"סמל לדור שלם": הניצול האחרון מטרבלינקה נטמן
שמואל וילנברג, הניצול האחרון ממחנה ההשמדה טרבלינקה, הובא למנוחת עולמים בבית העלמין ביישוב אודים. בתו: "החור שפער בך הכאב היה ענק". הנשיא: "הוא לא הפסיק להתגעגע"
שמואל וילנברג ז"ל, "העד האחרון" ממחנה ההשמדה טרבלינקה הובא היום (ב') למנוחות, במושב אודים. וילנברג, הניצול האחרון ממחנה ההשמדה טרבלינקה שנפטר ביום ששי שעבר היה בן 93 במותו. וילנברג היה אחד מ-67 היהודים אשר נמלטו ממחנה ההשמדה בעקבות המרד שפרץ במחנה שבפולין, באוגוסט 1943. מאות ליוו אותו בדרכו האחרונה, בהם נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין שספד לו ושגרירי פולין וקנדה בישראל.עוד כותרות ב-nrg:
- הטיפול בסטודנטים אתיופים יועבר למל"ג
- הרב שהקים ארגון להומואים דתיים נעצר בחשד לגניבה
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
שגריר פולין בישראל, יאצק חודורוביץ', קרא אגרת ששלח נשיא פולין, אנדז'יי דודה. עוד נשאו דברי הספד בתו של שמואל, אורית ווילנברג גלעדי, נכדו של שמואל, גל, שגרירת קנדה בישראל, ויויאן ברקוביצ'י, ומנכ"ל משרד השיכון, אשל ארמוני, שם עבד וילנברג.
נשיא המדינה פתח את דבריו בתיאור הזוועות שהתרחשו במחנה ההשמדה טרבלינקה. "אני עומד כאן היום בחיל וברעדה מול קברך הטרי שמואל. מול אומץ ליבך ורוחך, מול גבורת הנפש, העוז היהודי. אני עומד כאן, כנשיא מדינת ישראל, על קברו של העד האחרון של טרבלינקה, ומולי עומדים, שוכבים, יחד איתך, 850 אלף יהודים".
הנשיא סיפר על מפגשו האחרון עם שמואל שהתקיים בפולין "לפני קצת יותר משנה פגשתי את שמואל בפעם האחרונה, על אדמת פולין. נסענו לשם לחנוכת המוזיאון למורשת יהדות פולין בוורשה. באצילות רבה ובגבורה אין קץ תיאר שמואל את שעבר עליו. בקול רועד סיפר על היום בו הגיע למחנה המוות. על האיש שלחש על אוזנו שיאמר שהוא 'בנאי' - MAURER - וכך למעשה הציל את חייו.
"כל הטרנספורט שהגיעו יחד עם שמואל לטרבלינקה - 6000 בני אדם - נשלחו לתאי הגזים. איש מהם לא שרד. הוא סיפר לי על שתי אחיותיו שנרצחו. שבעים שנה חלפו מאז, אך כשדיבר על אחותו בת השש שהלכה ולא שבה – איך מצא את המעיל שלה, מעיל שתפרה לה אימם - בין חפצי היהודים שנשלחו להשמדה בטרבלינקה - שמואל עדיין בכה. הוא לא הפסיק להתגעגע. שם, על אדמת פולין, הוא אמר, "בישראל אני לא גיבור, יש בישראל גיבורים אחרים".
"שמואל, באתי לכאן היום כדי להגיד לך – אתה גיבור. ועוד איזה גיבור, שמואל. אתה סמל לגבורה. סמל לדור שלם של ניצולי שואה גיבורים. אנשים חזקים ואמיצים, בלתי מנוצחים, אופטימיים. ששרדו את התופת ויכלו לה, שחוו את האימה ובחרו בחיים".
בתו, של המנוח אורית וילנברג גלעדי ספדה לו ואמרה ”אבא'לה שלי, חזרת הביתה, לאודים שאהבת כל כך. וזה יהיה הבית שלך לתמיד מעכשיו. בכבשן הבוער של הגיהינום בטרבלינקה נצרב אבא שלי. למשפחתי הקטנה - אבא, אמא וסבתא, הייתה הלידה שלי כרטיס כניסה לעתיד של שפיות ושלווה. בשבילי, הם היו המשפחה היחידה שהכרתי. רק שהתבגרתי הבנתי, שלהיות הבת של אבא שלי זו זכות גדולה, וגם חובה".
"אבא, היית אדם מיוחד ואבא לא שיגרתי. עשית הכל בגדול. לראות אותך נקרע כל פעם לגזרים, שאתה חוזר ומספר בפאתוס שלך את החוויות מהגיהנום בפני קהל נדהם בפיות פעורים, היה גורם ללב שלי להתפוצץ מגאווה ולמות מדאגה איומה. אבא, החור שפער בך הכאב היה ענק, ובכל זאת ידעת להתגבר ולחיות את הווה בעוצמה, בשמחת חיים נדירה. ידעת לחלום חלומות גדולים, והצלחת הרבה מהם להגשים. אני לא יודעת אם הצלחתי לרפא לך חלק מהפצעים והכאבים, אבל אני יודעת שהשתדלתי לעשות את זה הכי טוב שאני יכולה".
"סבא היה מתפוצץ מגאווה אם היה פה עכשיו", אמר הנכד גל, "לכל עלילה יש שני חלקים עיקריים, ובין החלקים השונים משתנה גם מזלו של גיבור העלילה. רובכם מכירים את שמואל, מורד מטרבלינקה, אנחנו רצינו לספר על הגיבור הפרטי שלנו. בשבילנו, תמיד היית איגו. לא שמואל, אפילו סבא לא קראנו לך. כי סבא יש הרבה בעולם, אבל איגו יש רק אחד, שונה מכולם".
"לנו ברור שאנו ברי המזל, גם בקרב הסובבים אותנו כולם תמיד התאהבו בך. כזה איש היית, שנשבים בקסמו מן הרגע הראשון. סבא של כולם. אהבת את החיים שניתנו לך, וטרפת אותם במלוא הכוח, עם שמחת חיים מתפרצת ואופטימיות בלתי מוסברת שלך. ואנחנו מנגד זכינו לחיות בקרבך, לגדול לאורך, וזו ללא ספק זכות גדולה. אנחנו גאים בך, סבא גיבור שלנו. גאים בך סבא גיבור שלנו, שלמרות שלקחו ממך הכל, היה לך כל כך הרבה לתת".
שגריר פולין בישראל, יאצק חודורוביץ', קרא אגרת ששלח נשיא פולין, אנדז'יי דודה. "הלך בן אדם שמסמל את הסבל של העם היהודי", כתב דודה, "הוא היה יהודי בצ'נסטוחובה, שנידון למוות ע"י הגרמנים, אחד מהמעטים שהצליחו לשרוד את המלחמה. הוא ראה מקרוב את הבורות בטרבלינקה, שמע את הצעקות של אנשים חפים מפשע שנרצחו שם. הוא השתתף במרד הבלתי נשכח של האסירים בשנת 1943, הוא הצליח לברוח מן המקום שבו הוא איבד את כל קרוביו".
"הוא סמל למאבק על כבוד האדם, הוא לא הסכים לניצחון הרשע. בספר הזיכרונות שלו, בעבודות הפיסול שלו, הוא חזר לזיכרונות לא רק כדי לעורר את המצפון של האנושות, הוא רצה לשמר לנצח את האמת על השואה, להעביר את זה הלאה לדורות הבאים כאזהרה"... "כנשיא הרפובליקה הפולנית, אני מרכין ראשי נוכח העד המיוחד הזה של העידן שעברנו, ושולח תנחומים למשפחתו, משתתף בצער המשפחה, בכבוד רב ובידידות מאנשי נשיא פולין... שמואל וילנברג זכה בעיטור צבאי, הוא ואמירותיו החכמות יהיו חסרים לנו מעתה".
אקו"ם