"האתגר הראשון הוא לעקוב אחרי האיום האיראני"

לקראת שנת 2016, האלוף (מיל') עמוס גלעד, ראש האגף המדיני-ביטחוני במשהב"ט בראיון מיוחד שיתפרסם בגיליון 30 של ישראל דיפנס. לטענתו, הסכם הגרעין הוא רק טקטיקה להשגת היעד הסופי והוא הקמת אימפריה. טור שבועי מיוחד של עמיר רפפורט

 IsraelDefense

חיסול סמיר קונטאר השבוע, המיוחס לישראל, אינו בגדר נקמה על רצח בני משפחת הרן בנהריה לפני עשרות שנים, ולא נובע רק מכך קונטאר הוא בגדר סמל, אלא בראש ובראשונה קשור ליישום העיקרון  של ?קווים אדומים? שישראל מיישמת בחזית הצפון כבר כמה שנים.

העיקרון המוצהר הראשון הוא שישראל לא תאפשר העברת נשק בעל משמעות אסטרטגית לחזית סוריה או לבנון.  במסגרת יישומו נטען מפעם לפעם כי ישראל תוקפת

שיירות נשק מעבר לגבול הצפון. העיקרון השני, הפחות מוכר, הוא שישראל לא תאפשר להפוך את שטחי רמת הגולן לזירת לחימה מול ישראל כפי שאיראן וחיזבאללה מנסות לעשות, בדומה לאופן שבו הגבול עם לבנון היה זירה לפיגועים במשך עשרות שנים.

החיסול של קונטאר אינו יכול להיחשב בגדר הפתעה בהתחשב במדיניות הקווים האדומים של ישראל ובפועלו של קונטאר בשנים האחרונות: הובלת שורה של פיגועים כנגד ישראל מתוך רמת הגולן, ובעיקר מאזור הכפר הדרוזי אל חאדר. בראייתו, קונטאר היה דרוזי פטריוט לבנוני שלחם נגד ישראל ולכן זה היה המגרש הביתי שלו.

למרות שהפעילות של סמיר קונטאר הייתה מוכרת היטב למודיעין הישראלי, החיסול שלו, אם אכן בוצע על ידי ישראל, אינו עניין של מה בכך. הוא הצריך מודיעין מדויק ביותר, כזה שבדרך כלל מתבסס גם על סוכנים בשר ודם ולא רק על מידע מרחוק. קונטאר לא היה לבד וסביר להניח כי יחד איתו מצאו את מותם גורמים נוספים שהיו שותפים למזימות שלו. פרטים על כך עשויים להתברר בשעות או בימים הבאים.

חיזבאללה אבטיח נקמה אבל מבחינת חסן נסראללה, ההתפתחות הזאת מתרחשת בתקופה הכי פתוח מתאימה, שבה כוחותיו ממילא שקועים עד צוואר בלחימה מול אל-קעידה ודאעש על אדמת סוריה, וסופגים שם אבידות כבדות.

פתיחת מערכה מול ישראל היא הדבר האחרון שמתאים לחסן נסראללה כעת, ולכן ייתכן שהוא יסתפק בתגובה מוגבלת, בזירה הצפונית או באמצעות פיגוע מחו"ל, שעליו לא ייקח אחריות..

ישראל שומרת על שתיקה רועמת לגבי החיסול, אבל  מבחינת ראש האגף המדיני ביטחוני של משרד. בראיון מיוחד לישראל דיפנס, לסיכום ההתפתחויות האסטרטגיות המרכזיות של שנת 2015, ולקראת השנה האזרחית החדשה, אומר גלעד כי איראן תמשיך להיות האתגר המרכזי גם בשנת 2016 שעומדת בפתח.

"האתגר הראשון הוא לעקוב אחרי האיום האיראני", מפרט גלעד. "הפוטנציאל למימוש איום גרעיני עדיין קיים באיראן, ובמקביל ההסכם נותן להם יותר משאבים לבנות עוצמה צבאית מאיימת בלבנון. אם זה היה תלוי בהם, הם היו בונים מערך מול ישראל גם ברמת הגולן, בדומה למערך של החיזבאללה.

"התעשייה הצבאית של איראן מייצרת מגוון רחב של טילים, וכיום הם מדינת סף גרעינית שקיבלה, בראייתם, לגיטימציה. הם רוצים לממש את החזון של אימפריה שיעית-פרסית, ותוך כדי כך  לאיים על מדינות ערב, ובעיקר על ערב הסעודית הסונית. מבחינתם, הסכם הגרעין הוא טקטי, והכיוון האסטרטגי הוא החשוב: לחזק את האימפריה ולהפיץ את עקרונותיה".

הריאיון עם עמוס גלעד נערך בלשכתו בקומה ה-14 של בניין מערכת הביטחון בקריה בתל אביב, שבה יושבים גם שר הביטחון והרמטכ"ל. האלוף גלעד מונה להיות ראש האגף המדיני-ביטחוני הראשון בתולדות משרד הביטחון כבר לפני למעלה מעשור, לאחר שירות ארוך בצה"ל, שבשיאו היה ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין ומתאם פעולות הממשלה בשטחים. לכן, הפרספקטיבה שלו על ההתרחשויות המסעירות של שנת 2015 היא ארוכת שנים וייחודית.

אז בראיה של חצי שנה לאחור, מערכת הביטחון של ישראל עדיין סבורה כי ההסכם עם איראן היה טעות?

"כעת, אנחנו צריכים לעסוק בעתיד ולא לתת ציונים לעבר. מבחינת ישראל, ההסכם יאפשר לאיראן לקבל יותר משאבים. הם נכנסו למו"מ, כאשר הסנקציות איימו על הכלכלה שלהם, והיו מוכנים לסגת אחורה מבחינה טקטית, כל עוד הם משמרים יכולת אסטרטגית, ולכן אתה רואה אותם פועלים גם בתימן.

 "בסוריה, האיראנים פעילים גם כן, אבל אין להם נטייה להקריב איראנים. הם מעדיפים שמי שילמו את המחיר  יהיו אנשי חיזבאללה ואחרים.

"הנתיב הזוהר מבחינת האיראנים ברור: להתעצם ולבנות יכולות טרור וצבאיות. מעולם לא היו מכוונות לישראל יותר מ-100 אלף רקטות שהאיראנים עובדים על השיפור והדיוק שלהם כל הזמן, כמו היום. אסור לנו להיות שאננים לרגע, גם אם בניית האיום במלואו תיקח שנים ארוכות.

"ישראל הגדירה כקו אדום לא לאפשר פיתוח יכולות צבאיות אסטרטגיות המכוונות נגדה. זה העיקרון. לגבי היישום שלו - אנחנו לא מתייחסים לפרסומים האם זה מתבצע, ואם כן - כיצד ומה מידת הצלחה".

 כרכת בצורה מוחלטת בין חיזבאללה ואיראן

"בהחלט, משום שמי שמנהל בפועל את חיזבאללה זה קאסם סולימאני האיראני. אתה מוצא אותו בכל רחבי המזרח התיכון, מקדם את ענייני האימפריה האיראנית-שיעית. לגבי גרעין ? יבוא יום והם יבנו את התשתית. הם יעשו הכול כדי לחזור לפעילות חשאית. העולם אולי התלכד מולם אבל כתוצאה מההסכם הם נהנים מהסרת החנק הכלכלי. מבחינת המלחמה בדאעש , שלה הם שותפים, האיראנים אפילו נתפסים כסוג של שותפים. אבל אסור לטעות בהם.

"אני ממליץ להסתכל על חיזבאללה ועל  משמרות המהפכה כעל מקשה אחת? זו, למעשה, מערכת איראנית שניתן למצוא אותה גם בדרום אמריקה, באפגניסטן ובעוד מקומות רבים.

"ל'חיזבאללסטאן', יש יותר מ-100 אלף רקטות והיא ממשיכה לבנות את היכולות שלה גם בים, כולל עם טיל חוף-ים רוסי מסוג 'יאחונט', שיכול לפגוע במגוון מטרות ימיות ויבשתיות ובאסדות גז.

 "חיזבאללה לא תוקפים אותנו, קודם כל בגלל ההרתעה הישראלית, אבל גם בגלל שהם שקועים במלחמה עקובה מדם בסוריה, שבה איבדו מאות אנשים. מצד שני, הם נחושים להמשיך ולבנות כוח מולנו".

האם יש סיכוי ש-2016 תהיה השנה האחרונה של מלחמת האזרחים שם?

"לא. כיום, אין בכלל דבר כה 'סוריה'. קרתה שם  טרגדיה אנושית ממעלה ראשונה. מאות אלפי הרוגים, מיליוני פליטים, ערים מפוארות בעלות רקע היסטורי אדיר שנחרבו. הנשיא בשאר אסד שולט כיום רק על רבע מסוריה, והוא תלוי לחלוטין באיראן ובחיזבאללה. כרגע, המוצא מהמלחמה הוא פוליטי ? כפי שהדבר בא לידי ביטוי בוועידת וינה. חלק מן העולם אומר שאם אסד בחוץ, יתאפשר הסדר, אבל האמת היא שאין הרבה קופצים על משרת הנשיא הסורי. אין הכרעות מהירות, הכול מורכב. סוריה היא לבה גועשת, עם חלוקה עדתית".

בוא נדבר על ארגון המדינה האסלאמית, דאעש, כיום, הם נתפסים בעולם כאיום מספר אחד, בעיקר אחרי הפיגועים בפריז ב-13 בנובמבר 2015

"דאעש הצליח לאחד את כל העולם בהכרה שצריך לחסל אותו, אבל מכאן והלאה הדרך במלחמה מולו עוד ארוכה.

"דאעש זה לא רק איום מקומי ? זה רעיון, שמחבר בין קהיליות מוסלמיות באירופה. לידו, אל-קאעידה פתאום נראה כמו ארגון מתון, למרות שהוא אכזרי בפני עצמו. דאעש הוא יוצא חלציו של אל-קעידה בעיראק. בהתחל?, זו הייתה שלוחת אל-קאעידה בעיראק, ואז התפתח ארגון שהוא ישות כלכלית וצבאית עם שאיפה להשתלט על כל העולם. ארגונים מסביב לעולם המצטרפים אליו מסייעים לו בכסף ובגיוס אנשים. אין להם עומק צבאי, אבל הארגון התפשט דרך הרשתות החברתיות. דאעש הוא תופעה".

ומדוע הם עברו למתקפה בלב אירופה?

"זה לגמרי לא מפתיע. אם אתה לוקח ארגון עם אידאולוגיה קיצונית של השמדת הצלבנים והיהודים, שמצליח למשוך לסוריה אלפי אירופאים עם דרכונים אותנטיים, כולל אנשים מאוד אינטליגנטים שמוקסמים מהאלימות ומהתעוזה, אז הדבר אפשרי. מדובר באנשים שעוברים אימונים צבאיים ואשר שוטפים את מוחם נגד המדינות הדמוקרטיות המפוארות שמהן הם באו. אין להתפלא על כך שיהיו מעורבים אחר כך בפיגועים".

המגמה של ייצוא המלחמה אל מחוץ לגבולות המזרח התיכון תימשך?

"בוודאי, ובמקביל אני צופה שהאירופאים ישנו את גישתם למלחמה בטרור, תוך פגיעה מסוימת בזכויות אזרח. לבסוף, מוכח כי הגישה הישראלית הבסיסית, לפיה שומרים על דמוקרטיה תוך כדי פיתוח כלים אפקטיביים למלחמה בטרור, היא הנכונה. במלחמה כזאת, לעיתים אין ברירה אלא לנקוט בצעדים שנויים במחלוקת.  ארה"ב, למשל, משתמשת במל"טים בהיקפים עצומים כדי לתקוף גורמי טרור. חייבים לזכור כי האנשים שהיא תוקפת בזים לדמוקרטיה, וצריך לטפל בהם בכלים המתאימים".

דאעש מאיים על יציבותה של ממלכת ירדן? בישראל מודאגים מכך?

"בירדן יש שלטון יציב, שמתמודד עם אתגרים מאוד דרמטיים. צריך לומר לשבחם, שאחרי שהטייס הירדני נרצח על ידי דאעש בנסיבות מזעזעות ? המלך הירדני עבדאללה גילה מנהיגות מופלאה. הוא מיד חזר מארה"ב לירדן, נפגש עם המשפחה, ויצר זהות ירדנית.

"עם זאת, צריך לשים לב שבעבר  גבלה ירדן מצפון במדינה הסורית, שכבר אינה  קיימת. ממזרח לירדן יש את עיראק ? ושם דאעש שולט על שטחים עצומים. דאעש מנסה לחדור משם,  בשלב זה בהיקפים מצומצמים.

בירדן יש מיליון וחצי פליטים סוריים וחצי מיליון פליטים עיראקיים, במדינה שהיא לא מהעשירות בעולם. אז יש להם דאגות. גם אנחנו  צריכים להיות מודאגים, אבל אי אפשר שלא להתרשם מהיכולות שלהם, לא רק הצבאיות".

2015  הייתה שנה ששיפרה את היציבות במצרים?

"תחת המנהיגות של הגנרל סיסי, נשיא מצרים הנוכחי, מצרים היא יציבה למרות שהיא עתירת אתגרים ? כלכליים, צבאיים וחברתיים".

אתה אומר את זה למרות המכה שחף השלטון מהפלת המטוס הרוסי בסיני, ולמרות המלחמה הבלתי פוסקת של הצבא המצרי מול דאעש בסיני?

"מצרים היא המנהיגה האמיתית של העולם הערבי. יש לה אתגרים מובנים. האחים המוסלמים, שהשתלטו עליה לפני כמה שנים, היו קרובים מאוד לשנות את כל המזרח התיכון, אבל הנשיא הנוכחי א-סיסי, שהיה מפקד הצבא,  החליט להצעיד אותה לעתיד טוב על בסיס משטר שמנסה לשפר את גורמי היסוד שעליה בנויה מצרים.

"גם השלום עם ישראל חשוב למצרים. תראה איך הוא החזיק מעמד, אפילו בתקופת האחים המוסלמים בשלטון. לשלום יש מימדים ביטחוניים, והסיוע שהם מקבלים מארצות הברית תלוי בו".

ומה מצבו של החמאס שנמצא בעימות כפול מול מצרים ומול ישראל?

"החמאס הוא חלק בלתי נפרד מתנועת האחים המוסלמים. הוא משתף פעולה עם דאעש בסיני ובמקביל נלחם בגורמי דאעש בעזה. זה נשמע לא הגיוני, אבל זה נכון, כי החמאס רואה בדאעש ישות שהוא יכול להיעזר בה לצורך הברחות נשק מסיני

 המצרים מצדם רואים בחמאס אויב, ובצדק. הם בונים מכשול על הגבול בין רצועת עזה למצרים, וההברחות לרצועה פחתו. המצרים עושים זאת מאינטרסים שלהם..

"התוצאה היא שקשה לחמאס להבריח אמצעי לחימה לעזה. קשה לו לתקוף את ישראל, בגלל שישראל הלמה בו, אבל הוא נחוש להיות מסוגל לתקוף את ישראל, והוא פועל לייצר אמצעי לחימה ורקטות. מאחר ואין לו תמיכה של אף גורם ? הם עושים הכול כדי לחדש את הקשר עם איראן, כדי שהיא תסייע להם נגד ישראל.

"כיום, החמאס רואה לעצמו את המרחב האמיתי בביצוע פיגועים רצחניים בתוך ישראל וברחבי יהודה ושומרון. הסיבה היחידה שהם לא עושים זאת, זה שהם לא מסוגלים. העליונות המודיעינית של ישראל, בראשות השב"כ ואגף המודיעין בצה"ל, היא משמעותית. זו מערכת משוכללת, והחמאס לא מסוגל כרגע להוציא אל הפועל את התוכניות שנועדו לזעזע את ישראל".

 החמאס נערך לסיבוב הלחימה הבא שיבוא אחרי "צוק איתן" בקיץ 2014?

"חד משמעית, כן. התפקיד שלהם בגל הטרור הנוכחי זו הסתה מטורפת שהופכת אנשים צעירים מאוד לנושאי סכינים שתפקידם לפגוע ולהרוג באווירה משלהבת. אבל הם היו רוצים שישראל תשקע בדם ואש ומאות רבות של הרוגים. אם הם יוכלו להוציא אל הפועל פיגוע התאבדות גדול ? הם יעשו זאת. מה מיוחד בגל הנוכחי? שהוא נובע מהסתה. רוב האוכלוסייה לא משתתפת בו בשלב הזה".

שיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות הפלסטינית נמשך למרות גל הפיגועים?

"המערכת הפלסטינית מפוצלת בין יהודה ושומרון ובין רצועת עזה.. אבו מאזן, למרות כל הניסיונות והמאמצים, לא השתלט על עזה והחמאס, מצד שני, לא יצליח להשתלט על איו"ש.

"יש ביהודה ושומרון הסתה נגד ישראל, אבל מערכת הביטחון הפלסטינית ממשיכה להתמודד עם החמאס. אבו מאזן אולי כבר חושב על פרישה והוא במצב רוח לעומתי וזה יכול להיות מתורגם לדברים שישפיעו על הביטחון.

"אם אתה מנתח את כל ההצהרות וההתנהגויות של אבו מאזן, נראה ב-2016 שהוא ייסחף לעימות מולנו,  בתחום המדיני והביטחוני. יש פוטנציאל לזה. אנחנו לוקחים את האפשרות הזאת מאוד ברצינות".

 ערב הסעודית עברה השנה חילופי שלטון חלקים אחרי מות המלך, אבל מצד שני היא נכנסה למרוץ חימוש מול האיראנים

"אכן כך. הסעודים בונים חיל האוויר משוכלל וגדול. יש במפרץ הפרסי התעצמות רבה מאוד תוך כדי רכישות מארה"ב וממדינות אחרות. האיראנים מאיימים עליהם והמצב הכלכלי עשוי להשפיע עליהם לרעה בגלל ירידת מחירי הנפט, אבל משהו במנגנונים הפנימיים של מדינות המפרץ משמר שם את היציבות. ככלל, זה מדהים  שאף ממלכה ערבית לא התערערה בשנים האחרונות, למרות הזעזועים שפקדו את המדינות הערביות, שיש בהן סוד משר אחר".

 האם המלחמה הקרה בין ארה"ב לרוסיה חזרה למזרח התיכון על רקע מלחמת האזרחים בסוריה?

"רוסיה לא נלחמת בארה"ב", אומר עמוס גלעד. "שתי המדינות נלחמות באותו אויב: דאעש. זה בוודאי נכון אחרי שהרוסים יצאו בהצהרה רשמית, מטוס הנוסעים שלהם הופל בסיני על ידי ארגון המדינה האיסלאמית".

ובכל זאת, אם מנתחים את מהלכי רוסיה, האם הם נכנסים לסוג של וואקום שמשאירה אחריה ארצות הברית שמקטינה מעורבות במזרח התיכון?

"למזרח התיכון יש תכונה משונה ? אתה לא יכול לעזוב אותו. הרוסים נכנסו לסוריה כדי למנוע כיבוש דמשק על ידי דאעש. זה ?שיקול שלהם".

איך היחסים שלנו עם רוסיה?

"עם הרוסים יש לנו קשרי תיאום לגבי כל הפעילויות האוויריות. אני לא חושב שתקרה בינינו לבינם תקרית כמו הפלת המטוס הרוסי על ידי הטורקים. ראש הממשלה סיכם את מתווה התיאום, וישראל הכריזה על חופש פעולה ועל קווים אדומים במלחמתה כנגד הטרור, ואילו פוטין הכריז כי הוא מחויב לביטחון ישראל. אנחנו בהחלט לא רווים נחת מזה שהרוסים מעניקים מערכות מתקדמות לאיראן ולסוריה, שמגיעות גם לידי  החיזבאללה, אבל יש לנו שיחות איתם בדרג בלתי כמעט מוגבל. הדיאלוג עם הרוסים הוא כנה מאוד, נוקב, ומכסה את כל התחומים".

היחסים של ישראל עם טורקיה השתפרו בשנה האחרונה?

"היחסים הכלכליים בין הארצות הם סבירים. היחסים הביטחוניים, שהיו בעבר ברית מפוארת, נמחקו בשנים האחרונות. היה בהם גם מימד שלילי של התגרות, כמו במקרה משט המרמרה במאי 2010, אבל זה נעלם בגלל סיבות שונות. היום, אין מימד של התגרות בישראל".

ואין עוינות?

"קודם כל, יש יחסים דיפלומטיים בדרג נמוך. הדברת הטרור זה אינטרס של כל העולם החופשי, כולל טורקיה. הטורקים בתהליך הדרגתי נכנסים לזה יותר ויותר. יחד עם זאת מול טורקיה, צריך להתנהל בזהירות, בעקביות וברגשיות".

מהן הנקודות שהיית שם לב אליהן במיוחד ב-2016?

"יש הרבה מאוד אתגרים. אחרי איראן, האיום השני הוא כמובן גורמים כמו אל-קעידה ודאעש. כל יום צריך לחפש ולראות אם הם לא פועלים עובדים נגדך. צריך להשקיע בכך מאמץ מודיעיני אדיר.

"בנוסף, יש תופעה מדאיגה שדאעש תוקף את הצבא הסורי, והצבא הסורי תוקף בתגובה אזרחים באמצעות נשק כימי, באמצעות פגזים חביות וכדומה. סוריה אולצה לוותר על הנשק הכימי, עתיר הכמויות, היו להם 1300 טונות של נשק כימי, אבל כפי שקורה במזרח התיכון הם שמרו כמויות ופיתחו סוגים חדשים. הם לא מתביישים לתקוף את האזרחים הסוריים בנשק הזה. העולם כבר נעשה אדיש לכך.  לא ניכנס לפרטים, אבל גם דאעש משתמש בנשק כימי. זה דבר מאוד מסוכן. אנחנו צריכים להיות ערניים כל הזמן.

"כמובן, שגם איום הרקטות הצבאי מלבנון מחייב מודיעין משוכלל, וגם היערכות. יש מערכת יחסים מורכבים עם מדינות ערב וצריך לקיים אותה.

"מבחינת יחסינו ?אסטרטגיים המעולים עם ארה"ב, 2016 תהיה גם כן שנה  מאוד חשובה: אחרי ביקור ראש הממשלה בוושינגטון (בנובמבר 2015), האמריקאים נכנסים אתנו לדיאלוג לגבי הצרכים הביטחוניים של ישראל. הידידות איתם היא חסרת תחליף, ולא קשורה רק למשאבים. זו ידידות עמוקה, שנובעת מהסכמה מקיר לקיר בקונגרס האמריקאי. התוצאה הכוללת של זה היא סיוע עמוק.

"הדיאלוג יימשך ברבעון הראשון של 2016. היה ביקור מאוד מוצלח גם של שר הביטחון, שהקיף הרבה מאוד סוגיות בארה"ב. ב-2016 יהיה ביסוס והעמקה של הדברים האלה. יש שיתוף פעולה מודיעיני וביטחוני עם כל העולם החופשי מול  כל האתגרים. ישראל יחסית מתנהלת חיה בשקט, למרות כל תופעות הקשות שמסביב".

***

הראיון המלא יתפרסם בגיליון 30 של המגזין ישראל דיפנס