ראשי » חדשות » בארץ

אלמנת הרב כהנא: יהודי אחראי לדומא? לא מסתדר

נכדה הוא מאיר אטינגר, מנהיג נוער הגבעות שבמעצר מנהלי. אך בשביל ליבי כהנא זה לא מסתדר עם הבחור שהיא מכירה. אלמנת מנהיג הימין הקיצוני בשנות ה-80, מגוננת על "היורש", ומכריזה: מאסר ללא משפט - צל כבד על התנהלות הרשויות

ארבעה מנכדיו של הרב מאיר כהנא, מייסד תנועת "כך" שנרצח בידי מתנקש מוסלמי, קרויים על שמו. אחד מהם, מאיר אטינגר בן ה־24, כלוא במעצר מנהלי כבר חצי שנה. בשבוע שעבר ביקש שר הביטחון משה (בוגי) יעלון להאריך את מעצרו בארבעה חודשים נוספים. סבתו ליבי כהנא, אלמנתו של הרב מאיר, בטוחה שיש קשר בין ייחוסו המשפחתי של הנכד ובין המעצר המנהלי הממושך. "מכל החשדות שפורסמו נגד הנכד שלי, שניים נכונים: הוא הנכד של הרב מאיר כהנא, ויש לו כישרון כתיבה", היא אומרת בריאיון בדירתה שבשכונת קריית־משה הירושלמית.

עוד כותרות ב-nrg:
- משה איבגי: "החלטתי לקחת פסק זמן ממשחק"
-"המדיניות צריכה להשתנות ולא רק מינוי התפקידים"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

מי שמצפה למצוא שם על הקירות כרזות או תמונות גדולות המייצגות את דעותיו הפוליטיות של בעל הבית המנוח, יתאכזב. הדירה מבהיקה מניקיון, מרוהטת בשמרנות, ספרי קודש ממלאים את מדפי הסלון. הרבנית כהנא עצמה היא אישה מוקפדת באופן צנוע. מגישה תה וביסקוויטים בכלים עדינים, מסבירה לשכנה שעכשיו אין לה פנאי לשיחת חולין. שום דבר בסבתא הירושלמית המנומסת הזו לא מעיד על קרבתה למנהיג אחת התנועות הפוליטיות השנויות במחלוקת בארץ.
 
בימים כתיקונם מעדיפה הרבנית כהנא להתרחק מסיקור תקשורתי. את השנים הסוערות שחוותה לצד בעלה המפורסם היא מתעדת בשנים האחרונות בעבודת מחקר דקדקנית עצמאית, המקבצת את תולדות חייו לספרים עבי כרס. אבל על העוול הזה, מעצרו של הנכד, היא לא מסוגלת להבליג. בית המשפט דחה בשלושה שבועות את מתן האישור להארכת המעצר, ובמשפחה עדיין מקווים לטוב. בשבועות האחרונים שבת אטינגר רעב במחאה על האפשרות שמעצרו יוארך, עד שביום שישי שעבר חדל לשבות.

בקול שקט, במבטא אמריקני עדין ובמילים מדודות מנסה כהנא להעביר את עומק המחאה שלה. "אם ערבי היה עושה שביתת רעב, כבר היו משחררים אותו", היא אומרת. "מאז שמאיר התחיל את שביתת הרעב, לא היו לו ביקורים או שיחות טלפון. רק עורך הדין של 'חננו' דיבר איתו. ממנו שמענו שהוא אמר שהוא לא רעב, אבל מרגיש חלש".

לפי הפרסומים, בשב"כ חושדים שאטינגר חיבר את עקרונות "המרד", תוכנית פעולה שמטרתה לערער את קיומה של מדינת ישראל כדי להקים מדינת הלכה, וגיבש סביבו חבורה של צעירים השואפים לפעול לפי עקרונות התוכנית. "ברור שכל מה שנאמר עליו בתקשורת הגיע משב"כ", כהנא מבהירה. "חוזרים ואומרים שהוא חשוד בזה והוא חשוד בזה, ואנשים מניחים שאין עשן בלי אש ומאמינים להם. מה שמאיר עשה לא נחשב פשע בשום מדינה דמוקרטית. גם אם לא אוהבים את הדעות שלו, זו לא סיבה להחזיק אותו ככה במאסר בלי משפט".

בשב"כ אומרים שהוא איש מסוכן. שהרעיונות שלו מסוכנים.
"חמישים בחורים צעירים יכולים לעולל מרד נגד המדינה? זה כמעט מצחיק".

עניין המרד נראה לך כסיפור שמישהו המציא?
"לא מישהו, מישהם. כן. המציאו כדי להשמיץ את כל הציונות הדתית. הם משתמשים בכל דבר כזה כי הציונות הדתית מונעת מהם להפוך את המדינה למדינת כל אזרחיה. הם לא רוצים מדינה יהודית".

רוב הציבור הדתי־לאומי לא מזדהה עם הרעיונות שמיוחסים למאיר.
"זה ברור. הציבור הדתי־לאומי יכול להגיד מעכשיו ועד עוד שנה 'אנחנו לא מזדהים', 'אנחנו נגד', אבל זה לא יעזור להם. זה כמו התמונה שהפיצו של יצחק רבין במדים נאציים. השתמשו בזה כדי להכפיש את כל הציונות הדתית".

מאכזב אותך שאין מאבק ציבורי משמעותי כנגד המעצר המנהלי?
"אנשים אומרים לי בכל מקום, 'ראינו שכתבת בפייסבוק, כל הכבוד'. אבל אנשים היום לא זזים מהמקום שלהם בשביל מישהו אחר. הרב מאיר כתב למישהו לפני שנים ששדה הקרב על התודעה הוא באמריקה, כי כאן בישראל אנשים הולכים אחרי העדר. אני לא יודעת אם זה כי החיים כאן קשים יותר או בגלל סיבה אחרת, אבל זה קורה".
זו לא הפעם הראשונה שהיא מוצאת את עצמה תומכת בבן משפחה הנתון במעצר מנהלי. גם בעלה ישב במעצר כזה. "אצלו, בלי שהוא ביקש, הייתה צעקה גדולה מכל השמאלנים. מהאגודה לזכויות האזרח, מכותבי טורים בידיעות ובמעריב ששאלו למה בעצם לא להעמיד אותו למשפט. כתבו שהוא עשה מספיק נגד החוק ואפשר לשפוט אותו. שלא צריך מנהלי".

הרב מאיר כהנא ייסד בארה"ב את "הליגה להגנה יהודית", שנקטה בפעולות הגנה – לעתים כוחניות – נגד התנכלויות ליהודים. בישראל הקים את תנועת כך, שדגלה בטרנספר למרבית הערבים המתגוררים בישראל, וקיימה בערים הערביות הפגנות נוכחות, לרוב דלות משתתפים. הוא ייסד את "ישיבת הרעיון היהודי" ועמד בראשה, וחיבר ספרי הגות שעסקו באופן שבו צריך להתנהל העם היהודי בארצו, בעיניו. בשל פעילותו ריצה כמה תקופות מאסר, בישראל ובארה"ב. כהנא נרצח בנובמבר 1990, בגיל 58, בסיום נאום שנשא במנהטן. רוצחו היה טרוריסט מוסלמי שהתחזה ליהודי.

המעצר המנהלי של כהנא התרחש עשור לפני כן, ב־1980. הוא נמשך כמה ימים, עד שהומר במאסר עד תום ההליכים. לאחר מכן נערך משפט, ובסיומו מומש צו על תנאי נגדו ונגזרו עליו 13 חודשי מאסר. "השופטים כתבו אז שהם רוצים להטיל עליו שלושה חודשי מאסר כדי ללמד אותו לקח", מספרת אלמנתו. "אבל עמד נגדו צו על תנאי, ולא הייתה להם ברירה אלא להטיל מאסר על תנאי משום שזה הנוהל בבתי משפט צבאיים. בנימין בן־אליעזר היה אז המושל הצבאי ביהודה ושומרון, והשופטים המליצו לפנות אליו בבקשה לבטל את הצו על תנאי, אבל הוא סירב". בסופו של דבר שוחרר כהנא לאחר שבעה חודשי מאסר.
 

 
בספר שכתבה על תולדות חייו של בעלה מצוטט פרופ' הנס קלינגהופר, נשיא האגודה לזכויות האזרח בישראל דאז, שכתב כי "אף שמעשי כהנא בשטחים ראויים לגינוי חריף, מביעה האגודה את מחאתה על צו המעצר המנהלי שהוצא נגדו. לדעת האגודה מצויות בידי המשטרה סמכויות רחבות שאפשר להפעילן נגד חשודים בביצוע או בתכנון עברות, ואין מקום בישראל להפעלת צווים מנהליים".

לא מעט התמודדויות ידעה הרבנית כהנא בימי חייה. הטרור המוסלמי לקח ממנה גם את בעלה וגם את צעיר בניה, בנימין כהנא, שנרצח בדצמבר 2000 יחד עם רעייתו טליה בפיגוע ירי, בעת שהיו בדרך חזרה מירושלים לביתם בכפר תפוח. בנותיהם של בני הזוג, שהיו במכונית בזמן הירי, נפצעו.

הפיגוע של משפחת הנקין העלה אצלך רגעים קשים?
"זה לא פשוט. הלכתי לניחום אבלים אצל הרבנית הנקין. היא אישה מדהימה. אמרתי לה שהנכדים, ילדיהם של בנימין וטליה, ברוך השם פורחים, שהיא תראה שעוד תהיה לה הרבה נחת מהילדים של נעמה ואיתם. אני לא חושבת שאדם מאמין מתפרק. זו דעתי. קראתי מחקר שאמר שלנשים דתיות במיוחד יש יכולת עמידה במצב כזה".
את בעלה היא פגשה לראשונה בפעילות בתנועת בני עקיבא בארה"ב. "כשהכרתי אותו הוא היה היה רכז מחוז ניו־יורק. גדלתי במשפחה ציונית אוהבת ישראל, אבל בבני עקיבא התחזקה האידאולוגיה שלי. קיבלתי הרבה בפעילות שם".
 

כשנישאת, ידעת מיד שאת נכנסת לחיים אידאולוגיים מאוד?
"ממש לא. חשבתי שיהיו לי חיים כמו שהיו לי במשפחה שבאתי ממנה, עם אבא שהולך לעבוד מתשע ועד חמש ואמא שהיא עקרת בית. האמת, עד שמאיר ייסד את הליגה להגנה יהודית בסוף 1968 והחל לפעול למען יהודי ברית המועצות, הכול היה די רגיל. התחתנו ב־1956, אז היו לנו 12 שנים של חיים רגילים למדי, לפני שהוא הפך לאיש ציבור ממש. גם לפני הקמת הליגה הוא נשא תמיד דרשות בבית הכנסת, והיה מוכר במידה מסוימת כי כתב בעיתון 'ג'ואיש פרס' - היה לו שם טור קבוע, אבל הטור עסק יותר בעניינים הרוחניים, לא הביטחוניים, של יהודי אמריקה". ב־1971 הם עלו ארצה עם ארבעת ילדיהם לדירה שרכשו בירושלים, לא רחוק מאחיו של מאיר, שעלה לפניהם.

הכרך הראשון בסדרת הספרים שלה ראה כבר אור. הוא מספר על ילדותו של כהנא בארה"ב ועל תחילת פעילותו הציבורית, ומסתיים ב־1975. "הוא נידון למאסר של שנה באמריקה על הכנת פצצה לדוגמה במחנה הקיץ של הליגה להגנה יהודית, בלי שהיה לו רישיון. לא שילם רישיון בסך 200 דולר, ונגזרה עליו שנה שלמה של מאסר. הוא טען שלא ידע שלמסגרת לימודית הוא צריך בכלל רישיון. רוב הזמן הוא לא היה בכלא ממש, בהסדר ביניים הוא נשלח למרכז שיקום בניו יורק והיה יוצא בשעות מסוימות לקנות אוכל או לאכול אצל ידידים באזור. היה תהליך משפטי ארוך בבתי משפט פדרליים עד ששירות בתי הסוהר הפדרלי הסכים לספק לו אוכל כשר".

נסעת לבקר אותו?
"לא. הנסיעה לאמריקה עלתה הרבה כסף, והיו לי הילדים והעבודה שלי. הייתי רגילה שהוא רחוק מהבית, וזה היה המצב".

הכרך השני על חייו יצא לאור באנגלית לפני חצי שנה והוא נמצא בימים אלו בתהליך תרגום מאנגלית לעברית. הוא מספר את תולדותיו של כהנא עד שנבחר לכנסת ב־1984. ארבע שנים אחר כך נפסלה רשימתו מהתמודדות בבחירות, לאחר שנקבע שמטרותיה גזעניות. "יש בספר הרבה על האישיות שלו והרעיונות שלו, וגם ציטוטים מדברים שכתב".

הספר נמכר? יש ביקוש?
"כן. אנחנו מוכרים בחו"ל דרך 'אמזון', ובארץ הדפסנו מעט ואנשים קונים".

את חושבת ש"כהנא צדק"?
"אנשים שואלים אותי את זה הרבה. מה הוא היה חושב אם היה חי היום. אני חושבת שהמציאות היום הייתה מייסרת אותו. מצד שני, דברים קשים נגד יהודים התרחשו גם כשהיה חי. לצערי, כל מה שהוא כתב קורה. הוא כתב שהערבים יתחזקו. הוא היה נביא במובן מסוים. כתב שלא יפחדו לתקוף את אנשי הביטחון. הכול מתרחש".

את מפחדת מהמצב הביטחוני?
"אם אפחד לא אוכל לחיות. אני נוסעת לעיר כרגיל, מתנהלת כמו תמיד".

כשאת אומרת "כהנא", אנשים נרתעים?
"כן. יש אנשים שמקבלים את החדשות רק מאמצעי התקשורת השמאלנים. אין מה לעשות. זו מלחמה מייאשת נגד שטיפת המוח של השמאל".

למרות שהימין בשלטון כבר לא מעט שנים.
"אבל הם פוחדים לעשות שינויים. לא עשו מספיק שינויים ברשות השידור למשל".

יש היום מישהו בפוליטיקה הישראלית שמייצג אותך?
"אולי מיכאל בן־ארי, או משה פייגלין. הם יודעים להתבטא ולכתוב".

ובעניין של ההתנהלות מול הערבים ברוח כהנא? הרעיון להוציא אותם מהארץ?
"זה כל כך לא פופולרי היום שאי אפשר בכלל להגיד את זה. מי שרק אומר שצריך להוציא את הטרוריסטים הרוצחים מהארץ, זה כבר דבר גדול".  

לאחר שנרצח כהנא תפס בנו בנימין את מקומו בתנועה במידה חלקית. בעקבות חיכוכים פנימיים הוא פרש מכך, והקים את תנועת "כהנא חי". התנועה הפכה לקיצונית יותר ויותר, עד שכמה מפעיליה היו מעורבים ברצח שני פלסטינים ובפציעת שבעה אחרים בפיגוע בשוק הקצבים בעיר העתיקה בירושלים. שתי התנועות, כך וכהנא חי, הוצאו מחוץ לחוק ב־1994, לאחר טבח המתפללים במערת המכפלה בידי פעיל כך ברוך גולדשטיין.

לא היו רגעים שבהם אמרת לבנימין "די"?
"הרבה פעמים אמרתי לו 'די'. זה לא התאים לאישיות שלו. בסופו של דבר הוא תפס את מקומו הנכון, שהיה בתחום הכתיבה. דף פרשת השבוע שהוציא היה עיקר עיסוקו".

ואחרי שבנימין נרצח, מישהו במשפחה הביע עניין להמשיך?
"היה מי שעסק ברוח, אבל לא בפועל. מאיר דגל בשמירת התורה ובדקדוקיה, ובזה, ברוך השם, כולם במשפחה הלכו אחריו".
 

מתי הבנת שמאיר אטינגר מעוניין גם כן בעשייה ציבורית?
"חשבתי שהוא רוצה להיות חלוץ, ושלכן הוא הולך להקים יישובים", היא מתייחסת לתקופת תחילת פעילותו כנער, שבה עזב את הלימודים והצטרף למאחזים שבות־עמי ורמת־מגרון. "הוא הלך אחרי דניאלה וייס. היא ייסדה תנועה שהקימה יישובים חדשים, והוא הצטרף. לא קראתי את הבלוגים שלו. אני אוהבת יותר לקרוא באנגלית, אז אני לא יודעת מה הוא כתב".

הוא לא סיפר?
"לא. אני בסך הכול סבתא. לא הייתי צמודה לחיים שלו. יש לו ברוך השם אבא ואמא. הוא בא עם מוריה, לפני החתונה, שאפגוש אותה. והוא קרא את הספר שלי על מאיר".

לא כל הנכדים קראו?
"לא. חלקם קטנים יותר, וזו גם קריאה קשה. הגדולים קוראים. אבל שניים מהם אמרו לי שזה השפיע עליהם כל אחד בצורה שונה. כל אחד לוקח מה שהוא רוצה לקחת".

הוא הדאיג את ההורים שלו?
"אני לא יודעת. אותי זה לא הדאיג. או שהדחקתי ולא רציתי לחשוב על זה. יכול להיות שלא רציתי לדעת הכול. היום הם דואגים מאוד. יודעים שהכול משמיים, אבל מאוד מנסים לפעול. אבא שלו בטלפונים יומם ולילה. הם קיוו מאוד שלא יאריכו את המעצר המנהלי. הרי גם בתום ארבעת החודשים הם יכולים להאריך את זה עוד. אני מקווה מאוד שלא. שישחררו כבר. זה הרי כל כך בלתי הגיוני. אין סיבה לזה. מה הם רוצים לעשות? ללמד אחרים לקח? זו אולי באמת אחת המטרות שלהם, לדכא פעילות של מישהו אחר.

"הוא היה בכלא איילון לזמן קצר, ואז העבירו אותו לכלא אשל בבאר־שבע, ושם הוא יושב בהפרדה. לבד בתא שלו, כל היום וכל הלילה. אפילו להכניס ספרי קודש לתא היה תהליך ארוך שדרש כל מיני אישורים. ההורים שלו דאגו לעניין".

מתי הייתה הפעם אחרונה שאשתו, מוריה, ראתה אותו?
"היא הייתה יכולה לבקר בימי ראשון כל שבועיים. הפעם האחרונה הייתה לפני שביתת הרעב". בתום השביתה הוחלט לאפשר לשניים להיפגש ללא מחיצת זכוכית ביניהם.

הזוג הצעיר נישא אחרי סוכות בשנה שעברה, והתגורר בצפת מכיוון שאטינגר היה מורחק בצו מנהלי מיהודה ושומרון. "ביקרתי אצלם בצפת פעם אחת. היה נחמד".

עושה רושם שאשתו חזקה, מול המצב הלא פשוט שהיא נמצאת בו.
"היא לא כמוני, היא מוציאה את הרגשות שלה החוצה. גם מביעה את עצמה יותר טוב ממני".

גם אותך עצרו פעם לחקירה בעניינו.
"זה היה לפני כמה שנים. הוא היה במעצר בית שדרש שומרים במשך 24 שעות. ההורים שלו עבדו, אז הייתי אחראית עליו בשעות הבוקר. היה מותר לו ללכת להתפלל בשבת, אבל באחת השבתות הייתה שבת חתן של חברים במקום רחוק קצת יותר, והוא הלך לשם להתפלל. תפסו אותו ואמרו שכל מי ששומר עליו אשם. הזמינו אותי לחקירה במשטרת מעלה־אדומים. מיכאל בן־ארי בא לשם למחות על זה שחקרו אותי".

בבקרים, כששמרת עליו, היו לכם שיחות?
"עבדתי אז על הספר שלי, ולפעמים הייתה לי שאלה על משהו בארץ והוא היה עוזר לי. יש לו ראש טוב. הוא למד הרבה, קרא הרבה. ידע לענות לי. הוא ילד חכם", היא מרשה לעצמה לחייך בגאווה של סבתא, "אבל זה לא ממש יוצא דופן אצלנו במשפחה".

מילדות הייתה לו התעניינות מיוחדת בכתביו של סבא?
"הוא קרא הרבה. לא יודעת אם הייתה לו התעניינות מיוחדת".

ראית את סרטון החתונה שבה דקרו את תמונתו של הילד ממשפחת דוואבשה?
"לא ראיתי, אבל שמעתי עליו. ושמעתי גם שזה מן הסתם היה מבוים. שמי שהחזיק את התמונה לא היה אורח בחתונה כי לא לבש חולצה לבנה ואף אחד לא הכיר אותו, ועוד כל מיני פרטים שפורסמו. יש צלמים שמייצרים צילומים בדיוניים ועושים מזה כסף".

בעינייך זו הפללה? את לא מאמינה שיכול להיות שיש חבר'ה שרוקדים עם התמונה?
"לא, זו הייתה המצאה גאונית של מישהו".

והבחור שהודה בהרג המשפחה בדומא?
"זה כל כך קשה להאמין שילד יהודי מגיע ככה לאמצע הכפר. איך היה יכול לעשות את זה? יש שם כלבים והם היו נובחים. הסיפור לא מסתדר".
 

השב"כ אומר שיש חבורה שמאיר מנהיג שמעודדת דברים כאלו.
"אני לא יודעת. לא יודעת. אבל אני חושבת שילד שלמד בישיבה, אפילו רק עד כיתה ח', לא יכול להיות אכזרי. הילדים שלנו כל כך עדינים, כל כך טובים. הוא יכול אולי־אולי לעמוד בקצה ולזרוק משהו, אולי מתוך כעס על רצח של חבר או הורה של חבר. אבל לא נשמע לי הגיוני שמישהו נכנס לכפר. כמו כל דבר בחיים, האמת תצא בשלב כלשהו. זה עלול לקחת הרבה שנים עד שהאמת תצא לאור. מוריה כתבה על מאיר שהוא כל כך עדין. סיפרה שראה ילד קטן שהלך לאיבוד ודאג למצוא את המשפחה שלו. מעשים אכזריים כאלו, כמו שאומרים, זה לא מסתדר עם הבחור שאני מכירה. ואני גם לא חושבת שהוא היה אומר לאחרים לעשות דברים כאלו".

אז למה "התלבשו" עליו?
"כי אחרי דומא כל העולם שאל 'נו, מה קורה, למה לא מצאתם עדיין מי עשה את זה?', ואז התחיל גל מעצרים מנהליים וגם חקירות בעינויים. אבל הכול היה רק כדי להראות שהם עושים משהו כדי לפתור את דומא. מאיר הוא הנכד של מאיר כהנא, הוא כותב בלוג, בשבילם זה מספיק".

ימים ספורים לפני שנעצר כתב אטינגר בבלוג שלו: "את האמת צריך להגיד – אין שום התארגנות טרור, אבל כן יש המון־המון יהודים, הרבה יותר ממה שחושבים, שסולם הערכים שלהם שונה לחלוטין מזה של בג"ץ או שב"כ, ושהחוקים שמחייבים אותם הם לא חוקי המדינה - הבורות הנשברים - אלא חוקים הרבה יותר נצחיים, אמיתיים, ממקור מים חיים (...) אותם יהודים שיודעים באמת שאת זכותם על הארץ הם מקבלים מכוח התורה, ולא מכוח חוקי המדינה, וחוקים אלו הם בטלים ומבוטלים".

מאיר לא מתייחס למדינה הזו כיהודית.
"כי היא לא מתנהלת לפי התורה. אני הבנתי מאחרים שמאז שהתבטא בחריפות בנושא, דעותיו התמתנו. תראי, החרדים, מי שנולד בעת הזאת, לא יודעים מה קרה ליהודים לפני כן בגלות. הם לא מעריכים את זה שיש מדינה יהודית ולכן חלקם מתנגדים למדינה. אז יכול להיות שמשהו דומה לזה עומד מאחורי הדעות שלו".

כתבת לאחרונה, במחאה על המעצר המנהלי, שמדינתנו האהובה משתנה. שאת חוששת לדמותה. אבל מאיר וחבריו כבר לא אוהבים את המדינה.
"כי הם רואים אי־צדק, וילד לא יכול לעמוד באי־צדק. סבתא שלי, שהיגרה לאמריקה מפולין, הייתה מספרת כמה רע היה שם, ושהרבה יהודים הפכו לקומוניסטים או הזדהו עם הקומוניסטים. היא הייתה אומרת שמי שלא קומוניסט בנעוריו הוא לא נורמלי, ומי שקומוניסט כשהוא גדל - גם הוא לא נורמלי. אחר כך אמרו את זה יותר יפה: שמי שלא קומוניסט בצעירותו אין לו לב, ומי שנשאר כזה אין לו שכל. זה פשוט תיאור לנוער. נוער מרגיש מאוד אי־צדק, ורוצה לזעום נגדו. לפחות חלק מהם, אלו שלא עסוקים רק בשטויות. אבל זה לא אומר שהם רשעים".

את מרגישה שענישת היתר, אולי, שמתרחשת עכשיו, דוחפת אותו להמשיך במעשיו?
"אני לא חושבת שהיא דוחפת. אני חושבת שהיא מרתיעה. וזאת מטרת הממשלה: להרתיע, כדי שלא יהיו עוד מקרים כמו דומא. על מאיר בעלי כתבו בפירוש בבית המשפט שהם נותנים לו מאסר כדי להרתיע אחרים".
אני שואלת על האזכרות השנתיות לזכר הרב כהנא, שהפכו כבר למעין מפגן חברתי של צעירים מהימין הקיצוני יותר. היא עונה שהיא הולכת, אבל רבים מהבאים לא יודעים כלל מי היא. עם זאת, הנוכחות הרחבה למדי באירועים לזכרו בהחלט גורמת לה קורת רוח.

יהיה כרך ג' לספר?
"אני מבחינתי אעשה מה שאני יכולה".

את מתגעגעת אליו?
"תראי, זה לא תענוג גדול לחפש בכל שבת איפה להיות. ברוך השם יש לי ילדים שדואגים לי וגם גרים קרוב אליי. זה באמת לא פשוט, אבל אלו החיים". 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg