ראשי » חדשות » בארץ

איש העסקים הישראלי שמסייע לפליטים הסורים

מוטי כהנא, הקים את "אזור מוגן" בגולן הסורי, שאליו יגיעו רבבות פליטים, נשים, ילדים ופצועים מזירות הלחימה. "אם לא יימצא פתרון בסוריה, לא יהיה שקט במזרח התיכון ותהיה מלחמה עולמית כוללת"

מצבם של הפליטים הסורים הפך מזמן לבעיה בינלאומית. אירופה, שבתחילה חיבקה אותם, הבינה בדרך הקשה שיש צורך בשינוי מחשבתי. מעשי האלימות, האונס והטרור של פעילי דאעש במסווה פליטים הפילו את האסימון בלשכות מנהיגי המערב. במדינות ערב שקלטו את הפליטים מנסים להבין כיצד מתמודדים עם אוכלוסייה של מיליונים, שבמקרה של ירדן למשל יוצרת שינוי דמוגרפי משמעותי.

עוד כותרות ב-nrg:
- קצין מג"ב שזוכה: "הוכח שיש שופטים בירושלים"
- חשד לרצח בת"א: בת 18 נדקרה למוות בפתח ביתה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו


בנאום שנשא השבוע בפני ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים בארה"ב שהתכנסה השבוע בירושלים, אמר שר הביטחון משה (בוגי) יעלון כי ישראל משתדלת באופן שיטתי לקחת צעד אחורה ולא להתערב במתרחש בסוריה. על האמירה הזו חלק מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, שבדברים שנשא השבוע טען כי ישראל מושכת בחוטים מאחורי הקלעים. בכלי תקשורת בלבנון דיברו על פעילותה של ישראל להקמת אזור חיץ על אדמת סוריה, במקביל לרמת הגולן.

בעוד שישראל הרשמית לא עוסקת לכאורה בעניין, איש העסקים הישראלי־אמריקני מוטי כהנא שמבקר כעת בארץ עובד על התוכנית במרץ, באמצעות הארגון ההומניטרי Amaliah שהוא עומד בראשו. "על פי התוכנית שאנחנו מקדמים, באזור שנקים יוכלו פליטים סורים לקבל סיוע הומניטרי, לבחור מועצה דמוקרטית משלהם ולהקים גוף משילות עצמאי מקומי שיהיה אור ותקווה לסוריה כולה", הוא אומר ל'מקור ראשון'. "מדובר באזור מוגדר, והעברנו את התוכניות לגורמים ישראליים בכירים. גם עכשיו בביקורי בישראל אנחנו נפגשים עם חברי כנסת ושרים ומקבלים מהם תגובות חיוביות".

בשיחתנו במלון בירושלים הוא מספר על התוכנית: "אנחנו מדברים בשלב הראשוני על אזור מוגן שימוקם לרוחב עשרה קילומטרים מהגבול הישראלי מזרחה, ולאורך 20 קילומטרים מקוניטרה דרומה. הכוונה היא לא לבנות אוהלים כמו שרואים בתמונות מטורקיה ומירדן, אלא להשתמש בתשתית של הכפרים הקיימים ולהביא לשם את הפליטים שיוכלו לקבל עזרה. ישנם כעשרים כפרים מקומיים שיכולים לאכלס בשלב הראשוני כמה עשרות אלפי פליטים, ובשלבים הבאים גם מאות אלפים. אנחנו ניתן את המעטפת ההומניטרית, והם יהיו אחראים לגורלם. האוכלוסייה שתגיע למקום תהיה מורכבת מ־80 אחוז ילדים ונשים, ו־20 אחוז פצועים. הם יבחרו נציגים, יגנו בעצמם על הגבולות ויוכלו לשמור על חייהם".

כהנא מזכיר מודל דומה שהופעל באזור אדליב שבצפון סוריה ונכשל, ומביע תקווה שהפעם זה יהיה אחרת. "התחלנו לפעול באזור אדליב, הזרמנו לשם נשק למורדים ואספקה הומניטרית, ובנינו על זה שהאמריקנים יתערבו באופן מהיר כדי למוטט את שלטונו של אסד. ככל שעבר הזמן וממשל אובמה דחה את הקו האדום עוד ועוד, נגמרה האספקה ולאנשים לא היה מה לאכול, אז הם עברו צד והלכו יחד עם ג'בהת א־נוסרה, הסניף של אל־קאעידה בסוריה. המצב בסוריה מאוד הפכפך. העם הסורי נמצא במאבק הישרדות, והוא מצטרף למי שעוזר לו".

ואתה לא חושש שהאוכלוסייה שאתה עוזר לה תצטרף בסוף לארגוני טרור?
"אנחנו מנסים לעודד אותם למהלך שונה, לא לכפות עליהם כוח מבחוץ כמו שעושה רוסיה או לחלופין אמריקה. יש הרבה בכירים סורים שהיגרו למדינות שונות ורוצים לחזור לסוריה, אם רק היו יכולים לדעת באופן ברור שמדובר באזור בטוח. הם מאוד קשורים למדינה שלהם, ורוצים לבנות אותה מחדש. בשנתיים האחרונות אני נמצא בקשר עם הגנרל איברהים א־נעימי, שהיה מפקד 'צבא סוריה החופשית'. מדובר באדם שנולד בגולן הישראלי, ובשנת 1973 חצה את הגבול עם משפחתו לכפר קטן מדרום לקוניטרה. הוא נלחם בסוריה במשך שנתיים, אבל אחרי שראה שהוא לא מקבל מספיק תמיכה מהעולם הוא עזב לגרמניה. הוא אמר לי בפירוש שאם נקדם את השטח הבטוח הוא יחזור לבית שלו ויהיה חלק מהמערך המשקם. אין לו מה לעשות כפליט בגרמניה".
לשולחן מצטרף ד"ר כאמל לובאני, פליט סורי שמתגורר היום בשוודיה. הוא היה מראשוני המורדים במשטר הסורי לאחר שהיה עד לטבח שביצע אסד האב בחמה, ונעצר יחד עם חבריו כשמחה על עליית שלטונו של אסד הבן. עשר שנים שהה בכלא הסורי, וכשהשתחרר ברח דרך ירדן לאירופה.

 "סוריה מסמלת את הקונפליקט העולמי", אומר לובאני. "אם לא יימצא פתרון בסוריה, לא יהיה שקט במזרח התיכון ובכל העולם. אני לא דואג רק לאזרחי סוריה, אלא חושש מפני מלחמה עולמית כוללת". לפני כשנה קיימתי עם ד"ר לובאני שיחה ארוכה. מים רבים זרמו מאז בפרת ובחידקל, והרוסים שנכנסו למערכה סיבכו עוד יותר את המצב במדינה המדממת. למרות הכול, הוא ממשיך להביע תקווה: "אני מאמין שאם נעזור לעם הסורי האמיתי ונעניק לו סיוע, הוא יוכל לבנות את עצמו מחדש".

סיפורו האישי של מוטי כהנא מרתק כמעט כמו פעילותו בסוריה. הוא נולד בירושלים למשפחה דתית. אמו עלתה מרומניה לישראל, וכשהיה בן שנתיים נפטר אביו. מאז נדד בין מוסדות שונים. "שלוש שנים אחרי נישואיה אמי הייתה אלמנה צעירה בת 22, עם שלושה ילדים קטנים. היא הכירה את בעלה הנוכחי, אדם נחמד ממוצא דרוזי והיחיד שהיה מוכן לעזור לה במצוקתה. אני ואחיי הביולוגיים נדדנו בין מוסדות ופנימיות שונים - בית היתומים במאה שערים ובית הספר יהודה הלוי בירושלים, ומשם לכפר הנוער בן־שמן ובית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. התרגלתי לחיות באופן צנוע כי באתי מבית מאוד עני וגדלתי במשפחת אומנה, ולמעשה בעיקר ברחובות. בגלל זה כשאני נותן לילד סורי בגדים ואוכל, זה עושה לי טוב בלב. אני מבין אותו, כי גם אני הייתי מסתובב עם רעב בבטן".

אחרי שירותו הצבאי עבד כהנא כמאבטח בעיר העתיקה, צבר מעט כסף ונסע כמו צעירים ישראלים רבים לטיול בארה"ב. מאז הוא שם. "באתי לטייל ונשארתי לעשות קצת כסף, ומאז כבר יותר מעשרים שנה אני חי בארה"ב. הכרתי שם את אשתי, שעסקה בקישור בין סטודנטים אמריקנים למוסדות לימוד בארץ. היום היא מגייסת מיליונים לישראל, בעיקר למכון ויצמן. אני עצמי השקעתי בכל מיני סטארטאפים, בעיקר בתחום של השכרת רכב. הקמתי ומכרתי כמה חברות והצלחתי לצבור הון, ואותו אני מפזר כבר כמעט חמש שנים בסוריה".

אף שהוא מגדיר עצמו כאדם לא דתי, הוא מקפיד לומר שאשתו והילדים שומרי מצוות. בשנים האחרונות הוא עושה לא מעט כדי להציל את אוצרות הקודש היהודיים שנשארו בסוריה. "מיד כשהתחלתי לפעול שם התחברתי ל'צבא סוריה החופשית'. תרמתי להם כספים וסייעתי להם במגוון תחומים כמו הנפקת דרכונים סוריים למפקדים בכירים בממשל הסורי לשעבר כדי למלט אותם מהמדינה או להעביר אותם לצד המורדים". כהנא עצמו מחזיק בדרכון סורי, עובדה שמסייעת לו לפעול במדינה.

 "הקשר שהתפתח הוכיח את עצמו", הוא מספר. "לפני כמה שנים האנשים שלי הצליחו להשיג שליטה על מתחם בית הכנסת 'אליהו הנביא' בשכונת ג'ובאר בדמשק". על פי המסורת של יהודי המקום, בית הכנסת נבנה מעל מנהרה שבה התחבא אליהו הנביא כשברח מהמלכה איזבל, ושם הוא גם משח את תלמידו אלישע לנביא. בכניסה לבית הכנסת מוצב שלט שבו נכתב כי המבנה היה קיים עוד בימי בית ראשון, בשנת 720 לפני הספירה.

כהנא שולף את הטלפון הנייד שלו ומציג לי תמונות של בית הכנסת העתיק בתפארתו. "פניתי לקהילה הגדולה של יהודי סוריה בניו־יורק והסברתי להם את המצב. ביקשתי מהם עזרה כדי להוציא את ספרי הקודש והכתבים שהיו שם. הם השיבו שנכסי הדת של סוריה צריכים להישאר בידי היהודים שנותרו בסוריה.

"עם הזמן הקרבות בג'ובאר הפכו קשים יותר. בית הכנסת הופגז, ורוב כתבי הקודש פשוט הושמדו. ממש לפני ההרס הצלחתי להעביר ספר תורה בן מאתיים שנה אל הקהילה היהודית בניו־יורק, וכעת מתנהל משא ומתן עם מקומיים שמחזיקים בכתבי קודש נוספים. היום יש כ־18 יהודים בסוריה שלא רוצים לעלות לישראל".

רק בשבוע שעבר פרסם כהנא בקשה לתרומות מיהודים מכל העולם, במטרה להציל גניזה וספרי קודש של בית הכנסת בחלבּ. "למדנו מניסיון העבר, והפעם האנשים שלי כבר הוציאו את כל תכולת בית הכנסת ושמו אותה במקום בטוח. מדובר בכמעט חמישה ארגזים של כתבי קודש. במקום אחר שמרנו כמות גדולה יותר של כתבים, שיכולים לשפוך אור על הקהילה ההיסטורית של חלב לדורותיה".

בימים הקרובים מתכוון כהנא להיכנס שוב לסוריה יחד עם ד"ר כאמל לובאני, כדי להתחיל בפרויקט 'האזור הבטוח'. מי שעתידה לחבור אליהם היא ג'יל רוזנברג, צעירה יהודייה קנדית שהתפרסמה בעולם כולו אחרי שהצטרפה ללוחמים הכורדים נגד דאעש. "אין ספק שהבלגן בסוריה ובעיראק הרבה יותר גדול עכשיו בגלל המעורבות הרוסית", היא מצטרפת לשיחתנו. "פוטין יודע שהוא לא יכול לנצח בסוריה ושהדברים ילכו ויסתבכו, אבל בכל זאת הוא ממשיך בתקיפות האוויריות. אי אפשר לנצח מלחמת אזרחים עם מטוסים. זה למחוק ערים שלמות ולהרוג נשים וילדים ללא שום מטרה. אני נלחמתי בדאעש, צריך להיות בשטח בשביל זה".

ג'יל בת 32, ועסוקה כעת בכתיבת ספר על קורות חייה המסעירים. לפני עשר שנים עלתה ארצה מקנדה, שירתה בישראל ביחידת חילוץ והצלה ועברה טירונות בסיסית. אחרי שחרורה התוודעה לסבלן של הנערות היזידיות מצפון עיראק, והחליטה לעשות מעשה.
 

"חשבתי שלתרום כסף לארגוני סיוע זה לא מספיק, אז יצרתי קשרים עם מי שצריך והצטרפתי ללחימה נגד 'המדינה האסלאמית'. זו הייתה התנסות מעניינת. דאעש טובים מאוד בתעמולה, והסרטים המזוויעים שהם מפיצים ברשת עם עריפות הראשים בהחלט גורמים לאפקט של פחד. ראיתי את הצבא העיראקי בורח מהלוחמים של דאעש ומשאיר להם תחמושת ואפילו טנקים. אבל בסוף, כשמגיעים למלחמה איתם פנים אל פנים, הם מתגלים כפחדנים של ממש. כשהלוחמות הכורדיות תוקפות, הן נוהגות להשמיע צהלולים כמו בחתונה. הייתי עדה לכמה מקרים שבהם לוחמי דאעש פשוט ברחו כשהם התחילו לשמוע את הקולות. הם הפילו את הנשק על הרצפה וברחו כמו פחדנים".

לג'יל אין פתרון כיצד להכריע את דאעש, וגם היא מאמינה במקומיים שאותם למדה להכיר בזמן שהִייתה בסוריה ובעיראק. "הבעיה הגדולה היא שדאעש זה אידיאולוגיה. לא תמיד אפשר לזהות אותם, כי לפעמים מדובר באנשים בעלי חזות מערבית ובלי זקנים שבתוך תוכם הם פעילים של הארגון הרצחני. זה הקושי הגדול וזו הסכנה עכשיו לאירופה, עם כל הפליטים.

"אני לא חושבת שיש עכשיו פתרון לדאעש. האנשים שהסתובבתי איתם בעיראק ובסוריה היו מיואשים, ללא תקווה. הם מגיעים למסקנה שהם חייבים לעזוב את ארצם ולפתוח חיים חדשים במקום אחר. זה חבל, כי אני חושבת שעם התרבות הכל כך מיוחדת ויפה שלהם ועם האישיות החמה והמחבקת, צריך להיות להם עתיד אחר. הם אנשי עבודה קשה ומוכנים לעשות הרבה בשביל להצליח, ואם הגורל היה בידיים שלהם הם היו יכולים לבנות את המדינה שלהם בצורה טובה. עיראק היא ארץ עם נופים נדירים. ערים גדולות מצד אחד, והרבה טבע מצד שני. אני זוכרת בעיקר את החורף שם, איך השדות הפכו לירוקים וההרים והנופים השתקפו בבהירות".

קשה להאמין שהבחורה הצעירה, השקטה והעדינה שיושבת לצדנו בשולחן, הסתובבה בשדות הקרב המדממים ונאבקה בלוחמי דאעש. היא מספרת בעיניים בורקות כיצד המפקד שלה התלהב כששמע אותה ממלמלת בטעות מילה בעברית. "השפה הארמית שחלקם מדברים דומה מאוד לעברית, וזה הדליק אותו. בכלל, היחס לישראל בקרב הכורדים מאוד חיובי. הרבה כורדים הגיעו אליי אחרי ששמעו שאני יהודייה, וסיפרו לי שהסבתא שלהם הייתה יהודייה. אמרתי להם שלפי היהדות גם הם יהודים, והם היו המומים. יש היסטוריה משותפת רבה ליהודים ולכורדים, ויש גם ממצאים גנטיים שמראים את הקשר הזה. אני הרגשתי ועדיין מרגישה שזה הבית השני שלי. האנשים היו כל כך מדהימים אליי ונקשרתי למקום".

ג'יל מספרת על ביקור שלה בעוד אחד מציוני התרבות היהודית בארצות ערב. "ביקרתי בבית הכנסת בכפר אלקוש שבו נמצאת המצבה של הנביא נחום. המשפחה ששומרת על הקבר היא נוצרית, אנשים נחמדים מאוד ומאירי פנים. במונחים שלנו מדובר באנשים עניים שחיים חיי דלות, אבל מבחינתם הם עשירים מאוד בתרבות, ויש להם חיים מלאים ושמחים. ישבתי בבית הכנסת הריק והמתפורר והדלקתי נרות לפני שבת, ודמיינתי את היהודים הרבים שהיו פה בעבר. הרגשתי תחושה של ריקנות ועצב, שזה מה שנשאר מיהדות גדולה ומכובדת".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg