מנכ"ל בית הנשיא: "ריבלין נבחר כדי להשפיע"
הראל טובי מגיב על גלי הביקורת מימין, בעיקר בעקבות הביקור האחרון בארה"ב. בעיניו, ראובן ריבלין לא שינה במאום את השקפת עולמו, והמתקפות נגדו נובעות משיקולים זרים: "הנשיא לא נבחר רק כדי לחבק ולאחד". ריאיון ראשון
הפעם הקודמת שבה פקדנו את משכן נשיאי ישראל בירושלים הייתה לפני קצת יותר משנה וחצי. הנשיא היה שמעון פרס, והגענו אז - אורלי גולדקלנג ואנוכי - לריאיון חגיגי לרגל יום העצמאות, שהפך לריאיון פרישה מהתפקיד. השבוע באתי לשם שוב, והפעם כדי לראיין לראשונה את מנכ"ל בית הנשיא, הראל טובי.
עוד כותרות ב-nrg:
- לראשונה: קנאביס רפואי עם תעודת כשרות
- האוצר: "ברקת עושה שימוש ציני בעובדיו החלשים ביותר"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
באופן בולט למדי, מערך האבטחה בכניסה לבית הנשיא הנוכחי, ראובן ריבלין, היה דרוך והדוק יותר מאשר בפעם הקודמת. ייתכן שמדובר בעניין מקרי הקשור להתקבצותן של כמה קבוצות מבקרים יחדיו, לעומת שקט יחסי בפעם הקודמת. אבל עם תחושות קשה להתווכח, וההרגשה הייתה שמאבטחי הנשיא ריבלין נזהרים וחשדניים יותר ביחס למאבטחי פרס בשלהי כהונתו.
ההבדל הזה מבטא אולי את הסיפור הגדול של כהונת ריבלין כנשיא המדינה עד כה. בניגוד חריף לפרס, שנכנס למשכן כאישיות שנויה במחלוקת והצליח להתחבב על אגפים פוליטיים שלא חלמו לחבב אותו אי־פעם, ריבלין, לפחות בינתיים, מצליח לעשות את ההפך: הוא נכנס למשכן עם תמיכה ציבורית ואהדה רחבה, ומאז נקלע לסערה בלתי פוסקת שמציבה אותו כיעד להתקפות עזות מהצד הימני של המפה הפוליטית.
בבית הנשיא מודעים למצב ומוטרדים ממנו. מוטרדים ומתוסכלים. ניכר בצוות החם והמסור שעוטף את ריבלין, שאנשיו יודעים בדיוק מיהם הגורמים שדואגים לתדלק את התבערה הקבועה נגד הנשיא. יודעים, אך מתעקשים שלא לצאת בהאשמות אישיות או כלליות.
הם מתנסחים בזהירות, בוררים את מילותיהם בקפידה, אך בין השורות ברור כי לדעתם יש אינטרסנטים שמטרתם להשחיר את דמותו של הנשיא על ידי הבלטת חלק מסוים מדעותיו ואמונותיו, והסתרה מכוונת של מה שהם מכנים "דמותו העגולה והשלמה".
השיח עם הציבור הלאומי חשוב להם מאוד, וחלקם הגדול גם מגיע מתוכו. בין השאר באמצעות ריאיון זה, הם מנסים להחזיר את ריבלין למקום שבו היה עד לפני שנה וחצי - יקיר העם כולו.
המנכ"ל, הראל טובי בן ה־39, נראה כמו השכן שלכם בגבעת־שמואל או בלשם. הסדרניק מהר עציון שלמד בישיבות התיכוניות חורב, נתיב־מאיר וקריית־ארבע, ומתגורר כיום בקיבוץ ראש־צורים שבגוש עציון.
מסלול חייו, לפחות עד שנת 2002, לא רמז על המשך דרכו המקצועית. כמו שני הוריו גם הוא למד הוראה, והחל ללמד בבתי ספר שונים. בשנה המדוברת נסגרה האולפנה לבנות שבה לימד במושב נַחַם שליד בית־שמש, ופעיל חברתי הציע לו לעבוד בכנסת. "מה לי ולכנסת? זה כמו שמן ומים", השיב טובי לידידו, אך זה התעקש: "נחבר אותך לגילה פינלקשטיין שהייתה מנהלת בית ספר, אתם תסתדרו".
והם אכן הסתדרו. טובי מספר שפינקלשטיין אמנם העבידה אותו ואת יתר חברי צוותה בפרך, אבל זה היה שווה כל רגע: "נשמתי את הכנסת ולמדתי מהי עבודה פרלמנטרית, מהי חקיקה ומהי דוברות פוליטית". איכשהו הוא לא נדבק בחיידק הפוליטי, והמשיך לעבוד מאחורי הקלעים כדוברה של פינקלשטיין ובהמשך של יצחק לוי מהמפד"ל.
בעקבות הבחירות ב־2006 שבהן ספג הליכוד תבוסה, סיים רובי ריבלין את תפקידו כיו"ר הכנסת והלך לאופוזיציה. יו"ר לשכתו עד אז, דן לנדאו, התגורר באלון־שבות הסמוכה למקום מגוריו של טובי, והשניים נהגו לנסוע יחדיו לעבודה בכנסת ובחזרה. בעקבות ההיכרות ביניהם הציע לנדאו לטובי להחליפו ולשמש דוברו של ריבלין. הריאיון אצל ריבלין היה קצר מאוד. "הוא ביקש ממני רק דבר אחד", מספר טובי, "תמיד לומר לו את האמת, גם אם היא לא נוחה".
ראיון העבודה התקיים עדיין בלשכת יו"ר הכנסת. יום לאחר מכן עברו ריבלין וצוותו המצומצם, שירד מ־15 איש לשלושה ובהם טובי, לחדרי האופוזיציה שבירכתי המשכן. בחדר הצמוד לריבלין התמקם יו"ר האופוזיציה החדש, בנימין נתניהו. "ריבלין עשה את המעבר מקואליציה לאופוזיציה ביום אחד", אומר טובי. "כשכולם רצו את ועדת חוץ וביטחון שנחשבת יוקרתית, הוא רצה להיות בוועדת הכספים המתישה והסיזיפית".
לקראת הבחירות לנשיאות המדינה ב־2007 החליט ריבלין להתמודד. "עד שפרס נכנס לתמונה הוא היה מועמד מאוד ריאלי", אומר טובי. פרס, מועמדה של מפלגת השלטון 'קדימה', ניצח. לאחר המרוץ נשאר ריבלין בכנסת, אף שרבים חשבו שיפרוש. הוא היה אז בן 67, והחל לדלג במשך שעות בין הוועדות. פרלמנטר צרוף.
כאשר מונה בפעם השנייה לתפקיד יו"ר הכנסת, ב־2009, כבר הפך ריבלין למועמד טבעי להחליף בבוא היום את פרס. "הוא נקט בקדנציה הזו קו מאוד אחראי", אומר טובי, "והגן על חופש הביטוי של כל המגזרים. במקביל הוא הצטייר כאדם מאוד אנושי, חם, רגיש ואותנטי שפיו ולבו שווים, גם כשזה לא השתלם פוליטית".
לאחר שהודח מתפקיד יו"ר הכנסת בשנת 2013, התחושה בסביבת ריבלין הייתה קשה. לדברי טובי, "זו הייתה הדחה מכוערת שנעשתה למרות הבטחות מפורשות שניתנו. המכה הזו בהחלט הייתה יכולה להתפרש כסוף חלומו של ריבלין להגיע לתפקיד הנשיא. היו ימים לא קלים, הייתה אכזבה". אבל ריבלין החליט שהוא לא מוותר. "הנשיא אמר לי 'אני מסתכל קדימה', והבנתי שהוא מסתער על התפקיד למרות הכול".
הוא ידע אז שיופעלו כל כך הרבה כלים כדי לנסות לטרפד את מועמדותו?
"הוא ידע שזה יהיה קשה מאוד. עמדו מולו כוחות פוליטיים גדולים, ובמבט ריאלי לא היה לו סיכוי. חבר כנסת שעומד מול ראש ממשלה ושר חוץ, שלשניהם יש מפלגות מגובשות מאוד, זה כמעט בלתי אפשרי".
היה רגע שבו נכנסת אליו לחדר ואמרת "רובי עזוב, אין לך סיכוי"?
"יחד עם היותו איש רגיש ואותנטי, רגליו נטועות בקרקע. הוא מאוד ריאלי ומכיר את המערכת באופן עמוק. הסיכויים היו נראים נמוכים באותה סיטואציה, אבל הרגשתי שאני חייב לאיש הזה המון ואלך איתו לכל מקום. היו לי הצעות במקומות אחרים, לעבוד בשביל שרים מכהנים למשל, אבל לא היה לי אפילו רגע אחד של דילמה".
טובי משחזר את המרוץ הקשה לנשיאות: "קרו דברים שלא צפינו כמו הניסיונות לבטל את מוסד הנשיאות, לשנות את מועד הבחירות, לשכנע את פרס להישאר עוד קצת, לייבא מועמדים מחו"ל. מול כל התהפוכות הללו, מה שהשאיר את ריבלין בזירה הוא הפרופיל הציבורי שלו. ראיתי את הסקרים בציבור מההתחלה.
"נכון שהציבור לא קובע בבחירות האלה אבל יש לו השפעה גדולה, וריבלין תמיד הוביל בפער גדול, לא משנה מי נכנס לזירה. האמון הציבורי המתמשך היה הנכס המשמעותי שלדעתי הביא לו בסופו של דבר את הניצחון".
10 ביוני 2014 היה יום דרמטי במיוחד בכנסת. לאחר סיבוב ראשון של הצבעה, שבו זכה ריבלין ל־44 קולות בלבד, עלו לסיבוב השני ריבלין ומאיר שטרית.
בין שני הסיבובים עברו 45 דקות, שבהן זיקק ריבלין את כל כוחותיו הנפשיים והפוליטיים, ונלחם. הוא וצוותו העריכו בתחילה כי אם לא יקבל בסיבוב הראשון 54 קולות לפחות, מצבו יהיה בכי רע. למרות זאת הם זיהו במהירות את הקולות שאותם צריך לשכנע. טובי טוען שהיו אלה בעיקר החרדים, שרבים מהם הצביעו בסיבוב הראשון לדליה איציק. בסיבוב השני קיבל ריבלין 19 קולות יותר מאשר בראשון, ונבחר לנשיאות.
הימין חגג. אחרי 'שבע שנות אוסלו' במשכן נשיאי ישראל, הנה כובש איש ארץ ישראל השלמה את המאחז הנחשק. אלא שמהר מאוד החלו החריקות.
בין היתר ספג ריבלין גינויים מימין על היותו הנשיא הראשון שמשתתף בטקס לציון טבח כפר־קאסם, על ביטול הופעתו של עמיר בניון בבית הנשיא בגלל השיר "אחמד אוהב ישראל", ועל אמירתו מיד לאחר הבחירות האחרונות שכוונה ישירות לנתניהו כי "מי שמפחד מפתקים בקלפי יקבל אבנים ברחובות". היו גם טענות כוזבות כאילו לא טרח לבוא לשבעה של התינוקת אדל ביטון.
אבל השיא הגיע ב־31 ביולי 2015, כאשר במסר לערביי ישראל שתורגם מעברית לערבית אמר ריבלין כי הוא "חש כאב על שבני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש".
המתקפה על ריבלין הייתה קשה, והורגשה היטב ברשתות החברתיות. הטענה המרכזית הייתה שריבלין הכליל את כל העם היושב בציון כמי שבחר בדרך הטרור. מאז כבר הספיק ריבלין, גם בעיתון הזה, להבהיר את דבריו ולהסביר שהתכוון לכך שאחדים מבני עמו בחרו בדרך הטרור. אבל זה לא ממש עזר.
המתקפות נגד ריבלין שבו והתעצמו לאחרונה סביב ביקורו בארה"ב. הטענות עסקו במאמר שפרסם ב'וושינגטון פוסט' שממנו אפשר היה להבין כי הוא מותח ביקורת על התנהלות הצד הישראלי מול הפלסטינים בעיצומו של גל טרור, בהדלקת נרות חנוכה עם רבה רפורמית, וכמובן הביקורת החריפה על השתתפותו בכנס 'הארץ' בניו־יורק שבו השתתף גם נציג 'שוברים שתיקה'.
אפילו תמונה תמימה של ריבלין ורעייתו נוסעים ברכבת לוושינגטון הבירה הפכה לתופעת רשת בצד הימני של פיד הפייסבוק, וזכתה לשלל 'ממים' שעלבו בנשיא המנסה להצטייר כחסכן.
הספק לא רע בשביל שנה וחצי. מה השתבש?
"ביומו הראשון כנשיא הביא איתו ריבלין לביתו החדש את התמונה שליוותה אותו גם בארבע לשכות קודמות שלו - תמונה של ז'בוטינסקי עם הכיתוב 'ציון כולה שלנו'. הוא איש מאוד יציב אידיאולוגית, שאיננו מזייף לצרכים פוליטיים או אחרים. הוא מכנה את עצמו 'חמור שאיננו משנה את דעותיו', וזה מתבטא בעיקר בעניין ארץ ישראל השלמה.
"לפני הפגישה עם אובמה, גורמים מדיניים בכירים - מארה"ב ומישראל גם יחד - המליצו לו להצניע את גישתו המדינית. אמרו לו: 'תזרוק הכול על הכנסת, תגיד שהיא הריבון ושאם הממשלה תביא הסכם שלום אין ספק שהוא יעבור בשני שליש תמיכה. תרחיק עדותך, שלא תעכיר את האווירה'.
"הם ידעו שהוא לא ידבר בעד שתי מדינות, אבל ביקשו שלפחות לא יאמר את מה שהוא חושב. ראיתי את התגובה המתפרצת והאותנטית שלו. 'אני לא אמכור להם אשליות ופתרונות קסם', אמר. 'אגיד שזו הסמכות של הכנסת ואני לא כופר בה, אבל לא אצניע את עמדותיי'. וכך הוא ישב מול אובמה ואמר את אותם דברים שהוא אומר בשומרון או בכנסת: שפתרון שתי המדינות יביא אסון על שני העמים.
"ריבלין תמיד אתגר את הזהות של הימין. יש בו מורכבות מאתגרת. הוא הז'בוטינסקאי האחרון שמאמין במקביל בשלמות הארץ, בחירות ובשוויון זכויות לכולם ולא רק ליהודים, ובחופש ביטוי רחב. לפני שנגיע למה שחלק מהימין רואה כמעידות, קודם כול צריך להבין שהוא לא השתנה במילימטר בדעותיו: תמיד איש ארץ ישראל, ותמיד דמוקרט וליברל".
איך יוצא לאוויר העולם משפט כמו "בני עמי בחרו בדרך הטרור"?
"הרי ברור שהוא לא התכוון באופן כוללני, ולא הטיל אשמה על כל העם. היה שם דבר שהיה צריך להבהיר אותו, והוא הבהיר אותו. גם לנשיא יש תכונות אישיות. היה פה חוסר הבנה, וכשהבנו שיש חוסר הבנה, הבהרנו. מי שחושב שהוא התכוון להאשים את עמו בטרור יוצא מפרופורציות.
"מי שקרא את כל הקטע, הבין את המשפט בהקשרו הנכון. אין פה אפולוגטיקה ולא הייתה כאן טעות, אלא בגלל שלריבלין יש רצון להעביר מסר מדויק והוא לא רוצה לפגוע ברגשות של אף אחד, הוא הבהיר שמדובר ב'אחדים מבני עמי'. כל פרשנות אחרת היא רדיקלית ושטחית, שלא מתחשבת באישיות ובהקשר".
ומה לגבי המאמר ב'וושינגטון פוסט'?
"כמו במקרה הקודם, גם כאן חשוב לקרוא את כל המאמר. הביקורת יצאה מאנשים שיש להם אינטרס ללבות יצרים ואת המתקפות נגדו. המאמר היה על האינטרס הישראלי, וריבלין כבר שנים מדבר על האינטרס הישראלי המובהק בפיתוח מזרח ירושלים. בכל יום־ירושלים הוא היה אומר שמי שרוצה להחיל ריבונות - לא בהתנצלות ולא כדי להיפרד אחר כך מהשטח - צריך לדאוג לאזרחים שנמצאים שם, מתוך אינטרס שלו".
למי יש עניין ללבות יצרים נגד הנשיא?
"אני לא רוצה להיכנס לשמות. אל תמשוך אותי במילים, ולא ארחיב. אבל יש גורמים בעלי אינטרס להציג את הנשיא ריבלין באור חלקי שיוצא מהקשרו, ולא לתת לתמונה העגולה של האיש הזה - שבוערת בו ציונות ואהבה למדינת ישראל - להיראות".
אני חייב לשאול אותך מי האנשים הללו.
לראשונה במהלך הריאיון, טובי הרהוט לוקח דקה ארוכה של שתיקה. "אני לא יודע למפות אותם, אבל בסוג השיח שמתפתח פה בתקשורת הממוסדת וברשתות החברתיות, אתה רואה התעלמות מכוונת מהדמות השלמה שלו וניסיון להציג אותה באור חלקי".
התקשורת אשמה?
"לא. מדובר בפובליציסטים ודוברים בכירים בזירה הציבורית. יש פה שיח מניפולטיבי, שנובע מאתגור הזהות של הימין ושל נציגיו הפוליטיים בידי ריבלין. יש כאלה שמשתמשים באמירות ובמעשים מסוימים של הנשיא כמנוף פוליטי".
אין זה סוד שבין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא הנוכחי עברו במהלך הדרך כמה חתולים שחורים. טובי מתעקש להישאר ממלכתי גם כשאנו מדברים על היחסים הטעונים בין שני האישים.
כשאני שואל אותו מהו לדעתו שורש האיבה בין השניים, הוא עונה בזהירות המתבקשת: "אני לא בקי ביחסים ביניהם לפני שהתחלתי לעבוד עם ריבלין. זה כנראה משהו שנבנה במשך שנים ארוכות, עוד בימים הראשונים של תנועת חירות, ואני לא בקי בסיבות שהובילו לכך.
"במהלך התקופה שהכרתי את נתניהו באופוזיציה, הייתה ביניהם תקשורת מעולה ולא התרשמתי שיש ביניהם מתיחות. נתניהו היה נכנס תדיר לחדר ומתייעץ הרבה עם ריבלין, והוא היה מעניק לו הרבה עצות ברמה הפרלמנטרית. הקשר היה רציף ואינטנסיבי".
זה רק מחדד את השאלה: מה קרה סביב הבחירות לנשיאות?
"הפער התחדד כשריבלין היה יו"ר הכנסת, והיה לו תפקיד מאוד מוגדר - להגן על המשכן, הן תדמיתית והן מבחינת ניהול הוויכוח הדמוקרטי. ישנו פער אינטרסים מובנה בין הממשלה לכנסת. הממשלה רוצה לקבל החלטות, והכנסת הרבה פעמים מקיימת דיונים שמעכבים אותן. ההתנגשות הזו, סביב חוק ההסדרים למשל, חזרה על עצמה מדי שנה והיא הייתה עניינית. יכול להיות שברבות הזמן היא הפכה לאישית. הדבר שהצית את הכול היה הפוזיציות השונות שלהם".
לא חסרות דוגמאות לראשי ממשלה ויושבי ראש כנסת שדווקא הסתדרו מצוין. למשל הנוכחיים.
"אני לא רוצה להיכנס לנבכי הנפש שלהם. אני יודע מה ראיתי, והרוב המוחלט של ההתנגשויות היו על רקע מהותי של מעמד הכנסת מול מהלכי הממשלה. ואגב, ריבלין היה מוצא הרבה פעמים פתרונות מבריקים שענו על צורכי הכנסת ורצונות הממשלה, ונתניהו אכן השתמש לא פעם בפתרונות האלה. זה לא היה קטגורי, שכל מה שריבלין הציע נתניהו דחה".
היה דיבור בין שתי הלשכות להנמיך את האש בתקופת הבחירות לנשיאות?
"הייתה החלטה מודעת ונכונה מצד ריבלין להניח בצד את הקונפליקט עם נתניהו, ולהתרכז אך ורק בעבודה פרלמנטרית ובקידום המועמדות שלו. היו נסיונות למשוך אותו להקשר האישי ולמלחמת השמצות, ולא נגררנו. היה ברור שאת המרוץ הזה אתה מנהל לבד ולא מסתמך על אחרים".
כיום יש ביניהם קשר אישי?
"הרמה האישית לא רלוונטית, מה שחשוב הוא היחסים המקצועיים. יש קשר רציף בין הלשכות ואין חריקות, וזה מה שחשוב לציבור הישראלי".
המקרה של השתתפות ריבלין בכנס 'הארץ' בניו־יורק מבטא היטב את הבעיה התדמיתית בבית הנשיא. מבחינה עובדתית, נציג 'שוברים שתיקה' אמנם השתתף באחד הפאנלים באותו כנס, אך היה זה כשבע שעות לאחר שריבלין כבר לא היה במקום. ובכל זאת, הסיפור נדבק אליו.
"לנשיא יש מסר מורכב", אומר טובי, "ולכן זה לא תמיד פשוט. אני מאמין שבמהלך הזמן, האישיות שלו והמורכבות של המסר תהיה בהירה יותר. נכון שיש קבוצה שלא אוהבת את המסרים שיוצאים מבית הנשיא, ויש מרכיבים בתפיסה שלו שנתפסים אצלם כמסכנים את קיומה של מדינת ישראל, אבל אני שומע גם קולות אחרים שרואים בו תקווה וקול שפוי".
השמאל.
"לא. אני מדבר על חלקים גדולים במרכז ובימין, שרואים בו אדם שבתקופה של סערות מחזיק בקול עקבי שלא נסחף אחרי פופוליזם ומגיע למקסימום קהלים. יכול להיות שיש מסרים ואמירות שיש בהם אלמנט של תוכחה, אבל היא באה ממקום אוהב ודואג, כשהוא רואה לאן תומכי הקו האידיאולוגי שלו יכולים להיסחף.
"אני גר בגוש עציון, חלק מההתיישבות, מחובר ללב הפועם ונמצא בתוך גל הטרור. ברדיוס של 700 מטר מהבית נרצחו שבעה אנשים בתקופה קצרה. אני חי את ההתרסקות של השאיפה לחיות יחד, ורואה בעיניים כלות איך הסיכוי הזה בורח לנו. אי אפשר לומר שהצוות של הנשיא מנותק. זה לא נכון להציג תמונה כאילו הוא מנותק מהציבור, ויש אינטרס מאחורי זה. לקבוצות מאוד גדולות בחברה הישראלית ריבלין הוא קול של תקווה".
תפקידו העיקרי של הנשיא הוא ליצור אחדות. אתם מרגישים שעד כה הוא משיג את המטרה הזו?
"האתגר של הנשיא כפי שהוא הגדיר אותו הוא לשים מראה מול החברה הישראלית, ולהתבונן על מה שיקרה כאן בעוד עשרים שנה. מחברה של רוב ומיעוט אנחנו הופכים לחברה של ארבעה שבטים - חילוני, דתי, חרדי וערבי. השינויים הללו דרמטיים, והתפירה בין השבטים שהנשיא מנסה לעשות היא לא קלה.
"כשתופרים טלאים למקשה אחת, יש דקירות מדי פעם וזה קצת כואב. הוא לא נבחר כדי להיות תמונה על הקיר ולא כדי לחבק ולאחד, הוא נבחר כדי להשפיע. ובשביל זה צריך לפעמים לחשוף חולאים ועיוותים ואתגרים. יש מי שיגיד שהדבר בא על חשבון הפופולריות בטווח הקצר, ויש מי שיגיד לריבלין 'לא נבחרת כדי להיות הנשיא הפופולרי ביותר, אבל אתה אדם שיכול להניע מהלך תודעתי גדול שאם לא נעשה אותו בזמן נפרק את החברה הישראלית'.
"המטרה שלו היא למצוא מכנה משותף חדש לחברה הישראלית שלא מבוסס רק על האתוס הציוני. חמישים אחוזים מהאוכלוסייה יהיו בקרוב לא־ציונים בהגדרה. על זה מבוססת תוכנית הפעולה המרכזית שריבלין הגה, ושמעסיקה אותנו רוב הזמן - 'תקווה ישראלית'".
כמי שבא מתוך הציבור הדתי־ימני וחי בתוכו, איך אתה מתמודד באופן אישי עם הביקורת על ריבלין?
"אני לא הודף את הביקורת, אני מקשיב לה וסופג אותה. לא מצטדק ולא מסביר. אני מגיע לכאן עם הביקורת הזו, ויש לה כמובן השפעה. חשוב שנזכור שריבלין נולד לתוך המנדט הבריטי עם 200 אלף יהודים כאן, וליווה את כל התחנות של מדינת ישראל. הוא מבין שזה לא מובן מאליו. התוכחות שלו מגיעות ממקום חרד של דאגה לְמה יהיה פה בעוד כך וכך שנים.
"לא היה נשיא שהלך לכל כך הרבה הלוויות וניחומים של נפגעי טרור. לפעמים כשיש הלוויה בירושלים בלילה, הוא קם ממיטתו ומגיע להלוויה. לא פעם הוא אפילו לא מספיד, אלא עומד בצד כאחד האדם. זו התמונה העגולה של רובי ריבלין, ואותה אנחנו צריכים לראות. לא רק משפט אחד מנותק מהקשר שהופך לחזות הכול".
ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט נשלח השבוע לכלא, וכבר יש דיבורים על בקשת חנינה. האם ריבלין יחון את אולמרט?
"הנשיא יעניק לבקשה כזו, אם תגיע, את כל תשומת הלב הנדרשת. באופן טבעי, כשמדובר באנשים שכיהנו בתפקידים ציבוריים בכירים מגיעות פניות רבות עם מליצי יושר רבים, וכולן זוכות להתייחסות. כך או כך, ההתייעצות בנושאים כאלה נעשית יד ביד עם מחלקת החנינות במשרד המשפטים".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם