ראשי » חדשות » בארץ

הססן ולא פורץ דרך: משפטנים מסכמים את כהונת וינשטיין

כשמחליפו כבר מונה, מומחים מסכימים כי קשה לסמן את היועץ המשפטי לממשלה כאחד הגדולים בתפקידו. עם זאת, גם נקודות חיוביות נרשמו לזכותו

משרת היועץ המשפטי לממשלה נתפסת בעיני רבים בישראל כאחד התפקידים החשובים במדינה. בעבר כיהנו בתפקיד משפטנים מוערכים כמו מאיר שמגר ואהרן ברק, אולם נראה שבשנים האחרונות חל פיחות במעמדו של היועץ.

עוד כותרות ב-nrg:
- פענוח דומא: עציר מנהלי שוחרר מבלי שהואשם
- הטרור נמשך: חייל נפצע קל בפיגוע ירי בהר חברון
- תעלומת הקשר בין הפיגוע בדיזנגוף לבין רצח נהג המונית
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

יהודה וינשטיין, היועץ שכהונתו תסתיים בסוף החודש, ואשר אתמול (יום א') מונה באופן רשמי מחליפו, אביחי מנדלבליט, לא הייתה פשוטה: פרשת דומא, סערת מירי רגב, חוק המסתננים חקירת שרה נתניהו, תיק ליברמן ושלל נושאים נוספים הונחו על שולחנו. כעת, כמעט בתום כהונתו, ניתן לנסות לסכם את פועלו: האם וינשטיין נחשב ליועץ משפטי מוצלח או לא?
 
ד"ר גיא לוריא, חוקר ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה" שפרסם באחרונה מחקר בשם "היועץ הטוב: אמות מידה להערכת היועץ המשפטי לממשלה", הסביר כי וינשטיין היה יועץ "הססן ואטי", שרשם לרשותו הישגים מעטים בלבד ובהם הקמת נציבות הביקורת על הפרקליטות. "אחת הבעיות המרכזיות בכהונתו של היועץ וינשטיין היא האטיות וההססנות. הן ניכרו כמעט בכל תחום ותחום: בקידום הפיקוח על התובעים החיצוניים, באטיות בטיפול בהליכים פליליים באופן כללי, כפי שהעידו חלק מד"וחות נציבות הביקורת על התביעה, באטיות בטיפול ביוזמות חקיקה – ובעיקר בתיקים שהיו מונחים על שולחן היועץ המשפטי זמן רב מדי, כגון תיק ליברמן", סבור לוריא.

אחת הביקורות שמתח לוריא על כהונת וינשטיין נגעה בסוגיית השקיפות. "בתחומים רבים מדי הפגין היועץ וינשטיין מנהיגות מהוססת, וניכר שבמקום ליזום הוא נגרר והגיב לעניינים שהובאו לשולחנו. תחום השקיפות הוא דוגמא טובה לכך: שקיפות פעולותיו של היועץ המשפטי לממשלה היא מן הנמוכות בשירות הציבורי. במקום ליזום שינוי לטובה, כך שיהיה היועץ המשפטי הראשון שיפרסם דו"ח פעילות שנתי, היועץ וינשטיין סירב חלקית לבקשה לחשוף את יומן פגישותיו במשך שנה והסכים לחשיפה של שלושה חודשים בלבד. למעשה, חוסר שקיפות פעולותיו של היועץ וינשטיין, כמו של היועצים המשפטיים שלפניו, מקשה אפילו להעריך כמו שצריך אם מילא את תפקידיו כנדרש".

לוריא אף ציין את העובדה כי וינשטיין לא חתר להחליף חוקים "אנטי-דמוקרטיים" מתקופת המנדט בחוקים חדשים, ותיאר את מאבקו כיוזמות חקיקת ממשלתיות אנטי-דמוקרטיות כ"קרב מאסף". "ייתכן גם שהצלחת חלק מהחקיקה האנטי-דמוקרטית נבעה לעתים מהיעדר די נחישות של היועץ, כפי שיעיד קידום חוקים כגון חוקי ההסתננות, חוק החרם או חוק סימון העמותות. אפשר גם לתמוה אם היועץ היה נחוש דיו לקדם את עמדתו ביחס לתופעות בעייתיות כגון התנהלות החטיבה להתיישבות, הכספים הקואליציוניים ועוד".

היועץ המשפטי היוצא עומד בפני ביקורת נוספת, הפעם לתפקידו כראש מערך התביעה. "לעתים קרובות מדי הפגין היועץ וינשטיין רפיון מנהיגותי, היעדר פיקוח והיעדר הנחיה", אמר ד"ר לוריא, "מי אם לא היועץ המשפטי לממשלה אמור היה למנוע את ההליכים הפליליים המיותרים שהובילה התביעה המשטרתית נגד מפגינים שעליהם העירו בתי המשפט לא פעם, את הגידול בשימוש לרעה במעצרים, את האכיפה הפלילית הנרפית בשטחי הגדה המערבית, ובעיקר את האכיפה הבלתי שוויונית של הדין הפלילי בין יהודים לערבים?"

את תרומתו של וינשטיין רואה לוריא בהקמת נציבות הביקורת על מערך התביעה. "בתחומים אחדים הנהיג היועץ וינשטיין את המערכת המשפטית לטוב. תיזקף לזכותו, לדוגמה, תרומתו להקמת נציבות הביקורת על מערך התביעה. נציבות זו הוקמה כדי ששקיפותה, אחריותיותה ותפקודה של התביעה ישתפרו - ומהלך זה לא היה בא לעולם ללא יוזמתו של היועץ וינשטיין".

פרופ' גד ברזילי, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, סבור כי קשה לסכם את כהונת וינשטיין באופן חד-משמעי, בעיקר על רקע "הקיטוב המפלגת חסר התקדים בתולדות המדינה". הוא הוסיף כי לכל הריבוד הכלכלי-חברתי במדינה, השחיתות הפוליטית, המלחמה בטרור ועוד, יש להוסיף לשיקול את ההבנה כי על כתפיו של היועץ מונח עול כבד מאוד – וכי מזמן כבר היה צריך לבצע רפורמות רחבות היקף במוסד הייעוץ המשפטי לממשלה.

ברזילי מנה כמה מקרים המלמדים על כך שווינשטיין אינו נמנה על יועצים משפטיים "פורצי דרך". "הוא יכול היה למתוח ביקורת משפטית רחבה יותר על הבנייה הבלתי חוקית בשטחים, אך הסתפק במעט. עד היום לא ברורה לחלוטין עמדתו המנומקת בפרשת אשכנזי-גלנט-הרפז, אם כי נמנע לבסוף מלהגיש כתבי אישום בפרשה. סגירת תיק ליברמן מטילה עד היום צל על כהונתו, ונימוקיה לא משכנעים". יחד עם זאת, ברזילי סבור כי לרשותו של וינשטיין ניתן לרשום "לא מעט החלטות משפטיות אמיצות" בנוגע למאבקו בשחיתות הפוליטית, בבנייה הבלתי חוקית בשטחים ובמאבקו בכפייה הדתית-אורתודוכסית.

המומחה למשפטים הסביר גם כי בעיני התקשורת וינשטיין לא מפוענח לחלוטין, משום שעמדותיו בסוגיות מסוימות נותרו סמויות מעין הציבור. "עד היום לא ברורה תפיסתו המשפטית-חברתית הרחבה של וינשטיין. בניגוד לחלק מהיועצים המשפטיים שלפניו הוא נמנע מן המילים הגדולות ומן ההסברים המפורטים. בעידן של תקשורת פולשנית ויומרנית, וינשטיין לא תמיד סיפק את הסחורה שלה ציפו עיתונאים ואישי תקשורת".

לשיטתו של ברזילי, "רוב הבעיות המרכזיות של המשפט הישראלי טמונות באופי המשטר הפוליטי, בשאלות של זהות לאומית, הנוכחות הצבאית בשטחים וגבולות הקבע, יחסי יהודים ופלסטינים ובקשר בין ריבוד חברתי-כלכלי לשחיתות פוליטית". לדבריו, "וינשטיין לא היה האיש המתאים ולא היה זה מתפקידו להביא לפתרונן של בעיות חשובות ומרכזיות אלה". 

עו"ד יובל יועז, משפטן ופרשן משפטי, הצטרף לביקורת על וינשטיין, וקשר אותה לעובדה כי הוא מונה כ"מקורב של ראש הממשלה בנימין נתניהו". "כהונתו של וינשטיין במשרד המשפטים לא תיזכר כאחת מתקופות הזוהר של מערכת המשפט ואכיפת החוק, או של שלטון החוק באופן כללי. וינשטיין מונה מלכתחילה כמשפטן המקורב לראש הממשלה נתניהו, ואפשר לומר שהוא מילא אחר הציפיות הנמוכות ממנו".
 

כדוגמה לדבריו הזכיר יועז כמה דוגמאות מכהונתו של וינשטיין. "הקו המחבר בין הפרשות העיקריות שיירשמו על שמו וינשטיין היא החלטתו לסגור את תיק ליברמן, שמהווה כישלון מוחלט באכיפת החוק, והרס וחבלה יזומים בתיק שהיה אמור להגיע לבית המשפט".

יועז ציין גם את החלטתו של וינשטיין לסגור את תיק החקירה נגד השופט יורם דנציגר בניגוד למקובל בתיקים בנסיבות דומות, וטען כי זו התקבלה "מתוך שיקולים זרים ובמטרה שלא לפגוע בקריירה השיפוטית של דנציגר". בנוסף מתח ביקורת על השימוש שעשה וינשטיין בהליך ה"בדיקה המקדימה" (שלב הבירור הקודם לחקירה פלילית – א"ס) בפרשת "ביבי טורס".

וינשטיין גם לא מילא את תפקיד "המורה", הסביר יועץ, ולא התווה את דרך הפרשנות המשפטית לכפופים אליו. "היועץ המשפטי לממשלה אמור להנחות את מחלקת ייעוץ וחקיקה, ולשמש כמשפטן בעל שיעור קומה שמתייחסים אליו כאל מורה או מדריך ועמוד האש שהולך לפני המחנה. כל התיאורים האלו במקרה של וינשטיין הם בדיחה. אף אחד לא מסתכל עליו כעל סמכות מקצועית".

מוקדם יותר היום הגיש יועז בג"ץ בשם תנועת "אומ"ץ" נגד מינויו של מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. לדבריו, "יש קו שמחבר בין המינוי של וינשטיין למנדלבליט – הבושה הולכת ואובדת". לדבריו, לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה "ממנים משפטנים שבאופן מובהק מקורבים לשלטון. האנשים שמתמנים לתפקיד של שומרי סף מתקשים לדלג לתוך אישיות חדשה ולהתחיל להסתכל על השלטון בעיניים ספקניות".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg