ראשי » חדשות » בארץ

30 לרצח לדפנה מאיר: "אמא, עצוב שילדיי לא יכירו אותך"

מאות השתתפו באירוע במלאות 30 לרצח דפנה מאיר בעתניאל. בעלה נתן פנה לילדיהם: "גאה בכם שבחרתם לחיות. מכל המצבות של אמא, אתם הראויים והיפים ביותר". יריב אופנהיימר: "חייבים ללמוד מדפנה כיצד לשמוע את השני ולכבד אותו, להיפגש ולדבר"

מאות בני אדם השתתפו הערב (יום ג') באזכרה במלאות 30 יום לרצח דפנה מאיר בעתניאל. האירוע התקיים במרכז ז'ראר בכר בירושלים, והשתתפו בו בעלה נתן וארבעת ילדיהם, חברים קרובים, שכנים ומוזמנים נוספים כמו העיתונאית ליהיא לפיד ומזכ"ל שלום עכשיו יריב אופנהיימר.

עוד כותרות ב-nrg:
"רק כשמדובר בסכנה ביטחונית, מתייחסים למכל אמוניה"
משפחתה של אתי אלון: "אנסים משוחררים - והיא בכלא"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הבן עקיבא פתח את הערב ואמר: "איך נפלו גיבורים, אמא יקרה ואהובה. אני מדבר עלייך בלשון עבר, אני בטח הוזה. תמיד קראת לעצמך זקנה, ועברת המון. אמא, כל הווייתך הייתה אמת. גם כשזה לא נוח. היית האמא מספר אחת בגלקסיה. אתגעגע שתקראי לי פלפלון בני היקר, אתגעגע לחיבוק שלך ולשיחות שלנו.
 
"אמא, עצוב לי שילדיי לא יכירו אותך ולא תזכי להעניק להם אהבה. לפני כמה חודשים כתבת לי מכתב שהפך לצוואה. כתבת לי, 'עקיבא, אתה גדל וצומח. אני מתגעגעת אך שמחה שאתה לומד במקום שעושה לך טוב. מאחלת לך שמחה ונחת. כששמחים, אין כישלונות. מאחלת לך שתתחזק באמונתך בה', אוהבת עד בלי די. אמא דפנה'. עכשיו הכול נגמר, ואני עומד לפני בורא עולם ואומר: ריבונו של עולם, יש לי מילה אחת לומר לך למרות הקושי. תודה. תודה על 15 שנים וחצי. נתת, לקחת, יהי שמך מבורך".

הבעל השכול נתן הודה לנוכחים "שבאתם לכבד ולאסוף רסיסים של אור". הוא פנה לילדיו היקרים וסיפר: "בשנת 1994 נחטף ונרצח החייל אריק פרנקנטל, אני ואמא היינו אז בתיכון. אח של אריק ז"ל, חננאל, היה עם אמא בקיבוץ. אמא אמרה לחננאל: יש לך את כל הזכות לקרוס ולהישבר לשארית חייך. אבל יש לך בחירה לקום ולחיות ולשאת פנים אל המחר. את זה אמא שלנו אמרה כשהייתה בת 16. היינו יכולים לערוך פה ערב נוגה ועצוב של הספדים. אבל בדם לבי בחרתי אחרת. בחרנו לגעת באור ובנצח".
 
"כואב לנו", הוא המשיך ואמר לילדיו. "אנו מסתכלים אחד לשני בעיניים. אני גאה בכם שבחרתם לחיות. מכל המצבות של אמא, אתם הראויים והיפים ביותר. אתם מאירים את חיי. מתוך הבחירה שלכם בחיים. רננה, אני רוצה לברך אותך שהיום קיבלת את רישיון הנהיגה שלך", הוא אמר והעניק לבתו חיבוק ופרחים. "לבסוף, אני מודה בכל לבי לכל מי שעמל על הערב הזה. תודה גדולה לאלוקיי. אלוהי הלבבות השבורים, שיחד עם זאת נושא אותנו על כפיים".

בהמשך עלתה לבמה לפיד, ופתחה בפנייה לבן שנשא דברים לפניה. "עקיבא, השארת אותנו ללא מילים", היא אמרה. אחר כך הקריאה מכתב שכתבה מאיר, ואמרה: "כל אחד היה רוצה חברה כמו דפנה. אני הכרתי אותה אחרי שנרצחה. היא לא תהיה יותר אמא, רעיה וחברה. היא לא תחזק יותר את אלו שהיו זקוקים לעזרתה.

"מה היה הסיכוי שהייתי מכירה אותה אילולי הרצח? אני מאוד מקווה ומאמינה שזה היה קורה דרך איזה פוסט, והייתי משכנעת אותה לכתוב ספר. אבל במקום זה אנחנו כאן, בערב לזכרה. היא עשתה הכול, חיה חיים מלאים כאילו ידעה שזה נגמר. חייה היו צוואה לכל אישה – דתייה וחילונית, מתנחלת ועירונית, צעירה ומבוגרת. קרייריסטית ואשת בית. בהינף סכין על מפתן ביתה, כשהיא מגוננת על ילדיה, נגדעו חייה. אישה יקרה שכל אחת הייתה רוצה חברה כמוה לצדה".
 
אחרי לפיד עלה לנאום אופנהיימר, שהודה על ההזמנה. "את דפנה הכרתי בפייסבוק. עד הפיגוע לא שמעתי עליה", הוא שיתף. "זה היה עוד ערב שגרתי, דומה להרבה ערבים אחרים שאנחנו חווים לאחרונה. דיווח ראשון על פיגוע בעתניאל, ואז הבשורה על הירצחה של דפנה. הפעם קרה משהו אחר. נוסף. ככל שעברו השעות, הפייסבוק שלי נשטף בהספדים על דפנה מצד אנשים שהכירו אותה", הוא תיאר.

"היא ידעה לשחות נגד הזרם, הכול עשתה באומץ, באמת ובהומור", אמר. "היא שברה חומות וניפצה דעות קדומות. כולנו בוכים ומבכים את לכתם של בני עמנו למרות חילוקי הדעות. דפנה, אני רוצה להאמין, רצתה להוציא אותנו מההגדרות הבנאליות של דתי-חילוני, ימני ושמאלני. כל אלו הופכים קטנים לעומת דמותה של דפנה".

אופנהיימר המשיך וסיפר: "כשהגעתי לביתה לנחם את נתן ואת הילדים הרגשתי תחושת החמצה. הייתי רוצה להכיר אותה יום קודם. לראות אותה בחיק משפחתה והילדים. לראות כיצד היא מטפלת בחולים, ללא הבדלי דת, גזע ומין. אני ודפנה כנראה חלוקים בדעותינו בצורה אמיתית ומהותית, אבל חייבים ללמוד מדפנה כיצד לשמוע את השני ולכבד אותו. לא להסתתר ולהתבצר מאחורי חומות, אלא להיפגש ולדבר. תודה על ההזמנה להגיע לכאן הערב. המשיכו ללכת לאורה של דפנה. יהי זכרה ברוך".

דב קלמנוביץ' המשנה לראש עיריית י-ם: "לא זכיתי להכיר את דפנה, אך מאז הרצחה הסיפורים המסופרים אודותיה מהווים מקור לתקווה. בסיס להשראה ונקודת מבט אחרת. כפצוע, אני יודע שאין כאב ככאב השכול. אבל כאב השכול הוא גם מקור לתקווה, הוא בסיס להשראה הוא נותן בנו את יכולת להביט אחרת לסובב".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg