"כבר מגיל 4": בגני הילדים זוכרים את השואה
על רקע הדיון הוותיק בנוגע להוראת שואה לילדים בגיל הרך, טוענת מומחית לנושא כי יש להתחיל להתייחס אליו כבר בגילאי הגן: "ללמוד דרך העיניים - באמצעות תמונות של ילד בגטו עם טלאי"
מחנכים לזכור כבר מהגן: יום הזיכרון הבינלאומי להנצחת קורבנות השואה שיצוין היום (ד') בכל רחבי העולם מעלה שוב את הסוגיה הטעונה של הוראת השואה לילדים בגיל הרך. בעוד שאנשי חינוך רבים הביעו את התנגדותם לחשיפת ילדים רכים לזיכרון השואה, במשרד החינוך וביד ושם יזמו בשנים האחרונות את תוכנית "בשבילי הזיכרון", כדי להעניק הדרכה לגננות ומורות באשר לחשיפה נכונה סביב ימי הזיכרון.עוד כותרות ב-nrg:
- הכירו את הגשר הנייד: כך יכבוש צה"ל את הירדן
- הכישוף של אמא עבד? דודו אהרון ביטל הופעה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו [אהבתי]
"צריך להתייחס לנושא השואה כבר מגילאי 4-5", אומרת ד"ר בתיה ברוטין, ראשת התוכנית להוראת שואה בחברה הישראלית במכללה האקדמית בית ברל. לדבריה, בעוד שבמשרד החינוך הכניסו את נושא השואה לגיל הצעיר רק בשנים האחרונות, בבית ברל הדריכו סטודנטים להוראה לטפל בנושא כבר מאז שנות ה-90.
''ילדים ומשפחות של יהודים במקום אחר שעשו להם דברים רעים''. ילדים בשואה - המחשה
צילום: גטי אימג'יס
"הילדים שומעים את הצפירה (ביום הזיכרון המצוין בישראל בחודש ניסן) ואז נוצר ואקום של חוסר הבנה אצל הילד הצעיר, אליו נכנס מידע מהתקשורת שאין לנו שליטה עליו. לכן החלטנו על התערבות של המחנך כבר בגיל הצעיר כמובן עם התאמת הנושא להתפתחות השכלית וההתפתחותית של הלומד", מסבירה ברוטין.
המציאות הישראלית - במיוחד בתקופה האחרונה אך גם בימים רגועים יותר - מורכבת ממלחמות, מבצעים ופיגועים שמתרחשים קרוב מאוד לעולמם של הילדים, ולכן לחינוך סביב הצפירה ביום השואה יש מטרה כפולה - הרגעה והסברה. "צריך להרגיע את הילדים לקראת צפירה ולהסביר שהיא משמשת לזכור ילדים ומשפחות של יהודים במקום אחר שעשו להם דברים רעים", מבהירה ברוטין.
בשנה שעברה עלה לכותרות המקרה בגן בראשון לציון, כאשר בסוף יום לימודים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה נשלחו הילדים עם טלאי צהוב על בגדיהם לתדהמת הוריהם. "מדובר במקרה איום ונורא ובחשיפה מזעזעת", אומרת ברוטין.
לדבריה, את הדרך הנכונה לתווך לילדים צעירים את הנושא הטעון היא אחרת. "אפשר לספר לילדים סיפורים אישיים בגילאי חמש ואילו מוקדם יותר רק להסביר שמדובר ביום עצוב באופן כללי במינון קטן, לא מאיים וקרוב לעולמו של הילד. אנחנו ממליצים למורים ולגננות לעשות משהו שקשור לאווירה ולתפיסה חזותית כי אסטרטגיית הלמידה של ילדים בגיל הזה היא דרך העיניים - באמצעות תמונות של ילד בגטו עם טלאי ולא חלילה של תמונות זוועה".
ברוטין מסבירה כי הסיפור צריך להתמקד בדברים שקרו "מזמן ושם" - בתקופת הסבים והסבתות ובמדינה מרוחקת. מומלץ לדבריה לעמוד עם הילדים בצפירה, אך לא להעיר להם אם הם צוחקים או זזים ממקומם. המטרה היא להעניק להם את היכולת להיות חלק מהחוויה בצורה נעימה ובלתי מאיימת: "ילד בגיל חמש עוסק במוות ממילא אבל עדיין לא צריך להוסיף את המוות בשואה כי זה כבד מדי. בגיל שהילדים כבר קוראים בכיתות א'-ב' אפשר כבר להרחיב את ההסבר ואפשר לספר על משפחה בשואה או על ילדים וההתמודדות שלה ולא על שישה מיליון שזהו מספר בלתי נתפס גם בעולמם של המבוגרים.
"גם אין מקום להפגיש את הילדים עם שורדי שואה בגילאים האלה, ואם כבר עושים מפגש כזה המורה או הגננת צריכה להכין את השורד או השורדת ולדעת בדיוק מה הם הולכים לספר, כי הם יכולים לעשות נזק ממנו אנחנו מנסים להימנע". בנוסף, מציינת ברוטין, ניתן להזכיר את נושא השואה בהקשרים חיוביים במהלך השנה, כמו בחגים או ביום זכויות הילד. כמו כן ניתן כאמור לספר על ילדים בשואה, וכך לא נוצר זיכרון טראומטי דווקא ביום השואה עצמו.
לבסוף, אומרת ברוטין, חשוב להשאיר את הילדים עם חוויה חיובית ככל הניתן. "אפשר לעשות נזק נפשי לילדים עם חשיפה לא מותאמת לגילם שתדיר שינה מעיניהם בלילות. לכן יש מקום רק לחשיפה קטנה, מבוקרת ומותאמת לרמה התבונית והרגשית של הלומד. בנוסף צריך לדבר על אלה ששרדו ובזכותם יש לנו את המדינה הזו, ולהשאיר את הילדים לבסוף עם סיפור חיובי".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם