפכו לבדיחה. "אפילו ישיבה אחת של הפקת לקחים אחרי הבחירות טרם הייתה לנו", הוא אומר. "שומעים דיווחים סתמיים, ללא כל דיון רציני בחוקים ובעמדות המפלגה בנושאים שונים. הנימוק הרשמי הוא שמפחדים מהדלפות, ובאמת יש הדלפות. יש כתב שמדווח על כל מילה הנאמרת בחדר הסיעה הסגור". בסביבתו של בנט מבטלים את הביקורת. "שטויות, הישיבות ענייניות ואין שום חשש להדלפות. הדיונים מעמיקים אפילו יותר מהקדנציה הקודמת".
באשר לאפשרות פרישתו של בנט למסגרת פוליטית חדשה אומר לנו גורם בכיר המקורב לראש המפלגה: "אני מעריך שבנט יישאר, גם משום שהוא יבין אידיאולוגית שזה מקומו וגם משום שאת חלומו לראשות הממשלה יוכל להגשים גם מפה, אולי עם חיבורים פוליטיים נוספים. אבל לך תדע, המציאות הפוליטית היא זו שתכריע".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם