ראשי » חדשות » בארץ

שמעון פרס: בן טיפוחיו של בן גוריון שהפך לנשיא

74 שנים הוא היה חלק מהנוף הפוליטי, היה שותף לתהליכים היסטוריים כמו הקמת הכור בדימונה, שימש בתפקידי שר רבים והפך לראש ממשלה. ב-1994 קיבל את פרס נובל לשלום על חלקו ב"הסכם אוסלו" יחד עם יצחק רבין, היריב שהפך לידיד

שמעון פרס, האיש שהקדיש 74 שנים מחייו לפוליטיקה הישראלית - מימי בן גוריון ועד בנימין נתניהו - הלך לעולמו. פרס היה ללא ספק הפוליטיקאי הוותיק ביותר. הוא עבר תהפוכות ומלחמות, הפך מ'לוזר' לנשיא ופיתח קשרי ידידות הדוקים עם מנהיגים מכל העולם.

שמעון (פרסקי) פרס נולד בעיירה וישנובה בפולין ב-1923. אביו היה סוחר עצים אמיד, ואמו ספרנית ומורה לרוסית. ב-1934 עלתה משפחתו לישראל והוא למד בבית הספר החקלאי בבן שמן, שם הוא פגש את סוניה לבית גלמן. השניים נישאו בשנת 1945. לאחר ירח דבש בסוכה בכנרת, גרו השנייםבצריף בקיבוץ אלומות הסמוך. בגלל המחסור בדיור, לשניים צורפה שותפה לחדר – שולמית אלוני. בסוף שנות ה-50 עזבו בני הזוג פרס את הקיבוץ בגליל התחתון ועברו לתל אביב, שם התגוררו רוב שנות חייהם.

 

ב-1940 נבחר פרס בן ה-17 לתפקידו הרשמי הראשון: מזכיר תנועת הנוער העובד והלומד. האיש שהפך את השלום למטרת חייו, החל את הקריירה הציבורית ארוכת השנים דווקא בתחום הצבאי, כשנשלח ב-1947 לעבוד עם דוד בן גוריון ולוי אשכול במפקדת ההגנה.

לאחר קום המדינה מונה לראש משלחת משרד הביטחון לארצות הברית, וב-1953 קודם לתפקיד המנהל הכללי, שגולת הכותרת שלו הייתה שיתוף פעולה עם צרפת במלחמת סיני (מבצע קדש) ב-1956 והקמת הקריה למחקר גרעיני בדימונה.
 
ב-1959 נבחר פרס לראשונה לכנסת מטעם מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) ושימש סגן שר הביטחון, תפקיד שמילא לאורך שש שנים. פרס היה חלק מקבוצת נערים שהיו בני טיפוחיו של בן גוריון, ביניהם משה דיין וטדי קולק. ב-1965 הוא פרש ממפא"י יחד עם בן גוריון, והיה ממקימי רפ"י (רשימת פועלי ישראל), שחזרה לזרועותיה של "אמא מפא"י" ב-1968 - והפכה יחד איתה למפלגת "העבודה".

לאחר מלחמת ששת הימים התבדל פרס משאר ההנהגה הצעירה של מפא"י לשעבר – יגאל אלון, משה דיין ויצחק רבין – שהתהדרו בקריירה צבאית בתקופה של אופוריה לאומית. ב-1969 מונה לשר בלי תיק, האחראי לפיתוח הכלכלי של 'השטחים המוחזקים' - יהודה ושומרון, סיני ורמת הגולן - בממשלתה של גולדה מאיר. מאוחר יותר באותה שנה התמנה לשר לקליטת העלייה, ובשנה לאחר מכן הפך לשר התחבורה והתקשורת.

ב-1974, לאחר התפטרותה של מאיר בעקבות מלחמת יום הכיפורים, החלה היריבות הפוליטית הממושכת עם יצחק רבין. בהתמודדות על ראשות העבודה הביס רבין את פרס, והאחרון מונה לשר הביטחון בממשלתו הראשונה של הרמטכ"ל לשעבר. במהלך כהונתו נחתם הסכם הביניים עם מצרים, יצא לפועל מבצע אנטבה ונוסדה 'הגדר הטובה' בין ישראל ללבנון.

בפברואר 1977 הפסיד פרס בשנית בהתמודדות על ראשות המפלגה. אולם, לאחר התפטרות רבין באפריל אותה שנה בשל פרשת חשבון הדולרים של רעייתו לאה, הפך פרס ליו"ר המפלגה ומועמדה לבחירות. רבין כינה אז את פרס 'חתרן בלתי נלאה', והעוינות בין השניים הפכה לגלויה.

באותה שנה הפסיד המערך בראשות פרס בפעם הראשונה בבחירות למפלגת הליכוד ולמנהיגה מנחם בגין. פרס הוביל את המערך גם בבחירות ב-1984, שהסתיימו בשוויון בין 'המערך' לליכוד. פרס הקים ממשלת אחדות לאומית עם הליכוד, ובהתאם להסכם הרוטציה עם יצחק שמיר, כיהן כראש ממשלה בשנים 1986-1984, וכשר החוץ שלוש שנים נוספות.

בתפקידו כראש הממשלה הוציא פרס את צה"ל מחלק ניכר של דרום לבנון, שם היה פרוש מאז מלחמת שלום הגליל ב-1982, והצליח לבלום את האינפלציה המשתוללת. ב-1987 הגיע פרס להסכם עם מלך ירדן חוסיין על  הסכם לונדון למציאת פתרון לסכסוך הישראלי-ערבי ופתרון כולל לסוגיה הפלסטינית - אך זה לא אושר על ידי הקבינט המדיני-ביטחוני.

לאחר הבחירות ב-1988 הקים שמיר ממשלת אחדות נוספת, ופרס מונה לשר האוצר. היחסים העכורים הגיעו לשיאם ב-1990, ב'תרגיל המסריח'. בעקבות הקיפאון בתהליך השלום, ניסה פרס להקים ממשלת שמאל-חרדים. פרס גרם לשמיר לפטרו, ובעקבות כך התפטרו שאר שרי 'המערך', וממשלת שמיר הפסידה בהצבעת אי-אמון.

ב-1992 הפסיד פרס בפעם השלישית בהתמודדות על ראשות העבודה, ומונה לשר החוץ בממשלת רבין השנייה. יחד עם רבין הוביל את תהליך אוסלו - הסכם השלום עם הרשות הפלסטינית בראשות יאסר ערפאת - וחתם על הסכם שלום היסטורי עם ירדן ב-1994. באותה שנה זכה פרס, יחד עם רבין וערפאת, בפרס נובל לשלום. 

עם הירצחו של רבין ב-4 בנובמבר 1995 נכנס פרס לתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון. בימין האשימו אותו שחזון 'המזרח התיכון החדש' שלו הוא הזיה מסוכנת. בבחירות לראשות הממשלה ב-1996 נפוצו הסיסמאות 'פרס יחלק את ירושלים', ו'נתניהו טוב ליהודים'. פרס הפסיד לנתניהו בבחירות אלה בהפרש קטן וחזר לשמש יו"ר האופוזיציה. לאחר ההפסד הגיעה הקריירה של פרס לשפל, ודבק בו הכינוי 'לוזר'.

פרס פינה את מקומו בראשות המפלגה לאהוד ברק, ומונה לשר לפיתוח אזורי כשהאחרון ניצח בבחירות ב-1999. בשנת 2000 ספג פרס הפסד צורב נוסף, הפעם בהתמודדות על תפקיד נשיא המדינה. הוא קיווה שידידותו עם הרב עובדיה יוסף תסייע לו, אך הסיעות החרדיות הצביעו בעד משה קצב, וזה הפך לנשיא השמיני. 

ב-2001, לאחר שברק הפסיד לאריאל שרון בבחירות ופרש, הפך פרס ליו"ר הסיעה החדש ומונה לשר החוץ של שרון. ב-2003 שוב נבחר ליו"ר מפלגת העבודה, אך היא נחלה תבוסה. הוא הצטרף לממשלה על מנת לחזק את שרון בביצוע תוכנית ההתנתקות, וקיבל תואר סמלי חדש: 'המשנה לראש הממשלה'.

ב-2005 פרש פרס ממפלגת העבודה, לאחר שעמיר פרץ הביס אותו בבחירות לראשותה. הוא הצטרף למפלגת 'קדימה' הצעירה ששרון הקים ונבחר במקום השני אחרי אהוד אולמרט. בבחירות לנשיאות המדינה ב-2007 גבר פרס על מועמד הימין ראובן ריבלין - שלימים יחליף אותו במשכן המכובד - והפך לאזרח מספר אחת. בתקופת כהונתו קיבל פרס מנשיא ארצות הברית ברק אובמה את העיטור האזרחי הגבוה ביותר, מדליית החירות הנשיאותית.

גם אחרי שסיים את תפקידו כנשיא המשיך פרס בפעילותו הציבורית והדיפלומטית, והיה לפנים האהודות ביותר המייצגות את המדינה בעולם. הוא המשיך את פעילותו במרכז פרס לשלום, שנוסד בסוף שנות התשעים, ובביקורים ברחבי הארץ והעולם. בראיונות רבים שבהם נשאל מדוע אינו פורש ונח מעט סיפר פרס על תאוותו הגדולה לעשייה, שלא פסקה מעולם.

בינואר 2016 הובהל פרס לבית החולים שיבא בתל השומר לאחר שלקה בהתקף לב קל. הוא עבר צנתור ושוחרר לביתו. כעבור עשרה ימים פונה פרס שוב לשיבא בעקבות הפרעה קלה בקצב הלב שגרמה ללחץ בחזה. הוא שוחרר לביתו כעבור יומיים. עם שחרורו אמר פרס: "אני מרגיש לא רק משופץ אלא משופר, ויכול לחזור למה שהכי רציתי – להוסיף לשרת את המדינה הנפלאה שלנו שאני אוהב אותה".

בין אם מדובר באוהדיו הרבים ובין אם במתנגדים לדרכו, קשה לתאר את הפוליטיקה הישראלית ללא שמעון פרס, אחרון דור הנפילים.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg