מפסידים ב-95%: מאחורי הקלעים של האופציות הבינאריות
כתב "מקור ראשון" ו-nrg הצליח להיכנס כעובד בחברות מסחר וגילה את השיטה: לגרום ללקוח להתמכר ולדאוג שימשיך גם כשהוא מפסיד. את המצפון בבקשה להשאיר בבית. החברות בתגובה: הפעילות חוקית, מפיצים עלינו שקרים
האורות מעומעמים, ברקע מוזיקת טראנס בווליום גבוה, האנרגיות בשמיים. כוסות ויסקי על קרח נמזגות בכל פינה. בעמדות צפופות יושבים ועומדים טלפנים שמנהלים שיחות מכירה אגרסיביות לאורך שעות על גבי שעות. צלצול פעמון מבשר מדי פעם על סגירת עסקה, ופרטיה מופיעים מיד במסכים התלויים בחלל המשרדי, לקול מחיאות כפיים רועמות. מדי פעם מחולקים לעובדים חטיפים, פירות או פיצות, ולפעמים עוצרים הכול ומגרילים פרס בגלגל המזל שבפינה.
עוד כותרות ב-nrg:
- ברקת: המצב במזרח ירושלים טוב מימי המנדט
- חמאס: ישראל רוצה דריסת רגל טורקית בעזה
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
במרכז החדר, על בימה קטנה, ניצב מנהל המשמרת. תפקידו לגעור בטלפן שהחמיץ הזדמנות מכירה, ולדרבן את כולם להכניס עוד ועוד כסף. השלט העומד לידו מבטיח מכונית סוזוקי חדשה למוכר המצטיין של החודש, ואופניים חשמליים, פלזמה ענקית ואייפון למצטייני השבוע.
תחקיר החברות: האזינו לשיחות המוקלטות
(צילום: משה בן שמחון)
הסצנה המתוארת כאן לא נלקחה מסרט הוליוודי. היא חלק ממציאות חיה, בועטת ומטרידה של תעשיית השקעות אלטרנטיבית, שמרכזיה שוכנים בעיקר בהרצליה וברמת־גן. "זירת סוחר לחשבונו העצמי", כך היא נקראת. הזירות הללו מציעות כמה מוצרים; אנחנו נתמקד בתעשיית האופציות הבינאריות, שבשש השנים האחרונות צמחה בישראל לממדי ענק. שוק האופציות הבינאריות מגלגל מאות מיליוני שקלים בשנה, אבל נושא כמה וכמה סימני שאלה בדבר ההתנהלות של החברות הפועלות בו.
במשרדיהן של כמה מהחברות המפעילות את זירות המסחר מתנהלת חגיגה עליזה ואינסופית, כמתואר למעלה, אבל בקצה האחר של שרשרת המזון התמונה שונה לגמרי. "עד היום אני לא מבינה איך הגיעו אליי", אומרת ע', בת 43 ממרכז הארץ. דמעות עולות בעיניה כשהיא מספרת על שיחת הטלפון המפתיעה שקיבלה מחברת iMarkets.
בדיעבד התברר לה שהשיחה הזו עלתה לה 150 אלף שקל והרבה כאב לב. "הציעו לי להשקיע בשוק ההון, והסכמתי לשים אלף שקל. קיבלתי מהם מאמן אישי, שעודד אותי להשקיע עוד. לקח לי זמן להבין שמדובר בהימורים". שנים אחדות קודם לכן עברה ע' גמילה מבעיית הימורים. הרשויות הכירו בה כמי שסובלת מדיכאון, והיא מקבלת קצבת נכות. "אחרי שהפסדתי 20 אלף שקל אמרתי למאמן שעברתי גמילה, וביקשתי שיחסמו לי את החשבון. הוא אמר שזה בלתי אפשרי, הציע לי בונוס כספי גדול והצליח לשכנע אותי להשקיע עוד כדי לנסות להחזיר את ההפסדים".
למה פשוט לא הפסקת?
"למהמר שנכנס ללופ קשה מאוד לצאת ממנו. כתבתי להם, סיפרתי על המצב הנפשי שלי, והם לא התייחסו. בשלב מסוים פניתי לחברת האשראי מפני שנעשה לי עוול. בשלב הזה נלחצו ב-iMarkets שאולי הם לא יקבלו את הכסף, והזמינו אותי למשרד שלהם. הם הבטיחו שאם אשלם יחזירו לי חצי מהסכום.
אבל ברגע שחתמתי על המסמכים, הודיעו לי שאקבל רק 20 אלף בחזרה. בכיתי, התחננתי, ירדתי על הברכיים" (בתגובתה לפנייתנו הדגישה החברה כי אופציות בינאריות הן מכשירים פיננסיים חוקיים, וכי הלקוחות מודעים מראש לסיכונים הכרוכים בכניסה לזירת המסחר. התגובות המלאות מובאות בסוף הכתבה - ד"מ).
"השקעתי 30 אלף שקלים בשם אבא שלי", מספרת לקוחה אחרת באחת מזירות המסחר. "הובטח לי מראש שלא ישתמשו בכסף הזה עד שלא יגיע ממנו ייפוי כוח. למרות זאת, הם השתמשו והפסידו אותו".
הגר, אם חד־הורית לשלושה ילדים, ספגה הפסד של 2,000 שקלים בלבד, אך גם המקרה שלה יכול ללמד על האסטרטגיה השיווקית האגרסיבית של חברות האופציות הבינאריות. "לפני שלושה חודשים נתקלתי בפרסומת של iTrader", היא מספרת. "אין לי שום ידע, אבל מבטיחים שם להצמיד לך מאמן מסחר שיעזור לך. אז רשמתי את השם שלי. חזרו אליי, הסבירו שמדובר בשוק ההון, והתחילו לשבת עליי כדי לשכנע אותי להשקיע.
"כשחסמתי את הטלפון למספר שלהם, הם התקשרו ממספר אחר. הנציג אמר לי שאם אשים 2,000 שקל, הוא ייתן לי 500 שקל בונוס, בלי להסביר לי מה זה אומר. השתכנעתי. אחרי שראיתי שאני מפסידה כסף, ביקשתי למשוך את מה שנשאר, אבל מאמן המסחר שלי לא חזר אליי כמה ימים. כשזה סוף־סוף קרה הוא אמר לי שאני לא יכולה למשוך את הבונוס. הגשתי נגדם תלונה במשטרה, אבל הודיעו לי שהתיק נסגר ולא יעשו כלום".
אלפי ישראלים - ובהם פנסיונרים, חיילים, ניצולי שואה ומעוטי יכולת - כבר התפתו להיכנס לתחום האופציות הבינאריות כי האמינו להבטחות בדבר כסף קל ומהיר. יש מהם שהפסידו את ביתם או את הפנסיה שלהם, אחרים איבדו קצבאות או נכנסו לחובות. במהלך התחקיר פנו אליי לא מעט נפגעים, בני גילאים שונים וממקומות שונים בארץ, ובפי כולם סיפורים קשים ועצובים. הבושה הגדולה גורמת לרובם לשתוק ולא לחשוף ברבים את מסע הייסורים שעברו.
הכול מתחיל בפרסומות המפתות של חברות המסחר, או בשיחות המכירה האגרסיביות שלהן. הלקוח נתקל במילה "אופציה", המוכרת לו מהכותרות הכלכליות, ומדמה שהוא עומד להיכנס לשוק המהוגן והמפוקח של הבורסה. אלא שהרכישה המוצעת לו היא "אופציה בינארית", מושג אחר לחלוטין, והבורסה אינה קשורה לעסקאות שהוא עומד לרקום.
"אופציה", במילים פשוטות, היא חוזה המאפשר לקנות או למכור נכס מסוים – מניה, דולר, נפט וכו' – בזמן מסוים במחיר שנקבע מראש. הרווח או ההפסד של צדדי העסקה הם הפער בין המחיר שישולם ובין השווי האמיתי של הנכס בזמן המימוש. התשואה הזו יכולה להיות מזערית או לזנק במאות אחוזים, בהתאם לתנודות בשוק. אבל אופציה בינארית היא כבר סיפור אחר לגמרי: כאן שיעור התנודה חסר משמעות. אין הבדל בין התייקרות של חבית הנפט או אונקיית הזהב בעשרה אחוזים או במאתיים.
הלקוח שקונה את האופציה אמור להניח את כספו על עלייה או על ירידה של ערך הנכס ברגע נתון. אם הכיוון שבחר מתממש בפועל הוא זוכה בסכום שהובטח לו; אם לא – הוא מפסיד את כל ההשקעה. זה מזכיר את הגרלות הלוטו, בהבדל אחד: כאן הזכייה לא נקבעת בידי מכונת כדורים ענקית, אלא לפי המסחר בבורסה, החלטות נגידים על שערי המטבעות, דיווחים על תגליות נפט וכן הלאה.
למרות הכסות הכלכלית הזו, מומחים לשוק ההון קובעים שמבחינת רובם המוחלט של לקוחות זירות המסחר, זהו הימור לכל דבר. המידע שיש להם על הגורמים הפיננסיים שיקבעו את תוצאות ה"השקעה" שלהם אינו שונה מיכולתם לחזות מה תפלוט הסחרחרת הצבעונית שלידה ניצבת עירית ענבי. גם מי שכן בקי בנעשה בשווקים יתקשה לנחש האם בשנייה מסוימת יהיה שער הדולר בעלייה או בירידה. בנוסף, פקודות הקנייה והמכירה שמזרים הלקוח אינן עושות את דרכן עד לבורסה.
המשחק כולו מתנהל בתוך זירת המסחר שבה בחר הלקוח להשקיע: החברה ששכנעה אותו להשתמש בשירותיה היא זו שמשלמת לו את סכומי הזכייה, ומשלשלת לכיסה את כספו כאשר הוא מפסיד. היא גם זו שקובעת מה יהיה גובה התשואה שלו אם שפר מזלו והימר נכונה - והיא יכולה לשנות את כללי המשחק, כלומר את גובה הפרס. אם לתרגם לשפת הקזינו, החברה היא בעצם "הבית". והבורסה לניירות ערך? היא רק שורת מספרים על מסכים, שקובעים מי זכה הפעם ומי הפסיד.
הרשות לניירות ערך אמנם נתנה לכעשרים חברות העוסקות בתחום היתר זמני להמשיך בפעילותן, אך עם זאת היא מדגישה באתר שלה ש"בתקופה שעד מתן הרישיון לא יחול משטר של פיקוח בפועל ופעילות הזירות תיראה כ'השקעה שאינה מפוקחת' בהתאם לאזהרת הרשות בנושא". עוד נאמר שהרשות "מבקשת להתריע ולהזהיר את הציבור מפני הסיכונים הכרוכים בהשקעות שאינן מפוקחות" - סיכונים שבהם אובדן כל סכום ההשקעה או נפילה כקורבן למעשי הונאה ומרמה. בין הרשות לניירות ערך ובין חברות זירות הסוחר עדיין מתנהל שיג ושיח על תנאי הרישיון הקבוע.
"השקעה באופציה בינארית מסוכנת מאוד. זה כמו ללכת לרולטה שבה הגלגל מוטה נגדך", מסביר פרופ' אילן קרמר, חוקר בתחום המימון ותורת המשחקים מהאוניברסיטה העברית, שסיים לאחרונה עשר שנות הוראה באוניברסיטת סטנפורד.
"לא נכון להשוות את האופציה הבינארית לנייר ערך הנסחר בשוק ההון, אלא למשחק הימורים פשוט. ב'זירות המסחר' מתנהלת פעילות ספקולטיבית שמהווה הימור לכל דבר ועניין, במסווה של מוצר פיננסי. גם למומחה מיומן בשוק ההון אין יכולת לחזות תנודות של מחירי ניירות ערך, וזה הופך לאבסורד כשאנשים נדרשים לחזות תנודות כאלה בטווח קצר. זירות המסחר מנצלות את חוסר הידע של הצרכנים כדי לשווק מוצרים חסרי כל היגיון או תכלית פיננסית".
לפי התחקיר שערכנו, כמה מזירות המסחר הגדולות מפרסמות ברשת, בעיתונות ובטלוויזיה מידע מגמתי וחסר. בפרסומים הן יוצרות מצג שווא כאילו מדובר בפעולה פשוטה, שאינה מצריכה כל ידע מוקדם. העובדה ש"המסחר" הזה עלול להסתיים באובדן כל כספי ההשקעה מופיעה באותיות הקטנות שבתקנון.
אנשי המכירות, בשיחות שהיינו עדים להן, אינם מציינים זאת באוזני הלקוחות שהם מגייסים. כך גם לא מצוינת העובדה שזירת המסחר היא הנהנית הישירה מהפסדיו של הלקוח: היא לא רק גוזרת אחוז מרווחיו. יצוין כי חלק מהחברות ששמן מוזכר בכתבה מכחישות כי השקעות של הלקוח שיורדות לטמיון נכנסות למעשה לקופתן.
"יש הפרדה ברורה בין הבורסה לזירות המסחר והאופציות הבינאריות", קובע עו"ד אמיר שרף, לשעבר סגן היועץ המשפטי ברשות לניירות ערך. "במסחר בבורסה מתקיים מפגש בין מוכר לקונה, והבורסה היא רק מתווכת בעסקה. בזירת סוחר, כל מי שסוחר עושה זאת מול אותו 'בית', שמפסיד כאשר הלקוח מרוויח. נוצר כאן פוטנציאל אדיר לניגוד עניינים, ויש דמיון למה שנעשה בעולם ההימורים.
"'ניהול הסיכונים' שהחברות מדברות עליו הוא בעצם מונח מכובס למשהו שיכול להיות גם על גבול הפלילי. מדובר לכאורה בפעילויות לא לגיטימיות ובמניפולציות שמשפיעות על נראות השערים מול הלקוח בזמן נתון. זה נמצא בלב ניגוד העניינים בין החברה, שמעוניינת להרוויח, ובין הלקוח שעלול להפסיד מולן".
משרדיה של חברת iMarkets הנזכרת לעיל - או "מנקס אונליין בע"מ", כשמה ברשם החברות - נמצאים בהרצליה פיתוח. שישים עובדים יש לחברה הזו, שפותחת בכל שבוע קורס לעובדים חדשים. אל הלקוחות היא פונה בין השאר באמצעות פרסום באתרי האינטרנט הגדולים בישראל, ולתקופה מסוימת שכרה את גדי סוקניק כפרזנטור שלה.
לאחרונה פניתי אל iMarkets כמי שמעוניין להתקבל לעבודה. הבהרתי שאין לי שום הבנה בכלכלה ובמניות, אלא רק במכירות. "אנחנו לא מחפשים אנשים שהגיעו מהתחום, אלא כאלה שאוהבים מכירות ורוצים ללמוד", הרגיעה אותי אורָן, אחראית משאבי האנוש. "לא נספר לוקשים: זה תחום לא קל, המכירות אינטנסיביות ואגרסיביות, וצריך לאהוב את זה כדי לשרוד. זו עבודה של למכור לאנשים חלום ולקחת מהם כסף. אתה לא יודע מי בצד השני, ואין כאן מקום למצפון".
למה הכוונה?
"הכוונה היא שאם מישהו אומר לך שאין לו כסף, אתה לא יודע למה הוא אומר את זה. יכול להיות שתחליט שהוא סתם אמר, וכן תגרום לו להיכנס בתור לקוח בחברה. אנחנו בתהליך של רגולציה, ואנחנו לא משקרים ללקוח, אבל עבורך זו תמיד אותה עבודה עם כמה שינויים בתסריט המכירה. אנחנו לא אומרים ללקוח מה לעשות, אלא איך לעשות. אנחנו מייעצים לו".
"הכול נעשה בתחום הטעם הטוב", מוסיף לירן, מנהל הצוות. "ברור שאם אתה בא עם מצפון מסוים, ומישהי שרוצה להשקיע מספרת לך לדוגמה שהיא ניצולת שואה - אז השאלה היא עד כמה תוכל ללכת על זה. אבל בסדר, זה דבר שמתרגלים אליו".
אילנה, אישה בת 55 ממרכז הארץ, שילמה לדבריה בענק את מחיר ה"התרגלות" של אנשי iMarkets להוצאת כספים מלקוחות. לא פחות מ-66 אלף שקלים היא השקיעה בזירת המסחר של החברה, ואת רובם הגדול הפסידה. "אמרו לי שמדובר בחברת השקעות והבטיחו הרים וגבעות", היא משחזרת. "בהתחלה השקעתי קצת והרווחתי, ואז שכנעו אותי להשקיע עוד. אמרתי להם שבשביל זה אני צריכה לפתוח תוכנית חיסכון. מאותו רגע עידן, מאמן המסחר שלי, לא הפסיק להתקשר ולשאול אם הלכתי כבר לבנק, וסיפר שהמניה של אפל בעלייה וחבל שאפסיד. הוא דיבר כל כך יפה וכל כך אמין, אמר שרק ארוויח מזה. בסוף הלכתי לבנק ועשיתי העברה בנקאית של עשרות אלפי שקלים.
"מאמן המסחר נתן לי הוראות על מה ללחוץ באתר שלהם - למעלה, למטה, גבוה, נמוך. הוא לא לימד אלא אמר 'תעשי מה שאני אומר לך ותרוויחי'. בסופו של דבר הפסידו לי עשרות אלפי שקלים בשתי פעולות שעשיתי, ולא נתנו לי שום קבלה או אסמכתא. מאותו רגע עידן הפך להיות אנטיפת. הוא לא רצה לדבר איתי, העבירו אותי מאחד לאחר ומרחו אותי בשקרים. הוציאו לי את הנשמה עד שהצלחתי למשוך בחזרה את הכסף שנותר בחשבון. ועדיין ניסו לשכנע אותי לנסות שוב, כדי לכסות את ההפסדים שהיו לי". חברת iMarkets, נציין, מכחישה מכול וכול את הדברים, וטוענת כי איש מטעמה אינו מורה ללקוחות אילו פעולות מסחר לבצע.
דודו כהן, סוחר מנוסה של אופציות בינאריות עם ותק של שמונה שנים בתחום, טוען כי גם הוא נכווה מ-iMarkets. "יש בעיות עם השערים שהם מציגים, עם תזמון העסקאות, עם המחירים שמוצעים - ואתה מתעצבן ומתבלבל ומתחיל לעשות טעויות", הוא אומר. "לאחרונה בדקתי אותם שוב לראות אם משהו השתנה, וגיליתי שגם אם אתה סוחר טוב, לא תצליח לצאת מזה ברווח".
יש דבר כזה "סוחר טוב"? לא כולם מפסידים בסוף?
"אם אתה סוחר מקצועי, שיודע לקרוא גרפים ולהשתמש בכלים נוספים, אז אפשר להרוויח - בתנאי שאתה עובד מול זירה הוגנת. זה מקצוע. אם תגיע לזה כשכל הרקע שלך הוא משחק ברולטה, תפסיד בגדול".
בכל חברה למסחר בינארי יש שתי מחלקות שעוסקות במכירות - מחלקת מכירות ראשונית, ומחלקת שימור תיקי לקוחות ("ריטנשן"). תפקידה של הראשונה הוא להכניס למערכת כמה שיותר לקוחות חדשים, שכל אחד מהם מפקיד סכום מינימום - מ-200 דולר ועד כמה אלפי שקלים. בנוסף לשכר התחלתי מכובד, מקבלים אנשי המכירות בונוסים משמעותיים על כל לקוח שהם מצליחים לגייס.
אבל מחלקת השימור היא לב החברה. כאן יושבים הכרישים האמיתיים, שעובדים אך ורק על אחוזים. "אנשים בלי תואר מגיעים למשכורות של רמטכ"ל", מספרת שירי (שם בדוי), שעבדה חודשים אחדים בחברה לאופציות בינאריות הפועלת מול לקוחות בחו"ל. "כל משמרת היא תשע שעות, ואתה אמור לעשות במהלכה בין 200 ל-300 שיחות טלפון. הפופולריות שלך בחברה נקבעת לפי הכסף שאתה מביא, וזה משתלט עליך. מפארים מאוד את המצליחים, ומי שלא מצליח - צועקים עליו ולפעמים מביישים אותו מול כולם".
מחלקה חשובה אחרת היא זו שמספקת "לידים", כלומר את כתובות הדוא"ל או מספרי הטלפון שבהם ישתמשו אנשי המכירות כדי להשיג לקוחות. חלק מהלידים נרכשים מחברות שיווק ומסוחרים שזהו עיסוקם. "ליד" כזה יעלה מסנטים ספורים לכתובת לא בדוקה ועד עשרות דולרים כשיש מידע ודאי בנוגע לפוטנציאל של האדם כמשקיע אפשרי.
"לעובדים חדשים נותנים 'לידים זבל', של לקוחות שכבר חלבו אותם ואי אפשר לשלוח אליהם את מי שעבד איתם בעבר, כי הם רק יצעקו עליו", מספרת שירי. "לי הייתה שיטה: הייתי נותנת להם להתלונן ולבכות, לפעמים אפילו עשרים דקות, ואז מערבבת אותם עם שקרים על תוכנית חדשה ומיוחדת שנפתחת ויש בה סיכויי הצלחה גבוהים. חלק מהם היו ממשיכים להפקיד".
כל תהליך המכירה, מהרגע הראשון ועד לסגירת העסקה, נעשה מול תסריט שמספק למוכר את כל המשפטים הדרושים כדי להתמודד עם הלקוח, כולל מונולוגים שכאילו יצאו היישר מהסרט "הזאב מוול-סטריט". שירי: "זה מתחיל במשפטי פתיחה, ממשיך בדרכים לבטל התנגדויות, עידוד בעזרת קלישאות פסיכולוגיות ודוגמאות ממצליחים בעולם הפיננסי, ומסתיים בלקיחת פרטי האשראי. כשהייתי סמכותית מספיק, הם היו פשוט שולפים את הכרטיסים".
אחד הכלים המרכזיים לפיתוי הלקוחות הוא הבונוס הכספי ההתחלתי. לא מדובר בהזרמה של כסף לחשבונו של הלקוח, אלא בסכומים שהחברה מציעה כ"מגן" לעסקאות במקרה שהלקוח יפסיד. וגם זו, בעצם, רק אשליה: "מעטים מבינים שהמימוש של הכסף הזה בפועל הוא בלתי אפשרי", אומרת שירי. "כדי שזה יקרה הלקוח צריך לעשות מחזורי מסחר בסכומים אדירים, ועד אז הוא כבר יפסיד הכול".
הביקוש לעובדים בתחום גדול, בעיקר בגלל התחלופה המהירה של כוח האדם. "תשעים אחוז נושרים בחודש הראשון בגלל הלחץ והמצפון", אומרת שירי. "זו עבודה לא נורמלית באופי שלה. שמים לפניך יעדים לא הגיוניים, יושבים לך על הראש, לפעמים מקללים - ומצד שני נותנים לך תחושה שאתה חי על רמה גבוהה. אתה שותה אלכוהול משובח, מעשן ג'וינטים, לפעמים עושה קוק בשירותים. פעם תלו לנו מעל הדסק אטבי כביסה עם שטרות של מאה שקל; כל מי שהשיג לקוח היה יכול לשלוח יד ולקטוף שטר. אתה מרגיש כמו מלך, מטריף אנשים בטלפון, ומצב הרוח שלך משתנה לטובה ולרעה לפי גודל ההצלחה".
גם לחברת iTrader הגעתי כמבקש עבודה, וגם כאן נאמר לי שנדרש ניסיון במכירות בלבד, ללא שום ידע כלכלי מוקדם. המשימות בסימולציות היו למכור דירה בלי חלונות, או לשווק מופע של להקת רוק כבד לבית אבות. מחלקת המכירות, שבה ביקרנו בסיום, נראתה כמו מסיבת טבע בהודו.
במקביל הצטרפתי לאותה חברה גם כלקוח. נציג ששמו יונתן הסביר לי קצת על התחום, ואמר שמדובר במסחר קל ובתיק השקעות נוח. על הסיכון הגבוה הוא לא אמר ולו מילה. הפקדתי אלף שקלים, וכעבור רבע שעה התקשר "ויקטור מחדר העסקאות", והמליץ שאגדיל את התיק. "מאמן המסחר לא יוכל לעשות הרבה עם אלף שקל, אין קסמים בעולם", אמר. "אם תגדיל לחמש, אתן לך אלף שקל בונוס".
למחרת יצר איתי קשר מאמן המסחר שלי, דימה. אף שהחברה מדגישה שהיא רק גוף מתווך, שאינו מייעץ בנוגע להשקעות, מהר מאוד שמעתי מדימה הסבר על אסטרטגיה שיכולה להבטיח את הרווחים שלי, אם רק אגדיל את התיק משמעותית. "אם לדוגמה לא הצלחת בעסקה אחת ב-100 שקל, אתה נכנס מיד לעוד אחת באותו הכיוון ב-250, ומשם ממשיך ל-650, 1,500, 4,000, 10,000 ו-25 אלף. בצורה הזאת, מבחינה סטטיסטית יגדלו הסיכויים שתצליח".
גם משה (שם בדוי), בן 42, שמע בעבר המלצה דומה. היא זכורה לו כטראומטית: בשנה שעברה הפסיד 35 אלף שקל בעסקאות שביצע דרך iTrader. "תמיד עניין אותי להיכנס לשוק ההון, אבל לא הסבירו לי שכאן אלה הימורים. במקום לעבוד, כל היום הייתי סביב העניין", הוא מספר. "אחרי שהפסדתי עשרת אלפים שקל במכה נכנסתי להלם. בכיתי למאמן המסחר והוא אמר שיעזור לי, אבל זה אף פעם לא קרה. בכל פעם שרציתי למשוך את הכסף שלי, הוא ניסה לשכנע אותי שלא".
הניסיון האישי שלי כלקוח הסתיים באופן חלק יותר. אחרי עסקה מוצלחת אחת שבה הרווחתי 70 שקלים (58.5 אחרי ניכוי מס הון), ביקשתי לסגור את החשבון. לא נתקלתי בהתנגדות עקרונית, אבל התבקשתי לשלוח צילום של צ'ק, כרטיס אשראי ותעודת זהות - בניגוד לפעולת ההפקדה הפשוטה, שארכה לא יותר מרגע.
אבל המקרה הזה ככל הנראה אינו מעיד על הכלל. לבנימין (שם בדוי) יש טענות חמורות כלפי החברה, אחרי שקרוב משפחתו, אדם מבוגר, הפסיד בזירת המסחר שלה עשרות אלפי שקלים. "מה שעושים ב-iTrader הוא אונס פסיכולוגי", הוא טוען. "אנשים רהוטים וסוחרים ממולחים מחפשים אנשים מוחלשים, כאלה שלא מסוגלים להתמודד איתם מילולית. הם נופלים עליך בטלפון ומשגעים אותך".
לאחרונה, אולי בניסיון להתנער מהעבר, מפעילה את המותג iTrader חברה ששמה "גל מדיה טרייד או כל שם שיהיה מעת לעת", כפי שנכתב בתקנון החברה. עוד נאמר שם במפורש שהחברה אינה אחראית לשום מידע פיננסי שמופיע אצלה באתר, שהיא יכולה להוריד ולהוסיף סעיפים בלי ליידע לקוחות, ושהשערים שמוצגים בזירת המסחר הם אלה שהיא מציעה - ולא אלה שבהכרח משקפים את תנאי השוק.
iTrader משקיעה מאמצים רבים בניסיון לכבוש את לב הישראלים. עד לפני חודשים אחדים היא שימשה הספונסרית של בית"ר ירושלים, והעניקה לה חסות בסך מיליון שקלים לשנה. ההתקשרות הזו הופסקה בעקבות התפרעות אוהדי הקבוצה בשרלרואה. "העובדה ש-iTrader היו הספונסרים של בית"ר גרמה לי לסמוך עליהם, כי הקבוצה מייצגת בשבילי משהו", אומר משה, שכאמור איבד עשרות אלפי שקלים.
בספטמבר 2015 הפכה iTrader לשותפה אסטרטגית ולספונסרית-משנה של קבוצת הכדורסל מכבי תל-אביב. לאחר החתימה הופקה לחברה פרסומת בהשתתפות מאמן הקבוצה ז'אן טבק, המנהל ניקולה וויצ'יץ' ובכירי השחקנים במכבי, שעומדים מול המצלמה וממליצים בחום על מסחר באמצעות iTrader כפעולה קלה, פשוטה ורווחית.
לנוכח פרשת הבנק של מוני פנאן, מנהל העבר ששלח יד בנפשו לאחר שהשקעותיו הפיננסיות התמוטטו, לא ברור מדוע החליט מי שהחליט שהמותג של מכבי תל-אביב יכול להיות מזוהה בציבור עם השקעות כספיות נבונות, אך על הפופולריות של הקבוצה אי אפשר להתווכח.
ב-iTrader מבליטים מאוד את הקשר למכבי תל-אביב, ומשתמשים בו ללא הרף. נציג המכירות שולף את הנתון הזה בשיחת הפתיחה כמעט במשפט הראשון, וחוזר אליו כשעולות תהיות באשר לסיכונים או לכשרות הפעילות. "נראה לך שמכבי תהיה שותפה למשהו לא כשר?" הוא שאל אותי. גם במייל הראשון ששולחת החברה מצורפים שלושה לינקים שעוסקים בשיתוף הפעולה עם מועדוני הצמרת של הספורט הישראלי. על הסיכונים הכרוכים בהשקעה בינארית אפשר לקרוא שם רק באותיות הקטנות שבתחתית העמוד.
הרשויות שאמורות לפקח על זירות המסחר האינטרנטיות בישראל גוררות את רגליהן זה שנים ארוכות. משה טרי, יו"ר הרשות לניירות ערך באמצע העשור הקודם, מינה באוגוסט 2004 ועדה מייעצת שמטרתה לבדוק את פעילות הזירות החלופיות למסחר בניירות ערך. בפברואר 2006 התפרסם דו"ח הוועדה, שהמליץ להגביל את פעולתן באמצעות אכיפה פלילית, אזרחית ומנהלית. נדרשו עוד ארבע שנים של דיונים מתישים בוועדת הכספים, עד שביוני 2010 התקבל בכנסת תיקון לחוק ניירות ערך שמטרתו להסדיר את הפעילות הזו.
באוגוסט 2014, עשור שלם אחרי תחילת הבדיקה, אישרה ועדת משנה מטעם ועדת הכספים, בראשות בועז טופורובסקי, את התקנות הכרוכות בחוק. "הזהירו אותי מראש לא להיכנס לעניין מפני שיש כאן הרבה כסף ואנשים לא ישרים", נזכר טופורובסקי, ח"כ לשעבר מטעם "יש עתיד". "החברות בתחום עבדו מול הוועדה בעזרת לוביסטים ומשרדי עורכי דין בכירים, אבל ברגע שהבינו שתהיה החלטה הם קיבלו את הדברים. לא היו לחצים מוגזמים".
התקנות שהתקבלו מטילות מגוון מגבלות על הפעלת זירות המסחר, אך ההוראות היו חמורות הרבה פחות מכפי שציפתה הרשות לניירות ערך. בין השאר נקבע שחברה שמפעילה זירה כזו חייבת להיות בעלת הון עצמי, לפעול בגילוי נאות כלפי הלקוחות בנוגע לסיכונים, לשלם אגרות גבוהות, להגיש דו"חות, לטפל בניגוד העניינים ולא לפעול מתוך דירת מגורים או בית פרטי.
ב-26 במאי 2015, המועד שנקבע בחוק, הגישו 21 חברות את המסמכים הנדרשים, וקיבלו מהרשות לניירות ערך היתר להמשיך ולפעול. כאמור, הרשות מדגישה בפרסומיה שבשלב הזה החברות לא נמצאות תחת שום פיקוח מצדה, ושהלקוחות צריכים להיות זהירים. "גם בעתיד, כשיתקיים פיקוח בפועל, השקעה בזירות סוחר תהיה כרוכה בסיכונים רבים", קובע רו"ח איציק שורקי, מנהל מחלקת הפיקוח על הבורסה וזירות הסוחר ברשות לניירות ערך. "החברות יחויבו לקבוע, באמצעות תהליך מתועד של ריאיון ושאלון, את היכולת הפיננסית של לקוח לסחור. לקוח שלא יימצא מתאים, הזירה תחויב להזהיר אותו".
טופורובסקי נשמע רגוע הרבה פחות באשר להסדרת התחום. "הוועדה בראשותי קבעה שבתוך חצי שנה החברות ייכנסו לפיקוח, והעובדה שזה עדיין לא קרה היא הפקרות", הוא אומר. "לחברות יש הרבה מוטיבציה לרמות, ואני ממליץ לאזרחי ישראל לא לשים שקל בזירות סוחר עד שהעניין יוסדר".
הקלות הרבה שבה אפשר כיום להקים חברה כזו בארץ הפכה את ישראל למעצמה עולמית בתחום (לצד מעצמה דומה שהקימו ישראלים שחיים בקפריסין). רובן המכריע של החברות הבינאריות הפועלות מכאן אינן עובדות עם קהל מקומי; הן מעסיקות דוברי שפות שונות, חלקם עולים חדשים, ומנסות לגייס לקוחות מכל רחבי העולם - מאירופה, מאוסטרליה, מאמריקה הצפונית, מאסיה ומאמריקה הדרומית. מקום מושבן נמצא אמנם בעיקר ברמת-גן ובהרצליה, אך הן מסתירות מהלקוחות את זהותן הישראלית.
"היה אצלנו בחור ערבי שעבד עם סעודיה ומדינות המפרץ, והביא ים של כסף", מספרת עובדת לשעבר בחברה לאופציות בינאריות. "בתחום הזה עובדים מול שייח'ים ומול משקיעים כבדים שמפסידים הון תועפות. מעניין מה הם היו אומרים אילו ידעו שהכסף שלהם שוכב לו בנחת בבנקים בישראל".
חלק מהחברות הישראליות הפועלות בחו"ל עושות זאת ללא כל פיקוח והשגחה. רובן עובדות תחת רגולציה קפריסאית, שנחשבת יוקרתית אך גם גמישה, והכפיפות לה מאפשרת מסחר במערב אירופה. כדי לעבוד מול מדינות מסוימות, כמו רוסיה וארה"ב, היא איננה מספיקה, ובאנגליה צריך המסחר באופציות בינאריות לקבל אישור מרשויות ההימורים. פיקוח ישראלי על חברות שמגייסות משקיעים בחו"ל אינו קיים היום. "עמדת הרשות היא שזירת מסחר הפונה ללקוחות מחוץ לישראל ואינה מאפשרת גישה לישראלים אינה כפופה לחוק", כך קבעה הרשות לניירות ערך.
"זו מכבסה אחת גדולה", כועס עורך דין שעוסק בתחום, ומעדיף להישאר בעילום שם. "אם תבדוק כמה מהחברות האלה משלמות מס בישראל, תגלה שמעט מאוד. הן מקימות חברה-בת שנרשמת כ'חברת שירותים' לחברה זרה, ואף פעם לא נמצאות ברווח בישראל. מצד אחד אנחנו מעצמת סטארט-אפ, ומצד שני צמחה כאן אימפריה של גזל, שעושה לישראל שירות רע מאוד בעולם".
נכון להיום, הקמתה של חברה להפעלת זירת מסחר בארץ היא משימה קלה ביותר – לא רק מהבחינה החוקית, אלא גם ברמה הטכנית. "אתה פשוט יוצר קשר עם אחת החברות שמייצרות ומתפעלות את פלטפורמות המסחר, ורובן מוצצות את כספי הלקוחות", כך מגלה יוסי, בעליה לשעבר של חברת אופציות בינאריות שפעלה במשך שנה בישראל.
חברות הפלטפורמה הן למעשה השחקנים הגדולים והחזקים במערך המסחר הווירטואלי הזה. זירות המסחר שמגייסות את הלקוחות ומשדלות אותם להשקיע הן רק החוליה המקשרת; חברות הפלטפורמה הן שמספקות את המערך הממוחשב של הזירה. תמורת סכום ראשוני ואחוזים מהרווחים הן יבנו ויעצבו בשביל חברת המסחר אתר אינטרנט לפי הדרישות שלה, ילוו את תהליך ההקמה, ויתפעלו בשבילה את ניהול הסיכונים – כלומר, יקבעו את מחירן של האופציות ואת התשואה עליהן. בשורה התחתונה, במחיר של הקמת קיוסק אפשר היום להקים זירת סוחר עצמאית ומערך משומן של מכירות.
הרווח של חברות המסחר וחברות הפלטפורמה מובטח, בין השאר מכיוון שהן דואגות להבטיח אותו. "אם הלקוח עומד להרוויח בגדול, חברת הפלטפורמה תדאג להקשות עליו", מסביר יוסי. "גם אני יכולתי לבקש את זה בעצמי ממחלקת הסיכונים, אבל לא רציתי. אין בעיה לתת למשקיעים מידע נכון, כי הם ממילא יפסידו בסוף. מסובך מאוד להרוויח כסף באופציות בינאריות. כבר כשהתחלתי לעבוד החלטתי שאף אחד מאלה שירוויחו אצלי לא יקבל את הכסף שלו. אחרי שנה פשוט סגרתי ונעלמתי לכל המוחים והמתלוננים".
במגדלי הבורסה ברמת-גן שוכנים משרדיה של "ספוט אופשן" (Spot option), אחת החברות המספקות את פלטפורמות המסחר. במרוצת שש שנות קיומה הפכה החברה הזו לתמנון רב-זרועות; מלבד הסניף המקומי, המשתרע על שלוש קומות ומעסיק 250 עובדים, יש לה משרדים בקפריסין, בהונג-קונג ובקרוב גם באנגליה. בנוסף היא פועלת ברחבי אירופה, סין וארה"ב, ונמצאת בדרך לקוריאה, לפיליפינים וליפן. המחיר לצרכן: עלות הקמה ראשונית שנעה בין 15 אלף ל-25 אלף דולר, ולאחר מכן 10-18 אחוזים מהרווחים.
"שבעים אחוז מהחברות בתחום עובדות עם ספוט אופשן", השתבח באוזניי אבי חתמי, ראש מערך המכירות והפיתוח העסקי בחברה. "החברות הגדולות ביותר בעולם רוצות לעבוד איתנו בגלל שירותי התמיכה, ניהול הסיכונים והיכולת לייצר יותר כסף בפחות אנשים. אנחנו זה השוק".
נפגשתי איתו לאחר שהצגתי עצמי כלקוח פוטנציאלי - נציג של קבוצה שמעוניינת לפתוח חברה למסחר באופציות בינאריות. חתמי הסביר לי שגם גופים שכבר פעילים בשוק ומרוויחים מאות אלפי דולרים בחודש בוחרים לעבור לעבוד עם החברה שלו, בידיעה שבעזרתה הם ישלשלו לכיסם סכום גדול ככל האפשר מתוך כספי ה"השקעות". הוא גם שמח להסביר את סוד השיטה: "יש כאן חדר מסווג שבו יושבת קבוצה גדולה של מתמטיקאים גאונים ומנוסים מעולם הבנקאות וקרנות ההון-סיכון. הם עובדים ידנית ועם אלגוריתמים מתוחכמים, ויודעים את העבודה".
מעניין. אפשר להיכנס לשם?
"לא, זה משהו פרטי שלנו, יש נקודות שהן רגישות".
לא שאני אבין משהו אם אכנס למקום כזה.
"אתה לא, אבל יש כאלה בתחום שכן יבינו, זו הליבה של העסק".
ניסיתי להקשות ולשאול מה יקרה אם באחד הימים, אנשי החברה ששלחה אותי יראו שלקוח שלהם צפוי להרוויח הון מעליית מחיר הזהב - הון שהם עצמם יפסידו. "זה אנחנו רואים, לא הם", משיב חתמי. "החברה שלכם תהיה עסוקה בלהביא לקוחות וכסף. אם לקוח הרוויח ואתה לא רואה כסף, אני לא רואה כסף כי אני מקבל אחוז ממך. אז האינטרס פה קיים אצלי כמו שהוא קיים אצלך".
ועדיין, האם הם יכולים להתקשר אליכם ולבקש שתתערבו לטובתם ונגד הלקוח?
"הם יכולים לעשות את זה, אבל זה כמעט לא קורה. הרי הכסף העיקרי שלנו מגיע מהאחוזים שאנחנו מקבלים מכל מסחר חודשי, ולי יש אינטרס להגיע לסכום הכי גדול שאני יכול, אז אני מתערב כשצריך. אין אח ורע לספוט אופשן בתחום הזה".
בסיום הפגישה סיירתי במשרדי החברה עם אורית, מנהלת המכירות. בין השאר עברנו ליד מכונות שמיועדות למסחר באופציות בינאריות. חלקן מזכירות את אלה שרואים בבתי ההימורים בווגאס. "זה מיזם שלנו יחד עם שותף בגרמניה", סיפרה אורית. "אנחנו מקימים חללים עם מראה בורסאי, ואנשים יכולים להירשם, להגיע ולסחור".
רגע לפני שאנחנו נפרדים ביקשתי להחליף איתה עוד מילה בצד. הסברתי לה שהעסקה תקום ותיפול על היכולת של החברה-הלקוחה, שאותה אני מייצג, להתערב בניהול הסיכונים. אורית הרגיעה אותי ואמרה שברגע שהחברה שלי נמצאת בסיכון כלשהו, זכותה המלאה של ספוט אופשן להעלות את מחיר הכניסה להשקעה מסוימת.
היא הוסיפה והסבירה שלא חייבים לרמות כדי להרוויח: "יש לקוחות שמתעדים שינויים שנעשים (במחירי ההשקעה ובתשואה המוצעת – ד"מ), וזה עלול לפגוע במוניטין החברה", אמרה. "הם הרי ממילא רוצים לשים את הכסף שלהם על אופציות בינאריות, וממילא הם יפסידו הכול".
חזרתי אל אורית בעקבות שיחה עם נציגיה של iTrader, העובדת עם פלטפורמה של ספוט אופשן. בתגובה לפניות שלי כלקוח השתדלו אנשי iTrader להתנער מהאינטרס הכלכלי המשותף לשתי החברות: "אתה סוחר בזירה עצמאית של ספוט אופשן אקסצ'נג', לנו אין יד ורגל שם", אמר לי בחור בשם שי כשהטחתי בפניו ש-iTrader היא למעשה "הבית" שגורף את כספי הלקוחות.
אורית מספוט אופשן שללה את דבריו באשר לניתוק בין שתי החברות: "אני לא מכירה מודל עבודה כזה", אמרה, "ספוט אופשן אקסצ'נג' לא עובדת עם קהל ישראלי". מאוחר יותר, כשפנינו אל ספוט אופשן בבקשת תגובה לכתבה, הכחישה החברה כי קיימת השפעה כלשהי מצדה על תוצאות המסחר (התגובה המלאה - בסוף הכתבה).
אחת החברות העובדות עם הפלטפורמה של ספוט אופשן היא DCTL. לא קל להתחקות אחרי הבעלות וההסתעפויות שלה ושל חברותיה לענף: DCTL היא "חברה לייעוץ ופיתוח", שקמה ב-2012 ורשומה ברומניה תחת השם Omni Global Solutions. זו מחזיקה שני מותגים למסחר בינארי שפועלים בכל רחבי העולם תחת השמות wmoption ו-opionsxo, שרתי האתר שלה ממוקמים באיי מרשל הידועים כמקלט מס, והיא עצמה פועלת מהרצליה-פיתוח.
מבולבלים? גם אנחנו. חיפוש זריז באינטרנט יעלה תלונות של לקוחות נגד המותגים השונים שמפעילה החברה. גולשים מספרים שהם מתקשים למשוך כסף מחשבונם, ושמנהלי התיקים מציגים את עצמם כ"ברוקרים" - טענה המוכחשת בידי החברה.
למשרדים המפנקים של DCTL, המשדרים תחושה של חברת היי-טק, הגעתי לאחר ששלחתי קורות חיים. אחרי שיחת בדיקה קצרה בטלפון, שהתנהלה באנגלית, הוזמנתי לריאיון. כבר בזמן ההמתנה יכולתי לקבל הצצה אל מה שמתרחש כאן: מאחד החדרים נשמעו צעקות "תגיד לי, השתגעת? ביום שני בתשע בבוקר כל המחשבים צריכים לעבוד. אנחנו מדברים פה על 100 אלף דולר רווח ביום, אתה מבין?"
בהמשך אני פוגש את דני ספיבק, אחראי הדרכת עובדים ב-DCTL והמורה שלי בקורס ההכשרה. "אנחנו לא אומרים שאנחנו מישראל, אלא מאנגליה. החברה לא רשומה שם, אבל יש לנו משרד וירטואלי בהיטצ'ן, פרבר ליד לונדון", הוא מסביר. "כל מי שעובד כאן בוחר לעצמו שם במה וממציא לעצמו ביוגרפיה חדשה לגמרי. מהרגע שאתה מגיע לפה אתה בדמות. חשוב להיכנס אליה עד הסוף, ובגלל זה אנחנו גם מדברים זה אל זה בשמות הבמה".
ספיבק ממשיך: "אם תפנים שאתה בא לעשות כסף, זה יקל עליך את העבודה. לאנשים פה יש עולם פרטי משלהם, אישה, ילדים, תחביבים - אבל ברגע שהם מגיעים לכאן, הם הופכים לחיות".
מה הכי חשוב בשיחה מול לקוח?
"לא לדבר איתו על כסף, אלא להעביר לו שכאן הוא יוכל להגשים את החלומות שלו לחיים חופשיים וטובים. ברגע שתדע מה החלום שלו תוכל לשחק על זה ולקדם את המכירה. הכסף הוא רק אמצעי".
הלקוחות מצליחים להרוויח כאן?
"95 אחוזים מהם מפסידים, ומסיבה פשוטה מאוד. הם מגיעים עם תחושה של משקיעים, אבל ברגע שמתחילים לסחור לטווחים קצרים זה הופך להימורים ממכרים ורוב הסיכויים שתפסיד. חלק מהאנשים הופכים למהמרים כי זה באופי שלהם, חלקם בזכות אנשי שימור הלקוחות שלנו".
מה עושים בשימור הלקוחות?
"לא הייתי רוצה ליפול לידיים שלהם. הם מרוויחים כסף לבנאדם, ואז מודיעים לו שאם הוא רוצה להמשיך לעבוד איתם, שישקיע עוד 30 או 50 אלף דולר, כי אחרת זה לא משתלם להם. הבנאדם מתלהב כי הוא מרוויח וממשיך להזרים כסף, ושוב עוצרים ודורשים שישקיע עוד והוא מסכים, עד שכל החשבון שלו נמחק והוא מפסיד הכול. הם עושים את זה בצורה כל כך אלגנטית שגם מישהו כמוני, שמחזיק מעצמו מומחה בתחום, מוריד בפניהם את הכובע".
לקראת סיומו של יום העבודה מגיעה לעמדת המכירות צלחת ענקית של פירות טרופיים, וכולנו מוזמנים לטעום ממנה. "בכל יום חמישי יש כאן 'קבלת שבת', שבה שותים אלכוהול, מכריזים על מצטייני השבוע ומחלקים פרסים או כסף מזומן", מספר דני. "אתה יכול גם להביא ג'וינטים. זה מקום פתוח ולא מעניין אף אחד כלום, העיקר שתשיג הפקדות".
את הפרצה הענקית שהותירה הרשות המחוקקת אולי תסתום הרשות השופטת. באוקטובר 2013, משרד עורכי הדין איידן, תירוש ושות' הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה נגד שלוש חברות למסחר באופציות בינאריות: "מנקס אונליין בע"מ" שכאמור לעיל פועלת תחת השם iMarkets, "24 group" שפועלת בשם iTrader ו-etrader. בתביעה הייצוגית מבקש עו"ד עידו איידן לחייב את החברות בתשלום של 127 מיליון שקל ללקוחות שאיבדו את כספם.
כמו כן הוא מבקש מבית המשפט לקבוע שמסחר באופציות בינאריות הוא משחק הימורים האסור לפי חוק העונשין, ולהוציא צו מניעה שימנע מזירות המסחר לשווק אותו. "המסחר אינו מציין פעילות אמיתית בשוק ניירות הערך, והלקוחות פועלים נגד הזירה עצמה, שמרוויחה רק כשהם מפסידים - בדיוק כפי שמתנהל ארגון הימורים מקצועי, רק שכאן יש מסווה של מוצר פיננסי והטעיה של הציבור", נאמר בכתב התביעה. מאז הגשת התביעה פנו אל עו"ד איידן עשרות רבות של משקיעים-לשעבר, בהם כאלה שהפסידו מיליוני שקלים במסחר באופציות בינאריות ונאלצו למכור את בתיהם כדי לכסות חובות.
כששוחחתי עם מנהלת משאבי האנוש ב-iTrader היא טענה שהתביעה הייצוגית אינה קשורה אליהם, ושהחברה נמצאת תחת פיקוח של הרשות לניירות ערך. פיקוח כזה, כאמור, לא הופעל עד כה לגבי אף אחת מהחברות העוסקות בתחום.
אי אפשר לכתוב על אופציות בינאריות בלי להזכיר את etrader – אחת משלוש הנתבעות. etrader, שפועלת כאן משנת 2007, היא חלוצת התחום בשוק הישראלי, ונמנית עם החברות שקיבלו היתר זמני להמשיך ולפעול עד הסדרת הרישיון. לפרסומה הראשון זכתה החברה כשטלי ירון-אלדר, לשעבר נציבת מס הכנסה, מונתה לתפקיד היו"ר. בספטמבר 2011 דיווח העיתון גלובס שלקוחות שסחרו באמצעות etrader טוענים שנמנעה מהם במכוון האפשרות להרוויח.
"בשנה הראשונה הפסדתי אצלם כסף", אומר לנו דודו כהן הנזכר לעיל. "כשלמדתי את התחום והתחלתי להרוויח, חסמו לי עסקאות. אסרו עליי להמשיך לפעול אצלם, אבל המשכתי לקבל דרך גורם שלישי נתונים שהם שולחים, ובכל פעם שראיתי המלצה שקרית העברתי דוא"ל קבוצתי למאתיים סוחרים שעבדו איתם והצלתי נפשות. משקיעים שהפסידו התקשרו אליי עם סיפורים קורעי לב. יש בחברה הזו אנשים בלי טיפת מצפון ואנושיות". בסרטונים שהעלה ליוטיוב הוא מדגים כיצד חשבון ב-etrader בעל היסטוריה של רווחים מנוע מלהיכנס לעסקאות מסוימות, בעוד חשבון "מפסיד" יכול להיכנס אליהן.
התביעה הייצוגית החזירה לתמונה את הרשות לניירות ערך, שהתבקשה מטעם בית המשפט להעביר מסמך עמדה. לפי רו"ח איציק שורקי, המסמך שהוגש בהחלט אינו מבשר טובות לחברות זירות המסחר. "מורכבות העניין, הקושי לתמחר ולקבל החלטה מושכלת, הטווחים הקצרים והיעדר מידע מספק וסימטריה בין רווח להפסד, מקנים למסחר באופציות בינאריות אופי של משחק ניחושים", הוא מסכם לנו את רוח הדברים. "אנו שוקלים להמליץ לאסור על הזירות להציע את המסחר באופציות הבינאריות לציבור הרחב".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
אקו"ם