בית המשפט קבע: 'טקסס הולדם' אסור על פי חוק
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעורה של לימור עראקי, שאירחה בביתה משחק 'טקסס הולדם', וטען כי זהו משחק המבוסס על מזל ולא על כישורים, ועל כן מדובר בניצול של המשתתפים
בית המשפט המחוזי בירושלים קבע היום (א') בהחלטה תקדימית כי המשחק "טקסס הולדם" אסור על פי חוק. בפסק הדין, נבחנו סוגיות מהותיות הנוגעות למשחק, ובין היתר נבחנה השאלה האם "בלוף" הוא עדות לכך שהמשחק מבוסס על כישרון אישי ולא על מזל.עוד כותרות ב-nrg:
- הרצוג "יום שחור"; שקד: "לא פוגעים בחופש הביטוי"
- הוכרז מע"מ אפס על מחירי התחבורה הציבורית
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
פסק הדין ניתן בנוגע לערעור שהגישה לימור עראקי, שאירחה בביתה בירושלים ביחד עם בעלה משחק "טקסס הולדם", בהשתתפות 13 אנשים. המשחק כלל הימורים על סכומי כסף בתנאים שונים. בעלה של עראקי הורשע במסגרת הסדר טיעון, ונגזר עליו מאסר וקנס. עראקי הודתה כי אירחה את המשחק, אך טענה כי מדובר בפעילות חוקית.
הערעור לבית המשפט המחוזי עסק בשאלה העקרונית האם המשחק מבוסס על גורל או על הבנה ויכולת. המדינה טענה כי מדובר במשחק מזל בעוד שעראקי טענה כי יכולותיו של השחקן הן המרכיב החשוב בו. בפסק הדין שניתן בבית משפט השלום, קבע השופט מינטקביץ' כי "על פי חוקי המשחק, הגורם הדומיננטי הכמעט בלעדי במשחק בודד הוא הקלפים אותם קיבל כל שחקן באקראי, קרי הגורל. המשמעות היחידה של רכיב הכישורים", כתב, "היא יכולתו של השחקן להעריך מהו צירוף הקלפים המיטבי אליו הוא יכול להגיע כאשר יחשפו הקלפים".
השופט מינטקביץ' התייחס לחוות דעת שהוגשו לו על ידי חוקרים, בהן נטען כי היכולת של שחקן להטעות יריבו בנוגע ל"יד" שהוא מחזיק – מהווה ראיה לכך שהיכולת האישית היא הרכיב המשמעותי במשחק, ולא הגורל. "בית המשפט התקשה לראות כעניין של מדיניות, כיצד ניתן לראות בהטעיית הזולת, סוג של יכולת המכשירה משחק אסור, שכן הדבר קרוב יותר לניצול מכוון של הזולת".
בערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי, טענה עראקי כי ישנם מחקרים שבהם מודגשים מרכיבים של כישרון אישי הבאים לידי ביטוי במשחק, כמו: "בלוף", הכרת הסטטיסטיקה של הקלפים, הבנת הכדאיות המתמטית של כל הימור, וקריאת התנהגותם של השחקנים האחרים. היא גם טענה כי העובדה שבתחום מתקיימות אליפויות עולם, בהם מוגדר זוכה, מלמדת כי מדובר בענף שבו נמדדות היכולות האישיות של השחקן. "לו היה רק רכיב המזל מושל במשחק, לא היינו חוזים בקומץ של שחקנים שמגיע שוב ושוב לשלבים המכריעים באליפויות הפוקר השונות".
היא גם טענה כי היכולת "לבלף" דורשת כישורים רבים ויכולת לתכנן אסטרטגיה. היא גם הפנתה לכך שאת מרכיב המזל יש לאמוד לפי רצף של משחקים ולא לפי משחק אחד, כפי שעשה השופט מינטקביץ', משום שכך מתברר כי המזל הוא גורם משני בלבד.
הרכב שופטי בית המשפט המחוזי, אהרן פרקש, משה יועד הכהן ועירית כהן, דחו את הערעור. בפסק הדין הם הפנו לעדויות שהושמעו בהליך הראשון, ובהן תיארו את המשתתפים את המשחק כבנוי בעיקר על מזל. בנוסף צוטטו עדויות של שחקנים שהעידו על עצמם כי הם "חולים במחלת הימורים".
בפסק הדין צוטטה הודעתו של שחקן מומחה שניתנה במשטרה, שבה תיאר את המשחק כמושתת "בעיקר על מזל". הודעתו הועדפה על ידי בית משפט השלום על פני עדות המומחה שהודה "כי מעולם לא שיחק טקסס הולדם".
"ספק רב בעינינו אם השחקנים המשחקים את המשחק בפועל אכן מחשבים חישובים מתמטיים הסתברותיים מסובכים, כפי שערך המומחה מטעם המערערת. רק מערכת ממוחשבת יכולה לעשות חישובים כאלו, וזו אינה נמצאת בידי השחקנים", נכתב בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. בכל הנוגע ל"בלוף", טענו שופטי בית המשפט המחוזי כי היא אינה באה לידי ביטוי במשחק בודד – מצב שאליו מתייחס החוק.
אקו"ם