עיר הבהד"ים: צה"ל לא סופר את תושבי הדרום
כביש הגישה לעיר הבהד"ים שנבנה דווקא סמוך לקיבוצים של המועצה העשירה רמת נגב, מספר לנו על הגישה הכללית של צה"ל לירוחם. אנחנו מחוץ לתמונה. בעצם, לא לגמרי, תמיד נוכל להיות שואבי המים וחוטבי העצים של הצבא
למרות שכולם יודעים שהמעבר של צה"ל לנגב נועד לשחרר את הקרקעות היקרות באזור החם במרכז הארץ, היו כאלו שחשבו שנכון להוסיף למעבר צה"ל לנגב גם טיקט חברתי ציוני, של פיתוח והפרחת השממה כדי להפוך את המהלך ליותר פופולארי.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- פרשת רזי ברקאי: ימין ושמאל - רק שכול ושכול
- מתההה: מה יקרה לעברית אם לא נתעורר ומהר?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ככה זה כשהמציאות חזקה יותר מכל סיסמא, טיקטים ציונים לחוד, ומעשים לחוד. כבר עכשיו עם תחילת איוש עיר הבהד"ים לא קשה לראות כיצד הקמת העיר השלישית בגודלה בנגב, יוצרת פריפריה בתוך פריפריה.
הבחירה הראשונה שהפכה את עיר הבהד"ים ללא יותר מסיסמא ריקה מתוכן, היא הבחירה למקם את הכניסה הראשית של עיר הבהד"ים מכיוון ציר כביש 40, סמוך יותר לקיבוצים ולמושבים של המועצה העשירה רמת נגב.
כן, בחירה אחת, לכאורה שולית, לכאורה זניחה וחסרת חשיבות, הפכה את ירוחם - אותה עיירת פיתוח - לחסרת כל משמעות במעבר צה"ל לנגב. ובבחירה הזו מקופל כל הסיפור כולו - כביש הגישה לעיר הבהד"ים מחמיץ את ירוחם ומסמל לנו יותר מכל מהי הגישה של צה"ל לירוחם. לא סופרים אותנו, ירוחם לגמרי מחוץ לתמונה.
עיר הבהד"ים הייתה אומרה ליצור הרחבה של תשתיות קיימות והקמת תשתיות חדשות, אולם לא כך הדבר, שכן הרחבת הכביש נעשתה עד הצומת הפונה לציר ירוחם. כפועל יוצא מכך הכביש לירוחם מסוכן, צר וחשוך, בדיוק כפי שהיה לפני 40 שנה. גם תחנת הרכבת תמוקם בציר מועצת רמת נגב ולא בציר המוביל לירוחם.
מעבר צה"ל לנגב הביא עימו הבטחות גם בתחום התעסוקה לעיירות הפיתוח באזור. ירוחם שסובלת מזה שנים רבות מאבטלה גבוה של מעל 13% תלתה את תקוותיה בגוף הכי חזק בארץ. ושוב, הבלוף מתפוצץ לנו בפרצוף. כשקוראים את מודעות הדרושים בירוחם מגלים שבעיר הבהד"ים נדרשים מנקים, טבחים, ועובדי אחזקה.
כאילו תושבי הפריפריה שסבלו במשך למעלה מ-60 שנה מקיפוח של ממשלות ישראל לדורותיהם, טובים רק לעבודות כפיים, וצה"ל הגדול שהיה האור בקצה המנהרה, ממשיך את הדיכוי על ידי כך שהופך את בני ובנות הפריפריה לחוטבי העצים ושואבי המים של העיר המפוארת בצומת הנגב.
כן זה נכון, את ירוחם ראינו הרבה מאוד בכותרות בשנה האחרונה, עיר הבהד"ים יצרה עניין בעיירה הקטנה, דבר שהוביל לנהירה המונית של משקיעים, כך שירוחם רבתי מדורגת בראש טבלת המשקיעים לפני תל אביב. המעגל הכלכלי בירוחם לא השתנה באופן קיצוני, אך מנגד מחירי הדירות הרקיעו שחקים עד לכדי מיליון מאתים שקלים לדירת ארבעה חדרים. גם בדיור למשתכן משום מה המחיר בירוחם גבוהה בכ-200 אלף שקלים יותר מדימונה.
גם התקווה בדבר גביית הארנונה מהעיר הגדולה, נגדע באיבו. הסכם הפשרה שנכפה על התושבים הוביל לכך שירוחם מרוויחה בסך הכל 6 מיליון שקלים בשנה מעיר הבהד"ים. לאלו שלא מבינים בתחום, כדאי לציין שהסכום מגוחך ואף מעליב את האינטליגנציה, שכן אם היו גובים תעריף ארנונה לעיר הבהד"ים באופן זהה לתעריף שתושב ירוחם משלם, היינו אומרים להרוויח במינימום למעלה מ-11 מיליון שקלים בשנה.
ואם לא הספיק לכם, הנה קבלו על חשבון הבית נתון מדאיג נוסף: בעוד שבירוחם מעלים בתכיפות את תעריפי הארנונה כך שתעריף הגביה הינו בין הגבוהים בנגב באופן יחסי לאוכלוסייה, גם פה זוכה עיר הבהד"ים ליחס מועדף ולתעריף נמוך מאוד, ואף להתחייבות לשימור התעריף למשך שנים.
גם "הצבא הכי חזק בעולם" לא הצליח לגאול את הפריפריה מההזנחה והדיכוי, ואני בכלל לא מתפלאת. אני יודעת את זה כבר מזמן. רק אמונה אמיתית בבני ובנות הפריפריה, בבני ובנות ירוחם, תוביל לגאולה אמתית ולעתיד טוב יותר לעיירות הפיתוח, ולירוחם אהובתי.
אקו"ם